הלהיט החדש של אולפני פיקסאר, "אלמנטלי", שופע מסרים חיוביים של סובלנות, אמפתיה, הכלה וקבלת האחר - ערכים ראויים לקהל היעד של סרט האנימציה שביים פיטר סוהן, ואשר שזורים בסיפור אהבה מהסוג המתחולל בעיר שבה חיים זה לצד זה ארבעת האלמנטים הבסיסיים בטבע: אדמה, מים, אש ואוויר. הצופים הצעירים של הסרט יתלהבו, אבל בעיניים של חלק מההורים בארצות הברית, בעיקר מהצד הימני של המפה הפוליטית, התכנים הללו עשויים להיתפס כעוד ניסיון התערבות של הוליווד הליברלית בחינוך של ילדיהם. התנגשות מגוחכת על פניו, שמתעצמת על רקע מלחמת התרבות שהכריז מושל פלורידה רון דה-סנטיס על תאגיד דיסני, חברת האם של פיקסאר. דה-סנטיס, המתמודד על המועמדות למפלגה הרפובליקנית לבחירות ב-2024, הוא הפיל האדום שבחדר במהלך הריאיון עם המפיק האחראי של "אלמנטלי", פיט דוקטר. שמו של הפוליטיקאי השמרן התקבל בהבעת פנים מלאת מיאוס, גם אם הוא נזהר שלא להתבטא ישירות נגדו.
"אי אפשר להיות בטוח במאה אחוז במה שאתה עושה ואיך זה יתקבל", אומר דוקטר, שמחזיק בעמדת המנהל היצירתי של פיקסאר, "אנשים לא נוהגים לקחת את המשפחות שלהם לסרטים כדי לדון בסוגיות חברתיות, אלא כדי ליהנות. וזו אכן המטרה העיקרית שלנו אבל אני חושב שאי אפשר לספר סיפור עמוק ומדויק בלי להציף סוגיות קשות. אז צריך לנסות לאזן בין שני ההיבטים. וצריך לזכור שבקהל שלנו יש אנשים מכל מיני סוגים, כולל גברים ונשים, בנים ובנות שהם מהגרים".
לראיונות נוספים במדור:
אחד מהאנשים הללו הם סוהן עצמו, בן למהגרים מדרום קוריאה, שטוען שהסרט הוא מחווה להוריו שהלכו לעולמם והקריבו רבות עבור הצלחתו. "הייתי חייב לכבד את הוריי, כולנו חייבים לעשות זאת על ההקרבה שלהם. אני זוכר איך כילד הלכנו למקדונלדס בניו יורק, ונתקלנו בקריאות שנחזור למדינה שלנו. כל הנושאים הללו נובעים מהחוויות האישיות שלי. דיברנו עם צוות השחקנים על כך וזה הפך להיות המצפן שלנו. ובעוד העולם השתנה כל הזמן, ואיבדנו את הדרך, הרעיון הזה השאיר אותנו בכיוון הנכון. אני לא נאיבי, ולא מתעלם ממה שמתרחש בחברה שלנו, אבל אני מעדיף לתת לסרט עצמו לדבר. השקענו המון בהפצת מסר של חמלה ועל קשר אישי. אני מפחד מאוד לחשוף את עצמי באופן אישי, זה לא משהו קל עבורי לעשות כי אני עלול להתרסק, אבל למזלי בפיקסאר מספקים לי תמיכה והגנה, כך שאנחנו יכולים לקדם רעיון של חמלה".
"אלמנטלי" - טריילר
(צילום: באדיבות פורום פילם )
כקולנוען ואנימטור, דוקטר פילס לעצמו דרך מבטיחה בחסות פיקסאר כבמאי של להיטים כמו "מפלצות בע"מ", "למעלה", "הקול בראש" ו"סול", אבל ב-2018, כשראש האולפנים ג'ון לאסטר נאלץ להתפטר על רקע התנהלות לא הולמת, הוא תפס את מקומו. ממרום מעמדו כגבר בגובה 1.95 מטרים בתפקיד הבכיר ביותר בפיקסאר, הוא מפקח על ההפקות השונות תוך התחשבות בציפיות של הקהל. למזלו, סרטי האנימציה מיועדים מלכתחילה לצופים צעירים, שהם הצרכנים העיקריים למוצרים ההוליוודיים העכשוויים, והם הכוח המניע היחיד אולי שנותר לקולנוע המסחרי בארצות הברית וברחבי העולם.
