מרדית גריי מלווה אותנו כבר 18 שנה. כן, זה כבר כמעט שני עשורים שאלן פומפאו מגלמת את הרופאה החדה, המוכשרת ובעיקר מוכת הגורל, ואם אתם עדיין לא מרגישים זקנים - נספר שילדים שנולדו ביום שבו שודר הפרק הראשון של "האנטומיה של גריי" כבר יכולים לשבת בברים, להשתכר ולבלות לילה סוער עם רופא חתיך שהם אינם יודעים את שמו.
ככל שעברו השנים, דמויות רבות וטובות ממנה עזבו והתחלפו, ואנחנו נשארנו עם מרדית - ויותר מזה, עם התחושה המנדנדת שזו דמות שאף אחד לא באמת אוהב לראות על המסך שלו. למען האמת, זו ממש תעלומה כיצד שונדה ריימס הצליחה ליצור סדרה כל כך מצליחה עם דמות ראשית שהיא סך הכול בינונית, לא מעוררת הזדהות או אמפתיה, ומעצבנת למדי.
והנה, נראה שגם פומפאו בעצמה מיצתה, שכן בסוף השנה שעברה הודיעה השחקנית כי תסיים את דרכה בסדרה, כשעל פי הדיווחים דמותה של מרדית תעזוב את בית החולים סיאטל גרייס לטובת בוסטון, בעוד פומפאו תמשיך לקריין את סגירי הפרקים. "הסדרה היוותה חוויה מדהימה עבורי ואהבתי אותה מאוד, אבל אני חייבת לעשות משהו חדש", נימקה השחקנית את החלטתה בריאיון לתוכנית הלייט-נייט של דרו ברימור, והוסיפה: "19 עונות זה יותר ממה שאנשים משאירים את הילדים שלהם בבית. בגיל 18 הם שולחים אותם לקולג', אז זאת אני עוזבת לקולג' בעצם".
רגע לפני שישודר הלילה (ה') פרק הפרידה מעבר לים (וביום א' גם אצלנו ב-yes), ריכזנו 18 סיבות שבגללן אנחנו שונאים את מרדית גריי - אחת לכל שנה (מיותרת) שבה היא הייתה חלק מחיינו.
המונח Nepo-Babies - שנועד להגדיר ילדי מפורסמים שנוחלים הצלחה אך ורק בזכות הקרבה המשפחתית שלהם - הפך לנושא בוער בתקופה האחרונה, ובמקרים רבים גם למושא לביקורת. אומנם שמענו על כך בעיקר בקרב אנשים מתעשיית הבידור, אבל הנה מרדית גריי מוכיחה שזה קיים גם ברפואה. מרדית זוכה באופן אוטומטי להכרה כעילוי מקצועי, כשהסיבה היחידה לכך היא אימה אליס גריי, שהייתה מנתחת ותיקה בעלת שם עולמי, בעוד מרדית עצמה רוב הזמן לא עושה שום דבר יוצא דופן כדי להצדיק את הקרדיט שלו היא זוכה.
זה שנים שמרדית גריי מוצגת בתור דמות אפלה ומעוותת, וזה לא אנחנו המצאנו - התסריט ממש אומר את זה שחור על גבי לבן: Dark and Twisty. לצערנו, המציאות מלאה בדברים אפלים ומעוותים, ובפעם האחרונה שבדקנו "רופאה לבנה צעירה ויפה עם עיניים כחולות ומנתח חתיך שמתאהב בה במבט ראשון" לא נופל בקטגוריה הזו.
ג'ורג' אומאלי לנצח ייזכר בתור אחת הדמויות האהובות ביותר שהלכו מאיתנו בטרם עת. הרגע ההוא בעונה השישית שבו הצופים הבינו כי ג'ורג' הוא הפצוע הקשה הלא-מזוהה בתאונת הדרכים לא הותיר אף עין יבשה, וכשלבסוף גם נקבע מותו - מעריצי הסדרה נותרו המומים. ג'ורג' היה חלק מהקאסט הקבוע של הסדרה בעונות הראשונות - חבר ושותף של מרדית, ואיך לא, גם מאוהב בה קשות. בעונה השנייה, על אף שידעה כיצד חברה הטוב מרגיש כלפיה ואפילו שידעה שהתחושות האלה לא הדדיות באף צורה, מרדית מחליטה לשכב עם ג'ורג' מבלי לחשוב על ההשלכות שיהיו לכך עליו. בינינו, אם זו הייתה דמות של גבר - הוא היה מוכתר כמלך הדושים, אבל מרדית כמו מרדית הצליחה לצאת מזה ולהמשיך בחייה.
