קנזינגטון היא אחת השכונות הטובות ביותר בלונדון. אם יש לכם קצת זמן והרבה כסף, ובמקרה הגעתם לבירה הבריטית שווה להעביר בה כמה שעות. השכונה נמצאת במערב העיר ומשופעת במבנים ויקטוריאנים יפים, פארקים מוריקים ורחבי ידיים, בוטיקים שכל פריט בהם יגלח לכם בערך רבע מהמשכורת, ועוד כמה מונומנטים שכל תייר חובב תרבות חייב לדרוך בהם לפחות פעם אחת בחייו כמו מוזיאון הטבע והרויאל אלברט הול. ואגב, רויאל – בשכונה נמצא גם אחד מארמונות בית המלוכה. חוץ ממתעשרים חדשים ואנשים עם התואר הנכון והרבה כסף ישן בבנק, מתגוררים בה גם כמה כוכבי רוק ופופ. גם בשנות ה-80 גר שם אחד מהם, אלא שבחמש השנים האחרונות לחייו הוא מיעט לצאת מביתו. את כל היופי והעושר הזה הוא ראה בעיקר מהחלון בזמן שליטף בעצב את אחד מהחתולים שלו.
סוג של קסם
הסרט "רפסודיה בוהמית" סיפק ללהקת קווין שירות נהדר. הוא אמנם עשה קצת סלט מלוחות הזמנים וסדר האלבומים שלה, אבל הוא הצליח לחשוף אותה לדור חדש של מאזינים שלא בטוח שהיו מגיעים אל המוזיקה שלה בלעדיו. כזכור, הוא מסתיים ב-20 והקצת הדקות שפרדי מרקורי ושלושת חבריו סיפקו בקיץ 1985 במסגרת מופע הלייב אייד באצטדיון וומבלי בלונדון. הסט הקצר והנהדר של קווין שם הוא לא רק אחד מרגעי המוזיקה הכי זכורים מהאייטיז, הוא גם אותת להם, שאחרי כמה שנים קשות הם יכולים לשוב ולכבוש את העולם.
וזה בערך מה שהם עשו. קווין תמיד הייתה להקת הופעות אדירה, אבל את מה שקרה לה באמצע העשור ההוא על הבמה, נדמה שאפילו חבריה התקשו לדמיין. בינואר 1985 הם טסו לברזיל להופעה בפסטיבל רוק בריו מול 300 אלף איש. הם עשו זאת פעמיים, ערב אחרי ערב. במשך יומיים צפו בהם יותר אנשים מאלו שיספרו יום אחד לנכדיהם שהם שכבו בבוץ של וודסטוק. זה לא הסתיים שם. כחצי שנה לאחר מכן, ובעקבות האלבום A Kind of Magic, הם יצאו למסע ההופעות הכי מצליח בקריירה שלהם. בדיעבד הוא גם היה האחרון שלהם עם מרקורי. וגם עם הבסיסט ג'ון דיקון.
כשמנתחים לעומק את חמש השנים האחרונות של קווין – אלו שאולי יום אחד יופיעו בסרט "רפסודיה בוהמית 2" - מגלים להקה שהבינה שזמנה קצוב והיא החליטה לפעול נגדו, ובכל מחיר. לאורך קיץ 1986 הם קיימו רק 26 הופעות, אבל כמעט כל אחת מהן רשמה שיא חדש - מסחרי ואמנותי. הם הסתובבו בעיקר במערב אירופה, אבל הצליחו בכל זאת להגיע לערב אחד גם לבודפשט. עוד לפני נפילת החומה, הם משכו בקלות 80 אלף הונגרים מאושרים ועשו במזרח היבשת היסטוריה מוזיקלית ותרבותית קטנה.
המופע שחתם את הסיבוב המאוד מוצלח ההוא התקיים בפארק נבוורת' מול 150 אלף איש. הוא נדד לשם לאחר שהלהקה הבינה שאצטדיון וומבלי כבר קטן עליהם. סיבוב ההופעות של 1986 היה קצר, בין היתר בשל מצבו הבריאותי של מרקורי (הוא עוד לא ידע אז שהוא חולה באיידס, אבל הוא בטח כבר קלט שמשהו רע קורה לו בגוף). אין ספק שאם המעריצים והלהקה היו יודעים שזו ההזדמנות האחרונה שלהם להתראות, הרביעייה הייתה עושה עוד מאמץ קטן ומושכת קצת לכיוון הסתיו, ואולי אפילו קופצת לאיזה שבוע מרוכז בארצות הברית.
