סוף החופש הגדול. החום מתיש את כולנו, ועד כמה שהיינו רוצים לצאת עם הילדים החוצה, אנחנו נאלצים לשבת איתם על הספה מול הטלוויזיה במזגן. המזל הגדול הוא שכיום אפשר לעשות זאת עם טלוויזיה מצוינת - שגם הילדים וגם ההורים ייהנו ממנה.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
הצורך הגובר של נטפליקס ורשתות הסטרימינג האחרות בתכנים יצר שינוי אמיתי בטלוויזיה לילדים, ובעיקר לקטנטנים. כיום ניתן למצוא תכנים מצוינים לגיל הרך, שלא נופלים מהתכנים למבוגרים. בנוסף, שירות דיסני+ כולל בשרתיו את כל הקטלוג הקלאסי של דיסני - מה שמאפשר לנו לחזור אל הסרטים של ילדותנו ולצפות בהם מחדש עם הילדים שלנו.
אבל לא רק רשתות הענק האמריקאיות מספקות את הסחורה. מי שמעדיף תוכן מקומי ימצא יצירות מבריקות של ממש לילדים מבית היוצר של תאגיד השידור הציבורי "כאן".
רגע לפני שהילדים חוזרים לבית הספר, אלו הסדרות והסרטים שכדאי לכם להקדיש עבורן זמן איכות משותף. הבילוי מובטח.
סדרה שכולם, בכל גיל, מפעוטים עד ישישים, מאוהבים בה לחלוטין - הייתכן? זוהי "בלואי", שהעיתון הבריטי "הגרדיאן" הכתיר כ"סדרת הטלוויזיה הטובה בעולם".
בלואי, גיבורת הסדרה המונפשת וכלבה אוסטרלית כחולה בת שש, כבר הפכה לכוכבת קאלט. הסדרה הזו מותחת את גבולות ההגדרה של "טלוויזיה לילדים", ואנחנו מבטיחים לכם כי כל פרק שלה יהיה שבע הדקות הכי טובות של היום שלכם.
לא פשוט להסביר מדוע בלואי כל כך שובת לב: אם זוהי הסקאלה הרחבה של צבעי הפסטל או השיעורים החשובים שהיא מלמדת אותנו. היא "חינוכית" במובן הכי כיפי של המילה, ושואפת להעלות דיונים פילוסופיים במעטפת של קומדיה פסטורלית ולפעמים גם סוריאליסטית. בין השאר, בלואי מלמדת אותנו שיעורים חשובים על משפחה, שיתוף פעולה, חברות ועוד. לכל אחד מהפרקים עשרות מיליוני צפיות ביוטיוב. במהלכם, בלואי שואלת שאלות רבות על העולם סביבה.
על אף שזו אחת הסדרות המהוללות בתקשורת, נראה שרבים עדיין לא גילו אותה. דיוויד איגנטיוס, בעל טור ב"וושינגטון פוסט" ליחסים בינלאומיים, הצדיע לסדרה בטור נרגש, וסיפר שבצפיות יחד עם הנכדים בחופשת הקיץ הם לא הפסיקו לצחוק לרגע. כשנגמרה החופשה הוא המשיך לצפות בפרקים לבדו. זו הייתה כוונתו של יוצר התכנית, ג'ו ברום - ליצור תוכנית שהורים וילדים יוכלו ליהנות ממנה יחד - והוא עשה זאת באופן המיטיב (הולסום) ביותר האפשרי.
שלוש העונות של הסדרה מופיעות בדיסני+ עם אפשרות לדיבוב מלא לעברית או בשפת המקור. קטעים מדובבים אפשר למצוא גם בעמוד היוטיוב הרשמי של דיסני ג'וניור. פרקים של הסדרה ללא דיבוב לעברית נמצאים בעמוד היוטיוב הרשמי של הסדרה.
לפני שהפופולריות של גיבורי-על השתלטה על תרבות המיינסטרים, גיבורת-העל של הדור שלנו הייתה מרי פופינס - השמרטפית שעפה באוויר באמצעות מטריות, סידרה חדרים מבולגנים באמצעות נקישה באצבעות והפכה את המציאות לחלום מצויר וצבעוני. גם כיום ילדים לא יכולים לעמוד בפני המיוזיקל, שיחגוג יום הולדת 60 בשנה הבאה. הכימיה המלבבת בין ג'ולי אנדרוז כאומנת הקסומה לבין מנקה הארובות ברט, הלוא הוא דיק ואן דייק, ממשיכה לרגש גם היום, והשירים והכוריאוגרפיה הם ללא רבב ממש.
