הגיבור המורכב או האנטי גיבור הוא אחת ממתנותיו היפות של המסך הקטן לצופים בשני העשורים האחרונים. טוני סופרנו יכול להביט על צאצאיו הטלוויזיונים בגאווה ובנחת. גברים ונשים פגומים, לעתים עם מוסר מפוקפק, מורכבים, מתנדנדים בין הטוב לרע, מובילים סדרות מצוינות, מעוררות מחשבה והזדהות. אברהם אברהם, החוקר המבריק שמככב ב-The Calling, לא יתקבל למועדון הזה, למרבה הצער. על אף הפוטנציאל הדואלי של שמו שמרמז על קונפליקט פנימי, הגיבור המוכשר של סדרת הבלש החדשה של פיקוק (שירות הסטרימינג של NBC, שלא פעיל אצלנו בארץ) יכול מקסימום לככב ברשימת סדרות ה"במה לעזאזל צפיתי הרגע", במקרה הטוב.
וזה לא שלא היה עם מה לעבוד מלכתחילה. The Calling היא עיבוד אמריקני ל"תיק נעדר", רב המכר של דרור משעני. "תיק נעדר" כבר זכה לעיבוד מוצלח למדי בארץ, בסדרה עם אותו השם, שעלתה ב-2019 בכאן, ושנה לאחר מכן בקשת. מוריס כהן היה אברהם אברהם, שוטר חד וצנוע, חובב ספרי בלשים, שניסה לפענח תיק היעדרות של נער בן 16. אלא שבארצות הברית הופקד על הפרשנות (החופשית למדי) והכתיבה דיוויד אי. קלי - האיש שתמיד נזכור לו את "אלי מקביל", "פרקליטי LA" ו"שקרים קטנים גדולים", אף שלאחרונה הוא מייצר יותר תכנים שתעדיפו לשכוח.
ביקורות טלוויזיה נוספות:
לאברהם אברהם האמריקני אין שום דבר עם הגרסה הישראלית שלו, ולא שיש עם זה משהו רע, אלא שגם אין לו שום דבר אחר שעשוי להפוך אותו לדמות מעניינת. למעשה הוא ההופכי הקיצון של האנטי גיבור – הוא גיבור שיודע הכל, אין לו שום התלבטות או קונפליקט, אין לנו שום גישה לעולם הפנימי שלו ולאופן שבו הוא מפענח את התיקים שנופלים לידיו, והפרסונה שלו מעקרת את כל הרעיון של דרמה אנושית שנשענת על תעלומת מתח. החידה שעומדת במרכזה של The Calling מבוססת על "תיק נעדר" וגם על ספר ההמשך "אפשרות של אלימות", אבל מעבר לזה היא לא ניחנה בדיוק ובקסם שמביא איתו הגיבור הספרותי, ולצורך העניין, אם להיות בוטים, לא ניחנה גם בשום דבר אחר.
ג'ף ווילבוש, שמגלם את אברהם אברהם, החוקר הצעיר והכריזמטי, גילם את אחיה הסורר של דמותה של שירה האס ב"המורדת". הפעם הוא רותם את הדת היהודית מכיוון אחר – אברהם הוא חוקר שמבסס את שיטות החקירה שלו על התלמוד, ובאופן כללי על היהדות. אני לא יודעת מה זה אומר למעט העובדה שמדי פעם הוא פולט אמירות כמו "התלמוד מלמד אותנו להתייחס לאדם כעולם ומלואו ולהיות אמפתיים", ואז משפיל את הנחקר שלו כשהוא משאיר אותו בחליפת הנקניקייה שאיתה הוא נעצר בזירה, משקר לנחקרים או נוקט באמצעים לא אתיים אחרים כדי לחלץ מהם הודאות. אברהם נחשב לעילוי בתחנה שבה הוא עובד בגלל היכולת המניפולטיבית שלו לתמרן נחקרים, מה שנתפס בטעות על ידי הקולגות שלו (בעיקר ג'נין, שמגלמת ג'וליאנה קנפילד, שהוצמדה אליו בניגוד לרצונו) כהבנה עמוקה של נפש האדם. הוא החוקר הבעייתי, הסוליסט, המסתורי והכריזמטי שעכשיו נוסף לו גם נופך אניגמטי נוסף: הוא יהודי דתי.
הקלישאתיות של אברהם משליכה שלא בטובתה על שאר הסדרה. תעלומת המתח לא מצליחה לעניין, הדמויות לא מתרוממות, הדיאלוגים שטחיים ובאופן כללי כל האריזה מיושנת ונעדרת ניצוץ. זה מסוג הסדרות שרשתות מסחריות בארצות הברית מספקות דווקא לקהל המבוגר והמנומנם שלהם בברודקאסט ולא בערוצי הסטרימינג, שהם אכסנייה לאיכות וליצירתיות שלא כבולה לצנזורה ולמרות המפרסמים. כל הקז'ואליות הכובשת של הדמות הראשית שברא משעני ואז קיבלה ביטוי אצל אברהם של מוריס כהן נעלמת פה, ומוחלפת בסוג של רובוט אנושי, שרלוקי משהו, שמשיג תובנות בחקירה באמצעות ציור אובססיבי של דגים (כמה מוזר ומעניין וחסר משמעות!). אברהם והקולגות שלו מדלגים ביעילות על כל קצה חוט שעשוי להוביל לדיון מעניין על סיטואציות אנושיות, בהחלט אחת הנקודות העקביות בסדרה שהייעוד שלה, רבותיי, הוא לבזבז לכם את הזמן או להוביל אתכם בבטחה לשינה עמוקה.