העולם המדומיין שהגה סופר המדע בדיוני פרנק הרברט ביצירתו "חולית" מגולל פקעת סבוכה של קווים עלילתיים ובמרכזם תככים ומזימות, מאבקים פוליטיים, מערכות צבאיות, והתנגשות של ערכים חברתיים, כלכליים, ודתיים. כל אלה באים לידי ביטוי בגרסה הקולנועית המעודכנת והמאוד מרשימה שביים דני וילנב הקנדי, ושהוקרנה לראשונה בבכורה עולמית מצופה בפסטיבל הסרטים ה-78 של ונציה.
"חולית" – טריילר
(האחים וורנר)
אבל הקרב העז, היצרי והמהותי ב"חולית" 2021 מתחולל דווקא מאחורי הקלעים על רקע החלטת אולפני האחים וורנר להפיץ את הסרט (כמו שאר הכותרים שלהם ב-2021) לפלטפורמת הסטרימינג HBO מקס במקביל ליציאתו בבתי הקולנוע בחודש הבא. "הצוות שלי ואני הקדשנו יותר משלוש שנים מחיינו כדי ליצור חוויה מיוחדת למסך הגדול. הדימויים והצלילים של הסרט שלנו עוצבו באופן ממוקד כדי להיראות בבתי הקולנוע", כתב וילנב בטור נוקב למגזין "וראייטי", שבו תקף חזיתית את ראשי תאגיד וורנר מדיה על ההחלטה שעלולה לטענתו לקבור את הסרט ואת אלו שמתוכננים אחריו.
אחרי הבכורה העולמית בוונציה, אפשר לקבוע שהצדק עם הבמאי. "חולית" מספק חוויה קולנועית אפית מפעימה, גדולה מהחיים וגדולה על המסך הקטן. וילנב קבע שמדובר בסרט הטוב ביותר בקריירה המפוארת שלו, וניכר שהוא השקיע בו המון חשיבה מקורית ויצירתית לשביעות רצונם של מעריציו ושל מעריצי הרברט, וכן חובבי המדע הבדיוני הקשה וחובבי אופרות החלל (מדובר בשני פלגים שונים, ולעיתים עוינים בקהילת הגיקים, אך סביר להניח שהם יגיעו להסכמה חיובית בנוגע ל"חולית"). ייתכן שגם ראשי וורנר מדיה שבעי רצון מהתוצאה הסופית, אולי אפילו הבוס הגדול ג'ון סטאנקי (יו"ר חברת האם AT&T). וילנב הטיח בהם שכל מה שמעניין אותם זה כסף, והקידום של HBO מקס, ערוץ הסטרימינג המחודש שבבעלותם. אבל כנראה שגם הוא מבין שהם אלה שהקצו להפקה סכום מוערך של 165 מיליון דולר, והם צריכים להחזיר את ההשקעה במציאות חדשה, שלא מבטיחה טובות בתקופת הקורונה ומהפכת הצפייה הביתית.
מרהיב, מורכב ועמוק ככל שיהיה, הפוטנציאל הקופתי של "חולית" מוגבל. מדובר בסרט לאנשים חושבים, ולמרות שאין בו סצנות מין או אלימות מדממת מהסוג האסור שיקנו לו תואר R-rated, הוא אינו מותאם לילדים צעירים - וילדים צעירים הם הקהל השבוי היחיד שנותר בבתי הקולנוע כיום. ההורים מעדיפים לצרוך את התכנים שלהם בבית, ולהתענג על "משחקי הכס" ב-HBO מקס. ואכן, הקהל המסור של סדרת הטלוויזיה יכול להתנחם בחול הטובעני של "חולית", על החרבות ביד, הסכינים בגב, הגינונים בסגנון ימי הביניים והמתחים בין משפחות יריבות. במקום משפחת סטארק יש לנו את בית אטריידיס, במקום משפחת לניסטר יש לנו את בית הרקונן. במקום שבטי הדותראקים, יש לנו את הפרמן (ואת חאל ג'ייסון מומואה, ירום הודו, שקושר איתם קשר בדמות של דאנקן איידהו).
