בואו נעשה ניסוי קטן: כנסו לגוגל ועשו חיפוש על השם "אורי גלר" בעברית, תחת הקטגוריה 'חדשות'. לא תאמינו בכמה דברים הייתה ידו של גלר בשנתיים האחרונות. הנה מדגם נאה: גלר מתייחס לתקלה בווטסאפ וטוען שחייזרים השתלטו על האפליקציה; גלר מעביר מסר לפוטין שהוא מוכן לסייע בהורדת המתיחות בין רוסיה למערב ושהוא מתכנן לטוס לשם על מנת להיפגש עם המנהיג הרוסי; גלר צילם עב"מים בשמי תל אביב במהלך החזרות למטס חיל האוויר; גלר הכריז על הקמת מדינה חדשה על אי שרכש סמוך לסקוטלנד, וחיבר לה המנון. תוסיפו לזה הצהרות כמו הכרזה על יוזמה לעצירת הברקזיט בכוח המחשבה או חילוץ אונייה שנתקעה בתעלת סואץ, ותבינו שלאורי גלר יש כוח על: הוא יודע ליצור לעצמו יחסי ציבור יש מאין.
הוא הראשון שיודה בזה, אגב. בהזדמנויות שונות, כמו גם בסרט שעולה היום (ב') ב-HOT8, "אורי גלר: האוצרות הסודיים", שמלווה את שיפוץ הבניין ביפו העתיקה, שבו הקים גלר את 'מוזיאון אורי גלר', את ההכנות לפתיחת המוזיאון ואת גלר מתרוצץ בין המוצגים השונים, פרי אהבתם של שיגעון האגירה שלו והתשוקה לשרבוב שמות של מפורסמים, חיים או מתים, ומספר את סיפורם. שיחת הזום איתו לא שונה בהרבה - אותו טמפרמנט, אותה התלהבות, אותם סיפורים.
לכתבות נוספות במדור טלוויזיה:
"הנה הקאדילק שלי, וזה.. סטן לי כל כך התרשם שכופפתי לו כפית, שהוא שם אותי על השער של 'דרדוויל'. אני יודע שאני משוויץ אבל אני האדם היחיד בעולם שאי פעם היה על השער של 'דרדוויל'. ופה... את לא תאמיני מי היה המחמם בהופעה שלי לפני 50 שנה. שלמה ארצי".
להקים מוזיאון לעצמך זה חתיכת שוויץ.
"אני לא בטוח שהקמתי את זה כדי להשוויץ, הייתי אגרן רציני... וזה הכול סלבדור דאלי, ויש כאן קריסטל בן 55 מיליון שנה".
זה חתיכת ניים דרופינג מה שיש לך שם.
"בהחלט. ללא ספק. אני ללא בושה אומר לך, זה ניים דרופינג. ממייקל ג'קסון והתקליט שעיצבתי לו, דרך הנסיכה דיאנה והאוטו הראשון שלי, עד לאסטרונאוטים שהיו על הירח ומיק ג'אגר".
אמרת בסרט שאתה אשף ביחצנות, ואתה באמת אשף. לאורך הארכיון שלך וגם בשיחה שלנו, זה בעצם סוג של יחצנות. למה אתה עדיין צריך לייחצן את עצמך? אתה כבר מפורסם מאוד, אני מניחה גם עשיר. למה לך עדיין לעבוד בזה?
“קודם כל אני לא מסתכל על זה בתור יחצנות. אני זורם עם הזמן. אני המלך של הפרסום, ללא ספק, אבל אין לי אמרגנים או יחצנים או מעצבי תדמית, כלום. זה אני וגיסי, שיפי. אני זורם עם הרעיון שעולה לי ואני יודע שזה יכול להתאים ל'ניו יורק טיימס' או לאחד הצהובונים באנגליה כמו 'הסטאר' או 'הסאן', אז אני מייצר את הסיפור, וזה תופס את העיתונים. אין לי מישהו שמחפש עבורי מקומות להתראיין בהם. את היום מראיינת אותי בגלל שהוט מריצה את הסרט על המוזיאון ולהם יש זרוע יחצנית שמקדמת את זה.