אחת הבעיות המרכזיות בדמות של מרדית ובאישיותה כבן אדם היא שנאת הזרים שלה וחוסר היכולת שלה להיפתח לאחרים. ובמשך 19 עונות היא נותרת בדיוק אותו דבר באספקט הזה - מרדית לא נחשפת בפני אחרים אלא פשוט לומדת להכיר אותם בכל פעם, בזמן שהדמות שלה לא למדה דבר. היא עדיין מקבלת כל דמות חדשה שנכנסת לחייה בחשדנות, שלא לומר בעוינות. מעבר לכך שאנחנו רוצים לראות בגיבורי הטלוויזיה שלנו צמיחה אישית וגדילה, כאן אנחנו נותרים גם עם סיפור שלא מחדש כלום. עוד עונה, עוד אחות (לפעמים שלה, לפעמים של אחרים), עוד יחס איום מצידה של מרדית - וקשה להכריע אם זה יותר חבל או משעמם.
דמויות באות והולכות, השנים עוברות, ילדים נולדים, מערכות יחסים נוצרות ומתפרקות ומרדית עדיין אומללה. תמיד. נכון שהחיים שלה לא פשוטים - הילדות שלה בצילם של אמא עם בעיות נפשיות ואב נעדר, כמו גם הצרות שפוקדות אותה בחייה הבוגרים, הם אכן אירועים קשים שוודאי ישפיעו על אישיות של אדם. הבעיה היא שנדמה שמה שקורה סביבה לא באמת משנה - היא מאוהבת, היא מקימה משפחה, היא זוכה להצלחה בקריירה, ויחד עם זאת היא עדיין אומללה. כולם יודעים שבטלוויזיה אנשים מאושרים הם פחות מעניינים, אבל אומללות היא לא תחליף לאופי, ויותר מזה - זו בנייה עצלנית של דמות.
למרדית כאמור יש בעיות, אבל בניגוד לגיבורים "טרגיים" אחרים - היא אפילו לא מנסה לשפר את מצבה. היא לא הגיבורה הראשונה על המסך שסובלת מחרדות או מתמודדת עם מחשבות של הרס עצמי וטראומת ילדות - אך הטיפול הנכון בדמויות הללו הוא הצגה של רצון להשתנות, רצון להיות "אני" טוב יותר, או לפחות להכיר בכך שיש בעיה. גריי מקבלת את מצבה כעובדה מוגמרת - זו מי שהיא, היא לא תשתנה והיא גם לא מנסה. מעבר לרחמים על דמות עצובה שתקועה במקום, ריימס גם עושה שירות איום ונורא לכל מי שנאבק במחשבות על הרס עצמי, דיכאון וחרדה, כשהסדרה לעיתים אפילו עושה אידיאליזציה לתכונות הללו במרדית.
על אף כמות הצרות הענקית שצברה לעצמה לאורך 18 שנים - אמא שסובלת מאלצהיימר מתקדם, מוות טרגי של בעלה, משפחה סודית שצצה ומאיימת על מעמדה ועוד - עדיין יש הרבה דמויות בסדרה שאיכשהו אוהבות את מרדית והיא אותן, על אף שפעם אחר פעם היא פועלת אך ורק מתוך מחשבה על עצמה ועל האינטרסים שלה, כשהקרובים אליה הופכים לנזק משני. לא צריך ללכת רחוק כדי למצוא דוגמאות, הן שזורות לאורך הרשימה הזו - החל מהסקס עם ג'ורג' וכלה בחבלה בניסוי הקליני של בעלה (שבה נדון בסעיף הבא).
כרופאה היינו מצפים שהיא תהיה קצת יותר שקולה כשזה מגיע לעבודה, אבל גם כאן מרדית עושה מה שבא לה, מסכנת את עתידה התעסוקתי ואפילו לא מפיקה לקחים. בעונה 16 ד"ר גריי מאבדת את רישיון העבודה שלה זמנית לאחר שמתגלה כי ביצעה הונאת ביטוח - תקרית שמגיעה לאחר שבעונה השביעית כבר הסתבכה עם דרק, אחרי שחיבלה בניסוי האלצהיימר שלו והכניסה אליו מטופלת שלא עמדה בקריטריונים.
זוהי אחת התכונות הבולטות באישיות שלה לאורך השנים, והיא מתבטאת גם בקשרים המקצועיים שלה וגם באלה האישיים. מרדית בטוחה שהיא הכי טובה ומבינה יותר מכולם, וזה לא משנה אם היא מתמחה זוטרה שיוצאת נגד מנתח בכיר או מנסה להביס את החברה הכי טובה שלה בקרב שהיא הפסידה בו מראש.
בעולם האמיתי מרדית הייתה מפוטרת מעבודתה לצמיתות ונאלצת לבלות את חייה בבדידות, לאחר שכל חבריה היו מבינים שמערכת היחסים איתה לא שווה את המאמץ שהם משקיעים בה. אז נכון שזו סדרת טלוויזיה - הדמויות סלחניות יותר, והחוקים מומצאים - אבל כיצורים חברתיים שיש להם תפיסה של מוסר אנחנו מבינים שלמרדית לא מגיע היחס הטוב והמוניטין שהיא מקבלת מהסביבה שלה ורק היינו רוצים שמישהו יעמיד אותה במקומה.
