בוקר טוב, קסטנייטות מקורמלות שכמוכם. מי אמר ש"הישרדות" היא משחק נבזי ולא חינוכי? אמש (ב') נפרדנו מהגבר האחרון בשבט, זהר שטראוס, שעבר דוך לספסל המושבעים אבל לא לפני שנפל על צווארה של ג'קי, הנמסיס שלו, שנפלה על צווארו וקיבלה ממנו את יתרון שני הקולות ואת ברכת הדרך, ואז כולם התחבקו והתרפקו ואמרו מילים חמות והכול היה מושי מושי. זלנסקי, אתה מוזמן לתמלל את מועצת השבט הזו ולשנן אותה לפני הנאום הבא שלך, כלומר אם הצלחת למצוא WiFi יציב במקום שבו אתה נמצא. האם יש בנמצא פורמט יותר חברי, ערכי, אנושי מזה, וכל זה בלי להזכיר את השואה? אם כן, אני טרם נתקלתי בו.
רגע ההדחה מתוך "הישרדות VIP"
(באדיבות רשת)
ואולי אתם, קוראים יקרים, תוכלו לפתור את הציור השבועי לילד ולהסביר ממה פחדה ג'קי? האם היא באמת חושבת שמישהי מהבנות שמקיפות אותה תדיח אותה בסיבוב הבא? ג'קי הגיעה לישורת לפני האחרונה עם שלוש עיזים - שירה, אלה ואודליה - נשים שלא עשו כלום ושום דבר בדרכן לרביעייה האחרונה, והסיבה היחידה שהן השחיזו את הציפורניים שלהן במהלך המשחק הייתה כדי שיוכלו להיאחז בג'קי טוב יותר בעודה דוהרת אל קו הסיום ולא ייפלו מהגב שלה בדרך. אין להן את היכולת המנטלית לשנות את כיוון הזרימה שלהן דווקא עכשיו. ג'קי היא בוסטון רוב הנקבי, ההובלה שלה היא כוחנית, שתלטנית ולעיתים נרקיסיסטית. כדי להיחלץ מסוג כזה של מלתעות, אדם זקוק לעמוד שדרה חזק, אומץ ועצבים חזקים - לא משהו שמישהי מהפמליה הנשית של ג'קי ניחנה בו.
אז נכון, גם זו דרך לגיטימית להגיע לגמר, והאמת היא שב"הישרדות" הישראלית מהלך כזה עשוי להעניק לשורד כזה סיכוי לנצח את המשחק. במקום שבו נפלו ארזים, כלומר "הישרדות" האמריקנית, ושבו המושבעים עדיין מצביעים מדי פעם מטעמי נקמה או חברות נטו ולא מתוך שיפוט אובייקטיבי של המשחק - אין להתפלא אם אזובי הקיר לא יעמדו בפיתוי. אבל למה להקדים את המאוחר? נשארה עוד הדחה אחת עד שנגיע למעמד שליפת עצם הגמר.
ובלכתו ציווה זהר שטראוס לג'קי את היתרון האחרון שזכה בו - הצבעת שני הקולות, למרות שלא קיימה את הצד שלה במשוואה והשתמשה בביטול החסינות כדי להדיח אותו. זהר, אחרון המושבעים, הוא האדם שקיים פער בלתי נתפס בין הדיבור שלו על המשחק לאופן שבו הוא משחק אותו בפועל. צד אחד נותן עצות מעולות ותפיסה בריאה כל כך של המשחק ("אל תתביישו לתת את הפרס למישהו שאתם קצת כועסים עליו", הוא המליץ למושבעים. בוא, ידידי, נשוחח שוב בגמר אחרי שנראה למי הצבעת), אבל הצד השני רחוק מכדי לשמוע.
שטראוס עשה כל כך הרבה טעויות במהלך המשחק - פעל מתוך פזיזות במקום שיקול דעת, האמין במקומות שאסור היה לו לתת אמון וחשד במקומות שלא הייתה לו סיבה לחשוד - שאני עדיין משפשפת את העיניים ולא מאמינה שהוא הגיע עד הלום. שטראוס נרתם לעונה השנייה שלו על תקן חוויה מתקנת, ואני שמחה בשבילו שהוא יצא בתחושה טובה, אבל עבורי כצופה מדובר בחוויה מלאת קלקולים. מה שכן, טסטמוניות יוצאות מן הכלל, מטאפורות שאשכרה תפסו, בידור אמיתי - וזה לא עניין של מה בכך בעונה משמימה, ועל כך אני מודה לו.
כדרכה של עונה שלובשת את כל הרגשות שלה על הבנדנה, גם המרוץ אחר קולות המושבעים החל בגלוי במועצת השבט, ואם להודות, זאת השאלה הבוערת. למי יצביעו המושבעים? ג'קי כבר ציינה בתבונה שאף אחד מהמושבעים לא יצביע עבור שירה וכנראה לא יבוא להתרשם ממרתף היינות שלה או לשבת איתה על כוס גראפה ולהגיד מילים בעברית תקנית. אם נשים בצד את העובדה שמדובר בהעלבה מדרגה גבוהה מאוד, בהנחה שג'קי תמצא את דרכה אל הגמר, נשארנו עם אודליה ואלה, כשהסכנה העיקרית נשקפת יותר לג'קי מלאלה.
מבט מהיר על ספסל המושבעים מלמד שרובם היו בקשרי חברות כאלה או אחרים עם פליטת "המירוץ למיליון" ולא בלתי סביר שהיא תמצא את עצמה מתחרה עם ג'קי על המיליון. הבחירה שנעשית בין אישה שלא עשתה כמעט דבר כדי לשרוד ובין אישה אחרת שעשתה יותר מדי מעידה בעיקר על עגמומיותה של העונה. ומעל כל זה יושב מישהו עם היד על התסריט, זה שאמור לבנות את התפתחות המשחק כך שהצופה ירגיש שהניצחון היה מוצדק. בסופו של יום - כן, באנו לפה ליהנות וכן, גם להרוויח כסף עבור קופת הזכיינית. אבל כשאף אחת מהמטרות האלו לא מתממשת, יוסטון, יש לנו בעיה. בפרק הבא: תקרת הזכוכית מתנפצת. תהיו חזקים.