"דרך אגב, אני בחיים לא התקשרתי לעיתונאי. בחיים. כולם מתקשרים אליי כי אני עדיין אפוף בחילוקי דעות. הסקפטים יצרו אניגמה מסביבי, את המוזרות של אורי גלר, את המיסתוריות. הרי לסקפטים אין מושג ביחסי ציבור. אני תמיד חוזר על מה שאוסקר וויילד אמר לפני מאה שנה. יש רק דבר אחד נורא יותר בחיים מזה שמדברים עליך, וזה שלא מדברים עליך. אני ידעתי להתלבש על חילוקי הדעות ולכוון אותם לטובתי. ועד היום, תודה לאל, לא הייתי צריך לחפש פרסום. הוא מצא אותי".
מתוך "אורי גלר: האוצרות הסודיים"
(באדיבות HOT8 )
הפרסום אכן מצא את אורי גלר. את ההיסטוריה שלו אין צורך לפרט, אבל הנה סקירה קצרה. הוא פרץ לתודעה בישראל בסוף שנות ה-60, בעיקר כעוצר שעונים תקינים או מתקן שעונים מקולקלים בכוח המחשבה, וכמובן סימן ההיכר הנצחי שלו, מכופף סכו"מים. הוא העביר את הפעילות שלו לארה"ב בתחילת שנות ה-70 והודות לשאפתנות עצומה, חוצפה ישראלית והבנה של הצמא האנושי למיסתורין הצליח לגעת בתהילה גם שם. כשהוא רוכב על גלי הספקנות של אנשים שטענו שמדובר בנוכל או, יותר גרוע, סתם קוסם, הוא קידם את הקריירה שלו.
בהמשך היגר גלר לאנגליה והקים שם משפחה, כשעל הדרך הוא מתעשר מעסקאות עם חברות לחיפוש נפט, שהשתמשו ביכולות שלו כדי לאתר את הזהב השחור. ב-2006 חזר לכותרות בארץ עם סדרת הריאליטי "היורש", ולפני שבע שנים חזרה משפחת גלר לישראל והשתקעה ביפו. גלר הקים את "מוזיאון אורי גלר", שהיום מקבל קבוצות בלבד, שהאיש עצמו מוביל בנבכי המוזיאון והעבר שלו, אבל בעתיד יפתח את דלתותיו גם בפני סתם אנשים נטולי הקשר. מחוץ למוזיאון מונחת הכפית הגדולה ביותר בעולם, 11 טון משקלה. אנשים מדי פעם מצטלמים איתה וגלר, עליז ונמרץ, קורא אליהם מהבלקוניה ומספר להם על עצמו.
9 צפייה בגלריה
"אני מקבל אנרגיה מאנשים שבאים לפה". מתוך "אורי גלר: האוצרות הסודיים"
(צילום: באדיבות HOT8)
"אני מקבל אנרגיה מאנשים שבאים לפה, ממבוגרים או מילדים, באים לפה המון ילדי קייטנות והם מהופנטים, כי אני יודע איך לדבר. אני יודע איך להגיש סיפור, לכל בן אדם. מי לא זוכר את מיק ג'אגר או אלטון ג'ון? ברגע שאני מספר את הסיפורים האלה הנוסטלגיה קיקס אין, ואנשים מזדהים עם הסיפורים שלי".
כלומר החפצים עצמם הם לא העניין אלא הסיפורים שמאחוריהם?
"בדיוק. ברגע שאני מספר שזה היה הטלפון של דייוויד בואי אז ברור שזה מלהיב אותי, ואני עושה את זה עם אנרגיה וחיוביות וזה עובר הלאה, לקהל. אני לא יודע כמה זמן עוד אני אסחוב את זה, אולי עוד שלוש-ארבע שנים, אל תשכחי שאני כבר בן 76, לקראת סוף החיים שלי, כמו שאומרים".
מה אתה רוצה שיחשבו עליך המבקרים כשהם יוצאים מהסיור?
"שייראו את ההתלהבות, את הנוסטלגיה. אני חושב שמה שעושה את המוזיאון זה האקלקטיות, מבחינת הגיטרה של מיק ג'אגר, אבני רעמסס השני שהיו המזוזות של המבצר שלו. 554 מפתחות שהיו כל המפתחות של המלונות שגרתי בהם, אבל לא גנבתי אותם. אפילו הכובע של דונלד טראמפ שחתם לי, ותאמיני או לא, מצאתי ארבע שערות שלו בתוך הכובע, יש לי את ה-DNA של דונלד טראמפ".
