כנס SXSW הוא כבר מזמן לא פסטיבל המוזיקה החתרני שנוסד תחת השם סאות' ביי סאות'ווסט ב-1987. גם תוכנית הקולנוע ששולבה בו מאוחר יותר והרחיבה את הפופולריות שלו בציבור הפכה לשולית. במקביל לפריחת אוסטין כבועת הייטק ליברלית באמצע מדינת טקסס השמרנית, פשטו חברות טכנולוגיה גם על אירוע התרבות הגדול ובשנים האחרונות הסבו אותו למפגש שנתי של יזמים, סטארטפיסטים, ובכירים בתעשיית הטק האמריקנית והעולמית. יריד הטכנולוגיה, הפאנלים וקבלות הפנים באגף ה"אינטראקטיב" של הכנס עומדים עכשיו בקדמת הבמה, כשכל הפעילות התרבותית סביב נדחקת הצידה כאילו הייתה מופע של שרית חדד או ליאור סושרד באירוע של ועד עובדי חברת מקורות. אבל בעוד מופעי המוזיקה הרבים מושכים אליהם צעירים רבים מרחבי ארצות הברית ומהקמפוס העצום של אוניברסיטת טקסס בעיר, הסרטים נותרים בצל, וכמו תעשיית הקולנוע כולה מחפשים דרך להישאר רלוונטיים. אפילו באוסטין.
על הרקע הזה, אוצרי תוכנית הסרטים של SXSW כבר הבינו שאם אי-אפשר לנצח את הגיקים שעולים לרגל לאוסטין מעמק הסיליקון, עדיף להצטרף אליהם. בשנה שעברה פסטיבל הקולנוע נפתח עם בכורת "הכל בכל מקום בבת אחת", שככל הנראה יזכה באוסקר ביום ראשון הבא, הישג שהמארגנים יכולים לזקוף לזכותם. עם זאת, השנה יפתח את הפסטיבל דווקא סרט שונה לגמרי עם יעדים שונים בתכלית: "מבוכים ודרקונים: כבוד בין גנבים" בכיכובם של כריס פיין, רגאיי-ז'אן פייג' ומישל רודריגז - שובר קופות עתידי מבית אולפני פרמאונט שהקרנת הבכורה שלו תתקיים בשבת באוסטין. הסרט מבוסס על משחק התפקידים שהעסיק את חיי היומיום של מיליוני חנונים משנות ה-70 ועד היום, ולא מעט כאלה יהיו בין המבקרים הרבים בכנס.
"מבוכים ודרקונים: כבוד בין גנבים" שביימו ג'ונתן גולדסטין וג'ון פרנסיס דיילי אמור לספק כיף שטותי לקהל הרחב. לא זאת הכוונה מאחורי יוצרי "טטריס" - הסרט, לא המשחק, שיוצג גם הוא בפסטיבל. למעשה מדובר במותחן שביים ג'ון ס. ביירד על נסיבות השקת משחק המחשב מאחורי מסך הברזל בברית המועצות ושיווקו בארצות הברית על ידי סוכן המכירות האנק רוג'רס (בגילומו של טארון אגרטון). בדיעבד הסתבר שיותר מגיבוש מבנים דיגיטליים על מסך המחשב, האתגר של מיזוג המעשיות הסובייטיות עם החלום הקפיטליסטי הפכו לסיוט מאחורי הקלעים. הכישרון של גאוני-טק ותאוות בצע של אנשי עסקים באים לכדי התנגשות דומה גם בדרמה הקומית "בלאקברי" של מאט ג'ונסון, שמביאה למסך את סיפור עלייתו ונפילתו של הסמארטפון הראשון אי פעם. ג'יי ברושל מגלם את הוגה הרעיון מייק לזרידיס התמים, וגלן הוורטון פה כעסקן הנכלולי ג'ים בלסלי שהשתלט על החברה והוביל אותה להצלחה, ואז ריסק אותה בגלל שאפתנות בלתי מרוסנת.
