לא רק שיש דבר כזה ברבי פמיניסטית, עכשיו מתברר שיש אפילו ברבי עם הומור עצמי. "לתשומת לב יוצרי הסרט: מרגו רובי הייתה כנראה הליהוק הלא-נכון לתפקיד ברבי" ‑ מכריזה גולדה מאיר, סליחה, דיים הלן מירן, שמשמשת כקריינית, במהלך הסרט, באחד מאינספור הרגעים המבריקים בשובר הקופות המתוחכם. אחרי קמפיין יחצנות מסיבי שעוד יילמד בבתי ספר לשיווק וטריילרים צבעוניים ‑ המותג שהפך לשם נרדף לנשיות דכאנית המעודדת הפרעות אכילה ומציבה עבורן רף של מידות גוף בלתי אפשריות, לטקסט מעצים ונוקב נגד הפטריארכיה, שבמפתיע, מושך גם גברים רבים, שמתגנבים אליו מהתור של "אופנהיימר".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
רובי (33) עצמה מספרת שבכלל לא גדלה על ברבי. "לאחותי היו ברביות שאסור היה לי לגעת בהן. אבל לבת דודה שלי היו גם בובות ששיחקנו איתן כשבנינו ארמונות בים".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
אז מה גרם לשחקנית שעמלה במשך עשור כדי להפוך לסממן איכות בהוליווד, כולל חותמת כשרות מסקורסזה ("הזאב מוול סטריט") וטרנטינו ("היו זמנים בהוליווד") ומועמדות לאוסקר ("אני, טוניה"), להיכנס לנעלי הבובה הכי מפורסמת בעולם? מי שלקחה מזמן את הקריירה ההוליוודית שלה בידיים כדי לא להיות עוד בובה במערך הכוחות של גברים חזקים ‑ התשובה הברורה מופיעה בסרט שיצרה והופך את הברביות לסמל של העצמה נשית בוורוד.
רגע לפני שביתת השחקנים, שהורידה את השאלטר על הוליווד, רובי וראיין גוסלינג, שמגלם את קן, מגיעים למלון "ארבע העונות" בבוורלי הילס. בדומה לדמויות שהם מגלמים, למרות שמדובר ביום ארוך של ראיונות, שניהם נינוחים ומאוד נחמדים. כמה ימים אחר כך רובי כבר תביע תמיכה חד-משמעית בשביתה ותעצור גם את מסע יחסי הציבור האינטנסיבי לסרט שאמור להפוך אותה - סליחה, לקבע אותה - ככוכבת מספר אחת בהוליווד. ברבי סוציאליסטית.
בריאיון, רובי טוענת שברבי היא הרבה יותר מגוש פלסטיק. "כמו בכל מסע שעברתי עם דמויות שגילמתי, אתה לא יוצא החוצה כפי שנכנסת לתפקיד. מה שלא ציפיתי הוא שתהיה לי כל כך הרבה אמפתיה לבובה הזאת. היא עוררה אצלי הרבה רגשות. לא ציפיתי למשל לנהל בעקבותיה כל כך הרבה שיחות עומק על משמעות החיים או מה זה אושר אמיתי".
לא הכול היה ורוד בדרך. קודם כל היא הייתה צריכה לקבל את התפקיד. עוד ב-2009 הכריזו אולפני יוניברסל על הפקת סרט לייב אקשן של הבובה. ב-2014 סוני לקחו על עצמם את הפיתוח, כשאיימי שומר מיועדת לתפקיד הראשי (אוקיי, זה היה יכול להיות מעניין) ואחר כך אן האת'ווי. כשרובי וחברת ההפקה שלה לאקיצ'אפ - שהקימה יחד עם בעלה טום אקרלי וחברה הטוב ג'וזי מקנמרה - שמעה שהזכויות של סוני בסרט פקעו, היא קפצה מיד על ההזדמנות ונפגשה עם מנכ"ל מאטל, ינון קרייז הישראלי. "אמרתי לו, זו החברה שלנו, זה מה שאנחנו עושים, וזו הסיבה שאנחנו הם אלו שצריכים לעשות את 'ברבי'", סיפרה בריאיון ל"ווג".