אבל מה שמחבר בין כל הדברים האלה זה אתה, אין שם משהו אחר.
"כן. כל דבר פה קשור אליי. אפילו קלף פוקימון. וסוס שעשוי מעצי סחף".
כמה זמן ביום אתה מבלה במוזיאון?
"יש לי בין סיור אחד לארבעה ביום. הסיבה שקניתי את הבניין היא שאני גר דקה וחצי הליכה מפה. ואנשים מגיעים מחברות שונות, גמלאים, קייטנות, הרמטכ"ל עם סיירת מטכ"ל, ולמדתי משהו מדהים מאביב כוכבי. כשהייתי מדבר על דיוויד בואי סיפרתי שהוא נולד עם עין אחת כחולה והשנייה אפורה. יום אחד מגיע הרמטכ"ל ובעדינות הוא אומר לי, 'אתה טועה, בואי לא נולד עם עין אחת כחולה, כשהוא היה נער חבר שלו הכניס לו אגרוף לעין'. אני גם לומד דברים כשאנשים באים לפה".
למה ההחלטה ללכת רק על קבוצות?
"כי אני עושה את הסיור לבד. זה בלתי אפשרי שאעשה סיור לבן אדם אחד או שניים, זה לא ייתכן. אני עכשיו בקשר עם בחור צעיר שאנחנו מקווים להפוך את המוזיאון לנגיש לכולם".
הכניסה היא בתשלום?
"ברור. וחלק מההכנסות הולכות לתרומה. לדוגמה זה", גלר מצביע על תמונה של האי שרכש, ששמו לאמב, וכרגע על תושביו נמנים גם 150 אלף שחפים ו-50 אלף תוכי ים, "זה האי שלי, הקמתי עליו מדינה. ואני מסביר לכולם איך הם יכולים להיות האזרחים במדינה שהקמתי. זה עולה דולר, וכל גרוש הולך לילדים חולים לבית חולים וולפסון. יש עמותה שנקראת 'הצל ליבו של ילד' ואנחנו כבר הצלנו מעל 7500 ילדים עם ניתוח לב פתוח. חצי מהם פלסטינים, אגב. הנה, אלה כפיות שאנשים קונים".
מה, מה זה?
"כפית שאני חתום עליה".
שכופפת אותה?
"טוב, קשה לי קצת לכופף אלף כפיות".
כשאתה יוצא החוצה לפגוש אנשים שעוצרים ליד המוזיאון, יש עליך כפיות?
"אפשר להגיד שכן.. אני אראה לך. צועקים לי 'אורי, תעקם לי כפית', אז מה עשיתי? (מראה קעקוע של כפית על הזרוע שלו שמתכופפת כשהוא מקפל את היד)".
9 צפייה בגלריה
"אני לא מתקשר ואני לא מדיום. אבל אני מאמין בזה ללא ספק". אורי גלר מכופף כפיות
(צילום: AP)
אז אתה לא מחזיק כפיות עליך?
"לא. אני לא צריך. כמעט בכל מקום יש כפיות, במסעדות, בכל מקום".
הייתה תקופה שכן טענת שיש לך כוחות על טבעיים ובשלב מסוים הרפית מזה.
"זה לא מדויק. הייתה לי תוכנית בשם 'היורש', וזאת הייתה הצלחה והלך לכל העולם. ובמסע הזה נהייתי חבר של הרבה מאוד קוסמים ומנטליסטים. ואני שומר על התדמית שלהם. אני לא רוצה שהם יחטפו משהו שלילי מהקולגות שלהם, 'אה, אתה חבר של אורי גלר שטוען שיש לו כוחות על'. כשסיימתי את הסדרה הזאת אמרתי לעצמי, מה הסיפור? במקום לקרוא לזה על-טבעי אני קורא לזה מיסטיפייר, (ההגדרה המילונית: אדם מתעתע, שמטשטש או מבלבל מידע, גורם למשהו להיראות כתעלומה - ס"ש) זה לא פה ולא שם. על הגדר".
תקשרת פעם?
