נדמה שמאז פרוץ המלחמה מילה אחת שבה וחוזרת כמעט בלי סוף - "אסקפיזם", אותו צורך חשוב לברוח תודעתית מהמצב הקשה. וכשאת שירותי הסטרימינג והטלוויזיה ממלאת כמות אינסופית של תוכן - חלקו שווה את הבריחה היומית שלכם, וחלקו - ממש לא, לפעמים כיף פשוט לחזור לסדרות הטובות שאהבנו בימים שבהם העולם היה סך הכול נורמלי ודבר לא איים עלינו (מלבד אולי קריסתה של הדמוקרטיה).
אי לכך ובהתאם לזאת, בכתבה הקרובה ניזכר ב-16 סדרות בולטות במיוחד בנוף הטלוויזיוני - החל מסיטקומים קאלטיים ששגורים בכל פה (מי אמר "חברים" ולא קיבל?) ועד יצירות מופת שהגיחו לחיינו בסערה רק בשנה שעברה (כן, "האחרונים מבינינו", אנחנו מסתכלים עלייך) - ונבקר מחדש בפרקים הטובים ביותר, או אולי דווקא בכאלה שלא זכו לעדנה שלה הם ראויים או אלו שהכי שווה לחזור אליהם דווקא עכשיו - בין אם זה להסחת דעת או סתם כדי להעלות חיוך על הפנים.
לכתבות נוספות במדור טלוויזיה:
נציין כמובן שכמו רוב הדברים בחיים, הרשימה היא סובייקטיבית ומשקפת את חוות דעתם האישית של הכותבים. זועמים על היעדר "החתונה האדומה" ב"משחקי הכס", "המסעדה הסינית" ב"סיינפלד" והמומים מהבחירה הנועזת להחריד ב"חברים"? הפנו זעמכם לתגובות. צ'ירז.
חברים, עונה 9 פרק 8 - The One with Rachel's Other Sister
אם תשאלו את רוב מעריצי "חברים", סביר שהקונצנזוס יהיה שהעונות הראשונות הן הטובות ביותר. כתוצאה מכך - אנשים נוטים לא להעריך את הפרקים המעולים שמספקות העונות האחרונות, ובהם הפנינה הזאת. אחותה של רייצ'ל, איימי (כריסטינה אפלגייט המדהימה), מגיעה לניו יורק בחג ההודיה ואחרי שהתוכניות שלה לארוחת סושי אצל החבר הנשוי שלה מתבטלות - היא נקלעת לארוחה עם החבורה. כשהיא חסרת טאקט באופן מוגזם, איימי מוכיחה שהיא הדמות האורחת הכי מופרעת וקורעת מצחוק שידעה הסדרה.
פאנץ' אחרי פאנץ' - מאמירות מעליבות של איימי לכל השישייה, דרך המריבה המופרעת על מי יקבל את אמה אם לרוס ורייצ'ל יקרה משהו, ועד התקרית המצערת עם הצלחות של מוניקה - הפרק מרקיע לשיאים של הומור. הוא גם מספק רגעים יפים של צ'נדלר שמוכיח שהוא גם החבר הכי מצחיק וגם החבר הכי רגיש - משהו שנעים להיזכר בו אחרי לכתו הטרגית של מת'יו פרי בטרם עת. בזכות כל אלו, "הפרק עם האחות האחרת של רייצ'ל", הוא מהפרקים שהם פשוט צחוק בלתי פוסק מתחילתם ועד סופם - למרות שאולי לא הערכתם אותו מספיק עד כה. איה חיות
סיינפלד, עונה 5 פרק 15 - The Pie
כמות הציטוטים הזכורים לאורך תשע העונות של "סיינפלד" היא אדירה - למרבה ההפתעה ב"הפאי" אין אפילו אחד כזה, ובכל זאת הוא מצליח להיות מופת של כתיבה ושילוב קווי עלילה ברמה הגבוהה ביותר - לא מובן מאליו בפרק שאורך קצת פחות מ-23 דקות. ג'רי, החברה שלו אודרי (סוזן סניידר, שגם גילמה ניאו-נאצית בפרק "הלימוזינה" הנהדר אף הוא) וגם ג'ורג' מסרבים לטעום מנות במסעדות (כל אחד מסיבותיו), איליין מגלה שיש בובת ראווה שנראית בדיוק כמוה ומנסה להבין למה, לקריימר יש גירוד שהוא לא מצליח להיפטר ממנו ובסופו של דבר חליפה אחת (ב-50 אחוז הנחה!) גונבת את ההצגה כשהיא לא מפסיקה להרעיש. איכשהו, באמנות ומיומנות יוצאות דופן, הכול מתחבר ומעניק לכל הארבעה זמן מסך שמאפשר להם להציג את האיכויות הקומיות האדירות שלהם בצורה יוצאת דופן. דביר רשף
