כאשר בכל כיכר בבירה אירופית או חלקת דשא בקמפוס אמריקני מניפים דגלים פרו-פלסטיניים, כאילו העולם הוא חבל כביסה מתוח בסמטה בנאפולי - ג'וליה פרמנטו צייזלר, שעורכת זו השנה השלישית את פסטיבל הסופרים במשכנות שאננים בירושלים, מתמודדת עם אחת המשימות המאתגרות שמנהלת אמנותית הייתה יכולה להעמיס על כתפיה, כאשר כמה לא מפתיע, סופרים רבים לא טרחו אפילו לענות על מכתבי ההזמנה ששלחה להם להשתתפות בפסטיבל.
"קחי את הסופרת המוערכת רות אוזקי, שאני באופן אישי מאוד אוהבת", היא מספרת, "בשנה שעברה, כשיצא לה ספר חדש בתרגום לעברית, הזמנתי אותה להשתתף בפסטיבל. הרגשתי נוח לפנות אליה דרך חבר משותף שלנו, והיא ענתה לי באופן אישי ובהתלהבות שהיא ממש הייתה רוצה לבוא לפסטיבל ולבקר בירושלים, אבל שהלו"ז שלה למאי 2023 כבר מלא, וביקשה ממני להזמין אותה שוב לפסטיבל של 2024.
"הזמנתי אותה לקראת סוף אוקטובר, ואז שלחתי שוב, 'אולי לא ראית את המייל שלי'. במצטבר כתבתי לה ארבעה מיילים והיא לא ענתה לי. טוב, אולי היא עסוקה", פורשת פרמנטו צייזלר את ידיה בקביעה רטורית, "אבל בשנה שעברה כשהייתה עסוקה היא כן ענתה לי".
גם אצל הרנן דיאז, זוכה הפוליצר על הרומן "נאמנות" ומרצה באוניברסיטת קולומביה הפרו-פלסטינית, התהפכו המוזות איך שהתותחים החלו רועמים. "את דיאז הזמנתי עוד לפני אוקטובר, הוא קיבל את ההזמנה בהתלהבות, ענה שטרם ביקר בישראל, ששמע דברים טובים על הפסטיבל, הוא יהיה בדיוק בטור עולמי עם הספר שלו וישמח לשלב ביקור. יאללה, אני מעבירה את התשובה להפקה שיקנו לו כרטיס טיסה, ואז מגיע 7 באוקטובר וכמה שבועות אנחנו לא יודעים מה לעשות עם הפסטיבל ונמצאים בעלטה לגבי הקיום שלו. לדיאז אני כותבת בסוף אוקטובר מייל: 'נהיה בקשר בקרוב, נתעדכן כשהדברים יירגעו', וכך אנחנו שומרים על חלופת מיילים שבה אני כותבת לו שאני יודעת שהמצב יכול להיות מורכב עבורו, אבל מציינת שנוכחות של סופר עם קול כמו שלו יכולה להיות משמעותית ולעשות שינוי.
"הצעתי לארגן לו פגישה עם סופרים פלסטינים ואירוע בחנות ספרים בחיפה כדי שהביקור לא יצבע בקול חד צדדי. זה התפקיד שלנו. ואז הוא כתב: 'כמובן שחופש הביטוי הוא המהות שלנו כסופרים בימים כאלו, אבל אני סבור שחלק מהותי במימוש חופש הביטוי הזה הוא לדעת מתי על אדם לשתוק ולעשות מקום לקולות רלוונטיים שראויים להישמע'", היא מקריאה ישירות ממסך הטלפון שלה את המייל שלו, ולוקחת נשימה, וממשיכה: "'אני מוצא את עצמי בסיטואציה פרדוקסלית, שבה אם הייתי מגיע לפסטיבל הייתי צריך להשמיע את קולי, ומצד שני אני חושש שהמילים שלי יהיו חסרות משמעות".
