ככל שזה נוגע לתהילה ישראלית ושמנו הטוב בקרב משפחת העמים, הנושאים הכי חמים ליצירה שיש לנו למכור הם המוסד (כשם קוד לכל זרועות הביטחון והריגול הישראליות) והחברה החרדית. אחרי "שטיסל", המלכה האם, ו"המורדת", שהעניקה לעולם את שירה האס, זה היה רק עניין של זמן שעוד סדרת שעוסקת בחברה הזו תכה את המרקע הזר. הפעם מדובר ב"יהלומים", Rough Diamonds, קופרודוקציה ישראלית-בלגית שתירשם בהיסטוריה כסדרה הראשונה ש'קשת אינטרנשיונל' הפיקה עבור נטפליקס.
משפחת העמים, כמו כל משפחה, היא בסופו של יום הדבר הכי חשוב - ואם אפשר לצמצם את שמונת הפרקים של "יהלומים" לשורה אחת, זה כנראה יהיה המסר. המשפחה היא משפחת וולפסון, משפחת יהלומנים חרדית שמתגוררת בקהילה חרדית באנטוורפן, בלגיה, הלא היא בירת תעשיית היהלומים העולמית. הבן הסורר של הוולפסונים, נח (שמגלם קווין יאנסנס הבלגי) נטש אותה ואת אורח החיים החרדי לפני 15 שנים, לטובת חיים חילוניים בלונדון. אלה כללו זוגיות והבאתו של ילד חמוד לעולם, טומי. אלא שאירוע טרגי - התאבדותו של האח הצעיר במשפחה, יאנקי, מטלטלת את המבנה המשפחתי. נח מגיע להלוויה ומתעמת עם המשפחה שנידתה אותו לאחר שהתפקר, אבל בסוף מחליט להישאר באזור עם הבן שלו כדי לנסות להציל את העסק המשפחתי, "זגורי אימפריה" סטייל.
3 צפייה בגלריה
התאבדותו של האח הצעיר במשפחה מטלטלת את המבנה המשפחתי. מתוך "יהלומים"
(צילום: באדיבות נטפליקס)
אלא שכוונות טובות זה נחמד אבל לא תמיד מספיק. הוא מאחד כוחות עם אחיו, אלי, ואחותו, עדינה, ושלושתם מחפשים גם דרכים פחות מקובלות להציל את חברת היהלומים המשפחתית, אבל נקלעים שלא בטובתם לדרכם של גורמים מפוקפקים. חלקם קשורים בהתאבדות של יאנקי, חלקם קשורים לבורות שכרו לעצמם שלושת האחים לגמרי לבד. כל זה קורה במקביל לחקירה משטרתית שמנסה להתחקות אחרי גורמים עוינים (האלבנים! שזרקו אותי היישר לאלבנים של "לכשכש בכלב", שביים בארי לוינסון ב-1997, מטרה נוחה וזמינה בכל פעם שמישהו זקוק לנבל קולנועי בהישג יד), שמבריחים קוקאין ויהלומים. אליהם קשור נוח, איזה ביש מזל, בקשרי משפחה אחרים. ויש הרבה הרבה יהדות ב"יהלומים", הרבה יידיש, שידוכים, חתונות, חגים ומועדים יהודים וניסיונות, לא פעם כושלים, לעשות את הטוב בעיני אלוהים.
לביקורות טלוויזיה נוספות:
על פניו אין טעם להשוות את "יהלומים" ל"שטיסל" מאחר שמדובר בז'אנר שונה. הראשונה מגדירה את עצמה כדרמת-פשע והאחרונה היא דרמת יחסים. מצד שני, שתיהן מעמידות במרכז שלהן מוטיבים דומים כמו המרכזיות של המשפחה, הנאמנות לגרעין המשפחתי והדגש על הלכידות המשפחתית, כמו גם העובדה ששתיהן מתרחשות במעבדה הסגורה של החברה החרדית, על חוקיה הנוקשים והחשיבות העצומה שניתנת לתדמית שמוקרנת החוצה, אל הקהילה, כך שההשוואה כמעט מתבקשת. אלא שכאן "יהלומים" מפסידה כמעט בלי קרב – אין בה דבר מהתחכום, מהניואנסים העדינים או מהמורכבות של "שטיסל". הדמויות שלה כמעט קלישאתיות – נוח הוא הגיבור הקלאסי שעושה את הדבר הנכון, החוקרת המשטרתית צריכה לפלס את דרכה לבדה נגד מערכת שמנסה להשתיק אותה כדי לכבות שריפות, ובאופן כללי הטקסטים שלה נושקים לאלו של טלנובלה.
היוצרים, הבמאי רותם שמיר ("בני ערובה") והתסריטאי יובל יפת מגיעים עם רזומה משותף ב"פאודה", וזה ניכר בקטעים שמשלבים אקשן או יחסים עם המאפייה, סוכני הימורים ושלל גורמים שמחכים למשפחת וולפסון בפינה בשמונת פרקי העונה. אבל הלב והנשמה של "יהלומים" היא הדרך התלולה שעוברת משפחת וולפסון וההקרבות שנאלץ כל אחד מהם לעשות כדי לשמור על המבנה המשפחתי בקהילה סגורה כל כך שהשם הטוב שלך הוא כל מה שיש לך, ונידוי הוא העונש החמור ביותר שאפשר להעלות על הדעת. עד כדי כך שלא פעם אדם נאלץ לוותר אפילו על הציווי המוסרי החמור ביותר, רק כדי לשמור על המשפחה שלו שלמה. או, כמו שתיארה את זה עדינה האחות, "לקחתי צעד אל תוך האפלה ועוד אחר ועוד אחד ועכשיו חשוך כל כך שנדמה לי שאני עיוורת". המסר הזה עובר היטב, כמעט טוב מדי במובן שהוא נלעס ומושלך בקיבתם של הצופים, אבל הבחירה בעולם החרדי, שעדיין נתפס בעולם כאי של אקזוטיקה, משאירה את "יהלומים" מעל פני המים ומצילה אותה מחיוורון מוחלט, ואתם יודעים מה זה אומר - יש עוד הרבה במקום ממנו זה הגיע.
