בשנת 2022 חשף האינטרנט קונספירציית ענק: הוליווד מתנהלת כרשת בלתי נראית של קשרים משפחתיים - וכולם יודעים את זה! כל אחד הוא ילד של מישהו, אבל בהוליווד זה כאילו כולם הם "ילדים של". אופוריה, סדרת הטלוויזיה מעוררת הבאז, נוצרה על ידי בנו של במאי ידוע ומככבת בה בתו של כוכב אחר. השחקנית מאיה הוק לא רק נולדה לשני הורים מפורסמים, היא גם נראית כמוהם. למחצית מאומני האינדי של ברוקלין יש אבות עם דפי IMDb. מסתבר שאפילו "בן הדוד גרג" מסדרת הטלוויזיה "יורשים", הוא לא אחר מאשר בנו של מי שהיה חבר בצוות שעיצב את לוגו השפתיים של הרולינג סטונס! מזועזעים התיישבו יוצרי תוכן לעבוד, והביטוי המסורבל משהו "ילדים של סלבריטאים" תומצת למונח הקליט: "נפו בייבי" (Nepo Baby) – "ילדי נפוטיזם". עד מהרה יצרו טיקטוקרים שפע של חומר על "נפו בייבי'ז" שדומים להוריהם המפורסמים, חשיפות על אנשים שלא ידעתם שהם ילדים של מפורסמים (כולם ידעו), ו"תשדירי שירות" הקוראים להורים המפורסמים ללמד את הילדים שלהם שיעור בצניעות, "כדי לשמור שהמעמד לא יעלה להם לראש".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
כמו פסוריאזיס, גם כאן מדובר במשהו שנולדים איתו, ומגלים שהוא מציק. מוד אפאטו (בתם של ג'אד אפאטו ולסלי מאן) אמרה למגזין 'פורטר' שהמונח גרם לה להרגיש "עצובה". את זואי קרביץ (בתם של לני קרביץ וליסה בונה) הוא מילא ב"חוסר ביטחון עמוק". גווינת' פאלטרו (בתם של בליית' דאנר וברוס פאלטרו) שוחחה על כך בצער עם היילי ביבר (הבת של סטיבן בולדווין ואחיינית של אלק) בערוץ היוטיוב של הבת: "אנשים רוצים להקטין אותך כשהם אומרים 'את לא שייכת לשם'". גירוד במקום המציק עלול רק להחמיר את המצב. בגיל 16, הדוגמנית והשחקנית לילי-רוז דפ השיקה את הקמפיין הראשון שלה עם בית האופנה שאנל, אותו בית אופנה שעבד עם אימה, ונסה פרדיס; שנה קודם לכן היא הופיעה לראשונה בסרט לצד אביה, ג'וני דפ. בכתבת פרופיל במגזין האופנה 'Elle' של חודש נובמבר, היא פסלה בתוקף את האמירה שדרכה נסללה עבורה: "זה פשוט לא הגיוני". התגובה הייתה מהירה כרוח. ראשים צפים בטיקטוק התחננו בפני דפ "לסתום את הפה ולהפסיק לחיות באשליות". חברותיה הדוגמניות ביקרו אותה בחריפות באינסטגרם. "הרבה מהחברים שלי הם 'ילדי נפוטיזם' ואני מכבדת אותם", כתבה דוגמנית-העל ויטוריה צ'רטי בסטורי שלה באינסטגרם, "אבל אני לא יכולה לסבול להקשיב לך משווה את עצמך אליי. לא נולדתי על כרית סקסית ונוחה עם נוף".