"אם בשנה הבאה האתגר יהיה יותר קשה, כנראה שהמצב פה יהיה כזה שאני לא רוצה לדמיין"
התגובות הללו הן רק קצה הקרחון. מאז 7 באוקטובר - וביתר שאת ככל שהמלחמה מתמשכת - ישראל מבודדת, מוקצית, נדחקת ומודרת מעוד ועוד זירות תרבות, אמנות, אקדמיה ומחקר, לא מעט בחסות רעשני ה-WOKE הצעירים והחלולים. וכך, סדרות טלוויזיה ישראליות הן כבר לא הממתק התורן בפסטיבלים או אצל גופי שידור, וכאלה שכן נרכשו – מועד עלייתן לאקרנים נדחה. מפיקים ישראלים מתקשים לאתר קו-פרודוקציות ומגלים שהמפיצים הבינלאומיים מתחמקים מהם בלי שמץ של אלגנטיות, בתי קולנוע גם בערים ידידותיות לישראל מבטלים הקרנות של סרטים ופסטיבלים ישראלים, להקות מחול ישראליות נבעטות מהתוכנייה, מוזיאונים וגלריות מדירים אמנים ישראלים – כך למשל, אלפי אמנים ואוצרים המקושרים לביאנלה בוונציה חתמו על עצומה בדרישה ש"לא לארח את היוצרים שמבצעים רצח-עם בעזה". זאת לצד חוקרים ישראלים שמגלים שמאמריהם לא מתפרסמים בכתבי עת אקדמיים, וסופרים שלא רק שמשלחים מיילים נוקבים לסוכניהם ודורשים להסיר את ספריהם מהמדפים בישראל, אלא כאמור גם לא עונים למכתבי ההזמנה לפסטיבל בירושלים (גילוי נאות: כותבת הכתבה משתתפת באחד מפאנלי האירוע), ורק מעטים מהם טורחים ומודיעים שהשנה הם מוותרים על השתתפותם.
מלבד עבודתה בפסטיבל, ג'וליה פרמנטו-צייזלר היא סופרת זוכת פרס משרד התרבות על ספרה "כפר סבא 2000", והיא דוקטור לספרות יהודית-אמריקנית. ספרה החדש עתיד לראות אור בהוצאת "אחוזת בית". היא בת 40, אמא לילדה, ונשואה לאמן דוד דובשני. כחלק מעבודות נוספות שהיא עושה, פרמנטו-צייזלר מספרת על מקרה נוסף שהתמודדה איתו כשניסתה ליצור קשר עם סופר אמריקאי מצליח, מחבר רבי-מכר מפורסם, נוסף. "עוד לפני שמרבית הילדים הישראלים שוחררו מהשבי, פנתה אלי עורכת הדין ואשת התרבות שירה דונביץ' שארגנה קמפיין בינלאומי להעלאת המודעות הציבורית בעולם לטירוף של ילדים בשבי. הבקשה הייתה לצלם בפלאפון סרטון שבו הם אומרים: 'ילד הוא לא שבוי מלחמה'. מיד התגייסתי למשימה. שלחתי פנייה לזוכת פרס הנובל, אולגה טוקרצ'וק הפולנייה, שמיד שלחה סרטון, פניתי לג'ושוע כהן זוכה פרס הפוליצר שמיד התגייס, כתבתי גם למרגרט אטווד, שלא ענתה לי, ופניתי גם לאותו סופר".
איך ניסית לשכנע אותם?
"יש לי ילדה בשם אביגיל. היא בגיל של אביגיל עידן, שהייתה אז בשבי. כתבתי להם על אביגיל עידן שנחטפה לעזה ביחד עם השכנה שלה וללא שני הוריה, הזכרתי להם שגם לי יש ילדה בשם אביגיל באותו גיל - חלקם הרי מכירים את אביגיל שלי, הם פגשו אותה בפסטיבלים האחרונים. וכתבתי להם: 'אני לא מבקשת כלום, רק את הקול שלכם לשחרורם של 38 ילדים'. לאותו סופר שלחתי את הבקשה בתאריך 11 בנובמבר, בואי נגיד שזה היה על הזנב של הקרדיט שעוד נתנו לנו בעולם".
ומה הוא ענה?
היא שוב שולפת את הטלפון שלה, ומצטטת מתוך ההתכתבות: "'אני מצטער עבורך ועבור המדינה שלך בזמנים הנוראים האלה וזה ברור שאביגיל ו-37 הילדים האחרים לא אמורים להיות שבויי מלחמה...'".
8 צפייה בגלריה
"ראיתי לנגד עיניי את אביגיל עם שאר הילדים במנהרות חמאס וחשבתי שכולם רואים את זה ככה. התבדיתי". אביגיל עידן ונשיא ארה"ב ג'ו ביידן
(מתוך טוויטר)
אל תגידי לי שיש אבל.
