עידן השפע הטלוויזיוני הנוכחי, בחסות נטפליקס, אמזון פריים, אפל tv פלוס ושאר החברות המזרימות, הפך את הצופים לציידים שהטרף שלהם משליך עליהם את עצמו. אם אלו עשרות סדרות חדשות שמנסות ללכוד את תשומת הלב של צרכן הקצה עם גימיק כזה או אחר, סדרות שזוכות לתחייה מחודשת בזכות המעבר שלהן לנטפליקס ("בית הנייר" ו-You) או סדרות שלעולם לא מתו ("חברים"). לרשימה הזאת אפשר להוסיף את סדרות האיכות מהעבר שהקידמה מאפשרת לכם בנדיבותה לצפות בהן ברצף. אולי כבר צפיתם בהן פעם בתדירות של פרק בשבוע וכעת הן בהחלט ראויות לזלילה חוזרת בבינג', ואולי לא צפיתם בהן מעולם וזאת ההזדמנות שלכם להשלים את ההשכלה הטלוויזיונית הקלאסית שלכם בלחיצת כפתור נוחה. אז ברוח הגעתן של "סיינפלד" ו"המשרד" לנטפליקס קבלו רשימה (חלקית, כמובן) של סדרות עבר שמהן תוכלו להרכיב את פלייליסט הבינג' הבא שלכם - אלו שלא משנה כמה זמן עבר, הן עדיין רלוונטיות בכל שיחת ברזייה ומהוות רפרנס יעיל ואיכותי לכל דעה על טלוויזיה שתבחרו לאמץ. כמו תמיד, אתם יותר ממוזמנים להוסיף את שלכם בתגובות.
עמוק באדמה (Six Feet Under), 2001
מחויבות: חמש עונות (63 פרקים, שעה כל אחד).
זמינה לצפייה: ב-VOD של HOT, yes וסלקום tv.
תקציר למי שחי בפלנטה אחרת (או עוד לא נולד): משפחת פישר היא משפחה שמפעילה בית לוויות בלוס אנג'לס. כלומר מחזיקה עסק שמקבל את הגופות, חונט אותן, פוגש באבלים, מציע להם אקססוריז כמו ארון קבורה, חלל לקיים בו את הטקס ואת המינגלינג שאחריו. כל פרק מתחיל בסצנת מוות של הלקוח המרכזי של הפרק (הנחרטת שבהן - מוות מקופסת צואה שהושלכה ממטוס במהלך טיסה). בשאר הזמן אנו עוקבים אחר החיים של נייט (פיטר קראוזה), ברנדה (רייצ'ל גריפיתס), דייויד (מייקל סי. הול), רות (פרנסס קונרוי) וקלייר (לורן אמברוז) שמתמודדים עם.. ובכן, עם החיים.
האם היא צולחת את מבחן הזמן? אומר זאת כך, "עמוק באדמה" היא סדרת הטלוויזיה הטובה ביותר ששודרה אי פעם. סליחה "הסמויה", סליחה "הסופרנוס". "עמוק באדמה" היא מופת של כתיבה ומשחק, וגם שני העשורים שעברו מאז שעלתה לראשונה לא מקהים את העוקץ המרגש שלה. היא אומנם לא שמרה על אחידות בכל עונותיה, אבל תמיד נשארה מעל הרף העליון והאיכותי. ייתכן והקצב שלה ייתפס כמיושן מעט אבל אתם תתרגלו מהר. משפחת פישר ניהלה את אותם הריבים שאתם מנהלים היום, אמרה את אותם המשפטים, התמודדה עם אותן הדילמות ונכנסה ללב של כל מי שצפה בה. כמו כן היא מחזיקה בתואר המכובד "הסדרה עם פרק הגמר המכבד והמוצלח ביותר אי פעם", כולל סצנת סיום שכל מי שצפה בה לא ישכח אותה לעולם.
בשורה התחתונה: סדרת חובה לכל מי שרוצה לדעת מאיזה חומרים עשויה הדרמה המושלמת והעל זמנית, וגם כדי להבין מאין הגיע דקסטר לחיינו.