פרייז'ר, עונה 6, פרק 17 - Dinner Party
לא שאפשר או שצריך באמת להמליץ רק על אחד מהפרקים של "פרייז'ר", היא בכל זאת אחת הקומדיות ששמרה על אחידות מדהימה לאורך 11 עונותיה, והשמועה אומרת שגם העונה ה-12 (שתעלה בארץ בדצמבר) מצליחה לשמור על הניצוץ. פרייז'ר וניילס, צמד האחים הסנובים חובבי היין והאמנות, זכו לליהוקים מדהימים (קלסי גראמר ודיוויד הייד פירס) שמסוגלים בקלות ללהטט על סקאלת ההומור בין חד ומושחז לסלפסטיק ומימיקות. זה וכתיבה מעולה הופכות כל פרק ליהלום. אבל אם צריך לבחור אחד, Dinner Party הוא פרק שמקפסל בתוכו את כל מה שטוב בהם ובסדרה.
זהו הפרק השני מבין שני פרקי בקבוק בכל העונות (שמתרחש בזמן אמת), והעלילה כולה מתרחשת בדירה של פרייז'ר. בפרק הזה שני בני קריין מתכננים במשך 22 דקות את ארוחת הערב החגיגית שיערכו לחבריהם. במהלך התכנון הם מתווכחים על רשימת האורחים, הקייטרינג ובנות הזוג, ואם זה לא מספיק, מתבהר להם שאחת האורחות המיועדות סבורה שהיחסים הקרובים בין האחים "מוזרים" - מה שמעליב את שניהם. זהו פרק שכתוב בצורה חדה ומושלמת ולמרות - או אולי בגלל - המינימליזם שלו הוא מביא לשיא את כל הדברים שטובים בקומדיה הזאת, ותודה לאלה, יש המון. סמדר שילוני
משפחת סימפסון, עונה 9 פרק 5 - The Cartridge Family
נתחיל מזה שזו משימה לא פשוטה בכלל. לבחור איזה פרק הוא האהוב במיוחד ב"סימפסונז" זה כמו לשאול את מי את יותר אוהבת - את אמא או אבא, אם היו לי 203 אימהות ואבות, כמספר הפרקים מעונות 1 עד 9. ויחד עם זאת, הפרק שנבחר הוא "משפחת קרטרידג'". נציין שזה חד-משמעית אינו ה-פרק הכי טוב ב"משפחת סימפסון", אך אירועי השעה הפכו אותו לרלוונטי מתמיד. תגרה שפורצת במשחק כדורגל בספרינגפילד הופכת לגל פשע ששוטף את העיר, הומר מגיע למסקנה הבלתי נמנעת שהדרך היחידה להגן על משפחתו היא להצטייד באקדח. כמובן שהוא נעשה אובססיבי ומוגזם לחלוטין ומצטרף ל-NRA (איגוד הרובאים הלאומי), בפרק קורע מצחוק שבד בבד מצליח למתוח ביקורת נוקבת על מדיניות הנשק של ארצות הברית (ושנראה שהולכת ומתקרבת גם אלינו, השבחים לבן גביר) - שאפו. יעל אילן
קופה ראשית, עונה 2 פרק 14 - "פסח בא"
"מי יודע מדוע ולמה, כוכבה מהכיסא לא קמה?", שרה אחת הדמויות הכי טובות שידעה הטלוויזיה הישראלית (בגילומה של קרן מור), בפרק המופתי של "קופה ראשית". אז למה היא לא קמה? כי היא פיצחה את השיטה איך לעשות קניות בסופר ביום הכי עמוס בשנה, בזכות הערמה על הלקוחות. הפרק "פסח בא" מהעונה השנייה הוא הפרק הכי ישראלי בסדרה שלא הייתה יכולה להיכתב בשום מדינה אחרת, והוא מאגד בתוכו את כל הסיבות שבזכותן הסדרה המוקומנטרית הפכה לאחד מנכסי צאן הברזל של התאגיד ושל התרבות בארץ.