ועדיין, "מרי פופינס" רחוק מלהיות סרט מושלם: הוא ארוך (שעתיים ועשרים), חלק מהשירים בו מלנכוליים מדי (שיר הארובות "צ'ים צ'ים צ'ירי"), וסצנת הבנק בו מאיימת ומלחיצה; הדמויות הנשיות בסרט בעייתיות - האם חסרת האחריות מוצגת כנלעגת מפני שהיא סופרג'יסטית שנאבקת עבור זכויות הצבעה לנשים, ומרי פופינס עצמה מציבה סטנדרט בלתי אפשרי של שלמות, כמעין היפוך ל"אם הטובה דיה". בכל מקרה, מדובר בשעתיים של הרבה צחוק ושירים מצוינים. לכו לצפות. קדימה, ספיט-ספוט.
יש אפשרות לדיבוב מלא בעברית או לדיבוב מקורי עם כתוביות בעברית.
מה יותר חמוד מקואלות? בית חולים לטיפול בקואלות באי הקסום מגנטיק איילנד שלחופי אוסטרליה, עם הילדה המקסימה איזי, שעוזרת לחיות הפצועות לחזור לביתן בטבע. אין בעיה שאיזי רבת התושייה לא יודעת להתמודד איתה. היא מסייעת לקואלה ג'ולייט להחלים ממתקפת נמלים ירוקות ששרטו את עיניה, עוזרת לגור היתום צ'ומפי שאיבד את אימו להרגיש בטוח בעולם, ומסייעת גם לליאה, שסובלת מפטרייה. איזי מאכילה את הקואלות בעדינות בעלי עצים, ולאט ובסבלנות מלמדת את החיות העדינות לסמוך עליה. הן בתורן מחזיקות לה את היד ממש כמו גור כלבים. פעוטות וגם מבוגרים יהיו גאים בווטרינרית לעתיד הקטנה, ובחמלה הרבה שלה כלפי היצורים הקטנים.
הסדרה חמודה כמו שהיא נשמעת, עם כרבולים וחיבוקים ורכים, אבל גם רצינית במידה. דרך סיפוריהן של הקואלות הפצועות אנחנו למדים על ההשפעה של שינויי האקלים על היצורים הפגיעים ביותר.
דיבוב באנגלית עם כתוביות בעברית. אין דיבוב בעברית.
אם סרטוני טיקטוק של סכין חדה חותכת בדיוק מושלם עיגול בצק ורוד מרגשים או מרגיעים אתכם, תמצאו את אותו הסיפוק ב"עוגה או לא עוגה?". זו השאלה שמלווה את הריאליטי מבית נטפליקס, שבו קונדיטורים יצירתיים עם חיבה לאמנות ריאליסטית יוצרים עוגות דמויות חפצים דוממים מבצק סוכר, מהמבורגרים נוטפי גבינה שמתגלים כתרמית ועד לנעלי עקב שהן בעצם עוגת קטיפה אדומה. התחרות הפרועה הזו דורשת מהשופטים להחליט מה מהמוצגים הרנדומליים שמולם הוא אכן עוגה. הרגע המכריע הוא רגע החיתוך, שבו הסכין הענקית בוצעת את האובייקט האומלל. התוכנית עובדת כי היא מסרבת לקחת את עצמה ברצינות, כראוי.
אפשר לפרש את "עוגה או לא עוגה?" כמטאפורה לפייק ניוז, או לשאלת הקיום עצמה - האם היקום אמיתי או אשליה? אפשר גם להתרשם מהכישרון של האופים לחקות את המציאות. לא צריך להיות פודיז או "מבינים" באוכל או באפייה כדי ליהנות מהסדרה, ומומלץ להצטייד בנשנושים בעת הצפייה בשתי העונות.
דיבוב באנגלית עם כתוביות בעברית.