האס, או האסית, בשרוול של רובי, היו הבמאית העצמאית, המפיקה והשחקנית גרטה גרוויג, מי שביימה וכתבה את "נשים קטנות" ו"ליידי בירד", והפכה לנביאת הקולנוע הפמיניסטי וההיפסטרי. "גרטה הייתה הבחירה הראשונה שלי ונורא חששתי שהיא לא תרצה, אבל לשמחתי היא אמרה כן, בתנאי שתוכל לעבוד על התסריט עם בן זוגה נואה באומבך" (במאי מוערך בעצמו, "חיים בין השורות" ועוד - א"א).
אמרת לה באותה הזדמנות שאת רוצה את תפקיד ברבי?
"לא, לא רציתי שהיא תרגיש מחויבת לבחור בי רק כי פניתי אליה. אמרתי לה על ההתחלה: אנו יכולים לבחור כל שחקנית לגלם את ברבי, את ממש לא צריכה ללהק אותי. אני לא איעלב. היא אמרה מיד: לא, אני רוצה אותך. הסברתי שוב שזה לא תנאי מבחינתי עד שגרטה ענתה, 'תשתקי. אני רוצה אותך'. אז נכנעתי".
קראתי שלגרטה ולבאומבך הייתה יד חופשית בכתיבת התסריט.
"כן, זה לא היה קל, אבל מאטל והאחים וורנר לא ראו אפילו דף אחד מהתסריט עד סוף הכתיבה".
ואיך הם הגיבו כשהם קיבלו אותו בסופו של דבר?
"נפלא. האמת שאני וטום חשבנו שהוא גאוני. הוא היה כל כך מבריק ואבסורדי, אבל לא ציפיתי שהוא גם יגרום לי לבכות", היא אומרת על העלילה שטוו גרוויג ובאומבך שכוללת משבר קיומי של ברבי שגורם לה להרהר במוות, לברוח מארץ הברביות ולנסות בין היתר להשיג תשובות מחברת מאטל במציאות. "חששנו שמאטל לא יסכימו לעשות אותו, כי גם הם משולבים בתוך התסריט, וויל פארל מגלם שם את המנכ"ל. אבל לשמחתי הם לא רק הסכימו, הם גם לא היו יכולים להיות יותר 'קול' ממה שהיו".
ההחלטה של מאטל והאחים וורנר לזרום עם התסריט של גרוויג ובאומבך השתלמה. הסרט, שהושקעו בו 145 מיליון דולר, כבר הרוויח 155 מיליון דולר בסוף השבוע הראשון בארצות הברית בלבד ומרסק כל תחזית אפשרית. רובי אגב, גרפה 12.5 מתוכם, מה שהופך אותה לאחת מהשחקניות והשחקנים המרוויחים ביותר לשנת 2022. זה עוד לפני שמדברים על הביקורות המשתפכות ועל הקאלט המתהווה שמלבים אנשי הימין הקיצוני האמריקני הזועמים על הפיכתה של ברבי לאייקון פמיניסטי, כולל סרטון ויראלי של הפרשן השמרני בן שפירו שורף בחצר האחורית שלו בובות.