"יש אבל", היא נאנחת, וממשיכה: 'אבל כדי לצאת עם הצהרה פומבית אצטרך לחצות את הגבולות שלי. בכל הנוגע להצהרות פומביות חריפות, אני מגביל את עצמי לנושאים של חופש הביטוי ורדיפות אחר סופרים, שהם נושאים מהותיים לזהותי כסופר. בכל נושא אחר, אני מחויב למורכבות של התמונה הגדולה, במיוחד בזמן מלחמה. אני מרגיש מחויב לתמוך בקורבנות מכל הצדדים. לדבר באופן פומבי על החטופים יצריך ממני להחשיב את עצמי כקול בעל השפעה. לא נעים לי להגיד לך לא, והלוואי והייתי יכול להציל את הילדים האלה'".
כאפה לפנים. איך הרגשת?
"איך הרגשתי?", היא עוצרת ובוהה בחלל בית הקפה שבו אנחנו משוחחות. "האמת שהרגשתי מושפלת. היה משהו בתשובה הזו שגרם לי להרגיש שהבקשה שלי הייתה לא לגיטימית. אני ראיתי לנגד עיניי את אביגיל עידן עם שאר הילדים במנהרות חמאס וחשבתי שכולם רואים את זה ככה. התבדיתי".
ואז התחילו להגיע הביטולים לפסטיבל?
"לא הגיעו ביטולים, אף אחד לא ביטל. אבל הגיעו התעלמויות. הם פשוט לא ענו. זו השנה השלישית שאני מנהלת הפסטיבל, מאבק ב-BDS תמיד היה חלק מהעבודה שלי, אבל אף פעם לא התעלמו ממני. תמיד מצאו את הדרכים לסרב בצורה אלגנטית, באמריקאית מדוברת, אבל אף פעם לא התעלמו".
באיזשהו מקום את לא יכולה להבין את הסירוב שלהם?
"לא. אני לא יכולה להבין. האנשים האלה הם סופרים. הם צריכים לייצג את הספרות והספרות מהותה חופש, אנושיות והומניזם. אם הם שוללים את זה בנסיבות פוליטיות כאלה ואחרות ולא משאירים את הספרות משוחררת מקונפליקטים וממלחמות - אני לא יכולה להבין את התפיסה שלהם, של מה זו ספרות בחברה האנושית. אפשר גם להגיע לפסטיבל הסופרים בירושלים וגם להשמיע ביקורת, הדלת שלנו פתוחה. אנחנו לא מצנזרים".
נוכח האתגר שנתקלת בו השנה, האם גם בשנה הבאה תיקחי על עצמך את התפקיד של עורכת הפסטיבל?
"כן, חד משמעית. אני מרגישה שעברתי את הקשה מכול. אם בשנה הבאה האתגר יהיה יותר קשה מזה, כנראה שבאופן כללי המצב שלנו, של המדינה, יהיה כזה שאני לא רוצה לדמיין אותו".
"מבחינתם וגם מבחינתנו, ההגעה היא לא ספרותית גרידא, זו התייצבות של תמיכה"
בעוד סופרים צעירים וסופרי דור הביניים חוששים להגיע לישראל פן יאבדו קוראים ולייקים, הרי שמי שעושים 'דליט' על דעת הקהל הם הסופרים המבוגרים יותר. למשל, הסופר והתסריטאי הוותיק זוכה האוסקר ג'ון אירווינג, אוהד ישראל שמגיע השנה לפסטיבל עם הצהרה מחממת לב: "הייתי פרו-ישראלי עוד לפני שהגעתי לישראל בשנת 1981, ואני פרו-ישראלי גם עכשיו בעיצומה של המלחמה".
8 צפייה בגלריה
"הייתי פרו-ישראלי עוד לפני שהגעתי לישראל בשנת 1981, ואני פרו-ישראלי גם עכשיו בעיצומה של המלחמה". ג'ון אירווינג
(צילום: דרק אודונל)
ככה זה כשאתה בן 82 ולא רק סופר, אלא גם מתאבק לשעבר, וכבר פחות אכפת לך מה חושבים עליך עוטי כאפיות תזזיתיים מהטיק-טוק. בפסטיבל צפוי אירווינג לשוחח עם ארי פולמן גם על הרומן החדש שלו, ובו בין היתר דמות של חיילת ישראלית.
"זה רומן שהוא כותב בימים אלה ואת השהות בישראל הוא ינצל גם לצורך תחקיר על הדמות של החיילת הישראלית", מוסיפה פרמנטו-צייזלר, ומפנה לסופר ותיק נוסף שלא מתרגש מהזמבורות ברחבי הקמפוסים, ומגיע להשמיע את קולו בפסטיבל. מדובר בסר סיימון שאמה, היסטוריון יהודי-בריטי בן ה-79, שמכהן גם כפרופסור באוניברסיטת קולומביה האנטישמית, ומי שכתב את הספר "הסיפור של היהודים", שקובע ש"מה שחוזר ומחליש לאורך ההיסטוריה את האורגניזם היהודי הוא וירוס הפילוג.
