כשאלכסנדר אקמן קיבל פניה מהאופרה המלכותית של שבדיה לעשות יצירה מחודשת ל"חלום ליל קיץ" בהתחלה הוא ממש לא אהב את הרעיון. "'לקח לי שנה להשיב. אמרתי לעצמי: 'מה חלום ליל קיץ? אבל אני לא מכיר את הסיפור...' בכנות - חשבתי שזו כבר יצירה שהעלתה אבק. רציתי ליצור משהו מודרני יותר". אבל אז כשהוא ישב על החוף בהודו פתאום עלה לו רעיון: "חשבתי שאולי אני יכול לעשות יצירה על המסורת סביב 'המידסומר' השבדי שאני מכיר היטב. ואז היה קליק. ידעתי שמזה אני מתרגש".
"חלום ליל קיץ" בביצועו של בלט דורטמונד
(קרדיט: באדיבות האופרה הישראלית)
ואכן מי שיבוא לחפש במופע הזה את קו העלילה הקלאסי של "חלום ליל קיץ" השייקספירי, שיגיע לישראל לארבע הופעות החל מ-31 במאי, עשוי להתאכזב. היצירה של אקמן שמה במרכזה את המסורת השבדית המכונה "מידסומר" (המשול ל-midsummer של שייקספיר). זהו היום הארוך ביותר בשנה שנחגג בארץ הולדתו כחג המציין את הלבלוב והפריחה של הטבע אחרי חורף ארוך וחשוך, או כמו שהכוריאוגרף השבדי מתאר זאת: "אף אחד לא מבין את השמחה שאנחנו חשים כשהאור חוזר, זה כמו שהיית בדיכאון חצי שנה ואז בצורה קהילתית אנחנו חווים שמחה".
כדי לחגוג לובשים המקומיים בגדים מסורתיים ורוקדים סביב "המייבל" עטורים בזרי פרחים. כשהחגיגות הסקנדינביות של חג הפריון הפגאני פוגשות את התמות העמוקות של הקומדיה השייקספירית נוצרת על הבמה חגיגת יצרים, חושנית, מתפרצת, מטושטשת גבולות שהצופה המהופנט יוצא ממנה עמוס בשק של רגשות.
אם יש משהו שאקמן טוב בו הוא לשרטט רגשות. הבמה הופכת בידיו כמו לקנבס והוא במשיכת תנועות מחול פשוטות מכניס שליכטה אחר שליכטה לתוך הלב. לרגעים ארוכים הוא הופך את היוצרות כשהוא מציב את הרקדנים בשורה בקדמת הבמה, מתענגים על כוסות יין וצופים במה שהקהל עושה. כשאתה הופך מצופה לאובייקט הצפייה - מבוכה מתפשטת בגוף. ואז מקישים הרקדנים על הכוסות כרוצים לשאת נאום ועם מחוות גוף מוכרות גורמים לגל צחוק להתפרץ מהגוף שלך. וזאת לא תהיה הפעם האחרונה במופע.
הכוריאוגרף השבדי מפלרטט עם הקהל בהומור. "אני אף פעם לא יוצר יצירה במחשבה שזו תהיה יצירה מצחיקה", הוא מסביר. "עשיתי פעם יצירה שנקראה 'פרה', והייתה שם סיטואציה עם אישה שהלכה לכיוון מכונת קפה, הכניסה את הפנים שלה פנימה ולחצה, ואז היא לקחה את הנייר מהמכונה ונתנה אותו למישהו בקהל. אבל היא עשתה הכול בכזאת רצינות, כאילו זה נורמלי - ואז אנשים צוחקים. ואז טסתי לתקופה, וחזרתי אחרי עשר הופעות ופתאום היא הולכת כאילו היא חושבת שהיא מצחיקה - היא שינתה את ההופעה שלה. יש דרך בה הקהל משנה את ההופעה: היא קיבלה תגובה מהקהל, היא חושבת שהיא מצחיקה, היא משחקת כאילו היא מצחיקה, והם הפסיקו לצחוק - כי היא ביקשה תגובה. המסלול הזה מהפנט. אבל הומור זה מאוד קשה, אם הייתי נכנס ליצירה מתוך מחשבה שאני צריך לגרום לך לצחוק זה היה קשה".