8 צפייה בגלריה
מוד אפאטו (הימנית) עם אחותה איריס והוריה ג'אד אפאטו ולסלי מאן. המונח ''ילדי נפוטיזם'' גרם לה לעצב
(צילום: AP)
לפי עוצמת תגובת הנגד אפשר היה לחשוב שאנו חיים בעולם שבו כנופיות של פשוטי העם משוטטות בשכונת היוקרה פסיפיק פליסיידס, וצדות את כל מי ששמות הוריו מופיעים בוויקיפדיה בקישור כחול. למען האמת, ילדי נפוטיזם היו מאז ומתמיד עובדה קיימת בהוליווד. העניין הוא שכיום לא רק שהם התרבו - הם משגשגים. בתעשייה הבנויה על החייאה מחדש של סדרות עבר (reboots), שם משפחה מפורסם מציע קניין רוחני רב-ערך. ילד סלבריטאי הוא מלכודת שיווקית קלה, שלרוב באה עם כמה מיליוני עוקבים בטיקטוק אשר לפי התיאוריה ינועו בקלילות מצפייה בחשיפות המלתחה של מושאי הערצתם לצפייה בדרמת המלחמה שהם מככבים בה. אנג לי סידר לבנו, מייסון, תפקיד ראשי בסרט הביוגרפי שלו על ברוס לי, ושנת 2021 הביאה עימה שני בנים של שחקנים, מייקל גנדולפיני וקופר הופמן, שנכנסו לנעלי אבותיהם שהלכו לעולמם. סדרות סטרימינג כמו "דברים מוזרים" "אמת או חובה" או "חיי הסקס של נערות הקולג'" אינן רחוקות מלהידמות לפרויקטים יזומים עבור בוגרי בתי ספר פרטיים מקושרים היטב שמחפשים תעסוקה, וסרטים קטנים כמו "אני רות" ו"סם וקייט" שנוצרו השנה נועדו ככל הנראה רק כדי לזווג שחקנים מפורסמים עם צאצאיהם הפחות מפורסמים (קייט וינסלט ומיה ת'ריפלטון בראשון; דסטין הופמן, ג'ייק הופמן, סיסי ספייסק ושוילר פיסק באחרון). וזו רק קטגוריית השחקנים העובדים. מעבר לכך ישנו עולם הסלבריטאים-מדיה, המאפשר לילדים-של כמו ברוקלין בקהאם (בנם של דיוויד וויקטוריה בקהאם) לעמוד בראש מהדורת "הוליווד הצעירה" של וראייטי מבלי שהתקרב אי פעם למשהו שאתם או אני היינו מגדירים כעבודה סבירה.
ילדי נפוטיזם: איך שתי מילים קטנות יכולות לגרום לכל כך הרבה ויכוחים? ילדים הם שמחה, אבל ילדי נפוטיזם הם הוכחה פיזית לכך שמריטוקרטיה היא שקר. אנחנו אוהבים אותם, אנחנו שונאים אותם, אנחנו לא מכבדים אותם, אנחנו אובססיביים אליהם.
הרעיון של ילדי הנפוטיזם התפשט בשיח הציבורי בעקבות ציוץ בודד מפברואר של עובדת תמיכה טכנית מקנדה בשם מרים דרדג'י. דרדג'י בת ה-25 נולדה במונטריאול, אך כשהייתה בת 9 עברו היא ומשפחתה לאלג'יריה, ארץ מולדתם של הוריה. היא בילתה שם שלוש שנים ללא אינטרנט, מנותקת מתרבות הפופ, וכשחזרה לקנדה כנערה, התחברה בחזרה לעולם המקוון כמו גבר רעב שנלקח למפעל עוגות גבינה. ב-2013 היא נכנסה לטוויטר, והתגייסה לצבא "הברביות" (Barbz) הלהוט של ניקי מינאז'. שם למדה לדבר אינטרנטית שוטפת, ולהנדס ציוצים שלוחצים לאנשים על הכפתורים.
הסערה סביב הנפוטיזם ההוליוודי החלה לצבור תאוצה בתחילת המגפה אשר העצימה את תגובת הנגד נגד סלבריטאים והבליטה את קשרי המשפחה שלהם (מכיוון שמשפחות מפורסמות רבות היו בהסגר ביחד, אפילו הכוכבים הגדולים ביותר נראו קצת כמו סלבריטאים נמוכי דרג, הבשלים לחבטות). לא היה צריך עוד הרבה כדי לפצוח בסבב דיונים: כתבה של המגזין ההוליוודי "דדליין" על סרט קצר בשם The Right way, שבוים על ידי בתו של סטיבן ספילברג, נכתב על ידי בנו של סטיבן קינג ומככב בו בנו של שון פן - עורר ימים ארוכים של מחלוקת באינטרנט. כאשר דרדג'י התעדכנה בשיח, החלו הרבה דברים להיראות לה הגיוניים. למשל, היא נהגה פעמים רבות להעביר את הזמן בצפייה בסרטונים של דוגמניות על המסלול. "אפשר היה לראות דוגמניות שצועדות כמו שצריך, ואז את קנדל ג'נר הולכת על המסלול, והמחשבה שעולה היא אלוהים אדירים, היא ממש גרועה", היא אומרת. כמה גרועה? "היא הולכת כמו אדם רגיל". כמו רבים מבני דורה ה"זומרים" (בני דור ה-Z), גם דרדג'י צפתה בסדרה "אופוריה" ובלעה את כל מה שנכתב עליה באינטרנט. היא לא הייתה מעריצה גדולה של דמותה של מוד אפאטו ("המשחק שלה לא היה רע, אבל לא היה משהו מיוחד"), וכשגילתה שלשני הוריה של השחקנית יש ערכים משלהם בוויקיפדיה, היא שיגרה לאוויר את הציוץ הזה: "עצרו רגע, כרגע גיליתי שהשחקנית שמגלמת את לקסי היא ילדת נפוטיזם OMG. אימא שלה היא לסלי מאן ואבא שלה הוא במאי קולנוע חחחחח".