6 צפייה בגלריה
מותחן מסקרן על מקורו של המשחק האיקוני והממכר. מתוך "טטריס"
(צילום: באדיבות אפל TV פלוס)
עוד פיתוח עלילתי של הברקה עסקית בא לידי ביטוי בסרטה של אווה לונגוריה Flamin' Hot שיתחקה אחר המקורות של חטיף הצ'יטוס, לא פחות ולא יותר. צ'סטר צ'יטה אומנם לא משתתף, אבל ריצ'רד מונטנייז כן. מי שהתחיל כשרת במשרדי חברת המזון פריטו ליי, שכנע את הבוסים לתת לו הזדמנות בעיצוב חטיף חדש בנוסח המורשת המקסיקנית. ניסוי שהצליח מעל למשוער. מי שעוד משתעשע בחלום האמריקני האישי שלו ושל מהגרים כמותו הוא חוליו טורס, הקולנוען הצעיר יליד אל-סלבדור, בדרמה "פרובלמיסטה" בבימויו ובכיכובו לצד טילדה סווינטון כמעצב צעצועים שמגלה שרשויות ההגירה האמריקניות הן לא משהו להשתעשע איתו.
לא משאירים את הערכים מאחור
בניגוד לפסטיבל סאנדנס הגדול והמוערך יותר, שמעניק את הבמה לקולנוע העצמאי האמריקני, הפלטפורמה של SXSW צנועה יותר וכך גם השוק סביבה. הפסטיבל הטקסני אומנם נשען על השובל של סאנדנס, אך פונה לקהלים רחבים יותר עם זרקור על סרטים מסחריים. למרות שיש אחדות לגבי הצביון הליברלי של שני הפסטיבלים, ב-SXSW הפעילות האקטיביסטית המוצהרת פחותה. קשה להיות פרוגרסיבי תרבותית באירוע שמגלגל עשרות מיליוני דולרים בזכות התאגידים הכלכליים שתומכים ומשתתפים בו, והאג'נדות השונות שמשתלטות על סדר היום של הכנס ממטבעות קריפטו, NFT ועד המטה-וורס. ולמרות הכול, אפשר למצוא בתוכנית הסרטים לא מעט יצירות שמצביעות על הצד "הנכון" של החברה האמריקנית. במיוחד בטקסס.
לא מעט יצירות המוגדרות כלהט"ביות יוקרנו במהלך תשעת ימי פסטיבל הקולנוע, ובהן הדרמה National Anthem של לוק גיפורד שקורץ לפטריוטיזם אמריקני אבל דרך בחור חרוץ וצנוע מניו מקסיקו (צ'רלי פלאמר), שעובד לבדו לפרנס את אימו הבטלנית ואחיו הצעיר, ומגלה עצמו מחדש בתוך קהילה עליזה של טרנסים חובבי רודיאו. הבמאית הקנדית אמה זליגמן שיצרה את הלהיט "שבעה בייבי" על צעירה יהודייה מבולבלת בחרדה קיומית בחיק המשפחה, שבה לאוסטין עם דרמה קומית מטורללת נוספת עם גוון קווירי בשם Bottoms, שבה מככבת שותפתה היצירתית, רייצ'ל סנוט, כסטודנטית לסבית לא מקובלת שמייסדת מועדון קרב כדי למשוך את תשומת לבן של הצ'ירלידרס טובות המראה בקולג'. סנוט מככבת בדרמה אפלה נוספת I Used to Be Funny של אלי פנקיו על קומיקאית מנסה להתאושש מטראומה ולהמשיך בחייה.
סנוט פוסעת במסלול לעבר פריצה מיינסטרימית דרך הסדרה המדוברת והנגועה בשערוריות The Idol שהופקה עבור HBO על ידי אייבל טספיי (דה וויקנד) ויוצר "אופוריה" סם לווינסון, והיא יכולה לחלום על הצלחה דומה לזו של סידני סוויני שדרך הופעותיה ב"אופוריה" ו"הלוטוס הלבן" הפכה לכוכבת. השחקנית בת ה-25 תגיע לאוסטין כדי לנעול את הפסטיבל עם המותחן הקומי "אמריקנה" מאת הבמאי טוני טוסט שסובב סביב ארטיפקט אינדיאני שהמחזיק בו נטען בכוחות על. לא רק כדי לקדם שחקנים ושחקניות עם חלומות גדולים דרך המסך הקטן, אלא גם, ובעיקר, כדי להפוך את SXSW לרלוונטי יותר עבור הקהל הרחב, המארגנים מפנים זרקור לעבר סדרות הטלוויזיה. בניגוד לפסטיבל סאנדנס שמקפיד להעניק עדיפות לקולנוע והסתפק בארבע סדרות בלבד (ביניהן "חאנשי" הישראלית) במסגרת הטלוויזיה השולית, ב-SXSW מקבלים בברכה את ההפקות הנוצצות ביותר שמיועדות למסך הקטן. אלו ייחשפו בבכורה באוסטין לפני שיוזרמו בסטרימינג לשאר העולם, כולל לסלון ביתכם.
