אי אפשר לדמיין את המוזיקה הישראלית בלי צלילי הגיטרה המכוונים של יצחק קלפטר. בהרכבים שבהם כיכב, באלבומי הסולו שלו ובשירים שכתב לאחרים - האיר בנגינתו המופלאה את המוזיקאים שלצידו, זרח באורו הנוגה אך לא גנב את הזרקורים ונדמה שהעדיף לא פעם להיות בצידי הבמה. קלפטר חתום על עשרות שירים לאורך הקריירה, לזכרו בחרנו עשרה רגעים שמציגים כמה משיאיו.
1. "שיר סתיו" - אריק לביא (1974)
לפחות על פניו זהו מפגש שלא היה אמור להתקיים. בפינה אחת, אריק לביא, זה ששר על ההד, הקטר והסלע האדום שמעבר לגבול. בשנייה - יצחק קלפטר, אז גיטריסט צעיר עם עבר בלהקות הקצב של רחוב המסגר בתל אביב. כשהשניים נפגשו כאן, עם המילים של עמוס קינן ("כל העצים לבשו ירוק / אני לבשתי ג'ינס וכובע") והלחן הכיפי של יוחנן זראי, היה ברור שלביא לא יישמע כמו בשירים שדיברו לדור הפלמ"ח. הרוק הישראלי בעברית עדיין היה בחיתוליו אז ונתפס בעיקר כעסק של צעירים ודמויות שוליים. הנגינה הפסיכדלית של קלפטר לאורך השיר החד פעמי הזה נתנה לו בעיטת יעף קדימה, והדגימה למיינסטרים איזה קסם רב-אמן מסוגל להפיק משישה מיתרים ומגבר.
2. "העץ הוא גבוה" - אחרית הימים (1971)
אחרית הימים הקדימה את זמנה. ההרכב שבו היו חברים לצד קלפטר גם אלי מגן, מירי אלוני, גבי שושן וזהר לוי (שני האחרונים בטח מנגנים עכשיו עם קלפטר בשמיים), ביקש לחבר בין טקסטים במשלב גבוה (דליה רביקוביץ, חנוך לוין, יענק'לה רוטבליט, חיים חפר ועמוס קינן) לבין נגינת רוק פרועה. "העץ הוא גבוה" ששר אלי מגן, הוא אחד מהשירים היותר רגועים מבין השמונה שהופיעו באלבום המאוד סוער, היחיד והמופתי שאחרית הימים הוציאה. הקול של מגן גבוה ורך, הליווי המוזיקלי מעט ג'אזי והגיטרה של קלפטר כאן בכלל אקוסטית. ברבות השנים הסולו שלו כאן הוכתר כטוב ביותר ברוק הישראלי. הקביעה הזאת נותרה בעינה.
3. "שיר הטמבל" - כוורת (1975)
אחרית הימים זכתה להערכה, אך ללא הצלחה. הלהקה הבאה שבה קלפטר היה חבר - כוורת - כבר נהנתה משתיהן. דני סנדרסון, הבוס של כוורת, שביקש להעמיד את הגרסה המקומית לאולמן בראדרס, ידע בדיוק מה קלפטר יכול לתרום להרכב שלו, וכבר ב"סיפורי פוגי", אלבום הבכורה של הלהקה, הייתה לו הרבה מאוד עבודה. לשיר של פרי עטו נתנו רק בהמשך, באלבום השלישי "צפוף באוזן", שלאחריו כוורת התפרקה. "שיר הטמבל" היה ונשאר אחד מהשירים הכי אוהבים של כוורת, ובכל איחוד של הלהקה (בטח באחרון) הרגע שבו קלפטר התחיל לבצע אותו היה מהרגעים היותר מרגשים במופע. קלפטר היה קצת אאוטסיידר בכוורת הצפופה של סנדרסון, הוא היה מבוגר במעט משאר החברים ולא הגיע מלהקת הנח"ל, אך אי אפשר לבטל את התרומה האדירה שהוא העניק לה בכל רגע שבו הוא ניגן על הפנדר סטרוקסטר שלו.
4. "צליל מכוון" - צליל מכוון (1979)
ככל הנראה קלפטר היה הנפגע העיקרי מהפירוק של כוורת. בזמן שיתר חברי ההרכב החלו לעבוד על אלבומי הסולו הראשונים שלהם (למעט מאיר פניגשטיין שדי עזב את עולם המוזיקה), קלפטר חיפש את עצמו ולא כל כך מצא. שלוש שנים אחרי כוורת, הוא הצטרף לסופר גרופ שהיא "צליל מכוון" עם שם טוב לוי ושלמה יידוב. לאלבום היחיד והיפהפה של ההרכב קלפטר תרם שלושה שירים שדי יגדירו, מכאן והלאה, את קריירת הסולו שלו: "לוקח את הזמן", "שיר אהבה בדואי" ואת שיר הנושא. זהו כבר לא קלפטר הסוער או הפסיכדלי של ראשית העשור, או אפילו זה שיוצא לדו קרב של סולואים כמו ב"יו יה" של כוורת, אלא יוצר מאוד רגיש שכותב שירים קטנים-גדולים.