כתבות נוספות במדור במה:
בחלקו הראשון של "חלום ליל קיץ" הכוריאוגרף למעשה משרטט פרודיה על החברה השבדית בה הוא חי, מנהגיה, מוזרות חברתית ועל אמת לצד זיוף. המיטה נוכחת כל הזמן על הבמה במקומות שונים - כמו להזכיר לנו שזה רק חלום. אבל אוי, כמה מציאות כואבת של העולם המודרני יש בחלום הזה. כמו תמונות באינסטגרם שמסתירות היטב את מורכבות החיים - ברגע אחד כל הרקדנים משאירים מאחוריהם את הכאוטיקה והיצרים ומתקבצים לתמונה תיירותית יפה של חגיגות "המידסומר" - מושלמת וכל כך מזויפת. "יש עכשיו הרבה הליכה אחרי הזרם, ובעיני זה לא מעניין", הוא מוחה כשהוא מתבונן מבחוץ על עולם המחול. "יש גם תרבות של אינסטגרם שרקדנים מציגים את עצמם בה לראווה ונעים להם - אני לא בטוח שזו כוריאוגרפיה".
6 צפייה בגלריה
:כשאתה צעיר אתה אומר 'כן' להכול ורוצה להוכיח את עצמך, עכשיו אני הולך אחורה ומתבונן על העבודה שלי". אלכסנדר אקמן
(צילום: Rahi-Rezvanii)
אקמן עסוק בכנות גם בחדר החזרות. הוא דורש מרקדניו - לא רק לרקוד רגש, אלא להבין למה הדמות מרגישה את מה שהיא מרגישה. אולי העיסוק הזה באמת וזיוף קשור לעובדה שבקרוב יחגוג 40, ובריאיון איתו הוא עסוק מאוד בשאלות של אותנטיות. "זו הפעם הראשונה בחיי שאמרתי לא ליצירות חדשות, כי אני רוצה לקחת רגע ולהבין: 'מה קרה'? אני עוד מעט אחגוג 40. כשאתה צעיר אתה אומר 'כן', אתה רוצה להוכיח את עצמך, ועכשיו אני קצת הולך אחורה ומתבונן על העבודה שלי: 'לאן אני רוצה ללכת?'", הוא משתף. "עד עכשיו יצרתי מעין מתכון - שהכול צריך להיות לפיו. פעם מישהו אמר: 'ברגמן יצר סרט של ברגמן'. ואני קצת ברגע הזה של לחיות את העבודה שלי ולמה היא בעצם הפכה. זה רגע של הרהור פנימי וקבלת החלטות: מה אני באמת רוצה לעתיד? אני מקבל הצעות, שזה מדהים, אבל אם אתה אומר כן להכול כי אתה רוצה לרצות אנשים – אז מי אני?"
הרצון הזה למצוא קול ייחודי מול הכלל מונפש בדיאלוג פשוט שמנהל היחיד עם הקבוצה גם על הבמה: רוצה מצד אחד להידמות לה וגם רוצה להיבדל, הולך עם הקבוצה ונפרד ממנה, עומד בצד ומפלרטט איתה, משתוקק לתמיכה שלה, מומלך על ידה - ואז גם מותקף.
6 צפייה בגלריה
"העבודה של הכוריאוגרף היא מאוד בודדה". מתוך "חלום ליל קיץ" של בלט דורטמונט
(צילום: Leszek Januszewski)
"אני חולם שתהיה לי קבוצת רקדנים משלי, לטייל איתה בעולם", חושף אקמן בריאיון את הכמיהה שלו לביחד, מול השאיפה לקול ייחודי. "תהיה לי ההזדמנות לחיות עם קבוצת אמנים ולעמוד איתם מול קהל. אני לא יודע אם יש עוד מקצוע כזה שאתה מקבל בו כזאת אפשרות ל'ביחד' יפה כזה. יש תמיד טראומות, דברים קורים ויכולים להשתבש, אבל כל המרכיבים נמצאים שם כדי שזה יוכל להתקיים. העבודה של הכוריאוגרף כרגע היא מאוד בודדה".
