"עולם המחר", "ג'אנגל קרוז", אלף סרטי "שודדי הקאריביים" - וכעת גם "טירה רדופה" שעלה בסוף השבוע בבתי הקולנוע בישראל: בין ריבוטים ורימייקים לכל שכיות החמדה שלהם מימי קדם, או לפחות לרובם, החבר'ה הטובים בדיסני דאגו גם להרים עיבודים קולנועיים לאטרקציות שתמצאו בפארקים של התאגיד. וכן, יש מעט מאוד דברים שמצביעים על ייאוש יצירתי באופן כה נחרץ, אבל בואו לא נשפוט. בכל זאת, זיכיון "שודדי הקאריביים" הכניס מיליארדים לקופה. אנו יכולים להלין, ולגמרי עושים זאת, אבל בדיסני סופרים את הדולרים.
"טירה רדופה" – טריילר
(באדיבות פורום פילם)
עתידו של "טירה רדופה", שמבוסס כאמור על אטרקציה פופולרית בדיסנילנד שהוצגה לקהל ב-1969, קצת פחות מבטיח ביחס להצלחות כמו "שודדי הקאריביים". הביקורות לא ממש נוטות לו חסד, והבאזז כמעט ולא קיים. ובכל זאת, סרט נוסף שמבוסס על מתקני דיסני נסך בנו השראה וגרם לנו לכתוב תסריטים אפשריים למתקני שעשועים מקומיים - מהכדור הפורח בירקון, דרך מיני ישראל, וכלה במתקן הסלינג-שוט שבאילת. אז קשרו את עצמכם חזק - ממש חזק - והצטרפו למסע של פעם בחיים. במקסימום, החבלים יתנתקו ותצנחו למותכם הנורא, בקטנה.
הכדור הפורח בפארק הירקון
שם הסרט: "אוויר חם", או לחילופין: "תיכוניסטים הם אנשים זוועה".
ז'אנר: מותחן הישרדות בניחוח "בעל זבוב".
המתקן: הכדור הפורח בפארק הירקון בתל אביב, שהוא למעשה סוג של פרסום מתעתע מאחר והוא לא ממש פורח, אלא פשוט עולה לאוויר כשהוא קשור בחבל ארוך לקרקע - ואז יורד אחרי 15 דקות בלבד. סביר להניח שזו מטאפורה להרבה דברים אחרים בישראל, מוזמנים להציע.
הסיפור: רגע לפני נשף סיום התיכון שלהם, חבורת תיכוניסטים ותיכוניסטיות מבית ספר יוקרתי באזור השרון נוסעים לאטרקציה המפורסמת: הכדור הפורח בתל אביב. הם מגיעים, מתיישבים וממריאים אל על, בטוחים שהם ניצבים בפני 15 הדקות הטובות של השנה שלהם. אלא שעשר דקות לתוך האיוונט, והחבל - זה שמאבטח את הכדור לקרקע ואמור להחזירם אליה בתום רבע שעה - נקרע.
מבועתים עד עמקי נשמתם, נישאים התיכוניסטים בכדור הפורח על כנפי רוח חזקה ועוזבים את תחומי העיר. התקשורת כמרקחה, מסוקים מוזנקים, ניסיונות חילוץ מורכבים נרקמים וכושלים - ובינתיים, החבורה נישאת הלאה. בזמן קצר להפליא - כאילו, ליטרלי כמה שעות, תיכוניסטים הם אנשים איומים - נוצרת דינמיקה בעל-זבובית על סיפון הכדור. החבורה מתחלקת לשני מחנות: אלו שמעוניינים לשים נפשם בכפם, לזחול מטה במורד החבל הקרוע עד לנקודה הכי נמוכה שלו ואז לקפוץ לכינרת שמעליה יחלפו בעוד זמן מה, ואלו שבטוחים שמדובר באיוולת גמורה ובמוות בטוח. גם המזון – עשר שקיות אפרופו, שתיים תפוצ'יפס, אחד דוריטוס וחפיסת טיק-טאק תפוז - הולך ואוזל, והמאבק עליו הופך אלים.
כשדור, תיכוניסט האלפא שבחבורה, מנסה לרדת בחבל ולקפוץ לכינרת - הוא גומר מרוח על כביש הגישה לקיבוץ עין גב, אירוע שסותם את הגולל על קונספט ההימלטות. בהיעדרו, צמד סגניו המתרפסים, טל ועידו, תופסים שליטה על החבורה כולה ומקיימים בה שלטון אימים פאשיסטי.