כולם אוהבים את "קופה ראשית" כי היא מייצגת את כולם. ילדים אוהבים את "קופה ראשית" כי הדמויות מתנהגות כמו ילדים, כלומר באופן שובב ומצחיק שהוא גם מוגזם וחסר ויסות. חוש האחריות והנאמנות המוגזמת של ראמזי, הנקמנות החיננית של כוכבה והקמצנות חסרת הגבולות של אמנון טיטינסקי, כל אלו תמיד בגובה העיניים שלנו וכמו שאובים מתוך סיטואציות שמוכרות לנו היטב. כך, אף אחד לא מרגיש שהוא לא "גדול מספיק" כדי להבין מה קורה על המסך.
"קופה ראשית" מושלמת לצפייה בין-דורית כי היא מאמצת את הסופרמרקט כזירת התרחשות. כמו "סופרסטור" האמריקאית, הסדרה פועלת בכמה מישורים מקבילים. בעוד "סופרסטור" מבקרת את הקפיטליזם התאגידי האמריקאי ומקדמת זכויות עובדים ברשת הסופרמרקטים "קלאוד 9", ב"קופה ראשית" שב"שפע יששכר" יש שיח מתמיד על הגזענות בחברה הישראלית ומטאפורות רבות הנוגעות לסוגיות פוליטיות. הסדרה הוגדרה פעמים רבות כסדרה "הישראלית ביותר שיש", וזה אולי נכון. קשה לחשוב על רגע תרבותי וטלוויזיוני אחר שבו היה קונצנזוס כל כך גדול בין הקהל לבין המבקרים. לילדים שלכם לא יהיה אכפת שהסדרה הייתה מועמדת ל"אמי" הבינלאומי, אבל זה אף פעם לא מזיק להזכיר זאת לשם הגאווה.
בעוד שלשאר חברי המשפחה שלה יכולות קסומות, כמו להצמיח פרחים מהאדמה, לתקשר עם בעלי חיים או לשנות צורה, מיראבל מחפשת את הייחוד שלה. בדרך היא מנסה לעזור למשפחה שלה לא לאבד את הקסם שבביתם, "קסיטה" יוצא הדופן - בית שיש לו אופי סוער ומלא שמחת חיים ממש כמו לשאר המשפחה.
בכל גיל קל להזדהות עם המאבק של מיראבל להגדרה עצמית, ועם הרצון שלה להשכין שלום במשפחתה. אחת הדמויות הבולטות בהפקת הסרט הוא לין מנואל מירנדה, היוצר בין השאר של המיוזיקל המצליח "המילטון". מירנדה, שהלחין את הפסקול של "אנקאנטו" והיה ממעצבי החזון האמנותי שלו, הוא אמן שרואה אל מול עיניו את היופי שבכל קונפליקט. הוא מחפש את נקודות החיבור בינינו, את מה שמאחד אותנו ולא את מה שמפריד בינינו.
למתקדמים מומלצת גם גרסת ההופעה החיה של "אנקאנטו", עם כל השירים האהובים מהמיוזיקל ועם ברונו ענק אחד.
יש אפשרות לדיבוב בעברית או לדיבוב בשפת המקור עם כתוביות בעברית.
בקומדיית המצבים "לבד בבית" של "כאן חינוכית", שעלתה על מסכינו עוד בשנת 2021, יש את כל המאפיינים הבנאליים של הז'אנר: בעיה שנפתרת עד סוף הפרק והתנהגויות מוקצנות ואופייניות לכל אחד מהחברים. הפורמט אומנם מיושן, אך הביצוע מצוין. הכתיבה המעולה לוקחת את הדיאלקט היומיומי הישראלי ומעבירה אותו ישירות למסך, בלי טיפת חנופה לקהל. התוכנית נשמעת כמו שאנחנו נשמעים, הישג שקורה לעיתים רחוקות מדי בטלוויזיה הישראלית.
עדי אשכנזי ויוסי מרשק הם נתי ודודי צור, הורים לארבעה ילדים אנרגטיים. את הדוד האקסצנטרי מגלם שחר חסון. כמו בכל סדרת ילדים טובה באמת, הכוכבים האמיתיים הם הילדים. יחד הם עושים שטויות ועוברים דברים רגילים ושגרתיים, שבכל זאת תמיד מצליחים לצאת משליטה. בין הרפתקאותיהם: מאבק במגיפת כינים בכיתה, התמודדות עם נפילת ה-WiFi בבית והפעלה של כל המשאבים האפשריים כדי לעקוף את חסימת ההורים בטלוויזיה כדי לראות סרט אימה. ההומור חינני, הבדיחות מצחיקות והאווירה שמחה.