בפרק שעשוי בקצב קומי מסחרר, ושמשתתפות בו רבות מהדמויות המופרעות של הסדרה, אנחנו זוכים להצצה לטירוף הישראלי שמתרחש במיקרוקוסמוס שהוא שפע יששכר. כי מי מאיתנו לא יכול להזדהות עם שוני שתעשה הכול כדאי להשיג חמץ, או עם ראמזי שנהנה מהחגיגיות, וכמובן פרנקו - הדמות הכי אנדרייטד בסדרה, שזוכה לזרקור מיוחד כשהוא מנסה לחמוק מלעזור לאשתו להתכונן לחג. כשכל הדמויות האהובות נוגעות בקצוות הכי מופרכים של הסטריאוטיפ הישראלי שהן מייצגות, אין ספק שפרק כזה "מקל עלינו" עכשיו. איה חיות
דייב, עונה 3, פרק 8 - Met Gala
קומדיות מוכרות יותר מ"דייב" תפסו את מקומן בהיכל התהילה של הטלוויזיה, אבל לעומתן, הסדרה שעוקבת אחרי הראפר ליל דיקי מתגלה לא רק כאחת משעשעת במיוחד - אלא ככזו שמבקרת את התקופה שממנה היא צומחת בצורה מדויקת. בעונה השלישית הראפר יצא לסיבוב הופעות וכמעט מת בדרך, אך במקום לבחור את הפרק האחרון המטורלל נבחר בפרק המתגמל שמוביל אליו - Met Gala. הופעות אורח של מפורסמים הן חלק בלתי נפרד מהסדרה, והפרק עתיר הכוכבים ממקם בו את דיקי כסלב מן המניין. במהלכו, הראפר מכין אאוטפיט מיוחד שהוא גם "מיצג" אופנתי, כזה שישים אותו בפרונט וגם יעורר מודעות לנזקי הסביבה. הוא אומנם עלול לפגוע ולהכאיב לסלבריטאים על השטיח האדום, אבל כדבריו - "זה יכאב יותר אם לא נציל את כדור הארץ".
בסדרה שבה דבר לא הולך כמתוכנן, דיקי חווה ערב הזוי - מפספס את המומנטום להפתעה שהכין, מושפל על ידי הראפר המצליח ג'ק הארלו כשהוא ממתין לסלפי סודי בשירותים, ואיכשהו מפיל בקסמיו את השחקנית רייצ'ל מקאדמס. בזמן שהראפר מגלה מה קורה מאחורי הקלעים של התעשייה הנוצצת, חברו הטוב, הראפר גייטה, פוגש בצד האפל למדי של התהילה כשהוא מתארח בפאנל של מתמודדי נפש, בהופעה שמזכירה כמה "דייב" יודעת גם לכווץ את הלב. עומר טסל
קומיוניטי, עונה 3 פרק 4 - Remedial Chaos Theory
בעודנו מחכים לסרט שעאבד הבטיח לנו לאורך השנים ("שש עונות וסרט!") ושבשנה שעברה נודע כי אכן עתיד לקרום עור וגידים, נחזור רגע לפרק הלא פחות ממושלם (כפי שיעיד גם ציון 9.8 ב-IMDB) מהעונה השלישית. החבורה מתאספת לחנוכת הבית של טרוי ועאבד, וכאשר למקום מגיע שליח הפיצה - ג'ף מטיל קובייה כדי להחליט מי ירד להביא אותה. עאבד מדגיש בפניו כי במעשה זה הוא יוצר שישה צירי זמן מקבילים, ולאורך הפרק אנחנו מבקרים בעלילה של כל אחד מהם. ההתרחשויות בפרק נותרות פחות או יותר זהות בשינויים קלים מציר זמן אחד לאחר, מלבד אחד כאוטי להחריד שבו פירס נורה ובדירה פורצת שריפה.