הכדור הפורח ממשיך לנדוד, ועתה אף לטלפונים אין קליטה. החבורה נואשת ומורעבת, וההתנגדות לטל ועידו מחריפה עד שפורצת קטטה אלימה בין כולם. תוך כדי המכות, הטלטלות שעובר הכדור הפורח הולכות ומחריפות, והוא מתחיל לאבד גובה. עם נחיתתו, מתבררות תוצאות המאבק העקוב מדם שהתרחש על הסיפון: במאמץ משותף, טל ועידו הצליחו להשליך את כולם מהכדור, ונותרו עומדים לבדם, חבולים ומדממים אך בחתיכה אחת.
הכדור נוחת בכביש סואן בעיר גדולה, והשניים מתחבקים בהתרגשות ומתחילים לתאם גרסאות. שוטר שעמד בפינת רחוב סמוכה ממהר אליהם, והם מביטים בתמיהה על מדיו הלא מזוהים. הוא אומר משהו בפרסית, פניו זועפות, מביט בדגל ישראל הגדול והכיתובים בעברית שפרושים על החופה ההולכת ומצטמקת של הכדור, ושולף אקדח. עידו מתעלף.
מיני ישראל
שם הסרט: "קטן עליהם". אנא, אל תשפטו אותנו. אין לנו אפילו את עילת הסבירות פה.
ז'אנר: קומדיית הרפתקאות סטלנית. תחשבו "פיינאפל אקספרס" פוגש את "מותק הילדים התכווצו".
המתקן: מיני ישראל. נו, אתם יודעים, המקום הזה ליד לטרון שבו חוטפים מכות שמש.
הסיפור: שי ושי - כן, אלו השמות שלהם - הם בני זוג ממרכז הארץ, בני 28, סטלנים ברמ"ח איבריהם. עם עלות השחר (סביבות 11 בבוקר, מבחינתם) הם מדליקים את הבאנג, והוא ממשיך לבעבע עד השעות הקטנות של הלילה. עבודה? פחחח. שי הבן נפצע בשירותו הצבאי (נשפך עליו קנקן קפה רותח במשרד שבו שימש פקל"ש) וחי על דמי ביטוח לאומי ואחוזי הנכות שהצליח לקושש לעצמו במרמה, ושי הבת מקבלת קצבה מהוריה האמידים שכבר הרימו ידיים בכל הנוגע לחיי בתם פורקת-העול.
יום אחד, עם הגעת משלוח חדש של קנאביס שאמור להיות אגדי, מחליטים שי ושי לצאת קצת מהכוך התל אביבי החשוך שהם מכנים "בית", ולעשות איזושהי אטרקציה. הם נוסעים למיני ישראל, ועוד בחניה מעשנים כמות לא הגיונית מהחומר החדש, שהגיע בשקית ועליה רשום "דיר באלאק".
השניים נודדים בתוך האתר, מנקודה אחת לאחרת, כשהחומר מתחיל להכות בהם. והוא חזק, חזק אימים, עד לרמה שאפילו שי ושי, סטלני-אליפות כאמור, כמעט ולא מצליחים לתפקד. אחרי ששי הבת נופלת על עזריאלי ושוברת אותו לשניים, היא נמלטת יחד עם שי הבן לעבר חיפה המוקטנת. שם, שי הבן מחליט להשתין בגנים הבהאים. הזרם העליז שלו יוצר קצר חשמלי במערכת התאורה של המתקן, ויחד עם שי הבת הוא מתחשמל ומאבד הכרה.
כששי ושי מתעוררים – הם זעירים. זעירים ברמה שהגרסה המוקטנת של גן הבהאים לגמרי בפרופורציה בשבילם. זעירים ברמה שמיינה המעופפת מעל שמה עליהם עין, והם נאלצים להימלט בבהלה ולהתחבא בגרסה המוקטנת של הר הבית. שם, הם מגלים חבורה נצורה של מבקרים נוספים שמוזערו ומצאו את עצמם מסתתרים מפני שלל העופות, המכרסמים הקשוחים והחרקים האכזריים שבמקום. יחד, מחליטה החבורה לאזור אומץ, לצאת מהמחסה של בנייני מיני ישראל, ולגלות כיצד ישובו לגודלם הטבעי.
במהלך שלל ההרפתקאות שהם עוברים - כולל מפגש מטלטל עם חדף רעב וכמעט-טביעה בשלולית - משבר נוצר בין שי ושי. היא, מבוהלת ממצבם, הופכת למנהיגה של הקבוצה, ומוצאת בעצמה את האחריות שתמיד ברחה ממנה. הוא, נאמן לעצמו, מתעקש להמשיך ולהיות הבדחן חסר האחריות שתמיד היה, גם במצב המסוכן שאליו נקלעו. אחרי שהוא מנסה לטפס על כיפת הסלע, היא מודיעה לו על פרידה - והקבוצה עוזבת אותו לאנחות.