"לא. אני לא מתקשר ואני לא מדיום. אבל אני מאמין בזה ללא ספק. אלברט איינשטיין הוכיח שאנרגיה אי אפשר להרוס, הגוף והנשמה שלנו היא אנרגיה. אז מה קורה לאנרגיה הזו כשאנחנו מתים? היא הרי הולכת לאנשהו. את יודעת כמה סקפטים צריך כדי להחליף נורה? אף אחד, כי הם חיים בחשכה. אם היינו חיים ככה לא היינו מגיעים לירח או פותרים דברים מדעיים שלפני כמה עשרות שנים נחשבו למדע בדיוני. אסור לסגור את הראש".
המשפחה הקרובה שלך גם מאמינה בזה?
"הילדים שלי, דניאל ונטלי, את יכולה לתאר לעצמך שהם ניסו מיליון פעם לכופף כפית. לא הצליחו. אמא שלי, שהייתה מהמשפחה של זיגמונד פרויד, האמינה. היא תמיד חשבה שאולי ירשתי כוחות ממנו, שהיו לו הרבה דברים עם אלברט איינשטיין מעולם התקשור. המשפחה שלי זורמת איתי, אני אבא של הילדים, חינכתי אותם טוב. אני מאמין במילה מאוד חזקה שהומצאה על ידי יונג, והיא סינכרוניזציה - כל דבר שקורה ביקום קורה מסיבה מסוימת. אנחנו נמצאים בבקבוק שצף על פני הנהר, אנחנו יכולים לעשות מה שאנחנו רוצים לעשות בתוך הבקבוק אבל אנחנו לא יכולים לעצור את זרם הנהר שעליו הוא צף. את מבינה?"
אבל איך אתה מתמודד עם דברים לא נעימים בחיים? דילמות או קושי רגשי?
"אני חייב להתמודד עם זה כמו כל אדם אחר. אני לא גורו או נביא. אני כמוך בדיוק, רק אני אורי גלר, יש לי תכונה טריוויאלית מוזרה שאני מעקם כפית בכוח המחשבה. אני עד היום תוהה איך הצלחתי להחדיר כפית עקומה לתרבות העולמית. איינשטיין אמר, 'המסתורין הוא הדבר היפה ביותר שביכולתנו לחוות. זהו המקור לכל אמנות אמיתית ולכל המדע'. נעזוב את הסקפטים מאחור, אנחנו במסע מדהים כי אנחנו פתוחי מוח ומאמינים".
"אני שוויצר, זה אני. זה אורי גלר"
אין דבר כזה פרסום שלילי, וגלר שכלל עם השנים את היכולת שלו לבנות את הקריירה שלו גם על גבם של הספקנים כמו גם הכישלונות. כל אלה יוצרים עבורו פוטנציאל פרסומי שהוא למד ללבות. בכתבה שנעשתה עליו ב"ניו יורק טיימס" ביולי השנה הזכיר הכתב, דייוויד סגל, את אחת הפעמים שבה התארח גלר אצל ברברה וולטרס ועיקם עבורה את מפתח ביתה. שבוע לאחר מכן היא אירחה את הקוסם, ג'יימס רנדי, אחד מהמתנגדים הגדולים של גלר. וולטרס הגישה לרנדי מפתח זהה ואתגרה אותו לבצע את אותו מהלך. רנדי כופף את המפתח תוך דקה ו"וולטרס הסתכלה עליו באכזבה כאילו העולם הפך להיות משעמם יותר לרגע", מתאר סגל, "היא הסתכלה על המפתח של רנדי כאילו אומרת, 'תודה על כלום, מחסל באזז שכמוך".
קראתי על המקרה הזה וחשבתי שבעצם כשאתה מכופף כפית, זה לא יוצר את אותו האפקט כמו כשמישהו אחר עושה את זה.
"ואני אגיד לך גם למה. מיליוני קוסמים מכופפים כפיות, ויש קוסמים שמכופפים כפית הרבה יותר מרשים והרבה יותר טוב ממני, אבל את ההילה שנוצרה סביבי אי אפשר לנפץ. האנשים שישבו פה היו פעורי פה כשכופפתי כפית, ולדעתי אף אחד לא חשד שאולי זאת כפית עם מגנט או כימיקלים, כולם זרמו איתי. הם רצו להאמין בזה".