הציוץ שלה זכה ליותר מ-4,000 לייקים, אבל המספר המעניין יותר היה 2,500 ויותר השיתופים שלו, בעיקר מצד מילניאלס ובני דור ה-X, שלא האמינו שמישהו למד על קיומו של ג'אד אפאטו דרך מוד אפאטו. בעקבות ההמולה יצאו מגזינים מרכזיים בכתבות מסבירות על נושא "ילדי הנפוטיזם", ועד מהרה אף ילד של סלבריטאי לא יכול היה להתראיין מבלי לעבור חקירה צולבת על הייחוס שלו. מבקריה של דרדג'י, שרק מעטים מהם היו מודעים לכך שהיא הייתה ילדה קטנה בצפון אפריקה בימי הזוהר של אפאטו, ראו בה סמל לנאיביות של בני דור ה-Z (אם כי יש לשער שהכעס שהציוץ שלה עורר קשר לאי-נוחות של דורות מתבגרים לגלות את חוסר הרלוונטיות של התרבות שלהם). חובבת המהומות שבדרדג'י לא יכלה שלא להיות קצת גאה. אם חשפת ילדי נפוטיזם באינטרנט, רוב הסיכויים שהם ירצו להגיב. "כשמדובר בנפו בייביז, כל מה שאומרים להם יכול למשוך את תשומת הלב שלהם, להוציא מהם תגובה", היא אומרת.
את שורשי תגובת הנגד הנוכחית אפשר לשייך לשני אירועים מרכזיים. הראשון הוא המלחמות של 2012 סביב הסדרה "בנות", שבהן טענות על נפוטיזם התערבבו בוויכוחים סביב גזע, שנאת נשים וזכות יתר, ועוררו שאלות בלתי ניתנות לתשובה כמו "בעצם זו לא סאטירה על אנשים שאין להם חברים שחורים?". השני הוא השערורייה בשנת 2019 שזכתה לכינוי "מבצע ורסיטי בלוז", וחשפה את השיטות המופרכות שבאמצעותן ביקשו סלבריטאים כמו לורי לוקלין ופליסיטי האפמן להכניס את ילדיהם לאוניברסיטאות יוקרה. חשיפת ההתנהלות שלהם בפירוט משפיל (כולל תמונות מבוימות של המועמדים מצטלמים על מכונות חתירה) הפשיטה מהם את הילת המסתורין, והנפוטיזם הפך מצחיק. אף אחד לא המחיש זאת טוב יותר מאשר בתה של לוקלין, אוליביה ג'ייד ג'ייאנולי, אושיית יוטיוב שככל הנראה נותרה אדישה למאמצי אימה להקנות לה חינוך יקר גם במחיר כניסה לכלא. אחד המופעים המוקדמים ביותר של המונח המקוצר "נפו בייביז" היה בפוסט משנת 2020 בבלוג בשם "Pop Culture Died in 2009" (תרבות הפופ מתה ב-2009), ושם מתוארת אוליביה ג'ייד כתשובה העכשווית לאלכסיס היינס, הלוא היא הדמות האייקונית של חבורת ה"בלינג רינג". אולם בעוד היינס גילמה הכלאה מכוערת בין נבזיות ליוקרה, אוליביה ג'ייד חשפה את השקר שעומד בלב התהילה שכולנו חומדים: "כוכבים מעמידים פנים שהם בדיוק כמוך וכמוני, בזמן שהם מתכרבלים להם בארמון שלהם בבוורלי הילס".
אך הגיוני שהזומרים, דור הספוג בניתוחי פופ על דיכוי מבני, ייתפסו על עניין ילדי הנפוטיזם כחלק מאובססיית הסלבס שלהם. עם זאת, כפי שכל מי שעקב אחר התפתחותם של מונחים כמו "הסגברה" ו"גזלייטינג" ידע לספר לכם, מילה שהופכת וירלית נוטה לאבד את הניואנסים שלה. הוליווד בנויה מהיררכיה עדינה של מעמדות שאינה מקבלת מספיק ביטוי בשיח המקוון. לפעמים נדמה שכל כוכב או כוכבת צעירים שהוריהם עשו משהו קצת יותר מעניין מאשר להיות רואי חשבון, עלולים לקבל את התיוג של "ילדי נפוטיזם", ואפילו ילדים של רואי החשבון אינם בטוחים - כפי שיכולים להעיד ג'ונה היל וביני פלדסטיין, שאביהם היה רואה החשבון בסיור ההופעות של גאנז אנד רוזס.