ליד הכותל המוקטן פוגש שי הבן ילדה קטנה שבדיוק כמותו, מוזערה במהלך ביקורה במקום. הוא פורש עליה את חסותו, ועם הגיעם לכותל הוא מציל אותה מפני גמל שלמה ענקי ונפצע במהלך העימות איתו. שי הבת ויתר החבורה מגיעים ברגע האחרון, תוקפים את גמל השלמה באמצעות קיסמים, ומצילים את שי הבן והילדה. שי הבת סועדת את בן זוגה הפצוע וחסר ההכרה, מתייפחת, כשלפתע קיר הכותל, שאליו הוטח גמל השלמה בפרפורי הגסיסה שלו, מתמוטט וקובר תחתיו את החבורה כולה.
שי ושי מקיצים בבעתה ומגלים שהם עדיין בדירתם התל אביבית החשוכה והמאובקת. באנג מונח לצד מיטתם, ולידו שקית של "דיר באלאק". הם מביטים זה בזו כלא מאמינים, ומתחבקים ללא אומר ודברים, השינוי ניכר עליהם. המצלמה עוזבת את החדר, ואז יוצאת מהבית ומרחפת מעליה עד שהיא מתייצבת מעל תל אביב. חתול אדיר-ממדים נכנס לפריים ומשתין על אבן גבירול.
הפיל בסנטר
שם הסרט: "הפיל שבחדר". כן, we can do better. זה שם זמני, זה רק לבינתיים.
ז'אנר: פנטזיית אימה, אבל לבני נוער. יעני, בלי קטיעות גפיים ועם לקח על החשיבות של לא להיות שמוק.
המתקן: הפיל האיקוני שבקומה 3 בדיזנגוף סנטר. זה שמחלחולתו, במחילה, יוצאת מגלשה, כך שנראה כאילו הוא מחרבן את הילדים הנפלטים משם. שבו שם חצי שעה בשעת העומס, והביטו. זה מהפנט. אפילו אלן דג'נרס מסכימה.
הסיפור: שירי, ילדה בת 13, סובלת מחרם בכיתה. משקפיים, ביישנית וגמלונית, זה מספיק להם - ואת ימיה בכיתה היא מבלה בבדידות מזהרת. יום אחד, אחרי בית ספר, היא נשרכת אחרי אימה ואחיה הקטן ברחבי דיזנגוף סנטר, כשהאח דורש לעלות לפיל. באי-רצון, נגררת שירי אחרי האם והאח לג'ימבורי, ושם, כהרגלה, יושבת בפינה.
והנה מעשה שטן, למקום מגיעה חבורת תלמידים ותלמידות מהכיתה של שירי, בראשות המענה הראשית שלה - מיטל. מיידית הם מתחילים בהקנטות ובלגלוג, והמצב הולך ומסלים עד ששירי פורצת בבכי. נסערת, היא בורחת, עולה במדרגות של הפיל ונבלעת בתוכו. אלא שכשהיא בפנים, משהו מתחיל לקרות. דפנות הפיברגלאס שסביב שירי מאדימות ומתחממות, מתחילות להיסגר עליה. היא צווחת בבהלה, אולם הדפנות ממשיכות להיסגר עד שהם כמעט מוחצות אותה, מתמזגות בבשרה. ופתאום שירי איננה - אך משהו אחר נוצר במקומה. משהו זועם. עיניו של הפיל נדלקות בארגמן בוהק, קרקוש משונה נשמע, והוא מתחיל לנוע במקומו. אימהות אוספות את ילדיהן בפאניקה ונמלטות, המנקה זונח את רכב-הניקוי שלו ונס משם, והחבורה שהציקה לשירי בורחת על נפשה - בעוד הפיל/שירי ניעור לחיים ומתחיל לנדוד ברחבי הסנטר, משחר לנקמה.
חבורת הבריונים, בראשות מיטל, מוצאת מקלט בחנות בגדים – והפאניקה מושלת בהם. סדקים מתחילים להיווצר בהנהגתה, טענות שהיא האשמה במצבם, ועד מהרה מיטל מוצאת את עצמה בצד שהיא לא מכירה – דחויה, לבד, חומקת ממסתור למסתור ברחבי הקניון שהתרוקן מאנשים. ואז הפיל מוצא אותה, אדים עולים ממנו ועיניו זוהרות בצבע הדם, ומתנפל. מיטל חומקת בעור שיניה כשהיא נמשכת לתוך אחת מהגומחות הרבות של מבוך הסנטר.