הסמויה (The Wire), 2002
מחויבות: חמש עונות (60 פרקים, כשעה כל אחד).
זמינה לצפייה: ב-VOD של HOT, yes וסלקום tv.
תקציר למי שחי על פלנטה אחרת (או למי שלא צלח את הפרקים הראשונים): בולטימור, שהיא הלוקיישן שבחר דיוויד סיימון לסדרה שלו, היא זירת מאבק של שלל מוסדות וגופים. בעונה הראשונה אלה המשטרה, הפושעים שהיא מנסה לעצור והחברה שסופגת את השבבים מהעצים שנחטבים. בעונות הבאות זה ממשיך לעובדי נמל, מערכת החינוך, התקשורת והפוליטיקות, הסיאובים, האינטרסים ושאר מתסכלי הנשמה שמניעים את הגופים האלה - אבל גם על האנשים הטובים שמנסים לשפר את העולם. "הסמויה" גם העניקה לעולם בין היתר את אידריס אלבה (סטרינגר בל בסדרה), דומיניק ווסט (ג'ימי מק'נולטי) ומייקל קיי. ויליאמס (עומאר ליטל), שלאחרונה הלך לעולמו.
האם היא צולחת את מבחן הזמן? לגמרי. "הסמויה" עדיין נחשבת בשיחות הברזייה האליטיסטיות כ"סדרה הטובה ביותר אי פעם", ולא מעט בצדק. כן, זה נשמע כמו הסדרה הכי כבדה ומעייפת בעולם, מנת מציאות מתישה בתוך שפע של אסקפיזם, אבל סיימון הצליח ליצור סדרה כל כך חכמה שהצפייה בה היא מעוררת מחשבתית בלי לדרוש מאמץ. האופן בו האקטיביזם המפוכח שלו נשזר בסיפורים האישיים שואב את הצופה פנימה, ומפיח חיים במבט העל של סיימון על הקשר שבין מערכות אכיפת החוק במוסדות שלנו לבין החברה שמולה הן מתנהלות. "הסמויה" הגיעה בסמוך ל"הסופרנוס" ויחד איתה הפכה את HBO לכוח שאי אפשר להתעלם ממנו, כשסיפקה לצופים אלטרנטיבה מתוחכמת לסדרות הפשע מהרשתות המסחריות, וכן - לטוב ולרע היא עדיין רלוונטית כפי שהייתה כששודרה לראשונה.
בשורה התחתונה: סדרת חובה בארגז הכלים של כל אקטיביסט או אקטיביסט מתיימר. אפשר ורצוי גם להפטיר שאתם הערצתם את עומאר עוד לפני שזה היה פופולרי.
רוק 30 (30 Rock), 2006
מחויבות: שבע עונות (139 פרקים, 20-30 דקות כל אחד + פרק איחוד-קורונה מ-2020).
זמינה לצפייה: ב-VOD של HOT ופרטנר tv.
תקציר למי שחי על פלנטה אחרת (או תוהה איפה התחיל הרומן שלנו עם טינה פיי): קשה להגיד שעלילה היא העניין המרכזי ב"רוק 30", אבל לצורך העניין אפשר לפרוש פה את פרטי צלחת הפטרי שבתוכה מתנהלת הסדרה. ליז למון היא כותבת בתוכנית מערכונים א-לה "סאטרדיי נייט לייב", בשם TGS (ראשי תיבות של The Girlie Show). עם שלל השריטות שלה היא עדיין האדם הכי שפוי על הסט לעומת מי שמקיף אותה - ג'נה מרוני (ג'יין קרקובסקי), האשה שאף מניירת סלבס לא זרה לה, טרייסי ג'ורדן (טרייסי מורגן), ג'ק דונגי (דמות שהחזירה לתודעה את אלק בולדווין), שמייצג את דרג המנהלים הקפיטליסטי וקנת' פארסל (ג'ק מק'ברייר), המתמחה התמים שיעשה הכול כדי לעבוד בתעשייה.
