או. ג'יי. סימפסון, שהלך לעולמו אתמול (ה'), היה כוכב פוטבול אדיר, שחקן קולנוע וטלוויזיה מצליח ואיש עסקים פורץ דרך, ששגשוגו בחברה האמריקנית היה מודל לחיקוי עבור רבים בקהילה השחורה והעניק לו מעמד של אושיית תרבות חשובה. אבל תשומת הלב הציבורית הגדולה ביותר שהוקדשה לו הגיעה דווקא ברגע שפל מביך. המרדף של ניידות משטרת לוס אנג'לס אחר מכוניתו ב-17 ביוני 1994 היו לא רק אירוע משמעותי בחייו האישיים אלא גם אירוע טלוויזיוני ענק. השידורים החיים של ההתרחשויות פרצו לפתע למהדורות ברחבי ארצות הברית. על פי ההערכות, כ-95 מיליון אמריקנים צפו במרדף שתועד בזמן אמת מן האוויר באמצעות מסוקים. מדובר באחד משידורי החדשות הנצפים ביותר באותה שנה ובכלל. אמנם המרדף האיטי לא התפתח כסצנת אקשן מלאת אדרנלין מ"מהיר ועצבני", אבל דווקא התמשכותו אפשרה לרשתות למשוך יותר צופים מרותקים למסך לאורך יותר משעה עד למעצרו של סימפסון בחשד לרצח אשתו לשעבר.
תרבות - או ג'יי סימפסון תוצרת אמריקה
(באדיבות ערוץ 8)
מעבר לנתוני הרייטינג המרשימים, המרדף קיבל מעמד איקוני בתרבות האמריקנית. עד כדי כך שמכונית הפורד ברונקו הלבנה של או. ג'יי. קיבלה חיים טלוויזיוניים משל עצמה באחד מפרקי תוכנית הריאליטי Pawn Stars ב-2017. אחרי כמעט שני עשורים של שהות במגרשי חניה בלוס אנג'לס ובלאס וגאס, המכונית ממודל 1993 הוצעה למכירה למנחי התוכנית על ידי סוכנו לשעבר של סימפסון, מייק גילברט, בתמורה ל-1.3 מיליון דולר. העסקה אומנם לא צלחה, אבל הפריט היוקרתי צורף לאוסף מוזיאון הפשע Alcatraz East שבמדינת טנסי, שם היא מוצגת עד היום כעדות למורשתו העבריינית של הכוכב הזוהר שכבה - מ"משפט המאה", שבסופו זוכה מאשמת רצח אשתו לשעבר ניקול בראון ומאהבה רון גולדמן בגין חשד סביר, ועד להרשעתו בשוד אלים בקזינו בלאס וגאס, שבגינו נגזרו עליו 33 שנות מאסר - תשע מהן ריצה בפועל עד לשחרורו בתנאים מגבילים ב-2017.
המרדף הטלוויזיוני, וכן שידורי הדיונים מבתי המשפט בנוגע למעלליו, הקנו לסימפסון את החשיפה התקשורתית הגדולה ביותר בחייו. מצד אחד, הפרסום השלילי פגם קשות בתדמיתו והעיב על הצלחות העבר שלו על מגרש הפוטבול וכן על המסך הגדול והקטן. מצד שני, הוא העניק לו תשומת לב רבה ומחודשת בגיל מאוחר כשהקריירה הספורטיבית והיצירתית שלו נשכחו. לפעמים תשומת לב, בין אם חיובית או שלילית, זה כל מה שיש להתנחם בה אחרי השיא, ולעיתים גם להתפרנס ממנה. כך במקרה של הספרים שכתב על פרשת הרצח של בראון וגולדמן, כולל I Want to Tell You: My Response to Your Letters, Your Messages, Your Questions מ-1995 שמתבסס על התכתבויות עם מעריצים, או זה מ-2007 שנקרא If I Did It: Confessions of The Killer. דוגמה נוספת היא תוכנית המתיחות Juiced שהנחה ב-2006, בפרק שבין השאר פרק שבו שולבה מכונית פורד ברונקו לבנה. לא זו המקורית, אבל קרוב מספיק.
