אחרי דחייה בחסות הגל האחרון, פסטיבל החורף הרביעי נפתח אתמול (ב') בהיכל התרבות בתל אביב במופע "כמו עץ השדה", משירי נתן זך. לפני שבכלל ניגשים להביע דעה על ערב שירי משורר כמו זך, צריך להודות שמדובר בצעד אמיץ שלא נעשים מספיק כמותו. העיסוק בשירי משוררים כמעט נמוג מהעולם בימים אלו, שבהם המילה הכתובה הולכת ומאבדת מערכה והכול נבנה סביב גימיקים, חיצוניות והפקות יוקרה.
גם ערב לזך עצמו, שהיה משורר מוטל בספק, הוא לא עניין של מה בכך. זך היה משורר שלא תמיד רווה נחת מדעת הציבור ואמר את אשר על ליבו באופן שלא בכל פעם התקבל בחיבוק מהסביבה. אבל אתמול, זך שנפטר רק לפני שנתיים בגיל 89, קיבל חיבוק על הבמה ומהקהל.
בהפקה המשותפת של היכל התרבות והמון ווליום נתנו את שרביט העיבודים והניהול המוזיקלי לאמיר לקנר הצעיר (ניהול אמנותי: אתי אנטה-שגב), שעשה עבודה נפלאה, למעט מספר יומרות שהיו פחות נעימות לאוזן. זך היה בראש ובראשונה משורר, ובמרבית שיריו המלל והפזמון משלימים זה את זה. שיר כמו "כשאלוהים אמר בפעם הראשונה" זכה ובצדק ללחן בקצב מדהים של מתי כספי. את השיר הלחין כספי עבור ערב שירי המשוררים הראשון של גל"צ שבו השתתפו הוא וגרוניך ב-1972 (והופיע שנה אחרי כן באלבום של השניים, "מאחורי הצלילים"). מי שהיה באותו ערב לפני 50 שנה מתאר התפוצצות על הבמה, תמיהה והלם מהלחן החריג והלא קונבנציונלי.
אבל דווקא אתמול, קרולינה ביצעה את השיר בעיבוד איטי למדי, שרחוק מלעשות איתו חסד. השיר הלך לאיבוד כמו גם הזמרת, וחבל. אותה קרולינה פרחה מיד לאחר מכן בשיר "כמעט טוב" שהתאים לה בול ושלא השתעשעו בעיבודו. ובכלל, לאורך הערב השירים שהיו יותר נעימים לאוזן היו אלו שדבקו בעיבוד המקורי שלהם.
את הערב פתחה נורית גלרון בכמה מילות זיכרון על זך, שגרמו לקהל שמילא את ההיכל עד אפס מקום לדמוע ולצחוק, לעיתים בו זמנית. החיבור משם ל"כשצלצלת רעד קולך" היה טבעי והרטיט, כמו בביצוע המקורי מתחילת שנות ה-80. ריקי גל הוכיחה שהיא לא מזדקנת אף פעם עם "הנה פתחתי חלון" שלה שהקפיץ את הקהל וכנסיית השכל עשו את העבודה עם "כשבדידות אינה פחד" מאלבומם "קח שירים".
באופן טבעי בערבים שכוללים הרבה אמנים והרבה שירים, היה חוסר אחידות בין הביצועים השונים של האמנים. אסף אמדורסקי נתן ביצוע מדהים ל-"שום דבר", אך הדואט שלו עם רונה קינן ל-"לא טוב היות האדם לבדו" היה בגדר פספוס. מלבד הדואט, קינן הייתה כוכבת הערב, שרה בדיוק מופתי והביצוע שלה ל"איך זה שכוכב" לא נפל מהביצוע המקורי. יוני רכטר כהרגלו ליטף וריגש בקולו ב"שיר באמצע הלילה" ושיא הערב היה שילוב הקולות הנפלא של רכטר וקינן ב"ציפור שנייה" - דואט שכולי תקווה שהוקלט, כדי שנוכל להאזין לו שוב ושוב.
אחריו הגיע גם שלומי שבן עם הווירטואזיות והכישרון, ואליו הצטרף שלום חנוך בדואט ל"עד מחר". חנוך המשיך עם "עץ השדה" בליווי משה לוי על הקלידים ואת הערב סגרו שבן וגלרון עם "שיר אהבה" (משהו בלבבה) שגרם לכולנו לחייך, רגע אחרי שדמענו מ"כולנו זקוקים לחסד" של גלרון. כי בימים טרופים אלו, אכן כולנו זקוקים לחסד.
כמה מהשירים היפים ביותר של זך חסרו ברשימה, "אין ענבים בגפן" ו"שוחד", למשל. בסך הכל מדובר ביוזמה נהדרת למופע משירי משורר, בטח אחד כמו זך שלא מעט משיריו הולחנו. אפשר היה לצמצם את רשימת האמנים, או לדייק את בחירת השירים, אך בסופו של דבר, זך קיבל את הכבוד הראוי לו והקהל נהנה. גם כשהיו עיבודים שפחות נעמו לאוזניי, כמו יכולתי לשמוע ברקע את מילותיו של זך, "הינה פתחתי חלון, אל העולם המואר. תקשיב עכשיו איך הוא שר - אם לא לי, ודאי לך".
