אם "סינדרלה" הייתה תוכנית ריאליטי שחוזרת לעונה שנייה, היא בטח הייתה נראית כמו העונה השנייה של Cheer ("לעודד", בשמה המקומי), שעלתה אתמול (ד') בנטפליקס. סינדרלה של העונה השנייה חיה בבית יפה עם הנסיך שלה, אבל אתם יודעים איך זה נישואים לבית המלוכה. הפרסום לא עשה להם כל כך טוב, היא לא מסתדרת במיוחד עם המלכה, מרגישה כלואה בארמון והוא היה רוצה שהיא תהיה יותר ייצוגית. סינדרלה של אחרי ה"חיו באושר ועושר" מגלה שיש סיבה לזה שאגדות נעצרות במקום שהן נעצרות בו.
Cheer – עונה 2 – טריילר
(באדיבות נטפליקס)
"ברור, הכי כיף לראות את האנדרדוג מגיע ומנצח", אומרת אחת המעודדות בנבחרת של הקולג' הקהילתי, טריניטי ואלי, שחולק עם קבוצת נבארו את זמן המסך בעונה השנייה של הדוקו המצליח. ואכן, העונה הראשונה של Cheer הייתה הרבה יותר ממעודדת. היא מיקסמה בשלמות את הנוסחה הטלוויזיונית המנצחת: בני נוער שמגיעים מרקע של עוני, אלימות, מצוקה, הזנחה רגשית או סתם הורים שרואים בהם מדפסת שטרות, שנחלצים ממסלולים שמן הסתם היו מובילים אותם לחיים בשוליים האכזריים של ארצות הברית, ועושים את זה באמצעות עבודה קשה, התגברות על קושי, אמונה בעצמם (וכן, הרבה פציעות). זה היה מסע טהור ותמים של נערים שבזכות פליק-פלאק והרמה העניקו לעצמם פוטנציאל לחיים טובים יותר, הודות למאמנת שנמצאת שם בשבילם ונותנת להם אהבה קשוחה, הכלה ואכפתיות. זה נגמר בניצחון מתוק שהם יותר מראויים לו וקתרזיס מושלם עבור הצופה.
הצילומים לעונה השנייה, שעולה שנתיים אחרי הראשונה, מסכמים את השנים שעברו על נבחרת העידוד של קולג' נבארו בטקסס מאז שהסדרה הפכה לסנסציה ואותם למפורסמים ברמה בינלאומית. היוצר גרג וייטלי נצמד לשפה המקורית של העונה הראשונה, זו שמייצרת זיקה רגשית אל הגיבורים שלו ושואבת את הצופה אל הסיפור כאילו הוא נוכח שם בגופו. השפה הזאת חשובה כי גם סדרות דוקו-ריאליטי הן ז'אנר מתוסרט. הן בונות את הסיפור שלהן מרצף סלקטיבי של סצנות שהן מלקטות מהמציאות, אלא שלא משנה כמה מוכשרים העורכים - לפעמים המציאות עושה להם חיים קשים.
הפרסום של נבחרת נבארו מעלה את גיבורי הסדרה לגבהים דלילי חמצן, שלא כולם יודעים איך להתמודד אתם. חלק מתלמידי הנבחרת הולכים וחוזרים בלי שום סיבה נראית לעין, המאמנת שלהם מתפנה לגזור קופון ב"רוקדים עם כוכבים" ומשאירה אותם חצי עונה עם עוזרת מאמן שאף אחד לא סובל או סומך עליה מבחינה מקצועית, ויוצרת משבר אמון כמעט בלתי גשיר בינה ובין התלמידים המעופפים שלה. הקורונה דופקת להם את השגרה החיונית כל כך לתחרויות ואימונים. והשוק הגדול, זה שהוקדש לו פרק שלם בעונה הזאת, הוא חקירת ה-FBI שהובילה למעצר של הכוכב הכי גדול של העונה, ג'רי האריס, באשמת שידול קטינים ליחסי מין ולשליחת תמונות פורנוגרפיות של עצמם. האריס ממתין למשפט שעדיין לא ידוע מתי יתקיים, עם אישום שהעונש הקבוע עליו בחוק הוא 15 שנות מאסר.
ג'רי האריס היה הסימבול של הסדרה, הפרונט-מן. העונה הזאת בנתה אותו כאנדרדוג האולטימטיבי, כשהיא משתמשת בכל היהלומים שהוא הביא איתו - הוא לא נראה כמו החומר שממנו קורצו מעודדים צנומים וארוכים, העידוד באמת הציל אותו מחיים עגומים. הוא עודד, תרתי משמע, וחברי הנבחרת שלו מתארים אותו כאדם ששמחת החיים העולצת שלו משתה אותם מתהומות לא פעם. ואז התברר שמתחת לתדמית האנדרדוג הזה, מאחורי הקלעים של האגדה היפה על האיש שהחיים עשו איתו סוג של צדק פואטי, מסתתרים מעשים מאוד לא פואטיים שלא עשו צדק עם אף אחד. מבחינה טלוויזיונית, מבחינת יחסים בין צופה לסדרה, מדובר בבגידה. לזכותו של וייטלי ייאמר שהוא לא מנסה לטייח בשום צורה את האירועים הקשורים בהאריס. הוא נותן במה נרחבת לתאומים שהתלוננו עליו, לאימם, לעורכת הדין שלהם, מראיין את חברי הקבוצה בזמן אמת כשההאשמות נודעו להם, שמשתוממים על שלא ידעו על האירועים כשהם קרו. הוא מראיין את מוניקה אלדמה, המאמנת, בריאיון שלא בטובתה יוצר את הרושם שהיא הנפגעת האמיתית מהסיפור. האריס ועורכי הדין שלו סירבו לקחת חלק בפרק הזה.
מבליל המכשולים הזה - האריס, קורונה, פרסום - וייטלי מנסה להרכיב עונה קוהרנטית שתחתור לשיא זהה לשל העונה הראשונה, בתחרות הגדולה בדייטונה, פלורידה. אלא שאחרי פרק חמש, שהוא ללא ספק הפרק שניפץ את Cheer אל חופי המציאות, קצת קשה לחזור להתעניין בקפיצות והרמות. הניסיון להתמודד עם הקריסה שהכתיבה המציאות לא יוצר את הקוהרנטיות והדיוק של העונה הקודמת. הפזילה לכיוון היריבים העיקריים של נבארו, להלן טריניטי ואלי, מפזרת את הצופה ומתפרשת כניסיון ליצור מחדש את הנרטיב של העונה הקודמת. אנחנו רוצים שנבארו ינצחו אבל אנחנו גם קצת רוצים שהם ייפלו, כדי שייגעו בתחתית, יאספו את עצמם מחדש והפעם יחברו את החלקים בצורה קצת יותר הומוגנית וחזקה. זאת לא עונה מעודדת במיוחד, היא הרבה יותר מציאותית ומפוכחת, ואין בה הבטחה לסוף טוב, רק לסקירה אמפתית של אנשים צעירים שעפו קרוב מדי לשמש. הבשורה הטובה היא שבזכות הכנות והישירות שלה, Cheer תוכל להתרומם גם מפה, כי אם מישהו יודע לחזור לבמה מפציעה - זאת הסדרה הזאת.