אורנתאל ג'יימס סימפסון - שכונה או. ג'יי. בקצרה, ולאחר מכן Juice - נולד בסן פרנסיסקו ביולי 1947. כשחקן פוטבול צעיר הוא זכה בתואר היוקרתי ביותר בליגת המכללות "הייסמן טרופי" ב-1968 במדי אוניברסיטת דרום קליפורניה, ולאחר מכן השתלב היטב כמקצוען בליגה המקצוענית ה-NFL, ניתץ אינספור שיאים במדי קבוצת הבאפלו בילס והספיק לזכות בתואר השחקן המצטיין 1973. במקביל לקריירה הספורטיבית שלו, סימפסון, שלמד משחק כסטודנט, השתלב בהפקות קולנוע וטלוויזיה. ב-1969 הוא הופיע לראשונה בתפקיד קטן בפרק הפתיחה של סדרת הדרמה Medical Center. סימפסון החכים לתעל בדרכו האלגנטית את אהבת מעריצי הספורט והחשיפה התקשורתית שקיבל בזכות הופעותיו על המגרש לטובת קידום הקריירה הקולנועית שלו, וכך הצליח לחלוף על פני המחסומים והמגבלות הרגילות שעמדו בזמנו בפני שחקנים אפרו-אמריקאים כל הדרך לטאצ'דאון בקדמת הבמה ההוליוודית.
בתחילת דרכו בהוליווד קיבל תפקידים שבהם שימש במידה מסוימת כ"שחור מחמד" באנסמבלים מרשימים כמו סרטי האסונות "המגדל הלוהט" (1974) לצד פיי דנוויי וריצ'רד צ'מברליין, ו"מפגש קסנדרה" (1976) לצד ברט לנקסטר וסופיה לורן, שאיתה חלק את המסך גם במותחן "בכוח האש" (1979) בכיכובו של ג'יימס קוברן. כמו כן, הוא לוהק למותחן המדע בדיוני "קפריקורן 1" (1977), שבו גילם אסטרונאוט שחור - דבר שנתפס כמו מדע בדיוני באותם הזמנים, לא פחות מעלילת הסרט. בניגוד לפרד וויליאמסון, ג'ים בראון וקרל וות'רס, שחקני פוטבול שמצאו את עצמם בתעשיית הקולנוע, סימפסון העדיף להימנע מהתפקידים הטבעיים שנשמרו באותה תקופה לפרופיל של הגבר השחור הקשוח והאלים בסרטי בלאקספלויטיישן. הוא הסביר כי ההתחככות בשחקני האיכות של אותם הזמנים בהוליווד הלבנה אפשרה לו ללמוד ולתרגל את מיומנויותיו הדרמטיות, גם כצופה מהצד כשחקן משנה ולא דווקא ממרכז הבמה ככוכב ראשי.
סימפסון ציין במיוחד את לי מרווין כמקור השראה, לאחר שהופיע לצידו במותחן האקשן "איש הקלאן" מ-1974, שבו הוא מגלם גבר שחור הנמלט מכנופיית קו קלוקס קלאן ומחזיר מאבק בעזרת שריף לבן. תפקיד זה הדהד מתחים על רקע גזעני בארצות הברית, ולמרות שקשה להגיד שסימפסון סבל מהתנכרות של לבנים ככוכב פוטבול, הוא הצטרף ב-1977 למיני-סדרה פורצת הדרך, "שורשים", שעסקה במורשת האתנית של הקהילה האפרו-אמריקנית, הפעם בתפקיד אורח. הופעות אלה תרמו לקידום מעמדו של סימפסון כסיפור הצלחה של גבר שחור באמריקה. שנים לאחר מכן, רבים מתומכיו יפיצו תיאוריות קונספירציה שלפיהן סיפור ההצלחה שלו הוא שהניע גורמים במערכת המושחתת לפעול לבלימתו בכל דרך, כולל הפללתו ברצח (טיעונים דומים צצו בתגובה למשפט האונס של ביל קוסבי).