הקשרים האסוציאטיביים עם "משחקי הכס" ופנטזיות אפיות רבות אחרות מורגשים, אולם הסרט הוא כאמור עיבוד לספרו הקאנוני של הרברט מ-1965, ומשתדל להיות נאמן למקור כפי שהוא מקורי בפני עצמו. מנגד, ברור שוילנב מנסה לבדל את סרטו מעיבודים קודמים לספר. מהיוזמה ההרפתקנית של אלחנדרו חודורובסקי בשנות ה-70 שנגנזה עוד לפני שלב ההפקה (לפחות יצא מהניסיון הכושל סרט תיעודי מעניין, "חולית של חודורובסקי" ב-2013), דרך העיבוד של דיוויד לינץ' ב-1984, ועד המיני-סדרה מבית ערוץ Sci-fi ב-2000. העלילה היא אותה עלילה והדמויות הן אותן דמויות (למעט פייד ראותה, אחיינו של מנהיג בית הרקונן שאותו גילם סטינג עבור לינץ' ופה לא מופיע כלל וכלל), אך העיצוב שלהן שונה בתכלית וכך גם האווירה הכללית, המרצינה מאוד ביחס למפגן הקאמפי של לינץ', שרבים רואים בו את סרטו הרע ביותר של הבמאי המהולל. וילנב לקח את העולם המופלא של "חולית" לכיוונים אחרים לחלוטין. רחוק יותר מלינץ', קרוב יותר לג'ורג' לוקאס. בגרסת 2021 של "חולית" יש המון מתוך היקום של "מלחמת הכוכבים". זה רק טבעי, שכן לוקאס עצמו שאב השראה מספרו של הרברט, לא פחות משוילנב שאב מגלקסיה רחוקה רחוקה.
על פניו, הסיפור של "חולית" הוא מיתוס התבגרות מהסוג שחוקר התרבות הנודע ג'וזף קמפבל זיהה, ואשר חוזר על עצמו בגרסאות שונות ומשונות מהתנ"ך, המיתולוגיות הקדומות של מצרים ויוון, וגם אלה העכשוויות כמו "מלחמת הכוכבים", "משחקי הרעב" ו"הארי פוטר". גם פה הגיבור המרכזי הוא נער חולמני שנאלץ לעבור תהליך התבגרות מואץ מכורח הנסיבות ועולה לגדולה כחלק ממאבק איתנים בין טוב לרע. הנער הזה הוא פול (טימותי שאלאמה), והוא חוסה בצל אביו, הדוכס האוהב והאצילי ליטו אטריידיס (אוסקר אייזק) ואמו ג'סיקה (רבקה פרגוסון) המשתייכת למסדר רב עוצמה של מכשפות. בית אטריידיס כפוף לקיסרות בראשות מנהיג כל יכול, אשר מתמרן את הפוליטיקה המקומית בהתאם לתאוות הכוח שלו. מי שהופכים לבני ברית וקבלני הביצוע שלו למיגור בית אטריידיס הם בני הרקונן בהנהגת לורד בארון הנבזי (סטלן סקושגורד בהופעה פיזית מעוותת ומהפנטת בו זמנית) והמצביא שלו ראבאן (דייב באטיסטה שמזכיר מאוד את פול סמית' הישראלי שגילם את התפקיד אצל לינץ').