קווין התמקדה אז באירופה מכיוון שהאלבום החדש שלה שלטובת קידומו היא יצאה לדרכים - A Kind of Magic, הצליח בעיקר ביבשת הישנה. למרות שהוא כלל להיטים כמו A Kind of Magic, One Vision, Friends Will Be Friends ו-Who Wants to Live Forever, בארצות הברית הוא עורר פחות עניין. גם בהאזנה מחודשת הוא רחוק מלהיות אלבום רע, והוא בהחלט עזר לקווין להשתקם מהמשבר העמוק שבו היא הייתה מצויה בראשית אותו עשור. אבל הוא גם קצת שעטנז בין רוק גיטרות ברוח השיאים שהפגינה בסבנטיז לבין פופ עשיר ומופק ברוח האייטיז. הלהקה שהצהירה בעבר שאפילו אם תחפשו היטב ותנערו טוב טוב לא תוכלו למצוא ולו רמז אחד לסינתיסייזרים באלבומים שלה, כבר השתמשה בהם פה בלי הפסקה. לסיבוב ההופעות של האלבום, הם אפילו שכרו נגן קלידים בשם ספייק אדני, והייתה לו הרבה עבודה.
בניגוד ללד זפלין, פינק פלויד, הביטלס או ג'נסיס, קווין הייתה להקה של להיטי על שמחזיקים יפה מאוד גם 40 שנה ויותר אחרי שנכתבו, ופחות חבורה שהוציאה אלבומים שכל רגע בהם מתלכד לכדי יצירת מופת. זה נכון לשנותיה הגדולות באמצע הסבנטיז. זה מדויק לא פחות לטרילוגיה שחתמה את ימיה עם מרקורי. בכל אחד משלושת האלבומים האלו היו שירים מעולים, וגם פילרים, אבל כשאתה יודע שמעליך ניצב מעין שעון חול ענק וכל דקה שחולפת באולפן בלי שסרט ההקלטה יתמלא בעוד כמה צלילים לא תחזור, אתה מסנן קצת פחות. אלו הם פני הדברים (והצלילים) ב-A Kind of Magic, והם תקפים גם בהאזנות מחודשות ל-The Miracle מ-1989 שהוקלט בלונדון ובאולפן של הלהקה במונטריי, שוויץ, לאחר שמרקורי בישר לחבריו שזמנו קצוב. ובוודאי שהם נכונים ל-Innuendo שהגיע בחורף 1991 והפך לאלבום האחרון שמרקורי השלים עם הלהקה בחייו.
העת לדעת את האמת
מעריצי הלהקה לא באמת ידעו למה קווין הפסיקה להופיע. לא נראה שהם האמינו שלמי שנחשבו עד לפני כמה שנים למלכי הבמה, פתאום מתחשק לשבת בערבים בבית. התקשורת הבריטית המשיכה לרדוף אחרי מרקורי בניסיון להשיג תמונות עדכניות שלו, אבל לרוב היא לא הצליחה לתפוס אותו מחוץ לביתו. כשצלם פפראצי זריז בכל זאת חזר עם איזה פריים צהוב למערכת – מה שהתפרסם למחרת בבוקר הוליד מבול של שאלות שנענו בשתיקה מוחלטת מצד חברי הלהקה ודובריה.
מי שהאזין לשלושת האלבומים האלו בזמן אמת בוודאי נהנה מהרגעים הטובים שבהם - ויש שם כמה וכמה מהם. ספק רב אם הוא מצא בשעתו ב-Who Wants to Live Forever, ב-These Are the Days of Our Lives או ב-The Show Must Go On רמז למה שמתחולל בגופו של מרקורי, או לעצב הרב שבו היו שרויים שלושת חבריו שידעו שזמנם איתו הולך ואוזל. במידה מסוימת אלו הם פני הדברים גם ב-Made in Heaven, האלבום שיצא כארבע שנים לאחר מותו של מרקורי והורכב בעיקר משאריות שהסולן הקליט בחודשי חייו האחרונים. למרות שהוא רחוק מלהיות אלבום טוב, זה לא הפריע לו להימכר ב-20 מיליון עותקים.
מצבו הבריאותי של מרקורי הלך והתדרדר, אך העובדה שהלהקה לא יצאה לסיבובי הופעות, איפשרה לו לנצל את השעות היותר טובות שלו להקליט ככל הניתן. הוא עשה זאת עם זמרת האופרה מונסראט קאבאייה באלבום הסולו השני שלו, Barcelona, שהוקלט עבור האולימפיאדה שנערכה בבירת קטלוניה בקיץ 1992. ובעיקר עם הגיטרה של בריאן מיי, התופים של רוג'ר טיילור, הבס של דיקון ועם אורחים שונים כמו סטיב האו, הגיטריסט של יס באלבום Innuendo, והקלידים של אדני שכיכבו גם ב-Made in Heaven.
בימים היותר טובים שלו וכשלמרקורי היה קצת כוח, הנהג הפרטי שלו הסיע אותו מבית המידות היפה שלו בקנזינגטון לגיחות קצרות לאולפן כדי להקליט ככל הניתן. כחודש לפני מותו הוא הספיק לאחוז בידיו את המוצר המוזיקלי הפיזי האחרון של קווין – אוסף הלהיטים השני שלה עם העטיפה הכחולה שריכז את רגעיה היפים ביותר לאורך שנות ה-80. די מהר האוסף הזה יהפוך לרב מכר היסטרי שיעיף 16 מיליון עותקים ברחבי העולם.
