בחול המועד סוכות האחרון הגיעה לפסטיבל הסרטים חיפה השחקנית הגרמניה לאוני בנש. האדמונית הממריאה כיבדה בנוכחותה את הקרנת סרטה "חדר המורים", שהיה מועמד לאוסקר הסרט הבינלאומי הטוב ביותר. בנש נהנתה מהביקור וימים אחדים אחרי ששבה למולדתה, התרגשה עלינו השבת השחורה והארורה. "אהבתי מאד את הביקור בישראל", סיפרה בנש כשנפגשנו לאחרונה בפסטיבל ונציה. "אני אוהבת את חיפה והקהל הישראלי היה נהדר – הצופים היו מאוד קולניים, במובן שיש להם מה לומר. הם לא חושש לומר את הדעות שלהם. שמעתי המון דעות. עזבתי ב-2 באוקטובר ואז הגיע 7 באוקטובר וזה טלטל אותי. כשהמלחמה התחילה לא חשבתי על הסרט החדש שלי, שצילמתי זמן קצר לפני כן – '5 בספטמבר', שעוסק בלקיחת הספורטאים הישראלים כבני ערובה והריגתם באולימפיאדת מינכן 1972 בידי מחבלים פלסטיניים. אבל לאחרונה, כשהמפיקים התחילו בקידום '5 בספטמבר', אמרתי לעצמי: 'מה אנחנו יכולים לעשות עכשיו עם הסרט הזה? האם זה נכון להציג אותו עכשיו? האם הוא רלוונטי? אף אחד לא יעשה סרט כזה עכשיו".
"חדר המורים" - טריילר
(קרדיט: באדיבות קולנוע חדש)
קרוב לוודאי שהביקור בישראל היה מורכב וטעון עבור בנש, לאור מערכת היחסים שלה עם ההיסטוריה והעבר של גרמניה. "לפני עשור עברתי ללונדון ללמוד בבית ספר לדרמה וניסיתי במהירות להיפטר מהמבטא שלי, כי לא רצתי להיות מזוהה כגרמנייה. למה? בגלל שאני מודעת לזה שהסבים שלי וההורים שלהם חיו בתקופה הנאצית. יש לי משפחה גדולה, ובזמן שחייתי באנגליה שמעתי דברים על חלקים ממשפחתי שלא הכרתי. אמא שלי חזרה מאחד המפגשים המשפחתיים וסיפרה על הצד של הסבא-רבא שלי. מסתבר שאחד מבני המשפחה היה חבר באס.אס".
מה הרגשת כשנודעה לך העובדה המצמררת הזאת?
"חשבתי המון על מה המשמעות של להיות גרמני ומה אתה חושב על אשמה עם חלוף הדורות".
ואת חשה אשמה?
"בעבר כן. גם אני חשה אחריות. אחריות להבין ולדעת על הדברים שלא מדברים עליהם. כיום, אני כבר לא כל כך מרגישה אשמה. סבא שלי היה נשוי לצרפתייה, שאבא שלה היה במחרת הצרפתית. אני אוהבת את הסיפור שלהם, כי סבתא הגיעה לגרמניה להינשא למישהו שהוא לכאורה האויב שלה. התפיסה של מה זה אומר להיות גרמני השתנתה אצלי בקיץ של 2015 ,כשהקנצלרית דאז אנגלה מרקל אפשרה לפליטים להיכנס לגרמניה. זו הייתה הפעם הראשונה בחיי שהרגשתי שלהיות גרמני נחשב קול".
מסתבר שבנש בת ה-33 גם מסרבת להופיע בתפקידים של נאציות. "בזכות ההצלחה שלי, אני יכולה להיות בררנית ואני לא מוכנה לגלם נשים נאציות", היא מגלה. "התפקידים האלה כך משעמים ובדרך כלל מאד שטחיים. אין לך מושג כמה הצעות כאלה דחיתי. דיברתי על הנושא הזה עם השחקנית סנדרה הולר, ושתינו חולקות את אותה מחשבה. אני מלאת הערכה לתפקיד שהיא עשתה ב'אזור העניין', שבו היא גילמה את הדוויג הס, רעייתו של רודולף הס, מפקד מחנה ההשמדה אושוויץ. יחד עם זאת, מעציב אותי שלא במאי גרמני הוא שיצר את 'אזור העניין'. אני חושבת שזאת בושה עבורנו".