9 צפייה בגלריה
"יש קוסמים שמכופפים כפית הרבה יותר מרשים והרבה יותר טוב ממני, אבל ההילה שנוצרה סביבי אי אפשר לנפץ".
(צילום: AP)
אבל אתה גם מתדלק את זה, אמרת שתעצור את הברקזיט או תוציא את האונייה מתעלת סואץ עם עיקום קטן.
"בטח! אני מלך, אני לא יכול לקרוא לעצמי היחצן הכי טוב בעולם, אבל אני אחד הטובים. אני יודע מה תופס את האנשים. תליתי תמונה על הקיר לפני ארבעה ימים, שלי עם כפיות על העיניים. עם הכיתוב 'אם היית יכול לבחור לעצמך כוח על, מה הוא יהיה?'".
אבל אפילו השיחה שלנו היא רצף בלתי פוסק של פירוט שלל ההישגים שלך.
"נכון, כי אני שוויצר. זה אני. זה אורי גלר, ככה נולדתי. אני בטח לא אשנה את האופי שלי. זה אני".
זה בטח נותן לך משהו. אחרת לא היית עושה את זה.
"יכול להיות שזה נובע ממה שעברתי בחיים. אני בא ממשפחה מאוד ענייה בתל אביב. אבא שלי לא רצה ילדים והוא הכריח את אמא שלי לעבור שמונה הפלות. אני הילד היחיד שלה, התשיעי. על ההיריון שלי היא נלחמה, אמרה שהיא לא מסכימה לעשות את זה יותר".
9 צפייה בגלריה
"ואני גדל ואין לנו כסף, אז אני רוצה פיים אנד פורצ'ן, ואני רוצה אותם עכשיו". אורי גלר
(צילום: דנה קופל)
כשהיה בן עשר, בזמן הגירושים של הוריו, נשלח גלר לקיבוץ חצור למשפחת אומנה, עד יעבור זעם. באמצע שנות ה-50, בגיל 11, עבר עם אימו לקפריסין, שם היא נישאה לפסנתרן יהודי-הונגרי שניהל מלון בניקוסיה, אבל נפטר כעבור שנה. באותה תקופה התפתח הסכסוך הטורקי-קפריסאי רב השנים ללוחמה של ממש. "ראיתי מוות ברחובות", הוא משחזר, " אנשים הרוגים, גולגלות מנופצות, דם. תמיד מצאתי מקלט עם הכלב שלי בחוף הים בקייריניה".
מותש מהמלחמה בקפריסין חזר גלר לארץ והתגייס היישר למלחמת ששת הימים, "ואני רואה עוד מוות, וזה כנראה יוצר משהו בנפש. ואני גדל ואין לנו כסף, אז אני רוצה פיים אנד פורצ'ן, ואני רוצה אותם עכשיו. אז אני במרדף חסר רחמים אחריהם, ואני באגו טריפ אדיר בתחילת שנות ה-70. עברתי תקופה מאוד קשה של בולמיה ואנרוקסיה נברוזה. מפיק קולנוע בניו יורק אמר לי שאני צריך לרזות כדי לשתף אותי בסרט על החיים שלי וזה התחיל את המעגל האכזרי של אנורקסיה נברזוה בולימיה והתקפי חרדה.
9 צפייה בגלריה
" רופא צילם אותי להראות לי כמה אני רזה ואמר לי, 'אורי, אם לא תפסיק את זה, אתה תמות'". מתוך "אורי גלר: האוצרות הסודיים"
(צילום: באדיבות HOT8)
"הייתי נכנס למסעדה ורציתי לאכול את כל הקינוחים ואז הייתי הולך לשירותים ופשוט מקיא. הייתי בדרך להרוג את עצמי. ויום אחד הייתי בבדיקה, רופא צילם אותי להראות לי כמה אני רזה ואמר לי, 'אורי, אם לא תפסיק את זה, אתה תמות'. באותו יום חזרתי עם הקאדילק לדירה בניו יורק, ואיך שיצאתי מהאוטו הייתי כל כך חלש שהייתי צריך למשוך את עצמי החוצה. ואז באמצע רחוב 57 צעקתי, 'אחת, שתיים, שלוש, עצור!'. ופשוט הבערתי את כוח הרצון שלי ומאותה שנייה הפסקתי את הכול. זה לא חזר אליי יותר. זה היה לפני המון שנים.