האם היא צולחת את מבחן הזמן? בהחלט. אחרי "המשרד", רשת NBC היכתה את שוק הקומדיה עם "רוק 30", שהייתה (לזמנה) מהירה מאוד, שנונה להפליא, מטורללת לגמרי והכילה את ה-DNA של פיי שלמדנו להכיר ולאהוב - זה שלא נותן לך זמן לעצור ולנשום בין פאנץ' לפאנץ'. הסגנון הבאמת מבריק של פיי, שביססה את הכתיבה על הניסיון שלה ככותבת ב-SNL לשלב שבין מודעות עצמית גבוהה והיעדר מוחלט של התנשאות, לבין סאטירה חדת אבחנה וחכמה על כל הדרגים באחורי הקלעים של עסקי השעשועים. אם מתחשק לכם להשוות, היזכרו נא ב"סטודיו 60", קומדיה של ארון סורקין שעלתה ממש במקביל, עסקה באותו נושא וגילמה הבטחה גדולה לעין ערוך, אבל שרדה רק עונה אחת. "רוק 30" נותרה מעולה עד הרגע האחרון (למעשה העונה האחרונה הייתה אחת הטובות) והיא עדיין בית ספר מעולה להומור, פאנצ'ים ואמירה ביקורתית, רק תגיעו מרוכזים.
בשורה התחתונה: סדרת חובה למי שרוצה לקבל את טינה פיי בפורמט המזוכך והמרוכז ביותר שלה.
הסופרנוס (The Sopranos), 1999
מחויבות: שש עונות (86 פרקים, כ-50 דקות כל אחד).
זמינה לצפייה: ב-VOD של HOT, yes וסלקום tv.
תקציר למי שחי על פלנטה אחרת: טוני סופרנו הוא בוס מאפיה מודרני בניו ג'רזי, שלא זוכה לייצוג המחמיא (גם אם שטחי) שלו זכו נציגי המאפיה הקודמים בטלוויזיה ובקולנוע, אלא מציג דמות מורכבת מדי. טוני (ג'יימס גנדולפיני, זכותו תגן עלינו) לא רק עורף ראשים או מאציל סמכויות לאחרים שיתלכלכו בדם, הוא גם מנהל חיי משפחה ובעיקר סובל מהתקפי חרדה שמביאים אותו לטיפול פסיכולוגי. עונות "הסופרנוס" מלאות במוות מדמם, אלימות אכזרית ודילמות מתחומי המשפחה, הכסף והנפש.
האם היא צולחת את מבחן הזמן? לחלוטין. "הסופרנוס" הביאה לחיינו את האנטי-גיבור האולטימטיבי, המאפיונר הראשון אי פעם שסבל מהתקפי חרדה. המנעד של טוני סופרנו נע בין אבא פגיע, בעל, בן לאמא שתלטנית ועד למאפיונר קטלני וחסר רחמים. רגע אחד הוא מכניס למישהו מכות ורגע אחרי זה מביא את הבת שלו לאימון כדורגל או צולל לבריכה כדי להציל את הבן המתאבד שלו. התזוזות בין הקצוות שבמנעד הזה טלטלו את הצופים בין הזדהות לדחייה והותירו אותם סחוטים ומוטרפים. אז נכון, האנטי-גיבור, זה שהניח את היסודות לאינסוף טיפוסים שהגיעו אחר כך (וולטר וייט מ"שובר שורות" הוא אחד הבולטים) הוא כבר לא חידוש פלאי כמו בתקופה שבה עלתה "הסופרנוס", אבל שאר הרבדים של הסדרה משאירים אותה בועטת ואפקטיבית גם היום. גם אם אתם לא בטים סופרנוס, עדיין שווה להקדיש לה את הזמן.
בשורה התחתונה: סדרת חובה למי שרוצה לדעת איפה עבר קו הגבול שבו השתנתה הדרמה הטלוויזיונית, כי בסופו של דבר הכל איכשהו מתנקז לסופרנוס.