עד ה-23 בנובמבר 1991 איש לא ידע מה בדיוק יש למרקורי. השערות היו בשפע. באותו בוקר התפרסמה בשמו הודעה שאמרה ש"בעקבות ההשערות הרבות שנפוצו בעיתונות במהלך השבועיים האחרונים, אני מבקש בזאת לאשר כי אכן התגלה בי וירוס ה-HIV וכי יש לי איידס. הרגשתי כי נכון יהיה שלא לחשוף מידע זה עד כה כדי להגן על פרטיותם של אלו הקרובים לי. אף על פי כן, הגיעה העת עבור ידידי ומעריצי ברחבי העולם לדעת את האמת, ואני מקווה שכולם יצטרפו לרופאי ולרופאים בכל רחבי העולם במאבק נגד מחלה נוראה זו. פרטיותי תמיד הייתה בעלת חשיבות רבה עבורי ואני ידוע בסירובי להתראיין. אנא הבינו שעמדה זו תישאר בעינה".
למחרת הוא מת. בביתו, בגיל 45 וקצת. סיבת המוות הרשמית הייתה דלקת ריאות שנגרמה עקב מחלת האיידס. ההלוויה הייתה מצומצמת, רק 35 איש נכחו בה ובהם חברי קווין, אלטון ג'ון ומרי אוסטין, חברתו הקרובה ביותר ובת זוגו לשעבר. היא גם קיבלה את הכד ובו האפר מגופתו של כוכב הרוק, שנקבר במקום סודי שלא נחשף עד היום. הירושה שהגיעה אליה כללה בנוסף גם את הבית היפה, מרבית כספו והתמלוגים של מרקורי. היתר התחלק בקטנה בין בן זוגו באותם ימים ג'ים האטון ומשפחתו של מרקורי. גם הנהג האישי והשף הפרטי שלו קיבלו סכום יפה, בטח במונחים הכלכליים של לפני שלושים שנה.
מיליוני מעריצים בעולם היו הלומי עצב. גם שלושת חברי ההרכב. הם התקשו להתאושש וחשבו להתפרק, אבל כשאלטון ג'ון אמר להם שיש להם פרארי נהדרת שסתם עומדת במוסך ומעלה אבק והם חייבים למצוא לה נהג, הם התחילו לחשוב איך (ואם) תראה קווין ביום שאחרי מרקורי. מופע המחווה לסולן המנוח שנערך שנה לאחר מותו – איך לא - באצטדיון וומבלי, ובו השתתפו בין היתר רוברט פלאנט, מטאליקה, רוג'ר דלטרי מהמי, אנני לנוקס, אלטון ג'ון, גאנז אנד רוזס, דייוויד בואי, בוב גלדוף וג'ורג' מייקל, הוכיח שהביקוש למוזיקה של קווין נותר אדיר. כמו גם הסרט "עולמו של וויין" מאותה שנה שהחזיר לחיים (ולמצעדים) את Bohemian Rhapsody.
אבל הם לא מיהרו לשוב לאולפן או לצאת לדרכים. מיי וטיילור לקחו קשה את המוות של הפרונט מן שלהם. דיקון, האיש השקט בהרכב, היה שבר כלי והתקשה להאמין שיש טעם להמשיך בפורמט כלשהו מזה שהכיר בעשרים השנים האחרונות. לא הרבה אחרי הוא חזר בפני חבריו על המשפט שמנחם בגין אמר לאחר מלחמת לבנון, והכריז שהוא לא יכול עוד ופרש לביתו. הוא אפילו לא טרח לצאת ממנו כדי להגיע עם שני חבריו לטקס שבו נכנסה הלהקה להיכל התהילה של הרוקנ'רול.
להקות שאיבדו חבר מרכזי בהרכב יש די הרבה, וכמה מהן אפילו הצליחו לקום מהקרשים. אחת שאיבדה שניים מהם תוך כמה שנים, ובכל זאת חזרה לעניינים קצת יותר נדיר למצוא. אפשר לכתוב הרבה דברים רעים על מה ששני חברי קווין הנותרים עשו מאז (מהמחזמר, עבור בשיתוף הפעולה הכושל עם הזמר פול רוג'רס ועד לסיבוב שלהם עם פליט הריאליטי המוזיקלי אדם למברט), אבל הם בהחלט הצליחו להשאיר את המותג שלהם בחיים. הם כנראה עשו זאת גם בשל תאוות בצע, אבל ייתכן שהם פשוט הקשיבו למה שמרקורי ביקש מהם בשיר הגדול האחרון שהקליט לאלבום הפרידה שלו מהעולם – שימשיכו את ההצגה הזאת גם בלעדיו.
