בוקר טוב, משוררים מצונפים שכמוכם. בית "האח הגדול" הולך ומצטמק והדיירים הולכים ומתמעטים. אמש (שבת) נפרדנו מאחד מדיירי המפתח של בית האח, מיסטר קאזם. ליהוק גאוני שהתחיל לא רע אבל בשלב מסוים התברר שיש לו באג קריטי - במצב נפשי מסוים הוא נכנס ללופ של צרחות, ניבולי פה והשפלות, ולך תמצא מתכנת בנווה אילן שיפתור את הבעיה הזאת בכל פעם מחדש. הבעיה החמירה כשקבינט התמיכה הנפשית החל להתפרק. דינה, בתפקיד ראש הצוות והאם החלופית, הודחה מהבית והדגם קיבל עדכון גרסה אימהי לכאורה בצורת בר, שרק הדגישה את כל הטעויות שנעשו בקוד מלכתחילה, ובסופו של דבר התוכנה קרסה.
צר לי עליך, אחי קאזם. היה לך את כל הפוטנציאל להגיע לגמר אם לא לכבות את האור בבית האח. אתה חד, פיקח, הראיונות שלך בנסט היו רגישים ומעניינים, ואפילו אסטרטגית קראת תמיד נכון את המפה. אבל אתה כנראה עוד צעיר ויש לך עוד פינות חדות בנשמה שזקוקות לעידון, עיגול, ריכוך וריסון. כי כשהרגעים המכוערים שלנו מנצחים את היפים, זה הזמן לרדת מהבמה ולעשות חשבון נפש. אני עדיין מאמינה שהסנדק נתנאל היה אמור לצאת הרבה לפניך. אין לי ספק שעוד נשמע עלייך הרבה ואני מחזיקה אצבעות שזה לא יהיה בפסקה אחת עם אזכור של כיסאות, גז מדמיע או קציצות. בצאתך הותרת לנו את ריוואה, אחרונת חברי הקבינט, שעוד ניסתה לעצור אותך בדישך פה ושם כשהמצב החמיר, אבל זה היה מעט מדי ומאוחר מדי, ובוא - גם היא לא בדיוק הבחורה עם הפיוז הכי ארוך בצה"ל. אינשאללה שלפחות היא תצליח לשרוד עד הגמר.
הגמר, כן. מי שבטוח תהיה נוכחת במעמד שליפת העצם בעוד שבועיים היא לא אחרת מאשר... אילנה! כן, הפתעה מעניינת שבועיים לפני הסוף. הדיירים האחרים היו צריכים לשרוד הדחות, לסכל תככים, לרכוש השכלה מתמטית כדי לחשב את הטבק בתקציב, לפתח דעות על דברים שקורים בבית ולקשור קשרים רומנטיים כדי לעניין מישהו. כל מה שאילנה הייתה צריכה לעשות הוא לשתוק את דרכה אל הגמר - כלומר לא לאיים על אף אחד כדי שרוב הדיירים יצביעו לה, בידיעה שאם הם יושבים לידה על הספה בסוף יש להם סיכוי טוב יותר לנצח אותה.
אין לי מושג מה חשב לעצמו "האח הגדול" כשהחליט לתת לדיירים את הכוח להכניס עכשיו לשישיה הסופית דיירת שסליחה, חוץ מרומן פסיבי עם דניאל במאה ה-16 לספירת האח (רומן שהסתיים כי היא – הפתעה!! – שקטה מדי לטעמו ולא נתנה לו קונטרה בבזיזת זמן מסך), לא ייצרה שום קו עלילה וואט סו אבר. אולי לשם כך הוצב הכיסא הנוסף בגמר, ובמקום חמישה פיינליסטים קיבלנו שישה. כנראה שבהפקה בונים על גמר ארוך במיוחד והם צריכים בשר לתותחים שייצא החוצה ראשון. אם זה ככה, כל מה שהם היו צריכים לעשות זה להוריד מהטבק של בר ולקנות עוד בשר, אני לא רואה איפה זה עלול להשתבש.
הבית כרגע שרוי במצב נפשי רעוע למדי. ניכר שמאז ששבריר הראיון עם דיאן הוקרן בפני הדיירים הם הבינו שיש מצב שלא מחכה להם גן עדן של השקות ושקיות מתנה בחוץ, ומשהו בתוכם כבה. המבודד הנוכחי הוא שחף, והאמינו לי שאין לי חשק לדבר שוב על שחף וטליה, אני מעדיפה לחיות בתוך סטורי של הדר מוכתר במשך חודש ולא להתעמק במערכת היחסים הזו. בשלב הזה, אחרי שהוסרו כל אבני הנגף מן הדרך, באמת אין מה שיעצור את טליה ושחף מלממש את אהבתם, חוץ מאולי הרעלת בטא-קרוטן. היא כבר רוצה לדעת איך הוא מציע לה נישואים וקנתה כרטיסים לירח הדבש באוסטרליה, אבל רגע אחרי זה מוכנה לשחרר אותו כי הוא אמר לבר "חיים שלי", ולא "הלך עד הסוף" עם ההכרזה שלו על יציאה מהתקציב בשבוע שבו התקציב מסתכם במרכיבים של מרק מסמר.
אני לא מאשימה את טליה – שחף הוא מסוג האנשים שמנסים לשמור על יחסים טובים עם כולם ויש בזה משהו לא אנושי. אחרי חודשיים וחצי בסיר לחץ יש משהו מרתיע, כמעט בתת מודע, באדם שנמצא בשליטה עצמית כמעט אבסולוטית. אתה רוצה להרגיש שיש מולך אדם עם דופק. שחף לא מתחבר לחבורה של נתנאל הסנדק, ריוואה וקאזם זעמו עליו, ובר – מחושבת לא פחות – נעלבה ממנו, וכשהבינה שהוא לא מתפקד למסדר שלה גם לא חסכה בטינופים על חשבונו.
האינטראקציה האנושית היחידה שנשארה לשחף היא לדסקס עם דרור על מודלים עסקיים של עציצים מדברים. אני במקומו הייתי מתחפרת במיטה כבר מזמן, אבל שחף ממשיך להסביר ולהסביר ולהסביר את עצמו לדעת. אני לא מציעה חלילה שיאביס את הדיירים האחרים בקציצות על בסיס יומי, אבל אדם שלא נוגע בתחתית מדי פעם הוא אדם שאני לא יודעת מאיזו קיבה לעכל, וכנראה שאני לא היחידה.
ולסיום, בלא מעט מובנים, אני מרגישה שהעונה הזאת קצת קפצה את הכריש. אני יכולה להעיד על עצמי שהסימפטום הכי ברור אצלי, אפילו מעבר להיעדר פייבוריט ברור, הוא אובדן העניין הרגשי במה שקורה בבית והעדר התשוקה לנתח את מערכות היחסים או הדינמיקה החברתית בין הדיירים. אולי זה שלי, אולי זה שלהם, אך סביר להניח שזה שילוב של השניים. עוד על כך בספרי "טוב שנשארו רק שבועיים", קורבט קורבט קורבט לכולם, תהיו חזקים.