כמו בכל התאהבות חדשה, פרק פתיחה של "האח הגדול" הוא קופסה של בונבוניירות רגע לפני הסרת הצלופן. הבית עוד לא מטונף, הדיירים זוכים לתעודות זהות נוצצות שעושות להם שידרוג רציני ומציגות אותם כאנשים הרבה יותר מעניינים ורהוטים ממה שהם בפועל, הקלסטרופוביה עוד לא הרימה את הראש, השנ"צ המשועמם במיטה באמצע היום עוד לא מרדים את הצופים, מערכות יחסים פוטנציאליות מוטמנות ומחכות לתורן להתפתח ומעל הכל מרחפת התחינה, אלי הטוב, עשה שהעורך יצליח למצות את הפוטנציאל של העונה הזאת ולספר את הסיפור שלה באופן שלא ירטש לנו את האונות. שלא יפול למלכודות הקלות של ריבים קולניים, שלא יכפה רגעים מביכים וסמי-מרגשים כדי לגרום לנו סמי-להתרגש, שיבין את הרבדים העמוקים של הדינמיקה בבית ולא יזרוק עלינו את הג'אנק. זאת באמת לא בקשה מוגזמת, לספר סיפור אחד מההתחלה עד הסוף. למרות הכל חלקנו עדיין אוהבים את "האח הגדול" ומגיעה לנו, אחת לזמן מה, עונה אחת נורמלית של נזיד העדשים הלוהט הזה.
את פרק ההיכרות של הפורמט קשה להרוס. אמנם ההנחייה של גיא זוארץ ולירון ויצמן מעיקה כתמיד אבל לפחות הליהוק הפעם נראה מבטיח. סוף סוף נפטרנו מהצמא הפתטי של רשת לאנשים שמגיעים עם K במספר העוקבים שלהם באינסטוש וקיבלנו להקת אנונימיים, שגם אם מעבירים את תעודות הזהות שלהם דרך מסנן בולשיט עדיין נשאר עם מה לעבוד.
אז נכון, תמיד ניאלץ להכיל את היפהפייה התורנית שאפילו תעודת הזהות שלה לא הצליחה להפוך אותה למעניינת (דיאן), הוומנייזר בשקל שיטריד את כולם עם חישובי גימטריה ויודה כל דקה לבורא עולם (אליאב) או את הליכודניקית הבית"ריסטית שתנקב לנו את גזע המוח עם טענות על תל אביבים שיושבים בבתי קפה (שירן, ולמה תמיד האנשים האלה נשמעים כאילו הם מקבלים קפאין לווריד 24.7?), זה תעריף הפתיחה שאנחנו מתבקשים לשלם עוד בכניסה.
אבל הפעם המלהקים של האח הצליחו להניח את ידם גם על טיפוסים כמו ריוואה, לבנונית במקור, בת למשפחת צד"לניקים שגדלה בארץ; או שחף, בחור חמוד להפליא שמגיע כדי למצוא את הרגשות שלו בחזרה. וגם מרינה, עולה מרוסיה שמעוניינת להשתלב בעם הישראלי החם או לפחות לגרום לו להפסיק להתגזען עליה; אופק, פתית שלג שאפתן שבגיל 21 כבר מנהל קריירה במחזאות; אליאב, ראפר בנשמתו ועובד עירייה לפרנסתו, וקזאם, מוסלמי, גיי, ערבי ישראלי ציוני ולכו תדעו עוד כמה טייטלים מחכים בתוך ביצת ההפתעה האנושית הזאת.
ואלה לא בהכרח סיפורי החיים מכמירי הלב של הדיירים האלה, אלא האישיות שלהם כמו שהיא באה לידי ביטוי בתעודות הזהות. תקראו לזה תמימות, אבל אני מעדיפה לכנות את זה אופטימיות. מספיק ש-30 אחוז מהדיירים אינם מתלהמים ומגיעים עם מינון מסוים של מודעות עצמית, כזה שמונע מהם להטיח בפני הצופים את האישיות שלהם, שמסוגלים להגות מילים ברצף הגיוני ולגוון אותן מידי פעם. אני מבינה בצער שהסטנדרטים שלי הולכים ומתנמכים, אבל זה רק כי אני באמת רוצה עונה טובה. טוויסטים זה נחמד, משימות סודיות זה אחלה, ג'ון מלקוביץ באח הגדול זאת באמת השקעה מעוררת התפעלות אבל הכל זה אנשים ושום דבר לא יציל את העונה הזאת אם לא תנהלו את הדיירים שלכם מהבטן ומהלב ולא ממחלקת האביזרים. למי שקאסט הדיירים עוד לא סיפק אותו, עוד שלוש כניסות ראשונות מחכות בהמשך, כולל אחד שהחלים מקורונה, יש לקוות, ויחלק מהנוגדנים שלו לכולם.
"האח הגדול" הוא פורמט מוצלח, אבל העונות האחרונות ברשת לא עשו איתו חסד. בתוך כל פרק פתיחה של "האח הגדול" יושב החתול של שרדינגר ומלקק את השפתיים. בתוך כל פרק כזה גלומה עונה נהדרת ועונה זוועתית, והעובדה שהכל מתרחש כאן ועכשיו ולא נחתם ונשלם כבר במרתפי העריכה - מרגשת אפילו יותר. הלוואי ואנחנו עומדים בפני "הקלט סדרה" שתעניק לנו לפחות חודשיים של עונג לפני שתמזוג את הדיירים שלה לקונטיינר של פליטי הריאליטי. אם זה לא יקרה, תמיד יהיה לנו את ערוץ 26. בברכת אופטימיות זהירה, תהיו חזקים, ניפגש בצד השני.