5. "בלילה" - יצחק קלפטר ויעל לוי (1980)
הסנבטיז הסתיימו וקלפטר היה מוכן לפתוח בקריירת הסולו שלו. קלפטר ויעל לוי כבר עבדו קודם לכן במופע "שיחות סלון" של יהונתן גפן (ובהמשך הוא גם ילחין כמה רגעי קסם לאלבום הבכורה שלה), אבל ב-1980 הם חידשו את הזוגיות המוזיקלית שלהם ב"בלילה". השילוב בין הקול הצלול שלה, הקול העבה שלו, המילים היפות של יורם טהרלב לבין העיבוד התזמורתי המתבקש עם הכינורות, הולידו אחד מהשירים הכי יפים שהופיעו אי פעם בפסטיבל הזמר והפזמון. למרות שהשיר לא זכה בתחרות, קלפטר הבין שהוא בשל לצאת לדרך עצמאית.
6. "האהבה שלי היא לא האהבה שלו" - יצחק קלפטר (1981)
אחרי עשור בתעשייה, קלפטר הוציא סוף-סוף את אלבום הסולו הראשון שלו שנקרא בפשטות "יצחק". לפי אחת הגרסאות השם נבחר כי קצת נמאס לו שכולם קוראים לו "צ'רצ'יל". ב-1981 ירוסלב יעקוביץ', מפיק האלבום, היה מעורב בהפקה של עוד שני תקליטי רוק עברי חשובים – "חתונה לבנה" של שלום חנוך ו"רוק תל-אביב" של מני בגר. אלא שבניגוד לשתי ההפקות הבומבסטיות ההן, ב"יצחק" הוא הבין עם מי יש לו עסק ולא ביקש מהגיטריסט ללכת עד לקצה. "יצחק" היה ונשאר האלבום הכי מצליח של קלפטר, והוא הניב שורת להיטים מרשימה כמו "את, אני ואז", "נפגשנו" ו"האהבה שלי היא לא האהבה שלו". אחת מהרצועות היפות באלבום היא "אצל אברם" הרית'ם אנד בלוזי שהוקדש לבעלים של מסעדת "כתר המזרח" המיתולוגית שבה קלפטר נהג לאכול עם אריק איינשטיין.
7. "שביר" – אריק איינשטיין (1983)
קלפטר לא רק אכל עם איינשטיין ב"כתר המזרח", הוא גם צילם איתו שם את עטיפת האלבום המשותף הראשון של השניים - "יושב על הגדר" שיצא ב-1982. שנה לאחר מכן, השניים הגישו אלבום נוסף, מהטובים שאיינשטיין הוציא לאורך הקריירה שלו. ב"שביר", שבו איינשטיין כתב לראשונה את כל מילות השירים, קלפטר העמיד כמה מלחניו הנוגים ביותר. האלבום אומנם נכתב בהשארת תאונת הדרכים הקשה שאיינשטיין עבר, אבל נדמה שגם מצב רוחו המלנכולי והאישיות הקצת נחבאת אל הכלים, תרמה לצליל המאוד מיוחד של התקליט.
8. "דמיון חופשי" - יצחק קלפטר (1988)
אחרי שני אלבומים נהדרים עם איינשטיין , קלפטר הוציא את אלבומו השני "לבד" שלא זכה להצלחה. הוא המשיך לנגן עם איינשטיין, כתב קצת לאחרים וב-1988 הוציא את אלבומו הטוב ביותר - "מחזיק מעמד". קריירת הסולו של קלפטר לא הניבה שירים רבים, והגיטריסט והזמר נאלץ לקחת פסקי זמן ארוכים בין פרויקט אחד למשנהו בשל מצבו הבריאותי. "דמיון חופשי" היה השיר הכי מושמע שיצא מ"מחזיק מעמד" שלא בדיוק זכה להצלחה מסחרית. האלבום היפה הזה היטיב להגדיר את מצבו של קלפטר - אמן שמאוד אוהבים לאהוב, אבל פחות לקנות את האלבומים שלו.
9. "אם אתה בסביבה" (העיירה שלי) - יצחק קלפטר (1989)
כאמור, קלפטר כתב לא מעט לאמנים אחרים, בהם גלי עטרי, יעל לוי, ואריק סיני. לאחרון הוא תרם בין היתר את "העיירה שלי". שמונה שנים אחרי שסיני הקליט את השיר, קלפטר ביצע אותו בהופעה שגם הוקלטה - אבל יצאה רק עשרים שנה לאחר מכן. הגרסה של קלפטר יותר רוקית מזאת שהקליט סיני, ובעיקר - הגיטרה שלו שנשמעה די עצובה לאורך העשור ההוא, נשמעת לפתע ממש עולצת.
10. "אני אוהב" - יצחק קלפטר (2008)
קצב העבודה של קלפטר משנות ה-90 ועד למותו היה נמוך מאוד, ולמרות שהופיע פה ושם הוא הצליח להשלים רק שני אלבומים: "הרחובות ההם" מ-1993 שבו גם הגיש קאבר עברי ל-Little Wing של ג'ימי הנדריקס, ו"קצת דיפלומט" מ-2008 שמרבתי שיריו נכתבו שנים רבות קודם לכן. "קצת דיפלומט" זכה לשבחי המבקרים בשעתו (כולל מכותב שורות אלו), שמאוד התגעגעו לקול ולגישה המוזיקלית של קלפטר. הקהל - שכנראה פחות השתכנעה מהביקורות האוהדות - פספס אלבום מקסים שכלל גם את החידוש שלו לשיר שתרם ל"הכבש השישה-עשר".