את השנתיים האחרונות שלו כשחקן פוטבול מקצוען, בילה סימפסון בקבוצת סן פרנסיסקו פורטי-ניינרס - קרוב לבית ולא רחוק מלוס אנג'לס. עם פרישתו ב-1979, הוא היה מוכן ומזומן - ועם לא מעט מזומן - להסיר את הקסדה ולהראות את הפנים המאירות והחיוך הרחב שלו ולעשות את ההסבה המלאה לתעשיית הקולנוע בגיל 32. כמו פרד וויליאמסון וקרל וות'רס לפניו, המעבר היה טבעי וחלק יחסית, אלא שכספורטאי-על עם קהל מעריצים גדול - סימפסון הגיע עם שובל נוצץ של אבק כוכבים מרשים הרבה יותר, ולכן אף הרשה לעצמו להיות יותר שאפתן כשהשיק חברת הפקה משלו בשם Orenthal Productions. יומרות אמנותיות לא היו פה, התמסרות לקריירה הוליוודית דווקא כן. לשם כך, ה-Juice המציא עצמו מחדש כשחקן קומי. אחרי הופעות אורח בסיטקומים טלוויזיוניים וגם תפקידים יותר גדולים בקומדיות למסך הגדול, זכה סימפסון לפריצה הוליוודית כדמות המוכרת ביותר שלו הבלש נורדברג מסרטי "האקדח מת מצחוק".
בתור נורדברג, השוטר השחור המאיים למראה והרכרוכי בהתנהגותו, סימפסון התלווה לכוכב הראשי לסלי נילסן בסרט הראשון בסדרה של דיוויד צוקר ב-1988, וגם בסרט ההמשך "האקדח מת מצחוק ½2: ריחו של הפחד" מ-1991. הוא הספיק לחזור לתפקיד ב"האקדח מת מצחוק ⅓33: העלבון האחרון" מ-1994, לפני שהתגלה ברבים שדמותו החביבה מהסרטים אינה הולמת בהכרח את התנהגותו במציאות - כפי שהתגלתה על רקע פרשת הרצח הכפול של אשתו לשעבר ניקול בראון סימפסון ומאהבה רון גולדמן. החשיפה המדהימה של סימפסון כחשוד ברצח, שרק ויכוחים על מידת ההתאמה של כפפה מנעה את הרשעתו, עצרה את התעסוקה שלו בהוליווד והוא לא לוהק יותר לאף הפקת קולנוע. במקביל, פיילוט שצולם בכיכובו לסרט אקשן לטלוויזיה בשם Frogmen נגנז בקיץ 1994 בעקבות ההתפתחויות. כך נקטעה הנוכחות שלו בתעשיית הבידור האמריקנית, או לפחות כך חשבו בזמנו.
סימפסון אומנם לא לוהק יותר כשחקן בסרטים או סדרות, אבל רוחו שרתה על הוליווד שלא הרפתה מהשאלה אם הוא אשם או לא אשם ברצח גרושתו ומאהבה. השאלה הזאת קרעה גם את שבט קרדשיאן, שהיה קשור ביחסים קרובים עם סימפסון ובראון עוד כשהיו זוג נשוי ומאושר. בדיעבד התגלו חילוקי דעות בתוך המשפחה. רוברט קרדשיאן האב היה חבר קרוב של סימפסון ואף היה חלק מצוות עורכי הדין שייצגו אותו ב"משפט המאה", ואילו אשתו קריס ג'נר הייתה קרובה יותר לבראון ולדבריה היא מאמינה שנרצחה בידיו. איכשהו הקרע בתוך משפחת קרדשיאן אף מצא עצמו משתלב בתוך השחזור הדרמטי שיצר ריאן מרפי ל"משפט המאה" במסגרת הסדרה שלו "אמריקה נגד או. ג'יי. סימפסון: סיפור פשע אמריקאי". לפי הגרסה המתוסרטת, רוברט (בגילומו של דיוויד שווימר) מודה בפני קריס (סלמה בלייר) כי הוא מפקפק בחפותו של חברו הטוב או. ג'יי. (קובה גודינג ג'וניור).
