עלי עבאסי, במאי איראני-דני, עמד בחודש שעבר על הבמה בפסטיבל קאן בעיניים נוצצות ולב מלא. מאות אנשים בפסטיבל הקולנוע היוקרתי בעולם ניצבו על רגליהם ובמשך דקות ארוכות מחאו כפיים לסרט שלו. ולא עוד סרט מהסוג המקובל בפסטיבל הזה, אלא יצירה שנועדה מראש להיות מסחרית במיוחד, להיט שמביא אנשים לקולנוע. The Apprentice - "השוליה", או "המתמחה" כמו תכנית הריאליטי - מספר על מערכת יחסים אינטנסיבית, הרסנית וכזו שבדיעבד היתה לה השפעה היסטורית, בין איש הנדל"ן והפלייבוי הצעיר דונלד טראמפ, ובין מי שלימד אותו הכל, עורך הדין רוי כהן. זה סיפור לא חדש אבל מרתק על בן טיפוחים שלומד מהמנטור המקיאוולי שלו, והופך מקיאוולי עוד יותר. סבסטיאן סטאן (חייל החורף ביקום הסינמטי של מארוול) הוא טראמפ הצעיר, וג'רמי סטרונג, כוכב "יורשים" שזכה השבוע גם בפרס הטוני, הוא רוי כהן.
הקהל התלהב, הביקורות היו טובות, ועבאסי הרגיש את הלהיט ההוליוודי הגדול הראשון שלו מתקרב. רק דבר אחד הוא לא לקח בחשבון: את מה שטראמפ של החיים האמיתיים שכח, טראמפ הצעיר של הסרט עוד לא למד. חודש אחרי הבכורה, סרטו של עבאסי נמכר להפצה בכל השווקים הגדולים בעולם, אבל לא לשוק הגדול מכולם. נכון לעכשיו, אף אולפן הוליוודי או שירות סטרימינג לא מוכן לגעת בתפוח האדמה הלוהט הזה.
טראמפ לתומכיו לפני תחילת המשפט: "צפייה מהנה"
(צילום: רויטרס)
למה לי פוליטיקה עכשיו?
פעם, סרטים פוליטיים היו משהו שהוליווד עשתה לא מתוך איזושהי תחושת שליחות, אלא כי הקהל אהב אותם. חלקם, כולל כאלה שהיו שנויים במיוחד במחלוקת, אפילו היו הצלחות קופתיות. "פרנהייט 9/11" של מייקל מור - תיאוריית קונספירציה על ג'ורג' בוש שהתחפשה לסרט ב-2004 - הכניסה 119 מיליון דולר בארצות הברית בלבד. אבל שינויים בדמוגרפיה של צופי קולנוע, נזקי הקורונה ובעיקר הפילוג בחברה האמריקאית - העמוק ביותר מאז מלחמת האזרחים - גרמו לכל סרט פוליטי מובהק להפוך לסיכון פיננסי גדול.
"סגן הנשיא" (Vice), סרטו המפומפם של אדם מקיי על דיק צ'ייני שיצא ב-2018, הכניס רק 48 מיליון דולר בארצות הברית, אחרי השקעה של יותר מ-60 מיליון. באפריל האחרון נסגרה Participant Media שהייתה החברה המובילה בהוליווד לסרטים בעלי מודעות חברתית ופוליטית. בין היתר הפיקה את זוכה האוסקר "ספוטלייט", ואת הלהיט התיעודי RBG על השופטת רות ביידר-גינזבורג.
החשש מסרט פוליטי שירגיז צד מסוים בא היטב לידי ביטוי ב"הקרב על אמריקה" של אלכס גרלנד. חברת A24 הקפידה להציג אותו כ"א-מפלגתי", והסיפור עצמו דאג לערבב בין הפלגים המציאותיים כשהציב, למשל, את קליפורניה וטקסס באותו צד של המלחמה. הסרט הכניס יותר מ-100 מיליון דולר ברחבי העולם. אין שום סיכוי שמישהו ישקיע היום כסף בסרטים כמו "כל אנשי הנשיא", "המועמד ממנצ'וריה", "לכשכש בכלב", "מלקולם אקס" או "מילק". אפילו סרט כמו "פילדלפיה", שיצא בשיא פאניקת האיידס ונחשב אז להימור שיגמור לטום הנקס את הקריירה, הוא משהו שאף אולפן גדול לא יעשה היום.