מציליה הם חבורה של ילדי-סנטר - אותם צעירים מכורי-אנימה, עטויי פירסינג, כה שונים וחריגים בסביבתם עד שרק פינותיו האפלות של הקניון, שם שוכנים אחרים כמותם, מהוות עבורם מקלט ומזור מההצקות העקביות של האוכלוסייה הכללית. אלה בדיוק האנשים שלהם מציקה מיטל בעקביות - וכעת חייה תלויים בהם. הם מובילים אותה במשעולים הנסתרים של המקום, אלו שרק הם מכירים, ובמהלך הדרך מיטל מוצאת את עצמה נקשרת להילי בת ה-13, מישהי שפשוט לא יכולה להיות יותר שונה ממנה -אבל חולקת איתה כל כך הרבה.
לבסוף החבורה מגיעה לחניון הגג – ולמפגש גורלי אחרון עם הפיל/שירי, שהגיע לשם לפניהם ומסמן בבירור את מיטל, שועט בעקבותיה. כשמיטל מתחבאת מאחורי רכב חונה, הפיל הזועם נפנה לאיים על הילי, אשר מוצאת את עצמה על הרצפה לרגליו. הוא מרים אותן כדי לרמוס אותה, כשמיטל מזנקת על הילי, מסוככת עליה בגופה. הפיל/שירי מהסס לרגע, ואז קופא.
הפיברגלס מתקשה, חריקות מוזרות נשמעות, ובקול נפץ נפלטת שירי מאחוריו של הפיל – מבולבלת לחלוטין, מודעת בקושי למתרחש ולסביבותיה. המומות, הילי ומיטל ניגשות אליה והילי עוזרת לה לקום, בעוד הפיל קורס ברעש. ללא אומר ודברים הן מתחילות להתקדם לכיוון הירידה. כששירי מועדת קלות מיטל אוחזת בה כדי לייצבה, ושירי נרתעת באופן ברור ממגעה. לרגע אחד קצרצר, בראש הגדול שקרס על הרצפה מאחוריהן, מבהיקות באדום עז עיניים של פיל.
הסלינג-שוט באילת
שם הסרט: "למעלה!", והכי טוב זה שפיקסאר לא יוכלו לתבוע כי יש סימן קריאה.
ז'אנר: אקשן/הרפתקאות מד"בי בלייב-אקשן ואנימציה. כן, יש לנו תקציב עתק.
המתקן: הסלינג-שוט בטיילת של אילת, אותו מקום מיתולוגי שמעלה באף זיכרון חושי מתוק של רדבול וקיא.
הסיפור: שעת ערב. עשרות צעירים וצעירות צובאים בתור ארוך על מתקן הסלינג-שוט באילת. הם עולים בזוגות ומוטסים מעלה בכוחות ג'י משמעותיים, צרחות האושר והאימה נשמעות עד מסדרונות המלונות הסמוכים.
כשמגיע תורו של אוריה, צעיר נלהב לפני גיוס, הוא מושך איתו את חברו הטוב דן, שכמעט והשתין במכנסיים במשך כל ההמתנה בתור. הם מתיישבים, אורי מאושר בבירור ודן עוצם את עיניו ומתפלל בחרישיות. אלא שרגע לפני ההמראה המצלמה מזדחלת הצידה ומשתהה על הבורג שמחזיק את הכדור במקומו, מחובר לכבל ולמנוף. הוא רופף.
האות ניתן והכדור ממריא אל על, בעוד אוריה צוחק כאחוז טירוף ודן מנסה שלא להקיא. אבל עם הגיעו לשיא הגובה, הכדור ניתק ממקומו וממשיך לטוס לשמיים בתנופה אדירה. אוריה, כבר לא צוחק, מביט לאחור באדמה ההולכת ומתרחקת, מבועת מכדי דיבור. דן עוצם את עיניו בחוזקה וצורח. הכדור ממשיך וממשיך, חוצה את קו העננים ויוצא מהסטרטוספרה – ובשלב הזה הכול הופך לאנימציה.
דן, עדיין צורח, מפסיק פתאום, מביט סביבו בתדהמה - ואז אוחז באוריה ומנסה להבין עימו איך לעזאזל הם עדיין מצליחים לנשום. כשאוריה שולח את ידו החוצה מהכדור ונתקל במחסום בלתי נראה הם מבינים – לכדור המתכת שבו הם נמצאים יש אטמוספרה משלו, רק אלוהים יודע איך. הכול מחשיך כשהם עוזבים את האקסוספרה, השכבה העליונה של האטמוספרה של כדור הארץ, ויוצאים לחלל.