אחוזת דאונטון (Downton Abbey), 2010
מחויבות: שש עונות (52 פרקים, 45-60 דקות כל אחד).
זמינה לצפייה: בנטפליקס וב-VOD של HOT ופרטנר tv.
תקציר למי שחי על פלנטה אחרת: משפחת קרולי היא משפחת אצולה אנגלית המתגוררת באחוזת יורקשייר. היא מחזיקה בנכסים ובלהק עובדים ומשרתים שחיים "מתחת למדרגות", כיאה לזמן שבו היא מתרחשת - שנת 1912. על משפחת קרולי נמנים אנשים חביבים יותר או פחות, אבל כולם אדיבים מאוד אל צוות המשרתים והאחד לשני, ושומרים על כללי הנימוס המקובלים כשהם לבושים בבגדים תקופתיים (לעיתים מקוריים!) ומנהלים את חייהם האישיים לאור אירועי התקופה (הסדרה נפתחת בטביעת הטיטאניק, לדוגמה).
האם היא צולחת את מבחן הזמן? כמובן, אם כי אולי זאת לא חכמה כי היא לא כזאת עתיקה. כך או כך, אזכור המילה "מחויבות" בהקשר של "אחוזת דאונטון" אינו מדויק, בלשון המעטה. המילה "עונג" תהיה יותר נכונה לצורך העניין. "אחוזת דאונטון" היא הסבוניה המושלמת, הסדרה שאליה צריך לשאת עיניו כל מי שמעוניין לייצר טלנובלה - תקופתית או בת זמננו - ולהפנים את אופן בניית הדמויות, הסיפור, הדיאלוגים והמינונים המושלמים בין טקסט לסאבטקסט. "דאונטון" הרימה רף מרשים של אלגנטיות, שנינות, עידון ואיפוק, וכל אלה לא הפכו אותה לדרמטית או מרגשת פחות, נהפוך הוא. היו בה די והותר התרחשויות שהיו יכולות לפרנס טלנובלות שלמות - בגידות, מזימות מאחורי הגב, רומנים בהסתר, מיתות שערורייתיות (היי דיפלומט טורקי שמת תוך כדי משגל עם ליידי מרי) וסודות בלי סוף, אבל הגימור המלוטש והאלגנטי הפכו אותה לממכרת מהרגע הראשון, גם היום. ואם זה לא מספיק יש לי שתי מילים בשבילכם: מגי סמית'.
בשורה התחתונה: סדרת חובה לחובבי הז'אנר ולמי שרוצה להבין את מי "ברידג'רטון" מנסה לחקות.
בנות (Girls), 2012
מחויבות: שש עונות (62 פרקים, 25-40 דקות כל אחד).
זמינה לצפייה: ב-VOD של HOT ,yes וסלקום tv.
תקציר למי שחי על פלנטה אחרת: לינה דנהאם היא האנה, בחורה צעירה בשנות ה-20 המוקדמות שלה שחיה בניו יורק, קצת על חשבון ההורים, וחולמת להיות סופרת. למרבה מזלה, היא לא עוברת את זה לבד אלא עם החברות שלה - ג'סה הנשמה החופשייה, מארני היפה והלחוצה, ושושנה התמימה והמוזרה. הן גרו בניו יורק העכשווית, ניהלו חיי אהבה, חלמו על קריירה וניסו לחיות חיים שירכינו ראש בפני האידיאלים החדשים שליקטו ועיצבו במהלך חייהן הקצרים.