הפרק מציג את "קומיוניטי" במיטבה, כאשר הוא שם דגש חזק מאוד על אלמנטים השאולים מעולמות המדע הבדיוני, אבל גם מאפשר תצוגה יפה - ובסופו של דבר מחממת לב - של הדמויות האהובות ומערכות היחסים ביניהן. לא פחות גאונית מהפרק כולו היא סצנת הקרדיטים בסיומו - הצופים נחשפים ל"ציר הזמן האפל ביותר" (שעוד עתיד לשוב בכמה פרקים בסדרה) ומגלים כי פירס מת מהירי, ג'ף איבד את ידו בשריפה, טרוי את קולו ואנני את שפיותה, עאבד גידל זקן, ובריטה, רחמנא ליצלן, הוסיפה פס כחול בשיער. יעל אילן
זגורי אימפריה, עונה 2 פרק 1
בניגוד למה שנדמה, בכתיבת סדרות לטלוויזיה הישראלית לא נותרו הרבה שדות מוקשים. אבל יש כלל אחד באורך שלוש מילים שהיה ונותר בתוקף: לא נוגעים בשואה. אבל "זגורי אימפריה" נכנסה לחדר עם רימוני הלם ומאור זגורי לא עצר גם בקו האדום הכי בוהק שיש. בפרק שפתח את העונה השנייה הוא הציג את הקרע המושתק בין זיכרון השואה כפי שעוצב על ידי הממסד הישראלי לניכור של משפחה מזרחית מהפריפריה, שממילא הרגישה ניכור והדרה. בשיאו של הפרק נושא בבר זגורי (משה איבגי) את המונולוג הכי עוצמתי שנשמע בדרמה מקומית, טקסט חתרני שעורר סערה וזעם (וגם גרר פרק תגובה של "שנות ה-80"). הסוף היה קצת יותר נעים ומנחם, אבל כל מה שקדם לו הוא תצוגה מופתית של אמנות בועטת. עינב שיף
הסופרנוס, עונה 6 חלק ב', פרק 2 - Stage 5
מה, לא "פיין בארנס" עם פולי וכריס האבודים ביער? ולא "קולג'", עם הרצח ששינה את הטלוויזיה האמריקאית לנצח? ואיפה "מייד אין אמריקה", פרק הסיום שהתחיל ויכוח שלא נגמר עד היום? ובכן, כבודם מונח במקומם המפואר בפנתיאון. אין דירוג בעולם שלא ישבץ אותם בצמרת הפרקים הטובים ביותר בהיסטוריה של המסך ובטח בהיסטוריה של "הסופרנוס".