הולר ובנש מצאו את עצמן מבלות יחד בטקס האוסקר האחרון. הולר הגיעה עם "אזור העניין" ו"אנטומיה של נפילה" ובנש עם "חדר מורים", שהפסיד בסופו של דבר ל"אזור העניין". "ההצלחה המפתיעה של 'חדר המורים' במהלך כל עונת הפרסים, הייתה בלאגן אחד מוזר ונהדר. זה מאד לא היה ברור שהוא יצליח ככה. בהתחלה איש לא האמין בסרט, ותשעה חודשים אחרי שהוא נעשה, הוא לא נמכר. המפיצים חשבו שאין לו פוטנציאל בינלאומי, שהוא יותר מדי גרמני, שיש בו יותר מדי טקסט, שהוא סרט קטן מדי. טקס האוסקר היה נהדר, הייתה לי תחושה שאני במגרש משחקים ומתמזל מזלי לראות את הילדים הגדולים משחקים. ראיתי אנשים שאני מעריצה כבר הרבה שנים, ממרחק מאד קרוב".
עכשיו, "חדר המורים", שביים אילקר צ'טאק, מגיע להקרנות מסחריות בישראל. הסרט הוקרן ב"פנורמה", המסגרת השנייה בחשיבותה של פסטיבל ברלין, גרף שני פרסים וזיכה את בנש בביקורות מהללות ("הופעה מחשמלת", "מביאה קשת רחבה של רגשות", "הופעה חזקה, יש לה אצילות ועוצמות של לוחמת"). בהמשך היא קטפה את פרס השחקנית המצטיינת באוסקר הגרמני. כשצופים בסרט, אפשר להבין למה. היא ממש נושאת אותו על כתפיה.
בנש מגלמת את קרלה נובאק, שמתחילה לעבוד בבית ספר תיכון כמורה למתמטיקה וספורט. היא מפגינה מחויבות ומסירות לעבודתה. שרשרת גניבות בבית הספר מטלטלת את שגרת המוסד, וכשאחד התלמידים שלה – ילד ממוצא טורקי - נחשד במעשה, קרלה מחליטה לרדת לשורש העניין. ככל שהיא מנסה לעשות את הדבר הנכון, כך היא הולכת ומסתבכת. האווירה בבית הספר הולכת ומתלהטת, במיוחד לאור ממצאים מפתיעים לגבי זהות הגנב או הגנבת.
"מה שקסם לי בתפקיד ב'חדר המורים' זה הדיוק בשימוש בשפה הגרמנית, וגם שמצאנו משהו שהוא מדויק לכל תורת הוויכוח", היא מסבירה. "לכל אחת מהדמויות בסרט יש דעה מאד מוצקה וחזקה על כל דבר. כל אחד נאבק על העקרון המוסרי שלו. וכמו תמיד, החוליה החלשה בשרשרת הם הילדים - והילדים כבר לא נמצאים במרכז העניין, ולדעתי אנחנו צריכים להתרכז בילדים".
איך התכוננת לתפקיד?
"שוחחתי עם מורים שהכרתי ושאלתי שאלות. אבל לא אמרתי להם שאני עומדת לגלם תפקיד של מורה, חששתי שהם ישאלו על זה ואולי יטענו שזה לא כך במציאות".
לעבוד עם ילדים זה מן הסתם לא דבר פשוט.
"יש ילדים שהם נהדרים ויש כאלה שהם די נוראיים. אני מכירה את זה, בגלל שאני הבכורה במשפחתי - יש לי שלושה אחים. אז אני יודעת מה ילדים יכולים להיות. אני מכירה את המציאות הזו...", היא אומרת וצוחקת. "אילקר הבמאי אמר לילדים שמשתתפים ב'חדר המורים' דבר מאד יפה: 'אנחנו עובדים ביחד ואני אתייחס אליכם כאל קולגות, אני מבקש שתלכו לישון מוקדם ושתקראו את התסריט ותחשבו על מה שאתם רוצים להביא לשולחן'. אגב, אילקר שאל את הילדים מה הם רוצים להיות כשהם יהיו גדולים. רובם אמרו מפורסמים או משפיענים - ולמשמע הדברים האלה, אילקר פרץ בבכי, התחיל לדבר על אמנות ואמר לילדים: 'מה שאנחנו עושים כאן, אין לו שום קשר לכסף כי אנחנו לא יכולים להבטיח שזה יצליח'".
