בטקס גלובוס הזהב ה-80, שנערך בהוליווד לפני כשבועיים, עמד פיל גדול, או יותר נכון לוויתן, באולם הגדול של מלון בוורלי הילטון. ברנדן פרייזר שהיה מועמד לפרס השחקן המצטיין על הופעתו בסרט "הלוויתן" בחר להיעדר מהטקס כאקט מחאה. בנובמבר בישר שיחרים את האירוע, משום שלדבריו נשיא הארגון בדימוס, פיליפ ברק, תקף אותו מינית לפני 20 שנה. ברק טען שזו "המצאה מוחלטת" אך הודה שכתב מכתב התנצלות לפרייזר על התקרית. לאחר חקירה פנימית, תא הכתבים הזרים, שגם ככה נחשב לגזעני, שמרן וסקסיסטי, הגיע למסקנה כי ברק אכן "נגע בפרייזר בצורה בלתי הולמת", אבל שהדבר נעשה כבדיחה ולא כאקט מיני. אבל גם ההחלטה המשונה הזאת לא העיבה על הקאמבק המפואר, כולל פרסים ומועמדות לאוסקר, שעורך כעת פרייזר בן ה-54, עם "הלוויתן" של הבמאי דארן ארונופסקי ("רקוויאם לחלום", "ברבור שחור"). "זהו סרט שמעורר תחושה אדירה של קתרזיס אצל הצופים, שיכולים להזדהות עם הדמות שלי", מספר פרייזר. "איך אני מתמודד עם המחמאות? אני מודה על התגובות החמות ומנסה להישאר מחובר לרגע".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
"לוויתן" התחרה בפסטיבל ונציה על פרס אריה הזהב ועלה למסכי הקולנוע בארץ. הוא מבוסס על מחזה שכתב סמואל ד. האנטר על צ'ארלי, פרופסור לספרות אנגלית, שמאז שבן זוגו מת, הוא מתמכר לאוכל, שוקל כמעט 300 קילו, ולא יוצא מפתח ביתו באיידהו. הוא מלמד כתיבה דרך האינטרנט, מזמין משלוחי פיצות, וחיי החברה שלו מצומצמים. הוא מרגיש שימיו ספורים, ומחליט לנסות לחדש את הקשר עם בתו המתבגרת אלי (סיידי סינק, "דברים מוזרים") לפני שיהיה מאוחר מדי. "למרבה הצער צ'ארלי הוא גם האויב הכי גדול של עצמו. ואני בהחלט יכול להזדהות איתו. יש נזק אדיר בלקרוא לאנשים בכינויי גנאי כמו 'אוביס'. אני לא עיוור לזה ובמשך השנים גם אני נפגעתי בידי אנשים רעים שמשתמשים באכזריות במדיה החברתית. הם צריכים לזכור שיש בצד השני בן אדם ושמילים אכן יכולות לגרום נזק. פעם ראיתי שלט בתאילנד, תלוי מול בודהה ענק, שאומר: 'אכן כואבות המילים שיש בהן יצר נקמני'. זה משפט שנשאר איתי".
איך אתה מרגיש כשאתה שומע מסביבך שמדברים עליך במונחים של קאמבק?
"אם לומר בכנות, אני פשוט שמח שיש לי עבודה. אני שמח לעבוד עם אנשים נהדרים שנותנים השראה. אף פעם לא הייתי רחוק במיוחד מהתעשייה. אז נכון, אנשים מדברים עכשיו על הרנסנס של ברנדן פרייזר, ומשום מה אני ישר חושב על ציורים שלי על התקרה", הוא אומר ומסתכל על התקרה המצוירת של האולם שבו אנו יושבים.
פרייזר, כוכב סרטי "המומיה" של שנות ה-90, היה אחד הכוכבים הכי גדולים של הוליווד ונעלם במהלך השנים האחרונות. הפריצה הגדולה שלו ב-1997 הייתה עם "הג'ונגל מת מצחוק". מאז הופיע גם ב"אלים ומפלצות", ב"פגז מן העבר", ואז הגיע "המומיה" שקיבע סופית את מעמדו. אבל לאורך המשך הקריירה שלו חלק מסרטיו היו כישלון מוחלט שבקושי כיסו את עלויות ההפקה. בנוסף, משברים אישיים שעבר, גירושים מאשתו עם דמי מזונות שהתקשה לעמוד בהם, בעיות בריאות כמו החלפה של מפרק הברך, ניתוח במיתרי הקול ופציעה בגבו לאחר שניסה לפנות עץ שנפל, הביאו להיעלמותו כמעט לחלוטין מהעין הציבורית. בנוסף, התקיפה המינית שעבר, שבמהלכה לדבריו תפס ברק את ישבנו ואת איבר מינו במהלך ארוחת צהריים, גררה דיכאון והכניסה אותו לרשימה השחורה של הוליווד. "האשמתי את עצמי והייתי אומלל", הוא חשף. "ניסיתי להגיד לעצמי שזה כלום, שהבחור רק הושיט יד, אבל זה גרם לי להתבודד. הטלפונים גם הפסיקו לצלצל. התחלתי לשאול את עצמי למה? והתקרית הזאת הייתה אחת התשובות".
