הסופר האמריקני קורמאק מקארתי, מגדולי הסופרים האמריקניים במאה האחרונה, הלך היום (ג') לעולמו בגיל 89. סיבת מותו של מקארתי טרם פורסמה.
מקארתי זכה בפרס הפוליצר על ספרו "הדרך" מ-2006, שגם הפך לסרט קולנוע ב-2009. הרומן "לא ארץ לזקנים" שפרסם מקארתי ב-2005 הפך לסרט "ארץ קשוחה" בבימויים של האחים כהן. רומן נודע אחר של מקארתי הוא "קו אורך דם" מ-1985, אשר נחשב על ידי רבים כספרו הטוב ביותר.
"קורמאק מקארתי, אולי הסופר האמריקני הגדול של תקופתי, הלך לעולמו בגיל 89", ספד לו בטוויטר הסופר סטיבן קינג, "הוא האריך שנים ויצר גוף עבודה משובח, אך אני עדיין מתאבל על מותו".
מקארתי נולד ברוד איילנד בשם צ'ארלס ג'וזף מקארתי ג'וניור, וגדל בטנסי. ב-1953 עזב את לימודי האוניברסיטה על מנת להתגייס לחייל האוויר האמריקני, שם שירת במשך ארבע שנים.
את ספרו הראשון The Orchard Keeper פרסם מקארתי ב-1965, אך למרות הצלחה סבירה ופרס מטעם אגודת וויליאם פוקנר, השנים הבאות לא האירו לו פנים. מקארתי המשיך לכתוב ולפרסם רומנים במהלך שנות ה-70 ובתחילת שנות ה-80, אולם במקביל חי במחסור. זוגתו באותה התקופה אן דליל אמרה שהם חיו "בעוני טוטאלי", ומחמת היעדר מים זורמים נהגו להתרחץ באגם סמוך.
ב-1985, פרסם מקארתי את הרומן "קו אורך דם או אדום של ערב במערב", שתחילה התקבל בצינה על ידי המבקרים - אולם הלך וצבר מעמד עד שנחשב ליצירת מופת, אחד מהרומנים האמריקניים הגדולים של המאה ה-20. הסיפור, עם דגש על תיאורי נוף אקספרסיביים, עוסק בנער צעיר וחסר שם המצטרף לכנופיית שכירי חרב במקסיקו ובמערב האמריקני של המאה ה-19. הכנופייה מתעמרת באוכלוסיה האינדיאנית ובמקסיקנית, ויוצאת למסע למסע של רצח, אונס, ביזה וזוועות אחרות.
"קו אורך דם" נודע בשל הפרוזה הפיוטית של מקארתי והשימוש בה על מנת לתאר אלימות קיצונית, אלמנטים שהפכו אותו לשנוי במחלוקת. אולם עם השנים, כאמור, השתנה מהותית היחס אל הרומן, שנכלל בשלל דירוגים ורשימות של הספרים האמריקניים הגדולים ביותר. "זו יצירת מופת מפילת אימה ומעוררת רתיעה כאחת", הכתיר אותה מבקר הספרות אריק גלסנר במוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות".
אך כמו ספריו הקודמים הספר לא נמכר היטב, ומקארתי המשיך לחיות מן היד לפה. ב-1992 הכל השתנה כאשר פרסם מקארתי את הרומן "כל הסוסים היפים", מעין מערבון מודרני, וזכה להצלחה עצומה. הספר כיכב ברשימת רבי המכר של "ניו יורק טיימס", מכר 190 אלף עותקים תוך שישה חודשים בלבד, תורגם ל-10 שפות, זיכה את מקארתי בפרס הספר הלאומי (National Book Award) ובפרסים נוספים, ואף הפך לסרט קולנוע בשנת 2000 בכיכוב מאט דיימון ופנלופה קרוז. באותה שנה גם העניק מקארתי ריאיון ל"ניו יורק טיימס" שהיה הריאיון הראשון שלו בתקשורת אי פעם.
ב-2005 פרסם מקארתי את הרומן "לא ארץ לזקנים", שאותו תכנן תחילה לכתוב כתסריט. ב-2007 הבמאים ג'ואל ואית'ן כהן עיבדו את הרומן לסרט שזכה בישראל לשם "ארץ קשוחה", בכיכובם של חוויאר בארדם וג'וש ברולין - וזכו בארבעה פרסי אוסקר, כולל פרס הסרט הטוב ביותר ופרס התסריט המעובד, שהלך לאחים כהן.
הרומן הפוסט-אפוקליפטי "הדרך", אותו פרסם מקארתי ב-2006, זיכה אותו בפרס הפוליצר. הרומן מתאר את מסעם של אב ובנו דרך נופיה החרבים של אמריקה אחרי אסון גלובלי, וב-2009 הפך גם הוא לסרט קולנוע בבימויו של הבמאי האוסטרלי ג'ון הילקוט, ובכיכובו של ויגו מורטנסן (טרילוגיית "שר הטבעות").
לקראת סוף העשור הראשון של המאה ה-21 מקארתי כבר היה סופר מהולל, אך מיעט לצאת את ביתו והתמיד בסירובו להתראיין. במהלך השנים כתב גם מספר מחזות ולטלוויזיה, וב-2013 הפך תסריט שלו לסרט הקולנוע "היועץ" בבימויו של רידלי סקוט. עוד ב-2013 יצא סרט הקולנוע Child of God בבימויו של ג'יימס פרנקו, על פי ספרו באותו השם של מקארתי מ-1973.
בין היתר נודע בשל התחקיר המאומץ, ארוך-השנים, שביצע עבור יצירותיו. אולם התחקיר נעשה בעבור הדיוק ההיסטורי מאחר שמקארתי העדיף לא לתכנן מראש את עלילות ספריו, והאמין שהכתיבה היא תהליך של התת-מודע.
ב-2022 פרסם מקארתי את צמד ספריו האחרונים, "הנוסע" ו"סטלה מאריס", בהפרש של חודש. היה זה 16 שנה אחרי שפרסם את הרומן האחרון שלו, "הדרך", ב-2006.
מקארתי היה נשוי שלוש פעמים, והותיר אחריו שני ילדים.