8 צפייה בגלריה
ג'ונה היל. גם אם נולדת לרואה חשבון, אתה עלול להיחשד בנפוטיזם
(צילום: Matthias Nareyek/Getty Images)
לכן, נכון יותר לראות את ילדי הנפוטיזם כמי שנמצאים על ספקטרום היררכי. בראש נמצאים ילדי הנפוטיזם הקלסיים, יורשיהם של שמות מפורסמים ותכונות מפורסמות: דקוטה ג'ונסון, מאיה הוק, ג'ק קווייד. דרגה אחת למטה מהם נמצאים מי שקיבלו דריסת רגל הודות לקשרים משפחתיים, גם אם הם עצמם לא היו מפורסמים. אלה כוללים דמויות כמו לנה דנהאם, שהוריה האומנים סיפקו לה את ההון התרבותי הדרוש, וגם "ילדי התעשייה" כמו בילי אייליש, בת לשחקנית דיבוב, או קריסטן סטיוארט, שאימה הייתה אחראית התסריט בסרט "הפלינסטונס - ויוה רוק וגאס". כנראה אפשר למתוח קו כשמדובר בדמויות כמו פריס הילטון, שדי במונח "אנשים עשירים" כדי לתאר אותן.
דרכם של ילדי הנפוטיזם לכוכבות מתחיל – כמה מפתיע – כשהם עוד ילדים. ילדים של סלבס יגיעו לאור הזרקורים בשורה של ריטואלים רכילותיים ידועים: זה מתחיל בתמונות של "אנחנו בהיריון", וממשיך במסיבות ימי הולדת וחגים. לאחר מכן, ככל שהם מתבגרים, עצם העובדה שהם דומים פיזית להוריהם המפורסמים היא אירוע חדשותי ברמה של פריצה לשידור (בחמש השנים האחרונות People.com פרסם לא פחות מ-17 מאמרים על האופן שבו אווה פיליפה נראית כמו אמה, ריס וית'רספון). אין ספק שהאשליה שגורלם של ילדי נפוטיזם נקבע על פי סיבוב גלגל הרולטה הגנטי הרבה יותר מהגורל שלנו, תורמת קצת לתחושת השמחה לאיד. הדוגמנית קאיה גרבר הרוויחה יפה מדמיונה הרב לאימה, סינדי קרופורד, ואילו בנותיהם של ברוס ויליס ודמי מור ללא ספק נפגעו מכך שירשו את התכונה המפורסמת ביותר של אביהם - הסנטר שלו.
ברגע שהילדים פותחים חשבון אינסטגרם משלהם, הם הופכים לגיבורי צהובונים מטעם עצמם (מתוך "7 סיבות לעקוב אחר הבת של ריס וית'רספון באינסטה": "מס' 2: היא מצלמת סלפי מושלם עם אימא ריס"). בתה של גווינת' פאלטרו, אפל, הפכה מאובייקט (בעיקר בשל שמה יוצא הדופן) לסובייקט, בזכות תגובות חצופות שהעלתה לפוסטים של אימה. בתה של קייט בקינסייל, לילי מו שין, עלתה לכותרות בזכות פרסום תמונות סלפי עם החבר שלה, שהמעריצים פסקו שהוא דומה לאביה, מייקל שין. אבל ילדי נפוטיזם עם שאיפות לשרוד עד לבגרות, יהיו חייבים להצדיק את מקומם בשמי הוליווד.
מאין יתחילו להוכיח את עצמם? בדרך כלל אימא ואבא יעזרו. אפאטו היא האחרונה בשורה ארוכה של ילדי במאים שקיבלו את הפריצה שלהם בפרויקטים של הוריהם - מסורת שאפשר לזהות כבר בשנת 1969, כאשר הנערה המתבגרת אנג'ליקה יוסטון עשתה את הופעת הבכורה שלה בסרטו של אביה, "נאהבים לנצח". התסריטאי מקס לנדיס (בעל המוניטין המפוקפק), קיבל את הקרדיט הראשון שלו לצד אביו בפרק בסדרה Masters of Horror. ג'ייק קסדן היה שותף לכתיבת הספר על מאחורי הקלעים של הסרט וייאט ארפ שביים אביו. הוק הייתה אחת מהשחקניות הרבות שנבחנו לתפקיד קטן בסרט "היו זמנים בהוליווד", אבל היא הייתה היחידה שהביאה לאודישן הקלטה שלה עם איתן הוק, ובתקווה גם היחידה שקיבלה "חיבוק חזק במיוחד וקריצה מקוונטין" לאחר שהודיעו לה שעברה לשלב הבא. כאשר וית'רספון סיפרה לחברתה מינדי קלינג שבנה דיקון פיליפ מעוניין לשחק, קלינג ליהקה אותו כחמוד של בית הספר בשני פרקים של "אמת או חובה", שבהם הוא עשה עבודה מרשימה בלהצליח לא להסתכל ישירות למצלמה. "ברור שהוא כל כך מוכשר, והוא נראה נהדר, ופשוט חשבנו שהוא יהיה נהדר", אמרה קלינג ל"וראייטי".