5 צפייה בגלריה
גדלה עם אחים, אז היא מבינה איך זה. מתוך "חדר המורים"
(צילום: Judith Kaufman, Alamode Film)
בנש גדלה בעיר האוניברסיטאית טיבינגן, הסמוכה לשטוטגרט. "ההורים שלי לא החזיקו טלוויזיה בבית, מתוך אידיאולוגיה. הם לא האמינו במסכים", היא חושפת. "יחד עם זאת, לא חיינו במוזיאון ולאבי היה מחשב נייד. אז הייתי גונבת כסף מהתיק של אמא וקונה סרטים ב-DVD. צפיתי בהם בזמן שהוריי לא היו בבית. אהבתי בעיקר לראות את התוספות של ה-DVD - הקטעים של מאחורי הקלעים".
אז איך ההורים שלך מתמודדים עם קריירת המשחק וההצלחה שלך?
"הם מאד מרוצים, אבל נראה לי שהם לא מבינים את זה בכלל".
ב-2009, בנש פרצה עם "סרט לבן" - סרטו של הבמאי האוסטרי הדגול מיכאל הנקה, שמתרחש בכפר גרמני קטן ערב מלחמת העולם הראשונה. הסרט זכה בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן, ובמהלך עונת הפרסים, בנש בת ה-18 הוכתרה כתגלית וקיבלה פרסים אחדים בארצות הברית. "כשעשיתי את הקמפיין ל'סרט לבן' הרגשתי מאד לא מוגנת, לא ידעתי כלום על התקשורת ואיך להתראיין. ולא ידעתי מה ללבוש לבכורות. כשאתה מוצא עצמך באירועים כמו פסטיבל קאן והאוסקר, אתה צריך מישהו שידריך אותך. אגב, בעקבות 'סרט לבן', קיבלתי הרבה תפקידים של נערות במצוקה".
ארבע שנים אחרי הפריצה, בנש כאמור נסעה ללמוד בלונדון. "ההורים שלי לא יכלו לשלם על בית ספר למשחק ונאלצתי לקחת הלוואה. כולם אמרו לי שזה מטופש לעזוב את גרמניה וללכת ללמוד במקום אחר, ושלא יתייחסו אלי בתעשייה אחר כך, אבל לא שמעתי בקולם. בלימודים בלונדון למדתי להשתמש בגוף, איך ללכת ולדבר ביחד. אלה היסודות שלי היום. לקראת סוף הלימודים קיבלתי את התפקיד של גרטה המשרתת בסדרה 'בבילון ברלין', שמתרחשת בתקופת רפובליקת וויימאר החל מ-1929 – ההפקה היקרה ביותר בתולדות הטלוויזיה הגרמנית, שנמכרה גם לנטפליקס. הופעתי במהלך שלוש עונות ובזכות ההצלחה הגדולה של הסדרה כיסיתי את החובות שצברתי. הסדרה גם אפשרה לי להתפתח יותר".
בנש הופיעה גם בשלושה פרקים של "הכתר" בתפקיד ססיליה, נסיכת יוון ודנמרק, אחותו של הנסיך פיליפ וגיסתה של המלכה אליזבת השנייה, שנהרגה בתאונת מטוס. בנוסף ראינו אותה בסדרת הטלוויזיה "מסביב לעולם ב-80 יום", על פי ספרו של ז'ול וורן. בעונת הפרסים המתקרבת, כאמור הסרט החדש שלה "5 בספטמבר" יככב ככל הנראה. זוהי הפקה הוליוודית ששון פן נמנה על מפיקיה. מדובר באחת ההפתעות הגדולות של פסטיבל ונציה, שננעל בסוף השבוע. הסרט משחזר את טבח 11 הספורטאים הישראלים באולימפיאדה במינכן, מנקודת המבט של צוות טלוויזיה אמריקני המסקר את המשחקים האולימפיים – ומוצא עצמו מתעד את המשא ומתן עם המחבלים ואת ניסיון החילוץ הכושל של המשטרה הגרמנית בשדה התעופה.