"אני חושב שילדים ובני נוער הם הקהל שהרגיש הכי בנוח לחזור לבתי הקולנוע בעוד הצופים המבוגרים יותר היו צריכים זמן נוסף כדי להתאקלם אחרי הקורונה", הוא מסביר, "כמובן שגם הסטרימינג שינה את הרגלי הצפייה. לאחרונה ראיתי את 'אנשי התחנה' של טום מקארתי, וחשבתי לעצמי שהוא יצא לאקרנים רק לפני 12 שנה והיום לא נראה לי שמישהו היה הולך לראות אותו בבית הקולנוע. זו טרגדיה, ואני לא יכול להעריך אם זהו מצב זמני או שזו המציאות שלנו מעתה ואילך".
"אלמנטלי" מתרחש בעיר דמיונית שאוכלוסייתה כוללת דמויות עשויות אדמה, מים, אש ואוויר. למרות ההרכב הכימי השונה שלא תמיד משתלב היטב, התושבים הרבים מצליחים לקיים חיי חברה ומסחר, אולם מתחת לפני השטח יש גם חשדנות ותחושת זרות - וכך במיוחד במקרה של משפחת לומן, בני אש שהיגרו לכרך הגדול מהכפר והצליחו להגשים חלום ולבנות עסק לתפארת. בתם אמבר שובבה ומוכשרת, אבל חסרת סבלנות ומתקשה לשלוט בזעם שלה. באחת מההתפרצויות שלה, היא גורמת לנזק בתחזוקת החנות של הוריה, מה שעלול לסכן את עתידם ואת עתידה שלה. כדי לפתור את הבעיה, היא חוברת ל-ווייד המימי שנקרה בדרכה. למרות החשדנות ההתחלתית, האהבה ביניהם - בלתי אפשרית לכאורה - פורחת למרות ההבדלים הברורים.
"אף פעם לא עשינו סיפור אהבה. יש תפיסה כזאת שסיפורי אהבה לא עובדים באנימציה, כי אין מספיק שליטה בדמויות כדי לבטא רגשות באופן יעיל. אז הרבה פעמים כשדמויות מתאהבות, מצלמים אותן מרחוק", אומר דוקטר, אבל מציין שסוהן וצוותו עמדו באתגר הזה בזכות הכישרון שלהם והחופש היצירתי לחשוב מחוץ לקופסה ולטבלת האטומים של מנדלייב. "הם הצליחו לעצב רגעי התאהבות שכצופה אתה ממש חש ברגשות שלהם. האנימטורים מדהימים. הם עובדים על מחשבים אבל כל הבעות הפנים והמחוות הן המיומנות שלהם. וזה מה שמיוחד כל כך באנימציה, שאפשר להמחיש מה הדמויות מרגישות, ולהבין את התחושות שעולות כשמתבוננים בפניהן, או מה מתחולל בראשן. זה מעורר בך רעידות קלות. וכשזה קורה, זו עונג גדול. לפחות בשבילי".
זה לא רק האנימציה, לפיקסאר יש רגישות מסוימת לסיפורים שלרוב זוכים להצלחה קופתית אדירה. מה הסוד שלכם?
"אנחנו לא יודעים בדיוק מה יעבוד ומה לא יעבוד. אין לנו צ'ק-ליסט. מעולם לא יצרנו לעצמנו רשימה של מה צריך ולא צריך לעשות. אנחנו לא נדחוף נושאים אלא אם כן הם משתלבים באופן טבעי בסיפור. מצד שני, אנחנו כן חושבים איך אפשר לפעול לטובת עולם טוב יותר, וגם לתת ביטוי לייצוג. הדברים האלה לא יקודמו אם לא תדחוף לכך. אז אני לא יודע מה התשובה המדויקת אבל אני חושב שהדרך המעשית הטובה ביותר היא לשלב כמה שיותר קולנוענים שבאים ממקומות שונים ומחוויות חיים שונות. זה בא לידי ביטוי בעבודה שלהם".
ולמרות כל התגובות השליליות האפשריות מקהל שמרני, אתם מתעקשים לדבר על דברים "לא נעימים" כמו גזענות והגירה.
