נשות העולם התפקדו: מתברר שעד עכשיו פעלנו לא נכון. אך הסירו דאגה מליבכן, מָשִׁיחַ הפמיניזם נגלה אלינו. רכוב על שירי העצמה נשיים כמו "המתוקות האחרונות" ו"את טעם נרכש", אריק ברמן סיפר לנו שעד עכשיו עשינו לא טוב, ובמקום להיות "נשיות" יותר או "נקביות" יותר - בחרנו להיות "לוחמניות".
ברמן, שחזר לחיינו לאחרונה ב"קורדרוי" - סדרה פמיניסטית שעסקה, איך לא, ב-MeToo - עורר סערה בסוף השבוע האחרון בעקבות ריאיון שלו בתוכנית "סוכן תרבות" בכאן. כשנשאל על ידי המראיין קובי מידן על השיר "המתוקות האחרונות", ואם היה כותב אותו גם היום, הוא ענה: "אני לא מבין עד הסוף את התנועה של ה-MeToo. זה קשור לזה שאני גבר, אז גם אני אף פעם לא סבלתי מקיפוח כלשהו, אז אני לא מבין את זה עד הסוף. מהצד, כגבר, תמיד משהו מרגיש לי שם לא מדויק. תמיד המשוב שאני מקבל מהתנועה הזו קשור דווקא לזה שאני מקבל משב מאוד גברי, משהו מאוד לוחמני. אבל פשוט אני חושב שמה שלי חסר בתנועה הזו זה נשיות או נקביות, אנרגיה נקבית. חסר לי משהו רך, משהו מכיל, משהו מחבק". לאחר מכן גם הוסיף: "אני לא יודע להגיד לך מה בשיר הזה לוחץ, כי בהופעות שלי בנות הכי אוהבות את השירים האלה".
יממה אחרי שחרך את הרשתות עם אותו קטע, כמו שכנראה לא חרך אותן מאז 2007, הוא התנצל וכתב: "בסוף השבוע פורסם קטע קצר מריאיון ארוך, שבו לא התנסחתי כראוי. אני באמת מתנצל, מעומק הלב. הכוונות שלי היו אחרות מהצורה שבה השתמעו ומדובר באופן חד-משמעי בבחירת מילים שגויה. הנושא של תנועת MeToo הוא נושא חשוב ומורכב, ואני מבין כמה כואב לשמוע שמדברים עליו בצורה שגויה כמו זו שנאמרה. לרגע לא התכוונתי להקטין או לזלזל בתנועת MeToo ובשינוי שחוללה ועודנה מחוללת. מצטער אם יש מי שנפגעו מדבריי".
(מתוך "סוכן תרבות", באדיבות כאן 11, קסטינה תקשורת)
אבל אם כבר אנחנו משחקים בהסגברה, אז בואו נלך עד הסוף. הבעיה בדברים שנאמרו זה לא הזלזול באחת התנועות החשובות של השנים האחרונות. כלומר, זה רק חלק קטן מהבעיה. הבעיה היא ההתיימרות לנסות להגדיר מודל "נשיות" אחיד, כזה שמושתת על תפיסות ארכאיות ושוביניסטיות. הבעיה של ברמן היא לא ש"חסר לו נשיות", אלא שהוא חושב שיש לו בעלות על האמת של "מהי נשיות". אז ברוך הבא לשנת 2023, לעולם שבו "הדס... או הדר…", הן לא סתם עוד בחורה גנרית שאתה שוכב איתה, שנראית לך אותו דבר עם "שיער כזה קצר" - כל אחת מהן היא עולם ומלואו.
להתנצל בפני תנועה שלמה שכעיקרון שואפת להבאת הצדק זה קל. להתנצל בפני הפרטים שהכללת כל חייך, ואתה ממשיך להכליל - זה כבר קשה. MeToo לא נועדה רק לסתום את הגולל על שנים של פגיעות מיניות, אפליה והזנחה, היא גם נועדה להעצים את הסיפור של כל אחת מאיתנו. ההיסטוריה לימדה אותנו כמה חשוב לדבר על מה שקורה מאחורי דלתיים סגורות, כי רק ככה את מגלה שאת לא היחידה שעוברת את מה שאת עוברת. שזאת לא אשמתך. הסיפור של כל אחת הוא ייחודי - אבל הפגיעה היא גורפת. שם טמונה העוצמה של המהפכה הזאת ומהפכות, כידוע, לא עושים בנימוס וגם לא באנרגיה נקבית מכילה.