ב"הלוויתן" אתה לובש חליפת שומן. איך זה עבד?
"בהתחלה עשיתי סריקת גוף דרך אייפד. המידע הזה נשלח לאדם שבנה דגם תלת-ממד בצורה וירטואלית והדפיס אותו - מה שאומר שדילגנו על שלב בתהליך המסורתי שכולל יצירת תבנית עם חמר. ואז הוא שלח לי חלקים ומדדתי אותם. בצילומים, המאורע המרכזי היה ללבוש את הגוף של צ'ארלי. צוות של שבעה אנשים עזר לי להתלבש. כשהייתי צריך לזוז הם היו צריכים לדחוף אותי וזה היה מסורבל. אני אולי לא חכם, אבל אני כן מאוד חזק, אז הצלחתי - חדור מטרה להחיות את הדמות, שהיא תהיה כמה שיותר אותנטית. לצערי בסוג הגוף הזה נעשה שימוש בקומדיות שחורות במשך שנים. אנחנו עשינו רק בדיחה אחת על התנגדות לכוח המשיכה. החליפה ב'הלוויתן' נוצרה במטרה לתת כבוד לצ'ארלי".
איך זזים בתוך חליפה כזאת?
"פיתחתי שרירים שלא ידעתי שיש לי. אפילו הרגשתי ורטיגו בסוף היום, בדיוק כפי שמרגישים כאן בוונציה כשיורדים מהסירה אל המזח. תחושה שהאדמה זעה. החוויה הזאת בצילומים העניקה לי הערכה רבה למי שגופו דומה, כי למדתי שצריך להיות חזק מאוד - מנטלית ופיזית - כדי להתנהל בפיזיות הזאת".
במסגרת התחקיר שערכת, חברת לקבוצת תמיכה למי שסובל מהשמנת-יתר.
"דיברתי עם אנשים שעברו ניתוח קיצור קיבה או כאלה שעמדו לעבור והם חלקו את התסכולים, וגיליתי שהם מאוד פגיעים ופתוחים. אודה שהיה קצת תן וקח במערכת היחסים שלנו, כפי שצריך להיות - הם רצו לדעת שלא נעשה מהם בדיחה. נבנה בינינו אמון ואני אומנם לא פסיכיאטר, אבל כן הבחנתי במשהו משותף: כל האנשים שחלקו איתי את הסיפור שלהם דיברו על דמות של מבוגר, מורה או בן משפחה, בעיקר אב, שבצעירותם גרמה להם להרגיש נורא בגלל משקל גופם. דמות שדיברה אליהם בצורה אכזרית והשרישה בהם דפוסים שליוו אותם לאחר מכן".
ההשמנה בעיניך היא תוצר של דיכאון או שיש עוד גורמים שתורמים לכך?
"זה נורא כמה מזון מעובד נפוץ. זה לא הוגן בכלל. האוכל שאנחנו אוכלים מהונדס במעבדות על ידי מדענים שיוצרים את השילוב המושלם והמנצח לחך האנושי - אתה לא יכול לאכול רק קצת, אתה חייב לאכול הכול עד שהמוח שלך סוף-סוף חווה את הסיפוק שהוא זקוק לו. באזורים מסוימים באמריקה יש מה שנקרא: 'מדבריות מזון', כלומר, אין שם חנויות עם אוכל מזין באמת, רק קלוריות ריקות, ואנשים חיים ממה שהם מוצאים ארוז בתחנות הדלק. אני מרגיש שלאנשים שלוקים בהשמנת-יתר אין כמעט סיכוי לנצח ולשנות את המטבוליזם שלהם".
בשבוע שעבר הוא זכה בפרס השחקן הטוב ביותר של טקס פרסי המבקרים. בנאום סוחט הדמעות שנשא על הבמה אמר: "מישהו כתב פעם שיש רק חמישה מבקרים באמריקה, השאר ישנים. אומנם אני לא יודע בדיוק למה הוא התכוון, אבל אני שמח שהם התעוררו עבורי. הסרט הזה הוא על אהבה, על כפרה. הוא על למצוא את האור במקום אפל. דארן ארונופסקי, הייתי בשממה וכנראה השארתי שובל של פירורים, אבל אתה מצאת אותי. וכמו כל הבמאים הכי טובים, אתה פשוט הראית לי לאן ללכת כדי להגיע למקום שאני צריך להיות בו".