"הייתי בישראל פעמים רבות, אבל ההגעה לפסטיבל הסופרים הבינלאומי השנה תהיה בשבילי הביקור המשמעותי ביותר בחיי. אעמוד איתן לצד קהילת אנשי הרוח והספרות של ישראל. יש זמנים שבהם אין מנוס מהציטוט הידוע 'אם לא עכשיו, אימתי'. בתקופה שבה מספר מדכא של כותבים לוקים בבורוּת היסטורית, מפנים את גבם לישראל ומנסים להרחיק בין יהודי התפוצות לישראל, עלינו למנוע מהם את העליונות המוסרית המדומיינת הזו בעזרת נוכחות אישית במקום", הוא אומר.
התייחסות מרגשת מאוד. ובכל זאת שאמה הוא חלק משריון יהודי של סופרים תומכי-ישראל שהיה להם מן הסתם יותר פשוט להיענות להזמנה.
"נכון ועדיין, גם בתוך עולם התרבות היהודי, אלה שכן הגיעו הם היותר אמיצים שלוקחים את הסיכון שאולי זה יעלה להם בדעת הקהל במדינות שלהם, ועדיין שומרים על מחויבות עמוקה לישראל. מבחינתם וגם מבחינתנו, ההגעה היא לא ספרותית גרידא, זו התייצבות של תמיכה".
8 צפייה בגלריה
"אלה שכן הגיעו הם היותר אמיצים שלוקחים את הסיכון". ג'וליה פרמנטו צייזלר
(צילום: דודי דיין)
עוד בין התומכים ישנן דלפין הרווילר, רבה וראש הקהילה היהודית הרפורמית בצרפת; הסופרת הצרפתייה אן ברסט, שגילתה בבגרותה את מוצאה היהודי וכתבה בעקבות המסע ספר רב-מכר עולמי שגם תורגם לעברית; מירנה פונק, הסופרת היהודייה מגרמניה, שיש בארצה פרוגרסיבים שמאשימים אותה בסלחנות לכיבוש הישראלי בעזה, ובקיץ הבא עתידה לעשות עלייה עם בתה, כיוון שלא רואה את עתידן בגרמניה.
"אני כמובן מודה לכל סופר שמגיע ומתוקף תפקידי כמנהלת האמנותית של הפסטיבל אני עושה ככל יכולתי כדי לשמור על הקשר עם העולם", אומרת פרמנטו-צייזלר ומדגישה גם את הסופרים הישראלים שעובדים בעולם, ושמגיעים השנה באופן בולט לפסטיבל - רון לשם, מאיה ערד ורובי נמדר. "שלושתם סופרים ישראלים שגרים בארצות הברית המון שנים, אבל כותבים בעברית והנוכחות שלהם בפסטיבל מאוד חשובה. לא כל הישראלים שמתגוררים בחו"ל מגיבים ככה. יש למשל מרצים ישראלים באקדמיות בחו"ל שחושבים שדווקא ניתוק הקשר עם ישראל הוא הדבר הנכון עבורם לעשות".
אפרופו ניתוק, אחד הפאנלים המעניינים יעסוק ברילוקיישן, שהתביית גם על הספרות. הסופרת והמשוררת שרי שביט תשוחח בנושא הרותח עם הסופרות איילת גונדר-גושן ותהילה חכימי, שספריהן עוסקים בנושא. "הספרים של שתיהן נכתבו לפני 7 באוקטובר, בהקשר של רילוקיישן הייטקיסטי פריבילגי בעקבות עבודה נחשקת, ואילו ברילוקיישן שרבים נוהים אליו אחרי 7 באוקטובר יש מימדים הישרדותיים", מדגישה פרמנטו-צייזלר.
תהיה שיחה מעניינת גם עם הסופר היווני הפופולרי חריסטוס חומינידיס, שמגיע לפסטיבל. "חריסטוס הוא אחד הסופרים הפופולריים והאהובים ביוון. הספר שלו, 'ניקי', זכה בפרס הספר האירופי, וזו זכייה ראשונה בפרס לסופר יווני. הגיבורה בספר, ניקי, נולדה ב-1939 והספר מתרחש בימי הכיבוש הנאצי ומלחמת האזרחים ביוון".
8 צפייה בגלריה
"הדברים שלו עוררו סערה ביוון אבל הוא אמיץ. יש לו עמוד שדרה לעמוד בלחצים האלה". חריסטוס חומינידיס
(צילום: ניקוס קוקליאס)
הוא גם היה מיודד עם עמוס עוז וא.ב יהושוע.