סקר גס מעלה כי 100 אחוז מילדי הסלבריטאים זכו לתשבוחות מפי משתפי הפעולה, וכונו מוכשרים, צנועים ומוכנים להשקיע בעבודה. נואה באומבך נזכר בכל "האודישנים הרבים, כולל הסינונים המתקדמים" שעשה בחיפוש אחר השחקנים שיגלמו את ילדיו של אדם דרייבר בסרט "רעש לבן", רק כדי לנחות בסוף על "שני הילדים של משפחת ניבולה" - סם ומיי, שהוריהם הם אמילי מורטימר ואלסנדרו ניבולה ("הם היו פשוט כל כך נפלאים"). דונלד גלובר הילל את מוסר העבודה שהפגינה מליה אובמה בחדר הכותבים של הסדרה החדשה שלו מבית אמזון, ואמר למגזין "ואניטי פייר" כי "סגנון הכתיבה שלה נהדר". ציטוטים כאלה מופיעים בדרך כלל לרגל "נשף היציאה לחברה" של ילדי הנפוטיזם, הכולל כתבת פרופיל במגזין כרומו (ילדי ניבולה קיבלו לאחרונה אחת כזו בניו יורקר). הטרנד החם ביותר בתקשורת כרגע הוא חיבור בין-דורי, שהמגזין GQ מתמחה בו, עם כתבת אמצע של ג'ון סי ריילי מדגמן עם "בנו הדוגמן-מוזיקאי" לאב-ליאו, ופירס ברוסנן לצד "בניו הדוגמנים-מוזיקאים-קולנוענים", דילן ופריס.
בדומה למליה אובמה, יש כמה ילדי נפוטיזם אמיצים שיוצאים מחוץ לתחום של הוריהם (האמיצים ביותר אינם מנסים להתפרסם כלל. בנו של ברוס ספרינגסטין הוא כבאי, והבן של ויליאם דפו הוא פקיד משפטי). קאזי דיוויד עשתה לה שם בזכות פוסטים מצחיקים באינסטגרם שעלו לכותרות אי אז ב־2017, כמו למשל "הלוואי שהייתי הבת המגניבה של לארי דיוויד", וסידרו לה חוזה להוצאת ספר. בתו של גורדון רמזי, הולי, יצרה הֶסְכֵּת (פודקסט) על בריאותם הנפשית של צעירים, שעזר להחתים אותה בסוכנות הכישרונות CAA (כנראה שגם העובדה שהיו לה 300,000 עוקבים בטיקטוק לא הפריעה). לפעמים כל מה שצריך זה ללכוד את תשומת הלב של האינטרנט לרגע. לאחר שבתה החורגת של קמלה האריס, אלה אמהוף, הופיעה בטקס ההשבעה כשהיא נראית כמו גרסה גותית של מרגו טננבאום, היא זכתה לחוזה דוגמנות שהוביל אותה לדגמן בשבוע האופנה בניו יורק ולכינוי "אייקון" במגזין האופנה "הרפרס בזאר".
למי שאינו מוכן להתחייב למקצוע אחד, התעשייה מציעה בופה של הזדמנויות. באוגוסט 2020, איסדורה "דואה" בירקרדוט בארני, בתם בת ה-17 של ביורק ומתיו בארני, לוהקה לצד אימה בסרט "מלך הצפון" של רוברט אגרס, על בסיס ההנחה הסבירה שהתפקיד דורש סוג מסוים של שירה נורדית של ימי הביניים שרק בעלי קִרבה פיזית לביורק ישכילו לבצע. בפברואר קיבלה דואה את כתבת הפרופיל הראשונה שלה במגזין הבריטי The Face, שם התעכבו על יומן הווידאו האוונגרדי שצילמה במהלך הסגרים (צפיות נוכחיות: 8,100) ועל גרסת הכיסוי לג'ואנה ניוסם שהקליטה למען פליטים. באפריל כבר כשל "מלך הצפון" בקופות, אבל זה לא היה חשוב; ביולי חתמה דואה על חוזה דוגמנות עם Miu Miu.
