באחד הפרקים הקרובים בעונה האחרונה של הסדרה "יורשים", יש סצנה שצולמה בטייק אחד שנמשך לא פחות מ-32 דקות. זו סצנה שנכתבה על 28 עמודים, היא מביאה איתה רעידת אדמה בדרגה שעוד לא הומצא לה מספר, וכל השחקנים הרבים שמשתתפים בה סיימו אותה חסרי נשימה. הם ידעו כמה מזל יש להם.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
"זה לא משהו שאתה זוכה לעשות בקולנוע או בטלוויזיה ב-2023", נזכר כוכב הסדרה ג'רמי סטרונג המגלם את קנדל. "וזה קרה עוד לפני שידענו שזו תהיה העונה האחרונה. כל הסדרה הזו הייתה כזו מתנה, שאולי לא אבין לעולם את המזל שהיה לי. יש בי תחושת שלמות, אבל גם אובדן. אתגעגע לעבודה עם האנשים האלה. הצורה שבה אנחנו מסיימים היא, עבורי, כשחקן, פסגה שאני לא בטוח שאטפס שוב על אחת דומה לה".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
"יורשים", Succession בשמה המקורי והכבר קנוני, יצאה בשבוע שעבר לעונה האחרונה שלה, בשילוב של דריכות, יחסי ציבור ורמת ציפיות שאמור להיות כבד מדי - גם כי רוב הסדרות בקנה המידה שלה מתקשות לייצר למטוס שלהן נחיתה סופית מושלמת. "יורשים" התחילה מאוד בקטן, עם מעט באזז ובלי אף כוכב גדול בקנה מידה אמריקני. העונה הראשונה עברה בעיקר מפה לאוזן, אבל בשנייה כבר פרצה שריפה גדולה. קשה לזכור עוד סדרה שנכנסה כל כך מהר לקנון, השתלבה כבר בעונתה השלישית בכל רשימת "הסדרות הטובות בכל הזמנים" ומותירה אחריה רף כתיבה כמעט בלתי אפשרי להשוואה בטלוויזיה.
"יורשים" מתבססת באופן חופשי על משפחתו של טייקון התקשורת, רופרט מרדוק, ומספרת על משפחת רוי שמחזיקה אימפריית מדיה, ספינות תענוגות ועסקים רבים אחרים. היא כל כך חזקה שיש לה השפעה על בחירת נשיא ארה"ב. בתחילת העונה הראשונה סבל הפטריארך, לוגאן רוי (בריאן קוקס) משבץ קשה. הוא התאושש וחזר לעצמו, אבל גם הבין כי הגיע הזמן לבחור יורש, מה שפתח מאבק בין שלושה מארבעת ילדיו: קנדל (ג'רמי סטרונג), שיבון (שרה סנוק), רומן (קירן קאלקין), ושורה של נספחים בשולי הצלחת. העונה השלישית הסתיימה בפינאלה שייקספירית שבה התאחדו שלושת הילדים נגד האב בפעם הראשונה, רק כדי לגלות ברגע האחרון שהוא שוב ניצח אותם, וגם צחק להם בפרצוף.
ג'סי ארמסטרונג, תסריטאי בריטי בן 52, יצר את "יורשים" ומצא לה בית ב-HBO - ערוץ שלא משנה כמה מתחרים קמים לו, הוא פשוט נמצא בליגה אחרת. ההודעה של ארמסטרונג כי העונה הרביעית תהיה גם האחרונה, תפסה את כולם - כולל כוכבי הסדרה - בהפתעה. היו דמעות, היה אפילו קצת כעס. בריאן קוקס, שמעולם לא פגש דעה שהוא לא יכול להביע, חשב בדיוק ההפך. "לאמריקנים יש נטייה לחלוב כל דבר מעבר לזמן שלו", אומר קוקס הסקוטי, שלא משתגע, בלשון המעטה, על הוליווד. "הרבה סדרות ממשיכות וממשיכות, אבל ג'סי לעולם לא היה נותן לסדרה הזו להישאר אפילו שנייה אחת יותר מדי".
תתגעגע ללוגאן?
"קצת, אבל אני בן 76, אין לי זמן להתגעגע, יש עוד הרבה עבודה".
"יורשים", שעלתה בעונה חדשה בשבוע שעבר ב-HOT ,yes וסלקום TV, היא סאטירה מרהיבה על מציאות מוכרת יותר ויותר במאה ה-21. משפחה אולטרה-עשירה ששולטת בתקשורת. העונה הרביעית והאחרונה אמורה לתת תשובה לשאלה שבבסיס הסדרה: מי מילדיו המפונקים והמנותקים של לוגאן רוי יירש את האימפריה; אבל מתחת לפני השטח, "יורשים" היא כל כך הרבה יותר מ"דאלאס" של המאה ה-21 - היא עוסקת בהורות, נוכחת ונעדרת; טראומה בין-דורית ומשפחות שנבנו על התעללות. אלה תמות שנכונות גם במשפחות עניות, אבל כשזה קורה לעשירים זה מתפרץ בכל מיני דרכים.
