השחקנית רות סגל, מהשחקניות הוותיקות בישראל ומעמודי התווך של תיאטרון חיפה, הלכה לעולמה אתמול (שבת) בגיל 92.
סגל נולדה בשנת 1929 בעיר קטוביץ שבפולין, ושרדה את תלאות השואה כשהיא מתחזה לנערה נוצרית. את סיפור הישרדותה תיארה ברגישות בספרה "גויה עם נמשים" שראה אור בהוצאת עם עובד. היא עלתה לארץ בגיל 17, ובשנות ה-60 למדה משחק בבית הספר לתיאטרון ע"ש סטרנדייל בנט בטורונטו שבקנדה. עם סיום לימודיה חזרה לארץ והצטרפה ב-1962 לתיאטרון חיפה, אותו הקים שנה קודם יוסף (פפו) מילוא.
בין תפקידיה הבולטים על הבמה היו ליזה דוליטל ב"פיגמליון" של ג'ורג' ברנרד שו, מאשה ב"שלוש אחיות" וראנייבסקה ב"גן הדובדבנים" של אנטון צ'כוב, האומנת ב"האב" של אוגוסט סטרינדברג, והשכנה ב"המחרשה והכוכבים" של שון או'קייסי בבימויו של עודד קוטלר. כמו כן שיחקה במחזות מקוריים רבים, ביניהם מחזותיו של חנוך לוין ("קרום" שביים לוין בתיאטרון חיפה ב-1975, "פופר" ו"אורזי המזוודות") וכן ב"בדרך אל החתולים" של יהושע קנז, וב"זלמנאים" מאת הלל מיטלפונקט.
בין השאר שיחקה סגל גם כשחקנית אורחת בתיאטראות הבימה, הקאמרי ובית לסין, וכן בשלוש הצגות יחיד: "אישה לבד" מאת סימון דה בובואר, "פנויה להצעות", מחזה שנכתב עבורה על ידי אריה יאס ו"לאה יוצאת לרחוב", אותו ביים בנה יהונתן. את מחזה הביכורים שכתבה, "פרחים לחגית", לא הספיקה סגל להעלות על בימות התיאטרון.
גם הקולנוע נהנה מכישרונה, כששיחקה בסרטים "הדודה קלרה" ו"פנטסיה על נושא רומנטי". ב-1979 זכתה סגל בפרס מרגלית לשחקנית מצטיינת על משחקה ב"מחרשה והכוכבים" ושנה אחר כך בפרס על משחקה בסרט "פנטסיה על נושא רומנטי".
"לרות היה כישרון גדול שלא בא לידי ביטוי במלוא עוצמתו, מאחר וזמני ההתמסרות שלה לבמה היו מעטים, בין השאר משום שנסעה לחוץ לארץ", אומר עודד קוטלר. "היא פשוט לא הייתה פה כדי לקבל תפקידים. היא הייתה אישה מאוד מוכשרת ודעתנית לגבי התפקידים שהוצעו לה. כשהיא התמסרה לעבודה בלב חפץ והעריכה את הבמאים שעבדו איתה, היא גם יכלה לתת את מיטבה ואז גם עשתה תפקידים נהדרים".
"לפעמים הקונפליקטים שלה עם הבמאים והדעתנות הגדולה לא תרמו לתפקידים שעשתה", מוסיף קוטלר, "ב'המחרשה והכוכבים' הצעתי לה לשחק את אחד התפקידים המשניים אבל החשובים ביותר במחזה, אבל רות סירבה בהתחלה לגלם את התפקיד. היא אהבה להיראות במיטבה על הבמה, ובהצגה הזאת היא גילמה אישה לבושה סמרטוטים, מעשנת, מקללת, ושתיינית. הפלתי עליה את סמכותי כמנהל התיאטרון ואמרתי לה שאם לא תשחק את התפקיד, דרכנו ייפרדו. היא הסכימה מחוסר ברירה והתאהבה נואשות בתפקיד. היא באמת עשתה תפקיד נפלא וזכתה עליו בפרס".
הלל מיטלפונקט מספר: "רות שיחקה במחזה הראשון שלי שהועלה בתיאטרון, 'התקווה האחרונה של רחוב נחמני' שביים הלל נאמן, ובהמשך במחזה 'הזלמנאים' שכתבתי ועודד קוטלר ביים. היא הייתה שחקנית נפלאה, מתנה לכל מחזאי מתחיל, גם בהערות שלה וגם בחוכמה שלה. אני זוכר שתוך כדי החזרות היא נתנה לי הערת במה, ואמרה לי, 'שים לב שכתבת שני נתונים שסותרים אחד את השני. אתה צריך להיות יותר החלטי גם כשזו רק הערת במה ולא טקסט שאומרים אותו'. והיא צדקה".
סגל הייתה גם יקירת העיר חיפה. "עולם התיאטרון מרכין היום את ראשו עם לכתה של בכירת השחקניות של תיאטרון חיפה, יקירת העיר חיפה, רות סגל", ספדה לה ראשת העיר עינת קליש רותם. "במשך עשרות שנים גילמה סגל אין ספור תפקידים בהם הותירה חותם עמוק בהופעותיה הבלתי נשכחות".
סגל הותירה אחרה את בנה השחקן יהונתן סגל ("אסקימו לימון" ו"נגוע") ואת בתה נעמי. הלווייתה תתקיים הערב בשעה 20:00 בשער תמר בבית העלמין חיפה.