4 צפייה בגלריה
''לבד בבית''. שחר חסון בתפקיד הדוד המוזר
(צילום: אורית פניני, באדיבות הטלוויזיה החינוכית)
כשמולי עוברת עם הוריה ואחיה דריל לבית עתיק ורדוף, היא פוגשת בעליית הגג את רוח הרפאים סקראץ'. בניגוד לקספר, רוח הרפאים הידידותית שעליה גדלנו, סקראץ' אוהב להטיל קללות וכשפים ולזרוע אימה ואומללות בלבבותיהם של בני אנוש, ועושה זאת בהצלחה. מולי, שמאושרת על החבר החדש שלה, עוזרת לסקראץ' לגלות מהי חברות, וכך הוא בודד קצת פחות בעליית הגג.
אפשר לראות במולי ובסקראץ' גרסה מעודכנת ופרועה הרבה פחות של "ביטלג'וס", שבו הילדה לידיה דיץ (ווינונה ריידר) התחברה אל רוח הרפאים הגסה ביטלג'וס. ילדים שלא מפחדים מעולמות גותיים של כישופים, קורי עכביש ויצורים על-טבעיים ייהנו מהרפתקאות הזוג המוזר אך החמוד, וההורים ייהנו מהדיאלוגים השנונים ומהאנימציה הדינמית.
יש דיבוב בעברית.
עבור ילדי שנות ה-90, אין סאונד מפחיד יותר מזה של התופים הרועמים עם פתיחת המשחק "ג'ומנג'י", משחק עתיק ומכושף ששואב אותך פנימה, מילולית. רובין וויליאמס מגלם את אלן פאריש, ילד ש"נעלם" אל תוך המשחק בשנות ה-60, הצליח לשרוד בג'ונגל וכעת חוזר אל העולם. הוא חובר לשני הילדים שהחזירו אותו (קירסטן דאנסט באחד מתפקידיה הראשונים) כדי להילחם בכוחותיו האפלים והחזקים של המשחק. כל הסיכויים נגדם, ובכל זאת הם מצליחים. ההתמודדות הזו מעוררת השראה עד היום.
בעת צאתו בשנת 1995 הסרט היה ללהיט ענק, בעיקר מפני שהתאים לכולם: הוא לא היה מפחיד מדי, על אף שיש בו לא מעט רגעים של אימה, והוא היה מלא בהרפתקאות, אבל גם בתהיות עמוקות על הטראומות בחיינו, כמו זו שנגרמה לחברתו הטובה של פאריש, שרה וויטל (בוני האנט), שחשבה שהוא מת בעת שלמעשה הוא נשאב לתוך המשחק. לאחר שכבש את הקופות והוביל דור שלם לפוביה ממשחקי קופסה, הותיר "ג'ומנג'י" מורשת מפוארת של סדרת אנימציה, שני סרטי המשך לא טובים וכמובן המם (meme) הפופולרי: "איזו שנה זו?"
דיבוב באנגלית עם כתוביות בעברית.
אחת הקומדיות המצחיקות ביותר בטלוויזיה מתחבאת ב"כאן חינוכית". המורה יוני (דניאל קורן) חתם על עסקה עם השטן, חזי גופרית "לוציפר", שעל פיה הוא יתמנה למנהל תיכון בתמורה לכך שיעביר את בנו של השטן, בנץ (אורי ורד), את הבגרויות. זה אולי לא נשמע מבריק אלא קצת מוזר ומסורבל, וזה אכן מוזר מאוד, אבל גם מפתיע במקוריות ובתסריט עמוס שנינות.
פסגת הקומדיה הישראלית התכנסה פה - מאור כהן בתפקיד השטן, דב נבון בתפקיד רוח רפאים, אושרית סרוסי וגיתית פישר ("זאת וזאתי") כמורה ומנהלת ועוד ועוד. התסריט נכנס בכולם בקצב של "30 רוק", עם דאחקות בלתי נגמרות על הכול - מההשלכות המוסריות של ריקוד הציפורים ועד לבועת שוק ההיי-טק הישראלי. אין קומדיה ישראלית אחרת שהבדיחות אצלה מתגלגלות במהירות ואלגנטיות כזו, תוך הצגת שאלות מוסריות אמיתיות על טוב ורע.
