הפלישה הרוסית לאוקראינה מציינת בימים אלה שנה, ופסטיבל הסרטים בברלין עמד גם בסימן נקודת הציון העגומה הזו. נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי נאם בטקס הפתיחה בזום, ומי שהציג אותו בהתרגשות מהבמה היה השחקן שון פן, מאורחי הפסטיבל, שגם חשף כאן את סרטו התיעודי על המלחמה, Superpower. נאמן לרוח הצדקנית המלווה אותו בכל סרטיו כבמאי, הסרט הזה הוא יותר על שון פן האמריקני שנחלץ להציל את אוקראינה מאשר על כל דבר אחר.
לכאורה, יש בסרט עניין מיוחד. אחרי הכול, מעבר למלחמה הטראגית, זהו מפגש בין שני שחקנים. האחד גילם את נשיא אוקראינה בסדרת טלוויזיה קומית והפך לכזה; השני משחק את הנפש האמריקנית האקטיביסטית והמוסרנית. שניהם, אגב, מעוטרים באוסקר. פן זכה בשניים והעניק את אחד הפסלונים שלו לזלנסקי במהלך אחת מפגישותיהם באוקראינה.
ראשיתו של הסרט כאשר פן וצוותו, הכולל את הבמאי-שותף אהרון קאופמן, מגיעים לאוקראינה ערב הפלישה. פן אינו מוותר על אף סצנה שמראה אותו מעשן, אוחז כוס משקה בידו, צופה בהפצצות מהאוויר, מבקר בעיי ההריסות בקייב, ונפגש עם זלנסקי, בין היתר שעות ספורות לאחר פרוץ המלחמה. כאשר הוא לא שם, הוא נראה יושב בביתו באמריקה ומתראיין מול המצלמה (שלו-עצמו, להזכירכם) על מה שחש ועל מה שצריך לעשות. המלחמה, במילים אחרות, היא רקע לשחקן פן להציג את עצמו כאמריקאי היפה. בל תטעו: לבו במקום הנכון, אבל המרחק בין פעולה פוליטית ונרקיסיזם מעולם לא היה קצר יותר, ועל הסצנה שבה פן לוקח טייס קרב אוקראיני המבקר באמריקה לצפות ב"אהבה בשחקים: מאווריק" – נו, עליה אפשר היה לוותר.
6 צפייה בגלריה
איפה עובר הגבול בין פעולה פוליטית ונרקסיזם? רק שון פן יודע. מתוך Superpower
(צילום: THE PEOPLE’S SERVANT, LLC)
במסיבת עיתונאים שנערכה לאחר הקרנת הבכורה של הסרט אמר פן: "התגובה האנושית המשמעותית ביותר כרגע היא משלוח של טילים מדויקים לטווח ארוך למדינה שנמצאת תחת פלישה. אוקראינה היא הביטלס של העולם כרגע, וצריך לנגן את התקליט הזה עד שהם יגיעו ליום הניצחון שלהם". אני תוהה אם זו אכן ההשוואה המתבקשת, ובעיקר אם בסרטו הבא פן יגיע הנה כדי להציל את הדמוקרטיה הישראלית.
מבין הסרטים שבלטו עד כה בתחרות הבינלאומית נציין את Manodrome של ג'ון טרנגוב המוצא את ג'סי אייזנברג בתפקיד שהוא שילוב של "נהג מונית" ו"ג'וקר". נדמה לי שזהו שיאם של סרטי הגבריות הרעילה שנוכחים בשנים האחרונות על המסכים, והגיבור שלו הוא אחת הדמויות הפגומות, הפגיעות והמתעללות שנצפו לאחרונה. אייזנברג הוא נהג אובר החי עם חברתו ומצפה לתינוק. במהלך הסרט הוא ינסה למצוא את עצמו באמצעות קבוצה של גברים במשבר שמשמשים זה לזה משפחה אלטרנטיבית שבראשה עומד "אבא-דן" (אדריאן ברודי). מה שיפה בסרט הזה, עבודתו הקולנועית השנייה של טרנגוב הדרום-אפריקאי ("הפצע"), הוא שמהלכיו אינם צפויים, שתנועתו נעה היטב מהקומי אל האימה, ושעיסוקו בגבריות אינו מובן מאליו. זהו גם סרט משמעותי באופן שבו הוא נדרש לשיח של MeToo ו-Black Lives Matter, ויש לקוות שניתן יהיה לנהל סביבו דיון רחב יותר אם וכאשר יגיע ארצה להקרנות מסחריות.
6 צפייה בגלריה
אחת הדמויות הפגומות ביותר שנראו על המסך בשנים האחרונות. מתוך Manodrom
(צילום: Wyatt Garfield)
Blackberry, המוקרן אף הוא בתחרות, נדמה כמו הצד האפל של "הרשת החברתית" (בו, כזכור, כיכב אייזנברג). כמתבקש מכותרתו, זהו סיפור עלייתו המטאורית וקריסתו המוחלטת של חלוץ הטלפונים החכמים. כתובית בסיום הסרט מציינת כי משליטה ב-43 אחוז מהשוק ב-2010 נמחק המכשיר תוך שש שנים לחלוטין: 0 אחוז. האם מישהו עוד זוכר שהיה טלפון כיס כזה שחור עם מקלדת מחשב שניתן היה לגלוש ולדבר בו? סרטו של מאט ג'ונסון עוקב אחר דמותו של מייק לזרידס (ג'יי ברושל), גיק מחשבים קנדי שהחברה הכושלת שהוא מנהל, Research in Motion, הופכת בראשית העשור הקודם לדבר החם הבא בזכות הצטרפותו של מנכ"ל בעל חזון, ג'ים בלסילי (גלן הוורטון).
