בשנת 1971 חמישה תלמידי תיכון בקליפורניה החליטו לפצוח בחיפושים אחרי יבול קנאביס נטוש, על פי שמועה שהתגלגלה לאוזנם. מסתבר שאיש משמר החופים שתחזק חלקת שיחי מריחואנה בסמוך לתחנה שבחצי האי פוינט רייס, לא היה יכול לטפל בחלקה והחליט לשחרר אותה. הם קבעו את המפגש שלהם ליד הפסל של לואי פסטר בשטח בית הספר, בשעה ארבע ו-20 דקות אחרי הצהריים. לתוכנית הם העניקו שם קוד - "4:20 לואי", שעם הזמן, ככל שנמשכו החיפושים, קוצר ל"4:20". החמישה היו נכנסים לשברולט הישנה של אחד מהם, מעשנים כל הדרך אל התחנה וכל הדרך ממנה, שבוע אחרי שבוע. הם מעולם לא מצאו את היבול החבוי אבל עם הזמן הפך הביטוי 4:20 לשם נרדף לצריכת מריחואנה, שם שהפך פופולרי גם באמצעות הקשר של החמישה ללהקת "הגרייטפול דד", ומשם השתחל לסלנג של תרבות הקנאביס ונשאר שם עד היום.
3 צפייה בגלריה
סדרת מבוגרים שתקסום בעיקר לילדים או נערים. מתוך הסדרה "4:20"
(צילום: אוהד רומנו ובאדיבות HOT ו-NEXT TV)
הסדרה החדשה בהוט, "4:20", שעלתה אתמול, אימצה לעצמה את השם מן הסתם כדי למשוך משהו מהוייב הסטלני בדימוי שלה. אין ספק שיש המון דיבורים על גראס ב"4:20" וגם המון עישונים. כולם איכשהו רודפים אחרי הזהב הירוק. אסי (עוז זהבי) הוא אבא של גאיה הקטנה, שסובלת מאפילפסיה. הדבר היחיד שעוזר לה הוא שמן קנאביס שהיא מקבלת במסגרת מחקר מדעי על זן מסוים של מריחואנה בשם "נירוונה", אלא שלמרבה הצער המחקר מופסק בעקבות התמוטטות של אחד המשתתפים. אסי, שהוא גם לוכד נחשים ומטפח קריירה צדדית כמלבין כספים, יוצא מגדרו כדי להשיג לבתו את השמן שייצב אותה.
לכתבות נוספות במדור:
רפי וקומה (דולב מסיקה, "אופוריה", ונווה צור, "שישו ושמחו") הם דילרים בשקל בתחילת דרכם שנקלעים למצוקה כספית וחייבים להשיג מזומן ומהר. רפי הוא בסך הכול בחור צנוע שמשתוקק כבר להתגייר כדי שיוכל להביא את אמא שלו לארץ, אבל לקומה יש עיניים קצת גדולות והוא מסבך את שניהם עם כוחות החוק ועם עבריינים גדולים יותר. הם אחראים בעיקר על האנקדוטות הקומיות ב"4:20". אינטרסים משותפים מביאים אותם ואת אסי לשתף פעולה כדי להשיג את הוויד שהם צריכים, אחד למטרה נאצלת ושני האחרים למטרה נאצלת לא פחות – להימנע מישיבה בכלא או מלהירצח על ידי נושים אלימים. ברקע אפשר למצוא את חנן סביון בתפקיד אורי גבריאל, העבריין הקשוח שסוחט את כולם עם הלוואות בשוק האפור והלבנות כספים, מהסוג שאוהב להוריד איברים תוך כדי שהוא מסנן איזו תובנה תלושה על החיים, את יובל שרף בתפקיד גרושתו של אסי, ואת רועי אסף בתפקיד בעלה השני והאיש שאחראי על המחקר.
3 צפייה בגלריה
עוז זהבי לא צריך להתאמץ כדי להיכנס לטייפקאסט של הגבר גבר עם לב הזהב. מתוך הסדרה "4:20"
(צילום: אוהד רומנו ובאדיבות HOT ו-NEXT TV)
מאחורי "4:20" עומדים דוד דהן ועידו דרור, מי שהביאו לכם את הלהיט המתמשך "גאליס" ואחר כך את "אילת" ששרדה קצת פחות. אבל אם "4:20" מזכירה סדרה אחרת, היא מזכירה דווקא את "עספור", שתיהן סדרות עתירות עישונים, שתיהן סדרות חצי-יומיות, כלומר משודרות שלוש פעמים בשבוע ושתיהן עמוסות בסלנג ובדיאלוגים שצועקים "קאלט". וכמו "עספור", נדמה ש"4:20" היא בעצם סדרת מבוגרים שתקסום בעיקר לילדים או נערים. מצפייה בשני הפרקים הראשונים, הסדרה עדיין לא מצאה את מרכז הכובד שלה. שתי העלילות המרכזיות שלה, אלו שאמורות להתחבר דרך הגורם המקשר, עבריין האלפא, ובהמשך גם חברות התרופות שיכנסו לסבב, מרגישות כמו שתי סדרות שונות - האחת דרמה על הורות ומה מוכן אב עם גבולות גמישים מאוד לעשות למען בריאותה של הבת שלו ("איסט סייד", מאץ'?) והשנייה היא סוג של קומדיה טויידל די וטווידל דם של הקנאביס.
ייתכן שדהן ודרור רצו לכתוב דרמת-אקשן קומית על סטלנים ומריחואנה, אבל הוויד במקרה הזה הוא לא יותר מהמקגאפן של היצ'קוק. הוא הדבר שנמצא ברקע, ובניגוד ל"עספור", אין בסדרה שום דבר מתרבות המריחואנה שהיא נקראת על שמה. התפתחות העלילה שלה מעט צפויה בכל הגזרות ומעט מפוזרת, למשל הפרק הראשון נפתח עם מלכודת סקרנות בצורת פריים שבו עוז זהבי משתלשל מחבל תלייה במנהרה, ומשם העלילה קופצת ללא כל ניווט לסצנה שבה הוא תופס נחש ולפריים אין קשר למתרחש עד סוף הפרק השני, למרות שברור מראש במה מדובר.
כל השחקנים משחקים מצוין – עוז זהבי לא צריך להתאמץ כדי להיכנס לטייפקאסט של הגבר גבר עם לב הזהב ומסיקה וצור בהחלט עובדים מצוין יחד בשירות הקומדיה, גם אם הדמויות שלהם בסופו של יום קצת מנוונות. בהתחשב בסוג העלילה שלה, "4:20" תוכל להתברג בקלות ללו"ז צפיית הבאזז של מתבגרים ואולי גם ילדים, ובטח גם תמשיך לעונות נוספות, אבל כדי להתפתח ולקשור את הצופה לסיפור, היא תצטרך להתאמץ קצת יותר.