"נכון. הוא היה בארץ פעמים רבות ונפגש עם שניהם. מאז 7 באוקטובר חריסטוס התבטא רבות בעיתונות ביוון בעד ישראל, בעד המלחמה שלנו בחמאס, גם ככותב טורי דעה וגם כמרואיין. הדברים שלו עוררו סערה ביוון, אבל הוא אמיץ. יש לו עמוד שדרה לעמוד בלחצים האלה".
חומינידיס הוא גם חלק מפרויקט שיצר הפסטיבל ביחד עם האיחוד האירופי, לקידום והפצה בארץ של ספרות יפה אירופאית עכשווית, שבמסגרתו מתארחים בפסטיבל גם הסופרת הצרפתייה אן ברסט והסופר הרומני ורוז'אן ווסגניאן, שמתברר - תחזיקו חזק - כיהן בעבר כשר האוצר של רומניה. "הוא ממוצא ארמני ו'ספר הלחישות' שלו נחשב ליצירת מופת של הספרות הרומנית ומתאר את חייהם של שלושה דורות של ארמנים", מבארת פרמנטו-צייזלר.
לא משהו שאנחנו לא יכולים להזדהות איתו.
"אכן. רוח הזמן עוברת כחוט השני בין כל היצירות של הסופרים שמגיעים השנה לפסטיבל. אני לא רציתי לעשות פסטיבל של אסקפיזם, אני לא חושבת שאנשים מרגישים שהם יכולים לברוח למחוזות הדמיון כאשר המציאות שלנו כל כך בוערת. אבל עדיין יש משהו אחד שהספרות מציעה ושאסור לנו לשכוח במציאות הבוערת - וזו היכולת לדמיין. והיא לא רק של סופרים וקוראים, היא גם של אזרחים שצריכים לאמן את שריר הדמיון ולצייר לעצמנו עתיד טוב יותר במדינה הזו".
ובין עתיד לעבר, בין דמיון לזיכרון, ייפתח הפסטיבל באופן מתבקש בערב ספרותי-מוזיקלי בהשתתפות נציגי המשפחות ששכלו את יקיריהם בעוטף בשבת השחורה, וכן ייערך פרויקט "הארי פוטר" לזכרה של הילדה נויה דן שנרצחה ב-7 באוקטובר. נויה, שהייתה בעלת צרכים מיוחדים, אהבה מאוד את הארי פוטר, ולאחר שנרצחה ביחד עם סבתה כרמלה - האמא של פוטר, הסופרת ג'יי קיי רולינג, ספדה לה בטוויטר.
ולצד זה, אירוע משמח ומרגש: דוד גרוסמן, מציין 70 במהלך הפסטיבל.
"בין אם הוא רוצה או לא, גרוסמן הוא הצופה לבית ישראל, בכיר סופרי ישראל, שישוחח עם קובי מידן עלינו ועל תחנות בחייו. גם הסופרים בני הזוג צרויה שלו ואייל מגד ישוחחו עם ענת שרון-בלייס על אהבה בספרות ובחיים, הסופר אשכול נבו ישוחח עם שהרה בלאו על הלב הרעב ונורית זרחי החד-פעמית תחגוג בפסטיבל עשרות שנות יצירה במופע מרגש", היא מבטיחה.
8 צפייה בגלריה
"לא רציתי לעשות פסטיבל של אסקפיזם כשהמציאות שלנו כל כך בוערת". ג'וליה פרמנטו צייזלר
(צילום: איציק בירן)
עוד שווה להגיע למשכנות שאננים לפסטיבל שנערך בתמיכת קרן ירושלים, גם לסדנאות האמנות שיערוך לקהל הרחב האקטיביסט הנוקב זאב אנגלמאיר, שושקה, שמצייר מאז 7 באוקטובר את פרויקט הגלויה היומית ומתעד בדרכו הייחודית את התקופה, "והיה ברור לי שהוא חייב להיות בפסטיבל, גם להציג את הפרויקט לקהל וגם להזמין את המשתתפים לצייר את הגלויות שלהם. ותהיה גם סדנת תלמוד בהובלת חיה גלבוע, שתלמד על השיבה הביתה, בתקווה שעד אז כל החטופים כבר יחזרו הביתה והנושא יחזור להיות היסטורי ולא אקטואלי", מתפללת פרמנטו-צייזלר.
מטעם הסופרים הרנן דיאז ורות אוזקי טרם נמסרה תגובה לדברים.