קודם כל ומבלי לזלזל בחומרת האסון, השנה הייתה 2015 וכל מה שהיא הייתה צריכה לעשות היה לשלוח סמס. נכון שהיא באבל, אבל להיעלם זה קצת מוגזם. ומעבר לכך שזה אקט של דרמה קווין, זוהי גם הפגנת זלזול בלתי רגיל בחבריה וברגשותיהם. אומנם אלכס לא היה נשוי לדרק, ואמיליה היא "רק" אחותו (שלה אגב מרדית לא טרחה לתת הזדמנות להיפרד מאחיה לפני שניתקה אותו מהמכשירים), אבל גם הם חוו אובדן שעליו מרדית באנוכיותה האופיינית רק מוסיפה.
מרדית מוצגת בכל פעם כמי שמתגרה בגורל והולכת באומץ כנגד הנורמה, הסטנדרט והמצופה, אלא שכל מעשי הגבורה האלו (לומר ליורה להרוג אותה, לאחוז בפצצה, לצאת להגנתו של רוצח ועוד) אינם אמיצים ופורצי דרך, אלא לרוב די טיפשיים ובעיקר מדגישים את חוסר הזהירות והרגישות של מרדית כלפי אחרים.
למקרה שהרשימה עד כה לא שכנעה אתכם, הפכנו את המאפיין הזה לסיבה בפני עצמה. לא כל הגיבורים בכל הסדרות צריכים להיות נחמדים, מתוקים או טובי לב - אבל אמורה להיות לפחות סיבה כלשהי להזדהות איתם, או במינימום להיות לטובתם. במקרה של מרדית אין כזו סיבה. הרופאה הנרקיסיסטית הזו מתייחסת בצורה איומה לכל הסובבים אותה, שופטת אותם לחומרה עד שיוכיחו כי הם ראויים ליחס נורמלי מצידה, ובעונות המאוחרות אף מתנהגת בבריונות כלפי המתמחים החדשים שאותם היא אמורה ללמד. ככל שחושבים על זה יותר, נדמה שריימס ממש רצתה שנשנא אותה, אולי כדי שהפרידה תכאב פחות?
הרשימה היחידה שארוכה יותר מרשימת התכונות השליליות בדמותה של מרדית גריי, היא רשימת הדמויות שהיינו שמחים לראות נשארות בסדרה במקומה. כריסטינה, לקסי, מארק סלואן, דרק, ג'ורג', איזי ורבות נוספות נתנו לקהל בפרק הזמן הקצר (יחסית) שבו היו בסדרה יותר סיבות לאהוב אותן ולרצות בטובתן ממה שגריי נתנה לנו במשך 18 שנה.
במרוצת השנים אלכס קרב הפך לאחד מחביבי הקהל - אולי זו האישיות האדג'ית ותדמית הילד הרע או העובדה שהוא בערך היחיד ששרד, ובכל זאת תמיד היינו בעדו. והנה בעונה 10 קרב מתאהב במתמחה חדשה ותוססת, ג'ו, ובמהרה הרומן הלוהט הופך לסיפור אהבה של ממש. אלא שגם כאן מרדית לא מסוגלת לראות איש מלבד עצמה - היא חושבת שאלכס שייך לה, דוחקת את ג'ו ממערכת היחסים ולפעמים אפילו פיזית מהמיטה. נדמה שנוסף על כל התיאורים הלא מחמיאים אפשר לומר שמרדית היא גם חברה רעה.
בעונה ראשונה נחשפנו לסיפור האהבה הענק בין מרדית, המתמחה החדשה, למנתח המוח הבכיר והחתיך דרק שפרד. מערכת היחסים ידעה עליות (למשל נישואים באמצעות פתק פוסט-איט) ומורדות (כמו הניסיון של מרדית לחטוף את התינוקת שהם מנסים לאמץ), עד שהסתיימה באופן טרגי במותו של דרק בתאונת דרכים קשה בעונה 11. מאז עברו כמעט שמונה שנים וכל סיפורי האהבה שמרדית מצאה עצמה מעורבת בהם היו משעממים, פושרים וחסרי מעוף. מה שהיה יכול להיות טוויסט שמאפשר לרענן את העלילה, לקדם אותה ולהצית עניין מחודש בסדרה, לא התממש והותיר את הצופים מבואסים.
עם כל הקשיים בחייה, נראה שלמרדית הולך ממש טוב בהכול, כמעט תמיד. בעוד נשים בימינו נאבקות על מנת להגיע לאיזון בין חיי העבודה שלהן לבין חיי המשפחה - מרדית מצליחה להיות מנתחת מובילה ואם יחידנית לשלושה ילדים שנדמה שפחות או יותר מגדלים את עצמם. איך אמרה ג'סיקה ראביט בסרט הקאלט מ-1988? "אני לא רעה, פשוט ציירו אותי כך" - ונראה שמרדית מביאה את הרוח הזו למאה ה-21 עם הגרסה שלה: "אני לא פריבילגית בכיינית, רק כתבו אותי כך".