5 צפייה בגלריה
קובה גודינג ג'וניור בתפקיד או. ג'יי. סימפסון מתוך "אמריקה נגד או. ג'יי. סימפסון"
(צילום: באדיבות yes)
במציאות נראה שהקרע היה גדול יותר ממה שהשתקף בציבור. בראיון למגזין GQ, קים קרדשיאן סיפרה כיצד כל בני המשפחה שהו באולם בית המשפט במהלך הדיונים, אולם בצדדים שונים שלו. בעוד היא ואחותה קורטני קרדשיאן ישבו מאחורי אביהן, אמא קריס ישבה בצד הנגדי כחברה של ניקול. "אבי אסף את קורטני ואותי מבית הספר ואמר: 'אני רוצה שתהיו עדות לפיסת היסטוריה ותראו איך מתנהל משפט'", נזכרה, ושחזרה את תגובת אמה כשהגיעו לאולם: "היא שאלה אותנו מה אנחנו עושות פה. קורטני ואני אפילו לא הבטנו לעברה". עוד סיפרה כי "המשפט היה חוויה קשה מאוד עבור המשפחה. קורטני ואני נטינו יותר לכיוון אבא. חשנו שאמא נשואה מחדש באושר, כך שהעדפנו לחיות עם אבא. לא רצינו שהוא יישאר לבד". מאוחר יותר התייחסה באופן מבודח יותר להיכרותה עם סימפסון ולחשדות נגדו במונולוג שלה ב"סאטרדיי נייט לייב" מ-2021. "אני מודה לאבי שבאמת פתח את עיניי בנוגע לאי-צדק על רקע גזעני. בזכותו פגשתי אדם שחור ראשון בחיי. רוצים לנחש מי זה? זה מוזר לנסות לשחזר מי האדם השחור הראשון שפגשת, אבל או. ג'יי. משאיר סימן, או כמה, או בכלל לא. אני עדיין לא יודעת".
אם זה לא מספיק, הקשר הקרוב בין סימפסון למשפחת קרדשיאן הציף גם שלל שמועות, ובהן אחת דרמטית במיוחד שגרסה כי ג'נר ניהלה רומן עם סימפסון מאחורי גבו של קרדשיאן האב - ושבתה קלואי היא תוצר של הפלירט הזה. השמועה הזאת הוכחשה על ידי סימפסון, שבציוץ וידאו מ-2019 אמר: "בוב קרדשיאן היה כמו אח בשבילי. הוא היה אדם נהדר. הוא פגש את קריס ונשא אותה לאישה והייתה להם תקופה נהדרת כשהם היו ביחד, ולרוע המזל זה הסתיים. בקלואי, כמו בכל הבנות - אני מאוד גאה בהן. אבל העובדה הפשוטה היא שהיא לא [הבת] שלי". גם קלואי הכחישה את השמועה מצידה. אבל עם כל כך הרבה חשדות, עוינות ודרמות, אין פלא שקייטלין ג'נר - שחלקה זוגיות עם קריס אחרי גירושיה מרוברט קרדשיאן - צייצה מצידה "ברוך שפטרנו" בתגובה לידיעות על מותו של סימפסון.
כך הפך או. ג'יי. סימפסון מספורטאי נערץ ומצחיקן מקצוען לבדיחה מצחיקה בפני עצמו - ההבלחה האחרונה שלו בטלוויזיה הגיעה ב-Juiced, ספיישל המתיחות בכיכובו מ-2006, שבו שימש על תקן יהודה בארקן עם המצלמה הסודית שלו. הניסיון הפתטי לחזור לבמה לא צלח, אבל 12 שנה לאחר מכן הוא כן שב לתודעה בתוכנית מתיחות אחרת - Who Is America? השערורייתית של סשה ברון כהן. הקומיקאי היהודי הערמומי פנה לסימפסון בזהות בדויה בהצעה לראיין אותו בחדר מלון בלאס וגאס. האסיר המשוחרר הסכים וברון כהן, שהתחזה לאדם בשם ג'יו מונלנדו, התכוון לגרום לו להודות ברצח המדובר מ-1994. במהלך הפגישה, הוא נדחק לפינה שוב ושוב עם בדיחות שונות ומשונות על רצח נשים. הווידוי המצופה לא התקבל, אבל המבוכה של סימפסון הייתה ניכרת, וכך גם ההכרה במסקנה של המארח שלו, שאמר: "אף אחד לא זוכר את הטאצ'דאונים או את הסרטים - רק את הרצח".
