צריכה להיות לכם סיבה ממש טובה כדי להקדיש את שעות האסקפיזם היקרות שלכם למציאות חלופית שגם היא מציאות מלחמתית, ועוד מלחמת המלחמות – מלחמת העולם השנייה. מלבד זה, עמד בפני "כל האור שאיננו רואים", המיני סדרה החדשה של נטפליקס, אתגר נוסף: הסדרה נכתבה על פי רב המכר שזיכה בפוליצר את היוצר שלו, ארתור דואר, והיא מן הסתם הביאה אל הספה לא מעט מעריצים שקראו בשקיקה את הדפים, ועכשיו רצו לקבל חוויה משלימה בצורת תמונה מדברת ונעה.
כל האור שאיננו רואים - טריילר
(באדיבות נטפליקס)
אבל במקרה הזה צר לי, "כל האור שאיננו רואים" לא משתייכת לקבוצה הקטנה והאקסקלוסיבית של סדרות שעושות כבוד לספרים שעליהן התבססו או לפחות שורדות את הטרנספורמציה הבלתי אפשרית מטקסט לווידאו. היא בהחלט סדרה מושקעת ויקרה, והיא מעלה לדרגות מרשימות את שיאי הקיטש שהספר המקורי קבע מלכתחילה - אבל מעבר לתאורה משגעת וסטים פיוטיים היא לא מאתגרת את האונות יותר מדי.
כתבות נוספות במדור טלוויזיה:
במרכז הסדרה עומדים מארי-לור לבלאן (שמגלמת הנון-אקטור, מיה לוברטי, עיוורת גם במציאות, שזה התפקיד הראשון שלה), נערה צרפתייה עיוורת באמצע שנות ה-40 של המאה הקודמת, בשלהי המלחמה. הכוחות הגרמניים נמצאים גם בצרפת אבל המושיע האמריקני כבר דופק על הגגות והם מבינים שהם עומדים להפסיד. מארי משדרת מדי ערב במכשיר הרדיו שלה הודעות לאביה (מארק רופאלו, "הנוקמים"), שנעלם לפני זמן רב, לדוד שלה, אוטיין (יו לורי!), שהצטרף לכוחות שמנסים להביס את הגרמנים, ובשאר זמנה הפנוי, בין הפצצה אחת לאחרת, היא מקריאה ברדיו ספרים של ז'ול וורן. עכשיו היא ב"20 אלף מיל מתחת למים", שמצפין בתוכו מסרים לכוחות הרזיסטנס הצרפתיים.
2 צפייה בגלריה
מעלה לדרגות מרשימות את שיאי הקיטש. מתוך "כל האור שאיננו רואים"
(צילום: באדיבות נטפליקס)
מהצד השני אנחנו מתוודעים לוורנר (לואי הופמן), חייל נאצי עדין ותכול עין, יתום, שמגיל צעיר הקשיב לתדר מסוים ברדיו ולמד באמצעותו צרפתית. עכשיו, כשהיחידה שלו מוצבת בצרפת, הוא ממשיך להקשיב לתדר הזה, ושומע את סיפוריה של מארי. לאורך ארבעת הפרקים (בני השעה כל אחד) הם מנהלים סוג של מערכת יחסים, לפעמים חד צדדית אבל תמיד מרגשת ומלאת פאתוס עד כדי ניוון עצבי. כל זה קורה אכן בעיירה הצרפתית, סן מאלו, אבל מעשה שטן, כל הדמויות מדברות באנגלית. הדמויות הצרפתיות נעות בין מבטא אמריקני לבריטי והגרמנים לפחות ניחנו במבטא גרמני כלשהו.
ואי אפשר בלי נבל אכזר – אחד המפקדים הגרמנים, פון רומפול, נאצי שסובל מסרטן אשכים סופני (נשמע כמו התחלה של בדיחה יהודית) שמשקיע את רוב האנרגיה שלו במרדף אחרי יהלום נדיר, ים הלהבות, שהשמועה אומרת שהוא מגן על מי שמחזיק אותו או מקלל את מי שנוגע בו, תלוי לאן אתם רוצים לשגר את העלילה. היהלום הזה, ששייך לאזרחי צרפת כולם, מצא את דרכו אל מארי דרך אבא שלה, ורומפול לא ינוח עד שהוא יניח עליו יד. כלומר, אם היהלום ישרוד גם את שלל המטאפורות והמשמעויות שאוכפו עליו מטעם העלילה, שתסרט סטיבן נייט ("כנופיית ברמינגהאם") וביים שון לוי ("דברים מוזרים").
2 צפייה בגלריה
דחו את האסקפיזם המלחמתי שלכם להזדמנות טובה יותר. מתוך "כל האור שאיננו רואים"
(צילום: באדיבות נטפליקס)
כל זה עוד ניחא, אלא שגם המשחק לא מצליח להתעלות מעל הטקסטים והתוצאה הכללית משמיטה בדרך אפילו את היופי הלשוני, שהוא מעלתו הגדולה ביותר של הספר. נותרנו רק עם עלילה שטחית ולא אמינה, שחורגת מהמקור עד כדי הסחת דעת. דמויות שהושמטו לחלוטין, אחרות נוצרו ללא הצדקה וחלק פשוט שינו את האישיות שלהן. גם תיאור המלחמה כביכול אמין אבל מתאפיין בנוחות בפצצות חכמות להפליא שנופלות בדיוק על כל מי שהתסריטאי חפץ, רצוי מישהו שהרגע אמר מילים אחרונות מרשימות שאחריהן כבר אין טעם להיוותר בחיים. מארי, למרות העיוורון שלה, מסוגלת למהלכים מדהימים שהיו מאתגרים אפילו אדם רואה כמו זינוק במעלה מדרגות או יריה מדויקת, ובאופן כללי הגישה לסיפור היא ילדותית וחסרת עומק. "כל האור שאיננו רואים" לא מצא את דרכו אל המסך שלכם הפעם, דחו את האסקפיזם המלחמתי שלכם להזדמנות טובה יותר.