3 צפייה בגלריה
רק אל תהיה ספציפי מדי, אוקיי אלכס? מתוך "הקרב על אמריקה"
(צילום: באדיבות בתי קולנוע לב)
אבל אם השיקול העיקרי הוא כלכלי, אז המקרה של "המתמחה" שונה. זה סרט שבלי ספק יעורר עניין וקהל, בוודאי עמוק בתוך קמפיין הנשיאות. די ברור שהסיבה העיקרית לבריחה של האולפנים ממנו היא לא כסף, אלא פשוט פחד מדונלד טראמפ והזרועות האינסופיות ששולחים אנשיו לכל פינה בחברה ובדמוקרטיה האמריקאית. עמנואל נונייז, אחד ממפיקי הסרט, אמר למישל גולדברג בניו יורק טיימס: "טראמפ תקף את הסרט, ולמרבה הצער, נראה שלהוליווד כרגע אין את האומץ לזה".
נורות האזהרה דלקו עוד לפני שה"מתמחה" הוקרן בכלל. אחת החברות שהשקיעו בסרט, Kinematics, שייכת למיליארדר דן סניידר - תומך קולני של טראמפ שהיה בטוח שהסרט יחמיא לו. הוא הזדעזע כשגילה שהסרט כולל סצנת אונס של טראמפ את אשתו הראשונה, איוואנה (הסצנה מבוססת על טענה שהעלתה איוואנה בתצהיר הגירושין מטראמפ. מאוחר יותר חזרה בה ואמרה שהיא חשה "מחוללת", אך לא רצתה שהמילים שלה יתפרשו "במובן מילולי או פלילי"). עכשיו Kinematics צריכה לאשר כל מכירה של הסרט להפצה, והיא לוקחת את הזמן שלה. מצד שני, גם אין הרבה קופצים.
לא נוגעים גם עם מקל
הפחד של הוליווד מורכב משני חלקים, שניהם תוצר של בריונות נטו. חלק אחד הוא החשש להפוך למטרה של תומכי טראמפ כפי שקרה לדיסני, אבל החלק היותר משמעותי הוא הפחד מנקמה של טראמפ אם ינצח בנובמבר. במקרה כזה, מרחב סגירת החשבונות שלו יהיה אינסופי. מנהל הפצה אחד אמר ל-Variety כי "כל חברה שיש לה תכניות להימכר או להתמזג או לקנות חברה אחרת, תהסס לגעת בסרט מהפחד שהרגולטורים של טראמפ יענישו אותה". זה לא פחד חסר בסיס. בקדנציה הראשונה של טראמפ נחסמה עסקת רכישה של AT&T, השייכת לחברת טיים וורנר שבבעלותה גם CNN - ערוץ שטראמפ שונא במיוחד. ”הדאגה לביזנס מנצחת דאגות פוליטיות", אמר איש תעשייה להוליווד ריפורטר, "אבל אם יש לך את שניהם? שכח מזה".
בסוף השבוע השתתף הנשיא ג'ו ביידן בערב גיוס כספים לקמפיין שלו בלוס אנג'לס. ג'ורג' קלוני וג'וליה רוברטס היו שם ועזרו לו לקבוע שיא תרומות של 30 מיליון דולר. זה מתאים למיתוס לפיו הוליווד היא מעוז ליברלי, מה שנכון לגבי מרבית השחקנים, אבל קצת פחות לגבי ראשי אולפנים וחברות הפקה. אלה, ברובם, גברים עשירים מאוד שחושבים קודם כל על ביזנס ומיסים נמוכים. לפחות כרגע לא נראה שמישהו מהם מתכוון להמר על הרבה כסף רק כדי למנוע מצב שבו המקום היחיד בו סרט כמו The Apprentice לא יוקרן, היא המדינה שאמורה להיות מגדלור דמוקרטי לעולם.
יומיים אחרי הקרנת הבכורה בקאן, שלחו עורכי דינו של טראמפ מכתב ליוצרי הסרט, ובו טענו כי הוא מהווה "התערבות זרה ישירה בבחירות בארצות הברית". הם ציינו כי עבאסי הוא דני-איראני והסרט "קיבל מימון מדנמרק, אירלנד וקנדה. אם לא תפסיקו מיד את הפרסום והשיווק, הנשיא טראמפ ינקוט בכל האמצעים המשפטיים כדי לעצור את ההפרה הגסה הזו של זכויות העם האמריקאי“, כתב עורך דינו של טראמפ. זה טיעון מגוחך וחסר בסיס, אבל מתוחכם במיוחד בציניות שלו - ולפחות כרגע נראה כי השיג את המטרה. רוי כהן היה גאה במתמחה שלו.