אבל "שלב 5" הוא-הוא תמצית הגאונות פורצת הדרך של "הסופרנוס": הכתיבה הבשלה והעמוקה, הרגשות שמתחלפים כהרף עין והסיטואציות הקטנות שמתגלות בדיעבד כאירוע מכונן. זה פרק בלי קו עלילה אחד מיותר ולו רגע בודד חסר משמעות: מהסוף המר של ג'וני סאק, רגע אחרי שנאחז בתקוות שווא שנמכרה לו כמו סוכריה ביריד, דרך המונולוג של קרמיין ג'וניור שמסביר למה אין שום סיבה בעולם להיות הבוס, ועד הטלטלה שעוברת על טוני בגלל סרט האימה שכריס השתמש בו כדי לספר לכל העולם מה הוא באמת חושב עליו. ומעל הכול מרחפת סצנת הסיום המופלאה: החיבוק האילם בין טוני לכריס, בטקס ההטבלה של בתו, כשברקע ג'ון קופר קלארק יורק את Evidently Chickentown ומאותת שחגיגת החיים החדשים לא תישאר שמחה עוד הרבה זמן. עינב שיף
האחרונים מבינינו, פרק 8 - When We Are in Need
העיבוד הטלוויזיוני של HBO למשחק הווידאו המצליח עלה בשנה שעברה ומיד קנה לעצמו קהל מעריצים ענק. הדרמה, שבבסיסה היא בסך הכול "עוד סדרת זומבים", הפתיעה את הצופים עם סיפור עמוק וממד רגשי מפותח ששבה גם אנשים שהמילה "גיימינג" מעוררת בהם חלחלה. אבל בין כל שמונת הפרקים, שהיו כולם לא רעים בכלל, זרח אחד עוצמתי במיוחד. אולי דווקא בגלל שבעוד העלילה כולה מתרחשת באפוקליפסת זומבים וכבר נהיה קשה לעורר בך אימה של ממש - הוא מצליח להקפיא את הדם ולהיות באמת ובתמים מבעית. אני מדברת כמובן על When We Are in Need. ג'ואל פצוע ומנוטרל ואלי מוצאת עצמה בכת קניבלית עם מנהיג דתי בשם דייויד, בגילומו של סקוט שפרד. העלילה נעה בין סתם לגרום לתחושה מאוד רעה בגלל מערכת היחסים הנרקמת בין אלי לדייויד לבין פחד ממשי על חייה. לבסוף היא מצליחה להינצל בזכות עצמה ומתאחדת עם ג'ואל באחת הסצנות המרגשות והעוצמתיות בסדרה. יעל אילן
משחקי הכס, עונה 6, פרק 9 - Battle of the Bastards
אלוהים יודע שהיו סדרות שאהבתי יותר מאשר "משחקי הכס", שבשיאה הייתה פשוט נפלאה - ולקראת סופה, ובכן, הרבה פחות. אבל איכשהו, למרות הדעיכה העצובה שלה למחוזות "אה, מסתבר שהמלך של ווסטרוז הוא הילד המוזר שלאף אחד לא אכפת ממנו", קשה שלא לבחור לספר על הפרק הכי טוב בה, והסיבה היא שהפרק הזה הוא "קרב הממזרים".
כולכם כבר צפיתם בו, יש להניח, ולרבים מכם יש דווקא פייבוריט אחר מהסדרה - למשל "בלאקווטר" האפי, "הארדהום" המסעיר, או "גשמי קאסטמיר" מרסק הלב. אבל "קרב הממזרים" חייב להיות ברשימה שלכם, פשוט חייב, ולא רק בגלל שהוא כולל את אחת מסצנות הקרב המרשימות ביותר שאי-פעם נצפו על מסך כלשהו, יהא גודלו אשר יהא. זאת אומרת, הקרב הלא יאומן שהעניק לפרק את שמו הוא לב העניין, כמובן, והוא לבדו שווה הכול, במלוא הודו המדמם ועתיר הטייקים הבלתי-אפשריים. אבל הבילד-אפ שקדם לקרב הזה היה מלאכת מחשבת - השטניות של רמזי בולטון (איוון רהאון), הסיכויים האפסיים לכאורה של ג'ון סנואו (קיט הרינגטון) להביס אותו - ואקורד הסיום שלו נרשם כאחד מהמספקים ביותר בתולדותיה של הסדרה. "קרב הממזרים" הוא החבילה המלאה, חברים. טלוויזיה סוחפת, מושקעת ומסעירה יותר מכל מה שתמצאו בקולנוע, and then some. אז תאכל ת'לב, מל גיבסון. "לב אמיץ" היה אוברייטד. יוני בינרט
יורשים, עונה 4, פרק 3 - Connor's Wedding
שחר חדש של תככים ומזימות התרגש על משפחת רוי. לאף אחד מהם לא מפריע שזה יום החתונה של הבדיחה המשפחתית קונור: גם ככה הם לא האנשים ששרים "אח שלנו מתחתן". למעשה, לוגאן רוי אפילו לא מתכוון לעלות על הספינה שמארחת את האירוע: הוא בדיוק עולה על המטוס הפרטי לשבדיה, רגע אחרי ששלח את בנו רומן לעוד משימת חיסול אכזרית.