"ליצור יצירה שנקראת 'סקס'"
הקבוצה שיוצר אקמן על הבמה, בחלקו הראשון של "חלום ליל קיץ", היא מאוד סינכרונית. המופע נפתח בסצנה של קציר, כחלק מהפולקלור של חג "המידסומר". הבמה מלאה בים של חציר כשבתנועה פשוטה הופכת ידם של הרקדנים למעין מגל ובחדוות אביב משותפת הם קוצרים את היבול, זורקים אותו לאוויר, מתפלשים בתוכו ולובשים אותו. כל אחד נח בזווית אחרת, התנועות פשוטות וכולם מבצעים אותן כחטיבה אחת בדיוק, שנובע לא רק מתיאום התנועה - אלא מסנכרון נהדר של איכות התנועה.
אם חלקו הראשון של המופע הוא סינכרוני עד יפה מדי, בחלק השני אקמן סודק את הקבוצה לחלקים, ומפשיט את הרקדנים פיזית ותנועתית מכל זיוף. זו מערכה של מחול ראשוני, חייתי וחזק בחגיגה של התפרקות טוטאלית. חלום במלוא מובן המילה - כי הוא בנוי משברי סיטואציות סוריאליסטיות שלא תמיד הקשר ביניהן ברור: שולחן סעודה עולה השמיימה מוטה באלכסון, רקדן על חוט מתעופף, אנשים בלי ראשים מרקדים לצד בלט קלאסי ענוג, המיטה עולה לאוויר, דגים נופלים מהשמיים, היער צומח מלמעלה והסינכרוניות המושלמת שהייתה בחלק הראשון מתנפצת לרסיסי ריקודים של יחידים או זוגות פזורים על הבמה, מרוססים בהבזקי פלאשים. מסיבת הכובען המטורף של "עליסה בארץ הפלאות".
6 צפייה בגלריה
אנשים בלי ראשים מרקדים לצד בלט קלאסי ענוג. מתוך "חלום ליל קיץ" של בלט דורטמונט
(צילום: Leszek Januszewski)
ובחגיגת היצרים הזאת יש גם המון ארוטיקה. המיניות שאקמן משרטט על הבמה היא עדינה, מרפרפת כמעט ועם זאת עמוסת תשוקה ויצריות כיאה לחלום. כשאני מבקשת ממנו לתאר איך יוצרים ארוטיקה במחול קשה לו לתרגם את זה למילים. "האמת שאני רוצה ליצור יצירה שנקראת 'סקס' ולהפוך את כל הקהל לחרמן", הוא מגלה. "יש לנו גם רעיונות שונים לגבי מה זה 'סקסי', זה יהיה מעניין למצוא את הבלתי צפוי".
ולבסוף, איך אפשר בלי חיבור ישראלי? כבר בחדר החזרות חווינו פלאשבקים עמוקים לשפה של אוהד נהרין וגם במופע עצמו נדמה היה שנסענו עד גרמניה כדי לפגוש חלקים מישראל בתוך מסורת שהיא בכלל שבדית: הריקוד המסורתי של ה"מידסומר" דמה להורה, באלות החציר הגדולות החזירו אותי לקיבוץ ובתנועות הגוף של הרקדנים ניכר חותם ברור של שפת הגאגא.
6 צפייה בגלריה
"אני רוצה להפוך את כל הקהל לחרמן". מתוך "חלום ליל קיץ" של בלט דורטמונט
(צילום: Leszek Januszewski)
"אני מעריץ גדול של העבודה של אוהד", מודה הכוריאוגרף השבדי ומספר כי עוד כשהיה רקדן השניים נפגשו. "בשטוקהולם עשיתי את היצירה 'מינוס 16'. לא ראיתי אותו הרבה זמן ואז אמרתי - 'וואו איזו יצירה נהדרת'. הפשטות שבזה – זה עובד בכל פעם ואז אני אומר לעצמי: "הלוואי שהייתי עושה את זה ככה'. אני מניח שאוהד הוא בכל מקום, הוא כזה קול חזק. המחול הישראלי בכלל הוא בכל מקום, אני חש ענווה מול תרבות המחול הישראלית, אני אוהב אותה, היא מדהימה".
הכותבת הייתה אורחת של להקת בלט האופרה של דורטמונד.