המוטו של ילדי נפוטיזם הולך כך: נסו, ואם בהתחלה לא תצליחו, זכרו שאתם עדיין ילדים של סלבס, לכן נסו שוב ועוד הפעם. אף אחד לא מדגים את המוטו הזה טוב יותר מברוקלין בקהאם, מי שבמילותיה של מרינה הייד מה"גרדיאן" הוא נצר לידוענים שלא מסוגל להתעסק ב"מה שבני תמותה אחרים יראו כתחביבים, מבלי לראות אותם כמו אימפריה מקצועית בהתהוות". בגיל 23 כבר סיים בקהאם עם הניסיונות הכושלים ללכת בעקבות הוריו לעולמות הכדורגל והדוגמנות. בהמשך ניסה להיות צלם מקצועי, והוציא ספר צילומים מהודר, מלא בתמונות של פילים לא בפוקוס. אחר כך היה שף - קריירה שפצח בה חרף היותו בעל כישרון קולינרי מהסוג שנפוץ בסרטוני באזפיד. אף שהמאמצים הללו לא הצליחו במובן הרגיל של המילה, הם אפשרו לו לצבור 14.6 מיליון עוקבים באינסטגרם, שם המדד היחיד שחשוב הוא הדבר היחיד שמובטח שיהיה לילדי נפוטיזם בזכות שמם: תשומת לב.
כולנו שמענו את הטיעון נגד ההתנגדות לנפוטיזם: לילדים של מפורסמים אולי יש יתרון בהתחלה, אבל בסופו של דבר הכישרון ינצח. מי שלא יפרוץ קדימה יתפוגג, ואילו האלמונים שמוכשרים באמת יתגלו בסוף אם רק יתמידו במאמציהם.
"זה מגוחך", כתבה פראן ליבוביץ' בגיליון 1997 של ואניטי פייר. "להצליח לקבל דריסת רגל זה שם המשחק, במיוחד בקולנוע, שאחרי הכול הוא לא בדיוק מקצוע שידוע בסינון הקפדני שלו". ליבוביץ' ציינה זאת בהקשר של מטפורה על גזענות מבנית: כשם שילדים של מפורסמים מקבלים דריסת רגל רק בזכות העובדה שהם דומים פיזית לאנשים שהם כבר מפורסמים, כך גם הלבנים של אמריקה מרוויחים מהדמיון בינם לבין הדימוי המנטלי שמצוי בתודעת האומה, על מי אמור לעמוד בראש. בהקשר זה, להיות ילד נפוטיזם הוא הקדילק של זכויות היתר. לאף אחד אין יותר טוב מזה.
8 צפייה בגלריה
איסדורה "דואה" בירקרדוט בארני, בתה של ביורק. ההפקה הייתה זקוקה למישהי עם קרבה פיזית לזמרת
(צילום: AP)
אלה שמכירים את העולם מבפנים נוטים להסכים עם ליבוביץ'. "הם לא מבינים כמה הם בני מזל, כי זה העולם שלתוכו נולדו", אומר מנהל כישרונות שעבד עם צאצאים רבים של מפורסמים. "אני אומר ללקוחות שלי בצורה ברורה מאוד, שיש צעדים שהם צריכים לעשות כדי להיות רלוונטיים מעבר לרף 15 השניות. לא הכול זה ההשפעה שיש לכם. מה עוד כתוב בקורות החיים שלכם? הרבה מהם משקיעים מאמץ כדי להשיג את רצונם, אבל לפעמים הם מנסים לעקוף שלבים שאדם שמגיע משום מקום היה צריך לעבור". בהיעדר אותם קשיי יום-יום, ילדי נפוטיזם נראים לא פעם ילדותיים ולא בשלים. מבקרת הקולנוע פולין קייל כתבה פעם על פיטר פונדה: "אין בו גרעין פנימי תוסס. משהו בו עדיין ישן, ואולי תמיד יהיה".
אין זה מפתיע שכל כך הרבה ילדי נפוטיזם מתחילים את דרכם כדוגמנים, אומר מנהל הכישרונות: הילד לא צריך לפתוח את הפה. "למדתי שברגע שהם מתחילים לדבר, הקהל כבר לא נוהה אחריהם". לדבריו, "ככל שהם מדברים יותר, כך קשה יותר להתחבר אליהם". למודעים יותר ביניהם יש החוכמה לשחק דמות הפוכה ממה שהם, אבל גם לכך יש מחיר. "באינסטגרם, הרבה מהם נמנעים מלהציג את חייהם החברתיים האמיתיים. הם כאילו 'אוימייגאד , תראו אותי מבלה בבר השכונתי הקטן. סליחה, אחותי, לא היית על יאכטה אתמול בלילה?"