ומכאן מה שתקראו הוא לא ספוילר - זה הרבה מעבר לזה. בשניות הראשונות זה עוד נשמע מפוקפק. אולי זה תרגיל? הרי מוסר ההשכל של "יורשים" הוא שאין אמצעים בלתי כשרים, יש רק אנשים שלא מוכנים להשתמש בהם. אבל לא: לוגן רוי באמת חטף אירוע לב. השמש והירח של משפחת רוי, האלוהים והשטן, נכנע לאויב היחיד שלא היה לו סיכוי נגדו - היותו בן תמותה. והתמותה החליטה לממש את הזכויות עליו בלי להתחשב בעסקת מיזוג אימתנית, באישיות הדפוקה והתלותית של קנדל, שיב ורומן, או בטקס העמדת הפנים שקונור הוא אדם סביר. במשך שעה מסחררת להדהים, האנשים הכי עשירים, יהירים, מנותקים ושיכורי כוח ביקום למדו על בשרם: מעפר באת ואל עפר תשוב. עינב שיף
הלוטוס הלבן, עונה 2 פרק 7 ואחרון - Arrivederci
באופן טבעי, הפרק האחרון לעונה בדרמה כמו "הלוטוס הלבן" הוא הפרק הטוב מכולם. הכול מתנקז אליו. העונה השנייה של "הלוטוס", שהתרחשה בסיציליה, הביאה למלון היוקרתי שלל אורחים מרתקים (באמת, המון אורחים), ובסופה אנחנו נפרדים מכולם, מחלקם לנצח. הפרק הזה מביא לסיומה את התעלומה הגדולה של העונה - מי מת, ולא פחות חשוב, איך זה קרה (זהירות, ספוילר). טניה, יקירת המערכת, מסרה את נפשה בהחלקה טיפשית, כמעט סלפסטיקית, מסיפון היאכטה שעליה התארחה, לא לפני שחיסלה את כל יושביה עם אקדח אחד. התגלמות הטרגיקומדיה של מייק ווייט, היוצר. המנצחות הגדולות הן לוצ'יה ומיה, אבל במובן כלשהו כל הדמויות סיימו את הסדרה עם ניצחון קטן. כולן הגיעו למיצוי מסוים של האישיות שלהן, עברו את ההרפתקה שלהן, למדו לקח מסוים - לפעמים הלקח הוא שאתה פשוט צודק - והמשיכו הלאה, חלקן, כאמור, לעולם טוב יותר. המנצחים הגדולים באמת הם כמובן הצופים, שזכו בעונה חכמה, מצחיקה, מעוררת הזדהות ומשוחקת היטב. סמדר שילוני
בנות גילמור, עונה 1 פרק 9 - Rory's Dance
יותר מ-15 שנה חלפו מאז שידור הפרק האחרון של "בנות גילמור", וזה עדיין הבינג' הכי מחמם לב בטלוויזיה. הסדרה, שבעצם עוסקת ביחסים של שלושה דורות של נשים - אמילי, לורליי ורורי - מתגלה בתפארתה בפרק שבלב העונה הראשונה. כשרורי מחליטה לצאת מאזור הנוחות שלה ולהזמין את הבחור שהיא מחבבת לנשף, לורליי מתגייסת לתפור לה שמלה, ואפילו מזמינה את אימה אמילי להגיע ולעזור להן להתכונן. כשאמילי מגלה שלבתה גב תפוס, היא מחליטה להישאר לעזור לה - ואנחנו נחשפים לצדדים הכי יפים של מערכת היחסים העכורה של השתיים.