הסרט אינו מציע יותר מאשר סקירה מהסוג המקובל בכתבות תחקיר עיתונאיות. כלומר, אפשר היה באותה מידה לקרוא את הסיפור כפי שצופים בו (הוא אכן מבוסס על ספר מאת ג'קי מקניש בשם “Losing the Signal: The Untold Story Behind the Extraordinary Rise and Spectacular Fall of Blackberry”). אבל הסרט עשוי כל כך טוב, והסיפור כל כך סוחף, עד שהעובדה שאין כאן ממש דמויות אלא יותר ייצוגים של מערכת אנושית אינה מפריעה כלל. הסרט צפוי להגיע להקרנות מסחריות בישראל.
אחד הסרטים המסומנים לזכייה בדב הזהב וכזה שהמפיצים הישראליים כבר מתקוטטים עליו הוא Past Lives האמריקאי-קוריאני, שכבר נחשף מוקדם יותר השנה בפסטיבל סאנדנס. סרט הביכורים של המחזאית הקוריאנית-קנדית סלין סונג מבוסס במידה רבה על סיפור חייה, כאשר בהיותה בת 12 היגרו הוריה, שניהם אמנים, מדרום קוריאה לקנדה. הסרט נפתח בסצנה נהדרת שבה אנו צופים בשלוש דמויות, גבר ואישה קוריאנים וגבר אמריקאי, כשהם יושבים בבר. ברקע נשמעים קולותיהם של אנשים בלתי נראים המנסים לנחש את הקשר בין שלוש הדמויות. מכאן ינוע הסרט אחורה וקדימה בזמן כדי לספר סיפור של הגירה ושל קשר רגשי עמוק בין שני תלמידי בית ספר, הוא והיא, שניתק עם עזיבתה ומתחדש שנים לאחר מכן, כאשר האישה, עתה סופרת הנשואה לגבר אמריקני ומתגוררת בניו-יורק, מגלה שהותירה משהו מאחור, במולדתה, שעליו מעולם לא הצליחה להתגבר.
זהו סרט יפהפה ומרגש עד כאב על זהות והגירה, על אותו "משהו" חמקמק שנותר גם לאחר שעזבת את מולדתך. סרטה של סונג נדרש לאותו "משהו" דרך דמותו של האהוב מימי הנעורים, אבל ברור שהדמות הזו בעיקר מייצגת משמעות רגשית הקשורה בניתוק מעברך ובזמן שחולף, ואולי בחוסר היכולת באמת להגר. ישנן בסרט כמה סצנות נהדרות המזכירות את "מצב רוח לאהבה" של וונג קאר וואי, והמפגש שמתרחש בו בין שלוש הדמויות שאליהן אנו מתוודעים בתחילת הסרט מייצר רגעי שתיקה, מבוכה, רוך ורגש קורע לב שמעניקים לסרט את עוצמתו. זוהי יצירה יוצאת דופן.
השנה מעניק הפסטיבל פרס דב הזהב מיוחד על מפעל חיים לבמאי סטיבן ספילברג. לרגל המאורע נערכה עמו מסיבת עיתונאים, שהשאלות בה התייחסו לקריירה שלו ולסרטו הנוכחי, "הפייבלמנים". שתיים מהן לכדו את תשומת לבי. האחת, נגעה לקשר שלו עם הבמאי הצרפתי, מאנשי "הגל החדש", פרנסואה טריפו, שהופיע ביצירת המופת שלו "מפגשים מהסוג השלישי" (1977). "הוא היה ילד בנשמתו", אמר ספילברג. "וכמו כותרת אחד מסרטיו, הוא היה 'ילד פרא'. אחת הסיבות שיצרתי את 'אי.טי' הייתה טריפו. הוא בדיוק עשה סרט בשם 'דמי כיס' ונהנה מאוד לעבוד עם ילדים. והוא אמר לי, 'יש לך נשמה של ילד. אתה צריך לעשות סרט עם ילדים'. לא שכחתי את זה, וכאשר הגיע הסיפור של 'אי.טי' זכרתי שטריפו היא זה שאמר לי שאני חייב לעשות סרט עם ילדים".
שאלה אחרת התייחסה לעבודה המשותפת שלו עם קובריק על "AI אינטליגנציה מלאכותית" (2001) שהושלמה לאחר מותו של קובריק. ספילברג מספר שפגש את קובריק לראשונה ב-1979 כאשר עבדו במקביל על "שודדי התיבה האבודה" ו"הניצוץ". "הוא הזמין אותי לארוחת ערב ונותרנו מאז חברים קרובים עד יום מותו. כרגע, אני מתכנן הפקה גדולה ל-HBO, בשיתוף פעולה של כריסטיאן קובריק (אלמנתו) ויאן הרלן (גיסו ומפיק סרטיו), שמבוססת על התסריט המקורי של סטנלי, 'נפוליאון'. זו תהיה מיני-סדרה בת שבעה פרקים". מחיאות כפיים נלהבות ליוו את הכרזתו זו.