בתוך התעשייה, אין הרבה תועלת בהסתרת הייחוס המשפחתי. "מישהו אמר לי פעם, 'אנחנו צריכים להעסיק את X או Y כי ההורים שלהם יבואו לערב הפתיחה'", מספרת מנהלת ליהוק ותיקה. הצורך לשמור על יחסים טובים יכול להקל על ילד מפורסם להיכנס בדלת. "סוכנות גדולה תכתוב ש-'X הוא הילד של Y', ומבינים לבד שהמשמעות היא 'אז אתם חייבים לראות אותם'". אם ילד הנפוטיזם חסר כישרון בעליל, זה בדרך כלל נגמר שם. "למדתי פשוט לומר: 'מקסים, אבל לא מתאים לתפקיד'. יש מספיק תגובות מעורפלות במקום לומר ישירות 'אתם צוחקים עליי?'"
מנהלת הליהוק אינה חוששת לומר ישירות: "הרבה מהילדים של אנשים מפורסמים אינם מוכשרים". באיזו תדירות נפגשים איתם? "אלוהים, ראיתי כל כך הרבה מהם לאורך השנים". פעם היא נפגשה עם בת של שני כוכבי קולנוע עם שאיפות להפוך שחקנית. "כשהיא נכנסה לחדר זה כאילו שנכנס איתה משהו נוסף", אמרה. "משהו כמו, 'ההורים שלי מפורסמים, ואני כאן כי מישהו אמר לי לפגוש אותך'. היא הייתה אדם מקסים אבל בהחלט עם תחושת מגיע לי. כשהיא יצאה, חשבתי לעצמי שהיא אדם שלא מרגש אותי. שאין שם מאבק". זו לא תמיד סיבה לפסילה. בהמשך הבת השיגה תפקיד שהפך אותה לשם דבר.
לא תמיד יודעים בוודאות מה הרקע של מישהו. לפני זמן מה, שחקנית צעירה ממשפחה מפורסמת אך עם שם משפחה נפוץ, הגיעה לקרוא לתפקיד הראשי הראשון שלה. "לא היה לי מושג מי היא", אומרת מנהלת הליהוק. "לא יודעת איך פספסתי את המידע. מנקודת המבט שלי, היא קיבלה את התפקיד בזכות ולא בחסד" (ההופעה של השחקנית זכתה לשבחים רבים, והיא הפכה לכוכבת גדולה).
8 צפייה בגלריה
מאיה הוק עם אמא אומה תורמן. היא נולדה להורים מפורסמים וגם נראית כמוהם
(צילום: gettyimages)
מנהלת הליהוק מקוננת על השינויים בתעשייה שלדעתה הם שאחראים לעלייתם של ילדי הנפוטיזם. "אני לא חושבת שאנשים יודעים או מבינים היום מה זה משחק", היא אומרת. עם כניסת שירותי הסטרימינג והרשתות החברתיות, איבד המסך הגדול מגדולתו. לדבריה, "הרבה מהאנשים האלה צופים בזבל וחושבים שהם צופים במשחק טוב, ומחקים אותו". והתוצאה "לא טובה". מגמת ההליכה לאחור יכולה להסביר מדוע נראה כאילו מספר השחקנים המפורסמים שהם בינוניים גדול כיום מאי פעם: הסטנדרטים של המדיום פשוט נמוכים יותר.
אנחנו לא חייבים להסכים לפיקציה שלילדי נפוטיזם קשה יותר בחיים כדי שנוכל להכיר בכך שיש אלמנטים בחייהם שלא היינו מתחלפים איתם. "אף אחד לא מתייחס אליך ברצינות", אמר יוצר הסרטים אוון קליין (בנם של קווין קליין ופיבי קייטס) ל"גרדיאן" בספטמבר. "אף אחד לא רוצה לקרוא משהו שכתב ילד של מישהו". ואלה שכן לוקחים אותך ברצינות לא בהכרח מסייעים להשקיט את החרדות. "במשך זמן רב תהיתי אם הקריירה שלי היא בזכות הכישרונות שלי או בגלל איזשהו נפוטיזם סמוי", אמר בשעתו ג'ף ברידג'ס בן השלושים ומשהו לכתבי Hollywood Dynasties. "רגש האשמה גרם לי לבעיות רציניות".
מנהלת הליהוק מגלה הבנה: "איך אפשר לדעת אם מישהו באמת אוהב אותך?" חלק מילדי הנפוטיזם לוקחים את הפגיעות הזו ומשתמשים בה – זה הקושי שמוסיף את התבלין שסוף-סוף הופך אותם למעניינים. "ואצל אחרים זה המכשול שעומד בדרכם".