וכמובן, אחראי נוסף להצלחה הוא העזר כנגדה, איש החיל קן, הלוא הוא גוסלינג, שגונב את הסרט בשיער מחומצן. כמו רובי, גם הוא מהגר (היא אוסטרלית, הוא קנדי), שחקן איכותי ("לה לה לנד") שזכה לזלזול בהוליווד בגלל יופיו, וכמוה, גם הוא הוכיח פעם אחר פעם כמה כל ההייטרים טועים. רובי מספרת שהוא היה הבחירה הראשונה לתפקיד. "מההתחלה רציתי אותו", היא אומרת, כמי שכיאה לאוטופיה הפמיניסטית של ברבילנד, משמשת גם כבוסית בפועל שלו. "יש לו את 'אנרגיית הקן' הזאת שצריך לתפקיד. לפני כמה שנים צפיתי בווידיאו שהפך לוויראלי שבו ראיין עצר קטטה ברחוב. הוא פשוט התערב והפריד במריבה. כבר אז חשבתי: איזה בחור נהדר וטוב, הוא הכי מתאים לגלם את קן. אתה צריך להיות בטוח בגבריות שלך כדי לגלם את התפקיד הזה. חוץ מזה, ממש שיחדתי אותו. אמרתי לו, 'אם תעשה את הסרט, אני אקנה לך מתנה כל יום".
גוסלינג, היא עמדה בהבטחה?
"לחלוטין. כל יום חיכתה לי בטריילר מתנה, עטופה יפה עם סרט ורוד. חשבתי שזה יפסיק באיזשהו שלב, אבל הן המשיכו לזרום לאורך כל הצילומים. קיבלתי ממנה שרשרת צדפים, שלט עם הכיתוב: 'תתפלל לגלוש', שטיח כניסה לבית, ספר על סוסים, שקראתי אגב, ועוד כל מיני מתנות בהשראת חוף הים. כל פעם שנכנסתי לקרוון שלי, הרגשתי כמו בחנות של טומי בהאמה (רשת אמריקאית לבגדי ים וחוף). באיזשהו שלב אמרתי לה תודה רבה, את לא צריכה להמשיך להביא לי מתנות כל יום, יש לך דברים טובים יותר לעשות עם הזמן שלך, כמו להפיק את הסרט הזה ולככב בו, אבל היא לא הפסיקה. אני חושב שהיא רצתה לעזור לי להבין את קן דרך המתנות האלו".
רובי: "בשלב מסוים חשבתי לעצמי: מה הוא עושה בכלל עם כל הג'אנק הזה שאני נותנת לו, ואז הבנתי שהוא מעביר אותו לבנות שלו (בנות שבע ותשע מבת זוגו, השחקנית אווה מנדס) והתחלתי לתת לו מתנות שיתאימו להן".
וחוץ מהמתנות, למה לקחת את התפקיד?
גוסלינג: "גרטה שלחה אליי את התסריט, וחשבתי שהוא התסריט הכי מבריק שקראתי. ואז יצאתי לחצר האחורית שלי, ומה אני רואה על הארץ, עם הפנים לתוך הבוץ, ליד לימון מעוך? בובת קן. זה היה הסימן. צילמתי את הבובה, שלחתי לגרטה וכתבתי שאני בפנים".
חששת שלא תהיה לך את "אנרגיית הקן" הדרושה לתפקיד?
"האמת שכן. בהתחלה לא הייתי בטוח שאני מבין מה זאת 'אנרגיית קן' בכלל, אבל בסופו של דבר בטחתי במרגו ובגרטה. ביום שחימצנו לי את השיער, סיפרו אותי בתספורת קן, לבשתי את הבגדים הזרחניים שלו ונעלתי את הרולר בליידס, התחלתי להרגיש את האנרגיה הזאת".
דווקא המעריצים היו ספקנים תחילה לגבי הליהוק של גוסלינג. או ליתר דיוק - כי הכול הרי הופך עכשיו לשערורייה - כתבו באינטרנט שגוסלינג בן ה-42 קצת מבוגר מדי לתפקיד. "טכנית, ברבי וקן הם בשנות ה-60 שלהם היום", מרגיעה רובי את המצקצקים. "שמעתי שיש אנשים שהתלוננו, אבל נזכרתי איך ב'גריז', מי שגילמו תיכוניסטים היו בכלל בסוף שנות ה-20 שלהם".
