מה הסיכוי שתוך פחות משנה יעלו על המסך הקטן הישראלי, זו אחרי זו, שתי סדרות שעוסקות במאבקי נדל"ן במזרח ירושלים? הראשונה נקראה בפשטות "ירושלים" ועסקה ביחידת חוקרי משטרה ירושלמיים בגטו הקטן בן שלוש הדתות, ואחריה מגיעה כעת "איסט סייד" שעלתה אמש בכאן. "איסט סייד" היא דרמה על איש שב"כ לשעבר שהפך לפיקסר בתחום הנדל"ן המזרח-ירושלמי, בשירות כל הצדדים, לא בוחל באף עסקה וגם יש לו מטרה נעלה - הוא מנסה להבטיח את עתידה של הבת שלו, בעלת הצרכים המיוחדים. בתפקיד הזה הוצב שחקן נפלא, שחבל שלא מלהקים אותו קצת יותר לסדרות, באמת. כל כך חבל שמלהקים לא פותחים יותר את הראש לפרצופים חדשים והולכים תמיד על אותם הימורים בטוחים, כמו יהודה לוי במקרה זה.
מתוך "איסט סייד"
(קרדיט: באדיבות כאן)
מומי בן דהן, שאותו מגלם לוי, הוא התגלמותה של הדמות האהובה על תסריטאים בכל העולם. מצד אחד הוא איש כוחות הביטחון שאולי כבר עזב את התפקיד, אבל התפקיד לעולם לא יעזוב אותו. הוא קשוח, יודע לנהל סיטואציות, לא נכנס ללחץ ומצד שני יודע להפעיל אותו כדי לקבל את מה שהוא רוצה. הוא מתקשר עם טיפוסים מפוקפקים ותמיד נמצא צעד אחד לפניהם. הוא שועט גם לעבר מטרה אישית חשובה - הכנסת הבת שלו, שנמצאת על הספקטרום, לכפר טיפולי שיבטיח שתמיד יהיה מי שיתמוך בה גם אחרי שהוא כבר לא יהיה באזור. כדי להבטיח את זה הוא צריך להוכיח שהיא בתפקוד גבוה - יכולה לעבוד כמלצרית, לשרת בצבא וכיוצא באלה. גם כשהוא מריץ את פרויקט חייו הוא לא רואה את הבת שלו, את הצרכים האמיתיים שלה ואת רמת התפקוד המציאותית שהיא מתנהלת איתה.
לביקורות טלוויזיה נוספות:
הסיפור ש"איסט סייד" מעוניינת לספר הוא כנראה סוג של הקבלה בין האזור הטעון שבו בן דהן מתנהל, זה שמעמת דתות, לאומים ואינטרסים פוליטיים מחד ובין החיים הפרטיים שלו, שעמוסים במאבקים בבירוקרטיה, בבדידות ובעבר שלו. אלא שבסופו של דבר דווקא העלילה האישית של הגיבור, בתו (שמגלמת גפן קמינר, שחקנית שממוקמת על הספקטרום גם במציאות) והמטפלת שלה, שאיתה הוא מנהל רומן (נטע ריסקין), היא מעט נוסחתית וחסרת מעוף, תחושה של משהו שכבר צפינו בו בעבר. מאידך ברור שמה שעומד לעורר את הבאזז ולהעיר מרבצם את השדים הוא האופן שבו מצטיירים מאבקי הנדל"ן במזרח העיר, או אם להיות מדויקים, האופן בו יהודים משיחיים משהו רוכשים, לא פעם באופן עקום תוך שימוש באמצעים לא כשרים, דירות או מבנים מהאוכלוסייה הפלסטינית, ורותמים למשימה גם את חיילי צה"ל וכוחות הביטחון.
בפרק הראשון אנחנו רואים איך אב משפחה ערבית שנקלע לחובות מוכר את הדירה שלו ללקוחה יהודייה ומעמיד פנים בפני משפחתו שהעסקה נרקמה מאחורי גבו, כדי לא לסכן אותה. אם הדרמה האישית של הגיבורים מעט מדשדשת וצפויה, את ליטרת הבאזז שלה היא עשויה להרוויח דווקא מכיוון אחר, פוליטי יותר. לפי הפרסומים עלילת הסדרה משלבת מספר עולמות מתוך המציאות המורכבת של מזרח ירושלים וההתנהלות של הצד היהודי בסיפור - שלא ברור עד כמה היא מבוססת מציאות - משרתת את עלילת המתח של הסדרה ובמקביל טורדות מנוחה בלשון המעטה. האם נעשה פה ניסיון לאמירה פוליטית? קשה לומר באופן חד-משמעי, אך זהו בהחלט חומר הגלם ממנו עשויה המחלוקת שעומדת בבסיס המאמצים לסגור את התאגיד, ואני צופה טענות על הסתה, הוצאת דיבתה של ישראל בקרב הגויים, שלא לומר אנטישמיות בעוד שלוש, שתיים, אחת.. ליפט אוף.
מעט מפתיע שמאחורי "איסט סייד" עומדים היוצרים יעל רובינשטיין-ניצן ("סרוגים") ויוסי מדמוני ("מתיר עגונות", "בת ים - ניו יורק"), שני תסריטאים שכבר הוכיחו את עצמם בקריאה נכונה של החדר והעמקה ריאליסטית במערכות יחסים. בן דהן, שזוכה ליהנות מהיכולות האינטואיטיביות של יהודה לוי כשחקן, הוא דווקא דמות עם אפיל של בוט. תפירה בין עלילת האקשן של "איסט סייד" לדרמה הרגשית, לפחות בשני הפרקים הראשונים, עדיין לא אחידה ואולי תשתפר בהמשך. לא מדובר בסדרה מביכה, היא עומדת בסטנדרט של כאן מבחינת איכויות המשחק, ההפקה ואפילו המבט המפוכח על עצמנו, שזה הלחם והחמאה של שידור ציבורי. אבל היא לא "על הספקטרום" וגם לא "פאודה", והבין-לבין הזה מעכב אותה מלהתרומם. "בכל מקום אנחנו חלק ממשהו גדול יותר", מבאר הקומוניקט את המסר המעומעם של הסדרה, בואו נקווה שהמשהו הגדול הזה ישאיר גם מקום למומי בן דהן ולסיפור האישי הקטן שלו.