הפרק, שקשה להאמין שאורכו כ-40 דקות בלבד, מכיל בתוכו עולם ומלואו. לאחר שרורי נרדמת בטעות והשתיים מגלות בבוקר שהיא לא חזרה הביתה, מתחילות שתי מריבות גדולות: הראשונה של הסבתא והאם, והשנייה של האם והבת - כששתיהן יושבות על ההיסטוריה המורכבת של המשפחה, שחרדה שעתידה של רורי יהיה כשל לורליי, כלומר חלומות מנופצים והיריון בגיל 16. הריבים הללו מספקים הצצה ראשונית בסדרה ליחסי הכוחות, החרדות הכי גדולות של הדמויות, ומערכות היחסים הכה מורכבות ומדהימות שיש לשלוש, ושילוו אותנו בעוד שבע עונות של הסדרה. איה חיות
באפי קוטלת הערפדים, עונה 6 פרק 7 - Once More, With Feeling
ככל הנראה, מעטים בלבד לא היו בוחרים במעמד כזה בפרק המחזמר "פעם נוספת, ברגש" (בתרגום חופשי) מ-2001, יצירת קאלט טלוויזיונית יוצאת דופן שעומדת בפני עצמה, ושאליה נחשפתי גם בהקרנה מיוחדת בבית הקולנוע (ומאז שוב ושוב באינטרנט). סיפור הרקע די טיפשי, אבל מקורי: שד גרובי הגיע העירה וגורם לכל תושבי העיר לשיר ולרקוד עצמם לדעת, עד כלות. זהו התירוץ העלילתי להפקת הפרק והנאמברים האדירים שבו, שמחניפים לאוזן, ומבריחים לתוכה בחשאי גם מסרים שנונים וערמומיים, שופעי קריצות אינטרטקסטואליות ובתזמון מדויק א-לה ברודוויי.
ההתחכמות הצינית שורה בכל השורות, ובעיקר ביניהן: משיר הפתיחה Going Through The Motions שמעורר הזדהות עם שגרת יומה המתסכלת של באפי (שרה מישל גלר) שחזרה מהמתים כשהיא מתה רגשית, ועד המנון ה"ביחד ננצח" מלא הפאתוס המוגזם והמודע לעצמו Walk Through the Fire, ודרך הדאחקה ב-I Got a Theory הפרוע על ארנבונים מרושעים. ויש גם לא מעט גסויות שמוצפנות בכתיבה הלוליינית של היוצר החצוף ג'וס ווידון, שהפך לפג תוקף לאחר שהואשם בהתנהגות מתעללת, ממש כמו הפואטיקה החתרנית שלו. למרות זאת, אישית אני נוצר את ההברקה הזאת עד היום, חוזר אליה שוב ושוב, צוחק ושר בקול רם, לפעמים גם ברגש. אמיר בוגן
טווין פיקס - השיבה, חלק 8
"טווין פיקס" המציאה מחדש את האוונגרד בטלוויזיה. הפרק השמיני בעונת הקאמבק של הסדרה, 25 שנים לאחר מכן, המציא מחדש את האוונגרד ב"טווין פיקס". חוץ מזה, אין כל כך טעם לנסות ולהסביר מה קורה שם: צריך לראות כדי להאמין מהי הפרשנות הפרועה, המטלטלת והמהפכנית של הבמאי דייויד לינץ' והשותף ליצירה מארק פרוסט לרעיון של Origin Story, או איך הפכה העיירה טווין פיקס למשכן משגשג של רוע ואפלה. כמו כן, מומלץ לפנות זמן: זה מהפנט גם בפעם השנייה והשלישית. את הפעם הרביעית כבר תחלמו בעצמכם בלילה. עינב שיף
