בוקר טוב לכם, תושבי העולם המוזר. ברוסיה התזמורת של פריגוז'ין מנגנת את הקונצרט שלה הפוך, ובארץ "האח הגדול" נותן פרק הדחה לא רע בכלל, מהסוג שלא מריץ אותי לבלוע פוסטינור. מה אתם יודעים, אולי בכל זאת יש לעולם הזה תקנה. אמש נפרדנו מגל, שאין לי באמת דעה מנומקת על הנוכחות שלה בבית. שמעתי שמועות שמדובר באישיות מעט תככנית, אבל כל מה שאני יודעת זה שהיה לה פרצוף גנרי, ואפילו בשבתה על ספת ההדחה לצד אבנר היה לי קצת ספק. מתנצלת מראש אם זאת תוצאה של דיסלקציית הפרצופים שלי, אבל מבחינתי הדין דומה: לא הצלחת להיחרט לי בזיכרון במשך יותר מחודש? בואי ניפרד כידידות. כך אוכל להמשיך ולתהות מי את מול מדורי ההשקות והבוקסות האקראיות, על מהו זיכרון הילדות הראשון שלך ומה זה בשבילך חג שבועות.
מתוך "האח הגדול" 24.6.23
(צילום: באדיבות רשת)
אולי זה בגלל שסתיו קצת נרגעה, אולי משהו בעריכה מתחיל להתיישר, אבל פרק ההדחה עשה הקפה יפה של נושא מעניין - השינוי בחיים שהדיירים מייחלים לו בעקבות ההשתתפות בתוכנית. כל אחד מדבר עליו אחרת, אבל לכולם מכנה משותף: כולם מאמינים ששהותם בבית "האח" תשנה אותם, תפתור את הבעיות שלהם, תוציא אותם בצד השני מתוקנים ומלוטשים, תהפוך אותם לאנשים שהם חולמים להיות, אלה שאולי חופפים לדמות שהם מנסים להציג במהלך השהות שלהם בבית. הרי בסופו של דבר הלב של התוכנית הוא המתח, הפער הבלתי נסבל הזה בין מי שהדיירים היו רוצים להיות לבין מה שכור ההיתוך הבועתי ותנאי הלחץ של הבית מוציאים מהם - כלומר הרגשות האמיתיים והבלתי נסבלים שהם מנסים להדחיק. כל זה בתנאי שהאח לא ינתב את הדיירים למשימות סכסכניות, בהן הדיירים יוכלו לפרוק את המתח הזה באמצעות ריבים ויפספסו את הרעיון.
לכתבות נוספות בנושא:
זאת הסיבה שהדיירים, במיוחד חלק מהם, שופעים בעצות תיקון עצמי של קואצ'רים בשקל, וכמעט כל שיחה על מצוקה רגשית מובילה לפתרון הפלא, זה שיהפוך את הדייר לאדם שהוא רוצה להיות. זאת הישורת האחרונה של "התהליך", המאבק של הדיירים בדימוי שלהם, שעליו אין להם שום שליטה. זאת הצצה מעניינת מאוד לאופן שבו אנשים בוגרים, שכבר יודעים מה זה ריאליטי ומתמצאים בהשלכות שלו - ולראייה, הם מראיינים האחד את השני בקולות רציניים ומאמצים מניירות של מנחי טלוויזיה – עדיין מאמינים שהמצלמה תתקן להם את האישיות; גלולת מטריקס שתעניק להם את התכונות שלדעתם הם זקוקים להן, בעוד שהדבר היחיד שהמצלמה תעניק להם הם חמישה קילו. מי שמועדים בעיקר לפורענות הם הדיירים שלא מצליחים להרפות מהשליטה (אהם, גיא). חיים במקום שבו כולם צופים בך אבל אין לך שום דרך לקבל פידבקים מהסביבה הם שילוב מתסכל מאוד לאנשים עם ציר מעורער. עוד מעט, כשהבית יתדלדל קצת והבועה תמשיך לגדול, הסכרים יפרצו והפופקורן יזרום כמים.
לא משנה מאיזה טים אתם, הבית נחלק כרגע בחלוקה גסה לשני מחנות עיקריים, שני קצוות שהמרחק ביניהם ממש לא ייאמן. החבורה של אברהם, ספיר ויענקי מצד אחד, ומולם בצד השני שניר, שי ואלון. מצד אחד אנשים שמפגינים בגרות רגשית ובצד השני סוג של עוללים חסרי מודעות עצמית. בתווך אפשר למצוא כל מיני דיירים שמהם ציפיתי ליותר (לרה, בן, ניקול) והפתעות כמו סתיו, שהפנים והקול שלה פשוט משתנים מול עיניי ככל שהיא מורידה רגל מהדוושה של ההטרלות. לאור השינוי אני חוזרת בי ממה שאמרתי עליה אחרי הפרקים הקודמים – סתיו היא אישיות ריאליטי נהדרת, לא צפויה ומצחיקה, וכך גם השילוב בינה ובין אברהם, שני אנדרדוגים שכל הזמן מדגדגים את הבטן של הכלב מעליהם. צד אחד של המשוואה מספק את הקלוריות הריקות של הפרקים, והצד השני את השיחות המעניינות, התובנות והעומק. הקרבה האיטית בין אברהם לספיר (שלדעתי לא עומדת להבשיל לרומן פיזי והלב של אברהם עומד להישבר) מעניינת פי אלף מהזיקוקים המנומנמים והאוטומטים בין שניר לשי, למשל.
2 צפייה בגלריה
ההתקרבות של ספיר ואברהם מעניינת פי אלף מהזיקוקים בין שניר לשי. מתוך "האח הגדול"
(צילום מתוך התוכנית, באדיבות רשת)
מי שאי אפשר לשייך אותו לשום מחנה הוא דווקא גיא, שהפך את ההלקאה העצמית לקרדום לחפירת אישורים. גיא הוא אומנם אדם מתוחכם ומורכב, אבל עדיין מדהים לראות איך כל הדיירים, מי יותר ומי פחות, נופלים במלכודת שלו ומעריפים עליו אנרגיה בצורת עידודים ומחמאות. כל כך הרבה התנהגויות של גיא, שהיו מעוררות את כל הבית אם היו מגיעות ממישהו אחר, עוברות אצלו חלק כי הוא איכשהו מצליח לשכנע את הדיירים להציל אותו מעצמו. האיש הוא דגל אדום ולא ירחק היום שהוא יעשה לכולכם וגנר. נא להישאר ערניים. ועד לפעם הבאה, אילליקה!