הסדרה המדוברת ביותר היא Swarm מבית אמזון פריים שנוצרה על ידי ג'נין נייברס ודונלד גלובר, שגם אחרי סיומה של "אטלנטה", ממשיך לדוש בקהילה האפריקנית-אמריקנית, הפעם מתוך מעלליה של צעירה שחורה שהופכת לרוצחת סדרתית בהשראת כוכבת הפופ הנערצת עליה. התירוצים והנסיבות משתנות, אבל הדמות הראשית של דרו (דומיניק פישבק) מסיימת כל פרק עם כמה וכמה קורבנות, ללא אפליה על רקע גזעי או מגדרי. יוצר שחור נוסף, בוטס ריילי, יציג גם הוא סדרה מסקרנת וביזארית למראה I'm A Virgo, גם היא בהפקת אמזון פריים, המלווה נער בשם קוטי המתנשא לגובה של כמעט 4 מטרים. ואחרי שהוריו הסתירו אותו בבית לאורך חייו הקצרים, הוא יוצא החוצה ומגלה שבכל הנוגע ליחס החברה ומערכות יחסים, הגובה בהחלט קובע.
נטפליקס תמשיך את הגל הקוריאני שחוללה בעצמה מאז "משחק הדיונון" והיא מפרגנת ללי סונג ג'ין בדרמת מתח בשם "עצבים" (Beef) המתחוללת בין שני אנשי עסקים אסיאתיים בשדה המשחקים הקפיטליסטי בארצות הברית. אחרי הזינוק האדיר בעלייה של מישל יאו מאז בכורת "הכל בכל מקום בבת אחת" באוסטין לפני שנה, רק טבעי שהיא תחזור ל-SXSW, הפעם בסדרת טלוויזיה בכיכובה בשם American Born Chinese. דיסני+ נתנה את המפתחות בידי דסטין דניאל קרטון שמפגיש בין משפחה אסיאתית אמריקנית לנער סיני שמגיע לארצות הברית. אם קצה נפשכם בייצוג של מיעוטים אפריקנים ואסיאתיים, אל דאגה - גם ליהודים יש מקום לביטוי בדיסני+ בסדרה A Small Light שביימה סוזנה פוגל וחוזרת לאמסטרדם תחת הכיבוש הנאצי כדי לספר את סיפורה הטרגי של אנה פרנק ובני משפחתה וזאת מתוך נקודת מבטה של מיפ חיס, מזכירתו של אוטו פרנק, שניסתה להגן עליהם מפני הנאצים.
בלי קשר לדת, גזע או צבע עור, Mrs. Davis מעוררת הדים ולו רק בגלל מעורבותו של דיימון לינדלוף בהפקת סדרת המדע הבדיוני לצד טארה הרננדז. יוצר "הנותרים" ו"השומרים" ממשיך להרהר בהיפותזות הרסניות לאנושות ולאנשים פרטיים דרך מאבקה של נזירה לוחמנית (בטי גילפין) בישות של בינה מלאכותית המכונה גברת דיוויס ומאיימת על מורשת בני האדם המוכרת לנו לטובה ולרעה. טוויסט קומי לסיטואציה דומה של המתח בין האדם למכונה יש בסדרה The Big Door Prize של אפל TV פלוס, עיבוד לספרו של אמ. או. וולש על השינוי בחיי תושבי עיירה קטנה אל מול מכונה מסתורית שמבטיחה לעמוד על טיבם האנושי.
עוד בין הסדרות המסקרנות שיוקרנו בבכורה באוסטין: הדרמה Love & Death של HBO שיצר דייויד אי. קלי בכיכובם של אליזבת אולסן וג'סי פלמונס, Lucky Hank שהיא עיבוד לרומן מאת ריצ'רד רוסו על משבר אמצע החיים של פרופסור לאנגלית, שאותו מגלם בוב אודנקירק, וכן Rabbit Hole בו קיפר סאתרלנד נשאב לעולם של תככים ומזימות מאחורי הקלעים של ריגול תעשייתי בארצות הברית (פרמאונט פלוס).