ילד הנפוטיזם הראשון של התעשייה היה דאגלס פיירבנקס הבן, בנו של דאגלס פיירבנקס האב ובנה החורג של זוגתו מרי פיקפורד, שבשנות ה-20 היו ללא ספק הזוג המפורסם ביותר בעולם. אינטואיציה בריאה לכוחו של שם טוב הביאה את ג'סי לאסקי מחברת ההפקות פרמאונט להעניק לילד בן ה־13 חוזה של 1,000 דולר לשבוע, מתוך כוונה לנסות להפוך אותו לכוכב. כמו רבים אחרים שניסו, גם פיירבנקס ג'וניור מעולם לא הצליח להתקרב למורשתו של אביו, אבל הייתה לו בכל זאת קריירה ארוכה. הוא היה נשוי לזמן קצר לג'ואן קרופורד, ודומה שהיה שלם לחלוטין עם מעמדו בחיים. "מאז שבגרתי הבנתי היטב את גבולות היכולות שלי", כתב בזיכרונותיו. פיירבנקס הצעיר, שהוקף בהמוני מעריצים עם הגעתו ללוס אנג'לס, ניצל ככל הנראה מתגובת הנגד שמכה בילדי הנפוטיזם של היום, אם כי סביר שגם אז נאלץ להתמודד עם ביקורת לא מחמיאה שנשלחה אליו במברקים.
בהמשך, הילדים-של זכו לא פעם ליחס של דמויות טרגיות. קחו למשל את פרנק סינטרה הבן: בזמן שפרנק האב הפך את ההתרועעות עם פושעים למשהו מגניב, פרנק ג'וניור חווה זאת בצורה מאוד לא מגניבה (הוא נחטף כילד). אולם בסוף שנות ה-60, כשכוכבות בנות הדור השני כמו לייזה מינלי וג'יין פונדה נכנסו לזירה, הייתה זו הפעם הראשונה שילדי מפורסמים נחלצו מהמרק הקדמוני של הוליווד והחלו לעצב לעצמם זהות המנותקת מהשושלת שלהם. כל אחת מהן דאגה לבסס הפרדה נוספת מההורה המפורסם: פונדה באמצעות עבודה באירופה, מרחק אוקיינוס מאמריקה, ומינלי בעזרת מרחק קצת יותר דרמתי, כזה שעובר בין החיים למתים.
הרבה לפני שטיקטוק שאבה אליה את הצאצאים-של, חוקרים ניסו ללמוד מה עומד מאחורי האובססיה שלנו לדור המשך של כוכבים. החוקרת האוסטרית אווה מריה שורגנהובר טוענת שילדים של מפורסמים מתפקדים כקישור חי להיסטוריה משותפת של תרבות פופ, ומחברים אותנו לדימוי נוסטלגי של העבר. אפשר לראות זאת היטב בסוג הילדים שלתרבות אין בעיה איתם. כוכבים כמו מינלי, מרישקה הרגיטאי או פרדי פרינז ג'וניור, שלכולם היה הורה שמת בנסיבות טרגיות, זוכים לכבוד על כך שהם הולכים בעקבות הוריהם ולא לבוז. כשם שמשפחת קנדי הפכה ממשפחת סוחרים (שהתעשרו בין היתר ממכירת אלכוהול בתקופת היובש) למשפחה מהאגדות, כך ילדי הנפוטיזם עתידים להפוך בחלוף הזמן למישהו שפשוט מגיע "ממשפחה מפורסמת". כיום לאף אחד לא אכפת שלמייקל דאגלס, לורה דרן או טרייסי אליס רוס, היו הורים מפורסמים. אותו כלל נכון לגבי מישהי כמו דקוטה ג'ונסון, שמייצגת דורות רבים של אגדות הוליוודיות ולכן פטורה מהעיסוקים חסרי הטעם שמגדירים ילדי מפורסמים בימים אלה. באופן פרדוקסלי, ילדי הנפוטיזם שאנחנו הכי אוהבים הם לרוב גם הפריווילגים ביותר.
הבמאי לוקה גוואדנינו, שליהק את ג'ונסון לשניים מסרטיו, אמר לי פעם: "אני יכול לראות בה את טיפי הדרן". הוא הבחין בהבלחות של סבתה, הבלונדינית המפורסמת של היצ'קוק. לעיתים קרובות אנחנו מדברים על ה"איט פקטור", אותה כריזמה שלא מהעולם הזה שכוכבות כמו קלרה באו הפגינו מול מצלמה. אולם כפי שהקריירה של צ'ט הנקס מבהירה היטב – לא מובטח שזו תכונה העוברת בירושה. מנגד, לראות את ה"איט פקטור" כן עובר בירושה זו חוויה מרגשת, כפי שמוכיחות זואי קרביץ או קייט הדסון, המפגינות את אותו ניצוץ בלתי מוחשי שרואים בהוריהן. "הן נכנסות לחדר, ויש להן את הדבר הזה", אומרת מנהלת הליהוק. "והן פשוט יודעות. לגמרי יודעות. וכולנו נמשכים לדבר הזה וקצת מפחדים ממנו. כי זה גדול ממך וממני".