אבל למרות שבהוליווד מאוד אוהבים סוף טוב, לא כולם מרוצים מהסרט החדש. בחודשים האחרונים, פרייזר וארונופסקי נאלצו להתמודד עם האשמות מצד הקהילה הגאה. הם שאלו למה לתפקיד של הומו אוביס נבחר כוכב סטרייט שמשתמש בחליפת שומן ובאיפור. פרייזר מתרגז כששואלים אותו על כך. "אני יכול לעצור אותך? אני מעדיף שתקרא לה: 'חליפת העלאה במשקל'. אני חייב לשאול אותך: כמה אני אמור לשקול כדי שאוכל לשחק את התפקיד?".
ומה לגבי האשמות של מבקרים ושחקנים מהקהילה הלהטב"קית המתנגדים לסטרייטים המשחקים הומואים?
"זאת שאלה הוגנת ואני לא רוצה לשקר. אני משחק, נותן הופעה. זה פרפורמנס".
הבחירה של ארונופסקי בפרייזר נעשתה אחרי הרבה חיפושים. ארונופסקי ראה את המחזה לפני עשור, והיה נחוש לעשות מהמחזה סרט. "לקח לי עשר שנים ליצור את הסרט, בגלל הליהוק", סיפר ארונופסקי בוונציה. "ללהק את צ'ארלי היה אתגר עצום, ושקלתי ללהק סוגים שונים של שחקנים, כל כוכב קולנוע שיש - אבל עם אף אחד מהם לא היה חיבור הגיוני. לפני שנתיים יצא לי להיתקל בטריילר של סרט ברזילאי דל תקציב שלברנדן היה שם תפקיד ונדלקה לי נורה בראש. ביקשתי מברנדן שגר לידי בניו יורק להיפגש. ברגע שהוא נכנס לחדר החיבור רק התחזק. אמרתי, 'טוב, בואו נקרא את התסריט' ואירגנתי הקראה, שבה גם סיידי נכחה. חוויתי צמרמורות, ברגע שהשניים האלה היו באינטראקציה. התחושה הייתה שזה לגמרי מסתדר. זה היה שבועיים וחצי לפני שהעולם כולו נסגר, בגלל הקורונה. כמו כולם לא היה לי מושג מה הולך לקרות, אבל אחרי תקופה, חבר'ה מהצוות שלי אמרו שישמחו לעבוד. בסוף זה הסתייע וצילמנו את הסרט תחת מגבלות הקורונה".
לאחרונה פרייזר שוב עושה סרטים משמעותיים ועתירי תקציב. אחד מהם הוא "באטגירל" - סרט קומיקס שבו גילם פירומן סוציופתי (דמות שמגלם גם בסדרה "סיירת האבדון") נגנז עקב קיצוץ עלויות של האולפנים. "אני מאוד מאוכזב, כמו כל השאר. היו לי דמעות בעיניים כששמעתי על זה".
עכשיו הוא מחכה לצאת "אחים" שכתב איתן כהן ול"רוצחי פרח הירח", שביים מרטין סקורסזה, שבו הופיע לצד לאונרדו דיקפריו ורוברט דה נירו. "זאת הייתה חוויה מגניבה, אני כבר מת לראות את הסרט. כשאתה עובד עם מישהו כמו סקורסזה, אתה מרגיש שאתה נוכח במחיצת רב-אמן. חוויה מלמדת שממש פתחה לי את העיניים".
איך אתה רואה את המשך הקריירה שלך?
"ובכן, זה משהו שנגלה בעתיד. אני לא יודע אם כדור הבדולח שלך עובד, אך שלי נשבר. אבל תפגוש אותי אחרי תום האירוע ונציץ בכדור יחד. 'הלוויתן' והעבודה האינטימית עם דארן העלו את הסטנדרטים שלי. הפכתי לשחקן טוב יותר. לא אתנגד אם יעשו סרט המשך ל'המומיה'. אשמח להופיע בו ולהרוויח כסף. בכל מקרה, אי אפשר להיפטר ממני בכזאת קלות".
אתה חושב שיש סיכוי שתזכה באוסקר על "הלוויתן"?
"אני אצטט את הרמן מלוויל: 'אני יודע את אשר יבוא, אבל יבוא עליי אשר יהא - אצעד אליו בעודי צוחק'".