מלבד זה, כבר נראה כמעט מיותר לציין שביטויים כמו "מצטער אם יש מי שנפגעו מדבריי" צריכים להיוותר מאחור. שכבר אין צורך להסביר שמדובר בעוד דרך לגלגל את האשמה לקורבן ולא להשאירה אצל הפוגע. לא צריך להיות טורף מיני או עבריין כדי להצטרף לגזלייטינג, כשסיפרו לנו כל השנים ש"בחרנו" להיות בעמדת הנחיתות שבה אנחנו נמצאות ואתה הצהרת בגאון שאתה "לא מבין עד הסוף". הרשה לי להבהיר ולשנות עבורך את הניסוח - זה לא "מצטער אם מישהו נפגע", אלא "מצטער אם פגעתי".
אולי בתחילת שנות ה-2000 זה עוד עבד - לכבס מילים עם קצת מוזיקה יפה וקול ייחודי, ולתלות אותן על החבלים שהם גלי השידור של הרדיו ולחשוב שלא נשים לב. אבל השיטה הזאת לא עובדת יותר. את תחילת השיח שלו על המהפכה הנשית, פתח ברמן במשפט שתולה את חוסר ההבנה בהיותו גבר, שבניגוד למין הנשי לא סבל מקיפוח. רק נראה מבטיח, כאילו אם התנערת מלהבין אז אפשר להגיד מה שבא לך. אבל ההתייחסות של ברמן הלכה והדרדרה.
תראה, אנחנו לא נגד התנצלויות. גם לקיחת אחריות היא מטרה חשובה בתנועת ה-MeToo. אבל אם הכוונה היא העיקר וזו רק בחירת המילים שהפילה אותך, כמו שניסית לצייר בהתנצלות הלא באמת מתנצלת שלך, אז בוא ספר לנו, מה הייתה הכוונה? את זה לא טרחת לכתוב. רצית להגיד שאין לנו חמלה לעוולות העבר? לטעון שהתנועה ממהרת לערוף ראשים מבלי לוודא עובדות? התבטאויות מהסוג הזה הן בדיוק ההוכחה שהעוולות רחוקות מלהיות נחלת העבר בלבד, ואני מקווה שלא צריך להזכיר את אחוז תלונות השווא המגוחך אל מול התלונות שכלל לא יוצאות לאוויר העולם.
סלחנו כשברמן שר "את כמו בירה, כמו סיגריות, כמו קפה / כמו החלק התחתון של שירה / סתם צחקתי, זה לא יפה", ב"את טעם נרכש". סלחנו כששר "את לא מספיק יפה", ואיכשהו סלחנו גם כששר "לגרור אותה מהשיער עד שייכנס / לה טוב טוב לראש מי בעל הבית" ב"גבר, אשה והווילדרנס". אז אל תדברו איתנו על עריפת ראשים, כי אם היינו ממהרות - כנראה שברמן ושיריו כבר מזמן היו מוקצים. ואם הפעם לא נסלח - אל תנסו לצייר את זה כמעידה חד-פעמית של ברמן.
במשך שנים, הדורות שהיו לפנינו שתקו. נעו על קו ה"מכיל" הזה, וזה לא עבד. לא, זו ממש לא אשמת הנשים שלא היה להן את המרחב לדבר - וזו גם ממש לא אשמת כל מי שעדיין אין לה את המרחב לדבר. כולנו כבר שמענו שאנחנו "לא מדויקות", שאנחנו צריכות "להיות רכות יותר", אבל זמנם של אותם המלינים עבר. איך אמר מוזיקאי אחד? הם כנראה לא מבינים שאצלנו אהבה זה כבר פאסה, לא צריכות נרות וגם לא כינורות - רק שלכל הפחות תנסה.