"זה מאוד עדין אבל היינו צריכים לוודא שהנושאים הללו יהיו חלק מהסרט, ויוטמעו באופן חלק ולא יכבידו על הקהל, כי הצופים הולכים לסרטים כדי לברוח מהמציאות. ובכל זאת, זה בלתי אפשרי להתנתק לחלוטין כי אתה רוצה שהצופים יראו את החיים שלהם משתקפים בסרט. שהדברים ייראו הגיוניים וידברו אליהם. אני חושב שתמיד אפשר לבוא בטענות או להפנות אצבע מאשימה על שאלות של ייצוג, אבל זה לא מוצדק. בסופו של דבר כולנו הגענו מאותו מקום, ואנחנו חולקים אותן תכונות בסיסיות ומצבים דומים ברמה האישית. וזו שאלה שכולנו מתמודדים איתה - איך אנחנו משתלבים בחברה והאם יקבלו אותנו באהבה? אז יש לנו דרכים לגעת בנושאים הללו באופן ממוקד, ומה שאני למדתי לאורך השנים הוא שככל שהפרטים הם כנים, ספציפיים וייחודיים - כך הם אמיתיים יותר. הדמויות מתגבשות באופן אוניברסלי ומתחברות היטב לאנשים".
"זה אומר שהדברים שיצרתי באמת משמעותיים לצופים"
המון מהלהיטים הקודמים של פיקסאר - מ"צעצוע של סיפור" ועד "הקול בראש" - התגבשו למורשת של ממש ואפשר לזהות את זה בעיקר במרצ'נדייז. כך, למשל, במקרה של ילדים שלובשים חולצות עם דמויות מסרטים שהוריהם ראו לראשונה בקולנוע בצעירותם. "זה היה הלם רציני עבורי בהתחלה לראות עד כמה ילדים אוהבים ומושפעים מהסרטים של פיקסאר. אני רואה ילדים שלובשים חולצה עם איור של 'צעצוע של סיפור', ואני מתקשה להאמין איך הם השיגו אותה. אני אוהב את זה שאני באופן אישי לא ידוע בציבור כסלבריטי. אבל העבודות שיצרתי לאורך השנים מוכרות מאוד, וזה מדהים", אומר דוקטר.
"עבדתי על כל כך הרבה הפקות וכל אחת מהן היא החביבה עליי במהלך היצירה שלה, אבל אחרי זה אתה שוכח וממשיך הלאה להפקה הבאה. למען האמת, זה נחמד יותר לשמוע ממישהו שהוא ראה סרט שעשית ואהב אותו, מאשר שהיה לו מפגש נחמד עם בן משפחה שלי. זה אומר שהדברים שאתה יוצר באמת משמעותיים לצופים, הם נגעו בהם. כך למשל שמעתי פעם הורים שאמרו לי שמאז שהם צפו ב'הקול בראש' עם הילדים שלהם, הם מתנהגים איתם אחרת. לעולם לא הייתי יכול לדמיין את זה כקולנוען".
עם זאת, האתגר של דוקטר וסוהן עם "אלמנטלי" הוא לא פשוט אל מול התחרות מול שוברי הקופות העכשוויים, "סופר מריו" ו"ספיידרמן": ברחבי ממדי העכביש" – להיטי אנימציה שפונים גם הם בעיקר לאותו קהל יעד. "להפקות הללו יש יתרון עלינו כי הם סרטי המשך. אלו תכנים שאנשים הכירו בעבר והתאהבו בהם. במקרה שלנו האתגר גדול יותר. אני חושב שאנשים עדיין מתעניינים בתכנים מקוריים, אבל הם חייבים לתמוך בכך דרך הארנק שלהם".
איך הנוכחות של דיסני+ משפיעה על זה במקרה שלכם?
"בלי דיסני+ חלק מהסרטים שלנו לא היו נחשפים לציבור, כי לפעמים אין אפשרות אחרת להוציא אותם לאור. אבל אשקר אם אומר שהיינו שמחים שהסרטים שלנו לא היו יוצאים לבתי הקולנוע, כי אנחנו מלכתחילה יוצרים אותם למסך הגדול. בשביל זה אנחנו עובדים כל כך קשה על הפרטים, המרקם והבעות הפנים. אלו דברים שקשה להבחין בהם על האייפון שלך".
אולי הדרך המבטיחה ביותר היא לשלב כוחות עם החטיבות האחרות בדיסני, כמו מארוול.
"אני לא אומר 'לעולם לא' על האפשרות לשתף פעולה עם מארוול. אבל בינתיים, קווין פייגי (נשיא אולפני מארוול, א"ב) והצוות שלו עובדים על כמה פרויקטים באנימציה משלהם. צריך לזכור שהעולם שלהם כל כך מורכב שייקח לנו זמן להסתגל. בכל אופן, אני מקשיב לבוסים שלי בדיסני, ויש כל כך הרבה בלגן בתקופה האחרונה, וקשה לחזות מה צופה העתיד. האחריות שלי היא שנמשיך לעשות סרטים".