שני הבתים היריבים נמצאים על מסלול התנגשות כשהקיסר מורה לבני הרקונן לסיים את המנדט שניתן להם על הכוכב אראקיס, שבו מצוי המשאב יקר הערך ביותר ביקום: "התבלין". משאב שנמצא רק על הכוכב המדברי (ושמזכיר מאוד את טטואין) ואשר מאפשר לשלב בין זמן ומקום ולתמרן אותם לצורך מסעות למרחקים, ומי יודע מה עוד. במהלך הכהונה שלהם באראקיס הם שיעבדו וטבחו באוכלוסיה המקומית, הפרמן. מעין בדואים שמתגוררים במערות בתוך המדבר. הם מנסים להתקומם נגד שליטיהם האכזריים והחמושים היטב. מנגד, הפרמן הסתגלו לתנאי המדבר הקשים במדבר, יודעים איך לשרוד בו, וחיים בסימביוזה עם תולעי הענק שחולשות על החוליות העצומות מתחת לפני האדמה. ובנוסף לכל, יש להם אמונה בגאולה, ובמשיח שיבוא להצילם על פי הנבואה. תמיד יש נבואה. ככה זה במיתולוגיות.
אז האם פול הוא בעצם עוד שיבוט של לוק סקייווקר? ממש כמו ג'דיי גם הוא לומד להשתמש בכוחות של אמו, ובעיקר "הקול" שמוחק כל רצון חופשי של האחרים. אבל "חולית" של וילנב עושה הרבה מעבר. הוא מתיימר להמחיש לנו הרהורים פילוסופים כפי שהופיעו בכתיבתו של הרברט. הבמאי משרטט בפנינו מפת דרכים מפוארת לקיום האנושי, וזו כוללת הגות פוליטית, תיאוריות כלכליות על צריכה ומונופול, השפעת הסמים על התודעה שלנו והכוח ההרסני של קנאות דתית (במקרה זה תוך התכתבות עם האיסלאם ומלחמות הג'יהאד). בניגוד לפרנצ'ייזים מצליחים אחרים בז'אנר, אין ב"חולית" הומור וגם לא תמצאו בו ג'אר ג'אר בינקס או בייבי יודה. זהו מסמך קולנועי יפהפה, מרהיב שיש בו איזון מוצלח בין הסיפור המורכב והמעמיק לבין חזיונות הראווה המדהימים באמת במערבולת מסעירה של חול ומתכת, ארכאיות וטכנולוגיה מתקדמת. ראינו שילובים שכאלה ב"מלחמת הכוכבים" וחקייניה, אבל וילנב לוקח את זה לרמה אחרת, חכמה, מוחשית ואמינה.
זוהי הברכה והקללה של "חולית" - יצירת מופת מודרנית, שפונה לקהל בוגר וחושב (עם אופציה קלושה לצופים צעירים שעשויים להתענג על סצנות האקשן המסחררות והאפקטים) וכזה יש פחות ופחות בבתי הקולנוע. וילנב כבר היה שם לפני ארבע שנים עם הסיקוול היומרני שיצר ל"בלייד ראנר" של רידלי סקוט, קלאסיקת מדע בדיוני נוספת מהאייטיז. "בלייד ראנר 2049" התקבל בתגובות צוננות, וכשל בקופות. "חולית" לא לוקה בגישת הארטהאוס של קודמו, למרות שיש בה המון גוונים של צהוב כמו רוב סרטיו של וילנב. הוא זורם יותר וקצת פחות אווירתי. הסרט, שאורכו 155 דקות, מתקדם לסיומו בקצב משביע רצון, אבל אפשר לגלות שהסיפור לא מגיע לסופו, אין פה שום קלוז'ר. זה הופך את ההשקעה המאומצת הנדרשת על ידי הצופים ללא מתגמלת, וממש מאכזבת. זו הבעיה המהותית ביותר של "חולית". ההחלטה התקבלה מתוך כוונה מוצהרת להשיק פרנצ'ייז חדש, אבל בימים של משבר בתעשיית הקולנוע, והסכסוך בין וילנב לאנשי הכסף, לא בלתי נתפס שהסוף הלא סגור לחלוטין של "חולית" יהיה גם הסוף של הפרנצ'ייז כולו.