"5 בספטמבר" שובץ לפתוח את "אוריזונטי אקסטרה" – מסגרת צד חדשה וזניחה למדי בפסטיבל ונציה. אבל הביקורות המשבחות והתגובות הטובות הפכו את הסרט לתפוח אדמה לוהט. המגזין "דדליין" אף תהה ושאל את אלברטו ברברה, המנהל האמנותי של הפסטיבל, למה הוא דחק את "5 בספטמבר" למסגרת משנית ולא שיבץ אותו בתחרות הראשית. "רציתי אותו כאן בפסטיבל אבל לא ראיתי בו סרט שמתאים לתחרות", נימק ברברה. "אמרתי ליוצרי הסרט שאנסה לתת ל'5 בספטמבר' כמה שיותר תמיכה. אבל באמת לא היה עניין פוליטי סביב ההחלטה לא לשבץ אותו בתחרות הראשית".
מעיר התעלות האיטלקית, "5 בספטמבר" בבימויו של טים פלבאום המשיך לפסטיבל טלורייד בקולורדו, אחד החשובים והיוקרתיים בצפון אמריקה, ו"הוליווד ריפורטר" דיווח שהצופים והעיתונאים יצאו מההקרנה נסערים ולא הפסיקו לדבר על הסרט, וכי הוא עשוי להיות אחד הסרטים הבוערים ביותר בעונת הפרסים. בנש מופיעה בתפקיד הנשי הראשי – מתורגמנית שמסייעת לצוות האמריקני להתנהל בזמן התחרויות - ובמיוחד בזמן סיקור ההשתלטות של המחבלים על החדרים בו שהו הישראלים, ובזמן המשא ומתן לשחרורם. "האמת לא ידעתי הרבה על האירוע חוץ ממה שלמדתי בשיעורי היסטוריה", מתוודה בנש. "נולדתי 20 שנה אחרי ובבית לא שמעתי עליו, בגלל שכאמור גדלתי בלי טלוויזיה בבית. אני לא אישה של ספורט ולא צפיתי אפילו בתחרות אחת באולימפיאדה שנערכה לאחרונה בפריז. בתור הכנה לתפקיד, האזנתי להסכתים וקראתי הרבה על התקופה".
נפגשת עם ניצולים או עם בני משפחה של הקורבנות?
"לא. בסופו של דבר הכיוון של הסרט הוא להתמקד בתקשורת שדווחה על האירוע, יותר מאשר באירוע עצמו. עסקנו במה שהתרחש באותו חדר תקשורת של הרשת האמריקנית, במכניקה של הדברים ובמה הוביל לכך שכמעט מיליארד בני אדם מסביב לעולם צפו בסיקור המשדר. בימינו הסנסציוניות היא משהו שפשוט הפך לדבר שבשגרה. ואילו הסיפור של '5 בספטמבר' מתאר את הסיפור-סיקור החדשותי חובק העולם הראשון של טרור. והוא מעלה את השאלה שעלינו לשאול את עצמנו, והיא "את מי זה משרת שאנחנו מציגים עכשיו את התמונות הקשות והאלימות האלה?". עלי להתוודות שאני קצת מכורה לחדשות. אני אוהבת לעקוב אחר פיד חדשות וזה משהו שעזר לי להתחבר למה שכנראה קרה באותו לילה במינכן. אני לא אוהבת את העובדה שאני קוראת חדשות דבר ראשון בבוקר וכדבר האחרון בלילה".
ב-5 בספטמבר" הדמות שלך מוקפת גברים - אנשי תקשורת אמריקנים. באחת הסצנות החזקות, אחד מהם, שוביניסט, אף מצווה עליך לעשות קפה, וזה לא בדיוק היה התפקיד של המתורגמנית.
"משיחה שעשיתי עם מתורגמנית שעבדה באותן שנים הבנתי שאז זו לא הייתה נחשבת לעבודה ראויה. בדרך כלל נשים עשו אותה, אבל הן באו מרקע די יוקרתי. דווקא אהבתי את סצנת הקפה, בגלל שהיא בוימה על ידי טים בצורה עדינה והייתה בה בעצם אמירה על סקסיזם. גדלתי בתקופה שלפני המי טו והסקסיזם היה בכל מקום. גם כיום הסקסיזם נוכח, אבל הרבה פחות. החברה פחות מרשה לו להתקיים".
פורסם לראשונה: 08:07, 16.09.24