האם היא צולחת את מבחן הזמן? כן, ולו בשל העובדה שלא עבר מספיק זמן כדי שהיא תתיישן. בעקבות משפט סרקסטי אחד שהופנה כלפי עצמה, האנה הפכה לקולו של דור וזיכתה בצדק את "בנות" בתואר "פורצת דרך" בכל מה שקשור לנשיות עכשווית. דנהאם, שגם יצרה את הסדרה, פירקה לגורמים את הטוב והרע של המילניאליזם - על טרחנותו, הריכוז העצמי והיעדר ההומור שלו, מול המוסר המפותח והרגישות לאחר. ככוכבת הראשית, שלא ממש ענתה על מה שנחשב לנורמות היופי הסטנדרטיות של הטלוויזיה, היא לא בחלה בהצגת עירום עצמי ובסצנות סקס ריאליסטיות, ויותר מכל - היא הגיעה בעיתוי מדהים, בדיוק כשמהפכת MeToo התחילה לבעבע מתחת לקרקע וההכרה בסכנה שבמניפולטיביות (בעיקר גברית, אבל גם נשית) רעילה. הפרק הזכור ביותר שלה הוא השלישי בעונה השישית והאחרונה, בו היא מדגימה כיצד הטרדה מינית יכולה לשתק ולהכניע גם את האשה החכמה והמודעת ביותר.
בשורה התחתונה: סדרת חובה לכל מי שמחבבת דיונים על נשיות בטלוויזיה והתעוררות פמיניסטית, ולמי שכמו האנה נמאס לו מתחומים אפורים.
סקראבס (Scrubs), 2001
מחויבות: תשע עונות (182 פרקים, 25-30 דקות כל אחד).
זמינה לצפייה: ב-VOD של סלקום tv.
תקציר למי שחי על פלנטה אחרת (או סתם למי שלא טרח להתעכב עליה בזפזופ): קומדיה המלווה את הצוות הרפואי בבית החולים "הלב הקדוש", החל מהמתמחים, דרך הרופאים וכלה בסגל המנהל.
האם היא צולחת את מבחן הזמן? כן, ואף בהצטיינות! למרות היותה בת שני עשורים, "סקראבס" לא נופלת מקומדיות עכשוויות, בעיקר בזכות הקצב המהיר וההומור האסוציאטיבי והמטופש שלה. משום מה היא לא זכתה להערכה המגיעה לה בזמנו, אבל בינג'ים שלה משעשעים לא פחות ואפילו יותר מ"חברים", בעיקר הודות לדמויות המשנה (השרת ברף, ד"ר פרי קוקס וראש המחלקה, בוב קלסו), למרות שגם הדמויות הראשיות בהחלט נושאות בעול. "סקראבס" היא המחשה מצוינת לשילוב מוצלח בין הומור בתי חולים ומוות שחור משחור, נונסנס מטופש, דמויות על גבול הקריקטורה שמחזיקות גם עלילה דרמטית מרגשת באמת ופסקול משגע. היא גם רלוונטית יותר מתמיד כשברקע מחאת המתמחים שתופסת תאוצה, רק עשו לעצמם טובה - ותרו על העונה התשיעית ואל תתקרבו לפודקאסט של זאק בראף ודונלד פייסון (ג'יי.די וטורק). יש דברים שלא כדאי להרוס.
בשורה התחתונה: סדרת חובה לכל מי שרוצה, ובכן, לצחוק, וגם לקבל את הפריקוול של ד"ר האוס כשהוא עוד היה ד"ר פרי קוקס.
סקס והעיר הגדולה (Sex and the City), 1998
מחויבות: שש עונות (94 פרקים, 25-30 דקות כל אחד).
זמינה לצפייה: זמינה לצפייה ב-VOD של HOT, yes וסלקום tv.
תקציר למי שחי על פלנטה אחרת: ארבע נשים צעירות שחיות בניו יורק, כל אחד מביאה איתה אישיות אחרת: שארלוט הרומנטית והשמרנית, סמנתה המינית והפרועה, מירנדה המעשית וההגיונית וקארי, אשה מהורהרת שמעריצה נעליים וגברים בלתי מושגים והקול שלה הוא זה שמוביל את הסדרה. יחד הן נפגשות לשיחות נשים שחלקן עוסקות בגברים וחלקן בהיבטים אחרים של הנשיות, עניין פורץ דרך בזמנו, ומתחזקות חברות נשית.