"ג'ון לנון אמר לי יום אחד שאני נראה כמו ניצול מאושוויץ ושאני צריך להיות יותר רוחני. ואמרתי לו, 'שמעתי על המילה אבל מה זה אומר?'. והוא אמר, 'סע ליפן, תמצא את זה שם'. הקשבתי לו, ארזתי מזוודה, עליתי על מטוס עם חנה, הילדים, עם אמא שלי ועם גיסי, וטסנו ליפן, השכרתי שם ואן ונסענו להר פוג'י. נעלמתי לתוך יער במשך שנה, גרנו בבקתת עץ, וזו הייתה השנה הטובה ביותר בחיים שלי. מצאתי רוחניות והבנתי שצריך לחיות ולהקשיב ולטעום ולראות, וזה עזר להציל אותי מגל הצונאמי שהתחיל להטביע אותי.
9 צפייה בגלריה
"מצאתי רוחניות והבנתי שצריך לחיות ולהקשיב ולטעום ולראות, וזה עזר להציל אותי מגל הצונאמי שהתחיל להטביע אותי".
(צילום: ענת מוסברג)
"מי שאני נובע מכל מה שעברתי בילדות שלי. לראות גולגולת שבורה ומוח נשפך ממנה כשאתה בן 11, זה עושה לך משהו. אז עם כל הערבוביה של המסע הפכתי למי שאני היום. אני אף פעם לא הסברתי את זה לאף אחד ככה, אבל כנראה זה שאני שותה את הניצחון ואני אוהב לעשות ניים דרופינג, זה אני ואני לא יכול להימנע מזה. אני. חוויתי התקפי חרדה ויצאתי מזה. עברתי הרבה רכבות הרים בחיים".
השאלה היא אם זה משהו שמעכב אותך בחיים או עושה לך טוב.
"בגילי, ואני בדצמבר אהיה בן 77, אני כבר לא חושב על התקדמות. להתקדם לאן? אם בדרך מישהו עוצר אותי ואומר, 'אורי, אולי בוא נעשה שיתוף פעולה יחד', אם זה מושך אותי ואני מוצא בזה אתגר, אני הולך על זה. אמרת שאני עשיר, אני אמיד אבל אני לא ג'ף בזוס".
לא, אבל הוצאת שישה מיליון דולר על המוזיאון, מן הסתם לא היית צריך אותם כדי לחיות.
"נכון".
גרת בבית עצום באנגליה, עם מגרש טניס, מנחת מסוקים, פירמידת מדיטציה מזכוכית וברזים מזהב. איך החלטת לעזוב את הכול?
"פתאום נסגרתי. אמרתי, 'זהו, מספיק'. וחזרנו לארץ".
מה גרם לשינוי לדעתך?
"אני חושב שלכל ישראלי שנולד פה יש תשוקה או רוחניות או משיכה כלשהי לארץ. ארץ ישראל ממגנטת את האנשים שנולדו פה בחזרה אליה. הייתי צמא להיות בחזרה עם העם שלי. הרגשתי שאני חייב לחזור לארץ ואמרתי לחנה והיא הסכימה. יש פה אנרגיה, אני לא מדבר עכשיו פוליטיקה, בואי נוציא אותה מהמשוואה. האנשים, הארץ, המקום, האטמוספירה".
האנרגיות פה עכשיו מאוד קשות. לא מעט אנשים מחפשים את הכיוון ההפוך.
"אני יודע, אני שומע, אני רואה. הסיבה המרכזית שרציתי לפתוח ביפו העתיקה מוזיאון, ויכולתי לפתוח בלונדון או בניו יורק, היא שרציתי להביא לפה אנשים מבחינת תיירות. אני לא רוצה שתחשבי שאני מהלל את עצמי אבל אני מוכר כמעט בכל העולם. ואנשים שראו אותי בגרמניה, באמריקה, ביפן, בסין, וזה גם תלוי בגילים אבל כולם אומרים OMG הנה הכפית של אורי גלר, היא הגדולה ביותר בעולם".