ותכלס, גוסלינג, איך הרגשת להסתובב עם השיער המחומצן הזה בגילך?
"הייתי די בבועה בתוך הסט, אבל כשיצאתי החוצה כדי לצלם את הסצנה בווניס ביץ' וכל הסלולרים מסביבי נשלפו וצילמו, הרגשתי די מגוחך".
רובי: "גם אני. זה היה הרגע הכי מביך בחיים שלי. ידעתי שברגע שנצא מהסט, נזכה להרבה תשומת לב מהאנשים באזור, אבל זה היה מטורף. מבחוץ צחקתי, אבל בפנים מַתִּי ממבוכה".
בסוף, זה סרט מאוד מצחיק. התאפקתם שלא להתפוצץ מצחוק במהלך הצילומים?
"הרבה פעמים לא הצלחתי להתאפק".
גוסלינג: "וגם גרטה. יש לגרטה את הצחוק הכי נפלא, שאתה מזהה מיד בים של צחוקים ורוצה לשמוע עוד ממנו. אני חושב שבגלל זה מאוד התאמצנו לגרום לה לצחוק".
רובי: "היו הרבה קטעים שראיין אילתר. למשל, הרגע שבו הוא הרכיב את משקפי השמש על משקפי שמש או זרק את בגדי הברבי מהמרפסת והתנהג כמו ילד קטן בטנטרום, מה שלא היה בתסריט. אני, גרטה וכל מי שעמד מאחורי המצלמות פשוט בכינו מרוב צחוק".
בנימין טוביאס
"גרטה גרוויג לא רק רוצה להיות 'הבמאית האישה' הכי גדולה, היא רוצה להיות במאית גדולה בהוליווד, נקודה". כך הוכרז בכתבת פרופיל ב"ניו יורקר" בתחילת יולי. שום דבר בדימוי של השחקנית המתוקה שמגמגמת בסרטים היפסטריים כמו "פרנסס הא", רוקדת בקליפים של "ארקייד פייר" ונראית כמו נערת קולג' אבודה לא הצביע על היומרה להיות הספילברג הבא. ובכן, יש לה. והיום אחרי שלושה סרטים ("ליידי בירד" שהיה אינדי, "נשים קטנות" שהיה סרט חג מולד הוליוודי, ו"ברבי"), זה נראה טבעי לחלוטין.
היו לא מעט כוכבים שהתנסו בבימוי - קווין קוסטנר, מל גיבסון, בן אפלק, ג'ורג' קלוני - ורובם גם זכו לעמוד בפודיום באוסקר עם פסלונים כבר בסרט הראשון או השני שלהם מאחורי המצלמה, לרוב איזה סרט מלחמה עם מיליון ניצבים. אצל כולם קריירת הבימוי הייתה בסך הכול הרחבה של הכוכבות שלהם, בשילוב ניסיון להתמודד עם משבר אמצע החיים. תראו, הוא יודע גם לביים!
אף אחד לא יטעה לחשוב שגרוויג היא כוכבת. במקסימום היא נסיכת אינדי שכמה עכברי סינמטקים התאהבו בה לפני עשור פלוס ב"גרינברג" העלום. אבל לגרוויג - מאחורי החזות הגיקית העדינה - יש חתיכת אגו, ויומרה, וביצים. פעם, לפני שהוא קונסל, היה נהוג לומר על כל במאי ניו-יורקי שהוא עושה סרטים "בסגנון וודי אלן". גרוויג השתתפה פעם בסרט של וודי אלן, התחרטה והחזירה את הכסף, אבל מבחינת הכוונות והיומרות שלה היא לגמרי חושבת על המסלול של אלן, ויותר: קטנה, חנונית, אינטלקטואלית נבוכה - ולגמרי אימפריה של קולנוע. והפעם בהוליווד. בואו רק נקווה שהסיום יהיה טוב יותר.
פורסם לראשונה: 00:01, 28.07.23