האם היא צולחת את מבחן הזמן? אפשר להתווכח על זה. את המעמד המיתולוגי שלה בהיסטוריה של הטלוויזיה, "סקס והעיר הגדולה" הרוויחה ביושר. היא הביאה למסך הקטן שפה שונה, הצצה אמיצה (גם אם היום היא נשמעת מובנת מאליה) ליחסים של נשים האחת עם השנייה ועם עצמן - ובעיקר אומץ לגעת. היא הבסיס שעליו הונחו אינסוף סדרות נשיות, הבולטת שבהן היא "בנות" הנ"ל, והיא עשתה את זה בימים שעוד לא היה אפילו DVD או ממיר מקליט ואנשים נאלצו לבטל תוכניות כדי לצפות בה. נכון, אז עוד לא הבנו שקארי בראדשו היא ילדה מפונקת ובלתי נסבלת ומאוד רצינו שהיא סוף סוף תצליח להכניס את מיסטר ביג למערכת יחסים מחייבת. אך מאז החכמנו והיום שווה לצפות בה ולו בשביל דמויות כמו מירנדה וסמנתה, שהצליחו להעמיד קונטרה ריאליסטית ונוגעת ללב לסטיגמות נשיות, פלוס אפשר היה לסמוך עליהן שהן לעולם לא יצוצו בחצאית טוטו.
בשורה התחתונה: סדרת חובה ולו כדי שתוכלו להגיד בפה מלא שהחידוש העתיד לבוא קטסטרופלי ושבלי סמנתה זה לא שווה.
משחקי הכס (Games of Thrones), 2011
מחויבות: שמונה עונות (73 פרקים, 50-82 כל אחד)
זמינה לצפייה: ב-VOD של HOT, yes וסלקום tv.
תקציר למי שחי על פלנטה אחרת: נכון, במובן מסוים "משחקי הכס" התקיימה על פלנטה אחרת, אבל אל תתחכמו, הייתה שם גם עלילה. כשהיא מתבססת על ספרי "שיר של אש ושל קרח" מאת ג'ורג' ר.ר. מרטין, "משחקי הכס" הפנטסטית פורשת את סיפור מאבקן של שבע ממלכות, שבין משפחות האצולה שלהן מתנהלת מלחמה מתמשכת על הכס. וכן, זה פנטסטי כמו שזה נשמע - כולל דרקונים, זומבים, יצורים טלפתיים וחורף אינסופי שמפחיד את כולם.
האם היא צולחת את מבחן הזמן? שאלה חסרת משמעות במקרה של "משחקי הכס". למרות שהיא הסתיימה בסערה של תלונות על עלילה מפוזרת ורשלנות הפקתית, "משחקי הכס" היא עדיין אחד מהאירועים הטלוויזיונים המדוברים, המרשימים והמושקעים ביותר שהיו פה, נשקה לכמה פסגות של באזז וסימנה את תחילתו של עידן הטלוויזיה שנהנה מתקציבים בלתי מוגבלים. היא שילבה אינספור דמויות שגולמו על ידי שחקנים מופלאים, מופעי קרבות המוניים ריאליסטיים להחריד (עד כדי שיעמום, לפעמים) ועירום בוטה, חוצה מגדרים ובעיקר בלתי נחוץ בעליל. אחרי שנגמרו הספרים, HBO לא ויתרה ויצרה תסריטים משל עצמה שכבר לא עמדו בסטנדרט של הסיפור המקורי, שלא לדבר על חטאים כמו כוס של סטארבאקס שנכנסה לפריים או פריימים חשוכים מדי. אחרי לכתה, ניסו HBO ורשתות אחרות לייצר את היורשת, ועל אף שהרוב נכשלו - נקבל במהלך 2022 את "בית הדרקון". "משחקי הכס" הייתה ונותרה אפוס בקנה מידה קולנועי על המסך הקטן, ועכשיו אתם יכולים להישען אחורה ולקבל את כולו בבת אחת.
בשורה התחתונה: סדרת חובה. פשוט תצפו בזה וזהו.