הכדור ממשיך בדרכו, במהירות מדהימה. פלנטות ושמשות מבזיקות מסביב, ודן אומר לאוריה כי הוא חושב שהם במסלול שנקבע מראש, נמשכים לכיוון מוגדר. רגע לאחר מכן, השניים מבינים שהוא צודק: עצם אדיר-ממדים נגלה לפניהם, מרחף בחלל, צורתו מלבנית. שער נפער בגוף המתכת החתום של העצם כאשר הם מתקרבים אליו, והכדור גולש בעדינות פנימה.
שם, בתוך העצם הענקי, מגלים דן ואוריה ציוויליזציה שלמה של יצורים תבוניים דמויי-מדוזה, מרחפים אחת מהן, ק'ינטירסיוו'אנסיל שמה (קל יותר להגות את זה בלי לשון, אבל דן ואוריה מסרבים בנימוס להצעה להסיר אותה), מגלה להם כי הם זומנו לשם, מרחק שנות אור מכדור הארץ, על מנת ליישב ויכוח עתיק יומין: מי רוקד טוב יותר, מעמד הק'ורס העליון, או חייזרי הפרולטריון, הק'ינטנס. השניים, לא מאמינים, מוצאים את עצמם יושבים בכס מהודר שהוכן מבעוד מועד, מביטים בהשתאות על מצעד של חייזרים רוקדים בטקסיות, כשכולם, ללא יוצא מן הכלל ובלי להבין משהו על תרבותם המסועפת, עושים את זה פשוט נורא. ברצינות, הריקודים שלהם מכאיבים לעיניים. דן ואוריה בוחרים כמנצחים נציגים ממעמד הק'ורס.
בגינונים מוזרים ניגשים אליהם נכבדי החייזרים ומנשקים את רגליהם בטקסיות, זה אחר זה. דן ואוריה לא ממש מבינים את פשר הכבוד, עד שאחד מהם ניגש ומודה להם על הקרבתם הגדולה, מבטיח להם שבשרם יאכיל את החייזרים במשך שנים רבות קדימה. המומים, דן ואוריה מביטים בעוד פתח ענקי נפער בסמוך עליהם עם מתקן דמוי-מנגל בתוכו, וממנו מגיחות להבות עצומות.
השניים נכפתים ומובלים לעבר הלהבות, כשקול שאון נשמע לפתע מאחוריהם – הק'ינטנס, בני המעמד התחתון, החליטו למרוד באנשי הק'ורס המטילים עליהם מרותם מזה אלפי שנים. במהומה המדממת שמתחוללת, משתחררים דן ואוריה מכבליהם בידי ק'ינטירסיוו'אנסיל שמתחננת – "קחו אותי אתכם!" - היא הציתה את אש המרד, אך קצה בבני עמה השטחיים והאלימים שתמיד מוצאים איך להרוס את עצמם. דן ואוריה נענים לבקשתה, אוחזים בה ורצים לכדור הסלינג-שוט. שם, באמצעות כוחות הטלקינזיס שבהם ניחנו בני עמה, ק'ינטירסיוו'אנסיל מטיסה את הכדור אל מחוץ לעצם הענקי שבו דרה התרבות החייזרית, אל החלל הפתוח. מאחוריהם, השחור האינסופי מואר לרגע באור בוהק כאשר העצם המלבני מתפוצץ.
ק'ינטירסיוו'אנסיל מנווטת את הכדור של הסלינג-שוט לעבר כדור הארץ, והוא שועט במהירות עצומה דרך האטמוספרה עד שהוא מתרסק במי אילת, בדיוק מול מלון מלכת שבא. דן ואוריה שוחים חזרה לחוף כשק'ינטירסיוו'אנסיל מאחוריהם. הם יוצאים מהמים אולם היא נשארת, ומסבירה שבחוץ צפויה לה סכנה, ואילו פה, בתוך מי הים, היא עתידה למצוא את מקומה. הם נפרדים בהתרגשות ועוזבים. ק'ינטירסיוו'אנסיל מסתובבת ומתחילה לשחות הרחק מהחוף, מלאת תקווה, כשהאנימציה מתחלפת שוב ללייב אקשן. ק'ינטירסיוו'אנסיל היא כעת מדוזה רגילה לחלוטין. דולפין אקראי שעובר בסביבה פוער פה גדול ובולע אותה.