"אחותי הלכה לעולמה לאחרונה ובטקס ההלוויה הקרינו וידיאו שלנו מ-1991", מספר עכשיו קוקס במבט עצוב, "ומתברר שאמרתי שם משהו כמו 'אם אתה לא מצליח לסדר את המשפחה שלך כך שהיא תהיה בסדר, גם שאר העולם שלך לא יהיה בסדר'. זו תמיד הייתה הבעיה של לוגאן, הוא לא הצליח לסדר את המשפחה ולכן שאר העולם שלו היה שביר. הוא כמובן מאוד הצליח כלכלית, אבל זו תמיד הייתה הצלחה לא מאושרת. עמוק בפנים הוא חסר ביטחון, גם אם כמובן לא נראה את זה אף פעם, ושואל את עצמו מה הטעם. הוא יודע שהוא נכשל. מה שאמרנו בסדרה הזו לא היה רק 'גם העשירים יכולים להיות אומללים', אלא 'כל הכסף בעולם לא יכול להפוך אותך מאושר, גם אם הרבה יותר קל להיות אומלל כשיש לך הרבה כסף'".
אמרתם גם שהורים באמת יכולים להרוס את הילדים שלהם.
"אחד הנושאים המרכזיים בסדרה באמת הייתה השאלה אם הורים משפיעים על ילדיהם ברמה שבה נראה שלוגאן השפיע על הילדים שלו. זה אולי נכון כשאתה ילד, אבל בגיל 22 אתה צריך להיות אחראי לעצמך. אני מבין את זה כי אבא שלי מת כשהייתי בן שמונה ואמא שלי התמוטטה והייתי צריך להיות הורה של עצמי. אבי הפך לדמות מיתית, וכשהפכתי להורה, מה שידעתי על אבהות בא מהמיתוס הזה עליו, זה לא היה אמיתי ועשיתי טעויות. הילדים שלי אוהבים אותי ונאמנים לי, אבל יחסי משפחה זה אלתור קבוע, כולל המאבק של הורים נגד העדפה טבעית של ילד על ילד אחר. 'יורשים' היא גם סיפור על המשימה הבלתי אפשרית של הורה לעצב את ילדיו בדמותו. כשאתה מנסה לעשות את מה שלוגאן רוי עשה, ככה אתה גם גומר".
העונה הרביעית החלה כששלושת האחים מאוחדים כנראה בפעם הראשונה בחייהם, ואולי בגלל זה גם נראים מאושרים בפעם הראשונה. בצד השני, חוגג לוגאן יום הולדת מדכדך. כל עמדות הפתיחה האלה משתנות כמובן מהר מאוד. "לוגאן עצוב", אומר קוקס, "אבל לא כי הוא פוחד מהגיל או ממוות. הוא עצוב כי הילדים שלו הם אנשים אנוכיים שאיכזבו אותו בכל שלב. כשכל מה שהוא רצה מהם זה שיוכיחו לו שהם יכולים לרשת אותו. העונה הזו בעצם מסכמת את היחסים בין שלושת הילדים לאביהם".
לוגאן בכלל מסוגל לאהוב את הילדים?
"אהבה זה דבר שקשה מאוד להגדיר. אהבה בשביל לוגאן זה אמון ובגלל זה הוא כל כך כועס על הילדים כי הם בגדו בו. בסוף העונה השלישית הילדים שואלים אותו, 'ומה לגבי אהבה?' והוא צוחק. מתי הייתה שם אי פעם אהבה?".
בשלוש העונות הראשונות הבהירה "יורשים" מדוע אף אחד מילדיו של לוגאן לא באמת בנוי להיות היורש. "הוא נתן צ'אנס לכל אחד מהשלושה", אומר קוקס, "שיב הייתה הילדה המועדפת שלו והוא קיווה בהתחלה שהיא תחליף אותו, אבל היא לא יכולה לשלוט בעצמה, לא יודעת מי היא, והמוסר שלה מפוקפק. רומן מחונן, אבל הוא חסר אחריות ואי אפשר לסמוך עליו. קנדל בכיין, הוא מסכן כל הזמן, ולוגאן מאוד לא אוהב בכיינים".
חלק מהאומץ של ארמסטרונג עם "יורשים" היה הצגת תרבות מיזוגינית אותנטית, כמו גם הצבתה במרכז של דמות נשית שהיא בעייתית ולא אהובה בדיוק כמו כל הגברים סביבה. שרה סנוק, ש"יורשים" הפכה אותה משחקנית אוסטרלית אלמונית לכוכבת, התלבטה אם לקחת את התפקיד בדיוק בגלל זה. "את קוראת תסריט שבו הדמות שלך היא אישה די איומה, ואוטומטית זה מרתיע אותך כי זה העולם שלנו", אומרת סנוק, "הייתי בת 27 כשהתחלנו והיה כיף לגלם מישהי עם כל כך הרבה יותר ביטחון מכפי שהיה לי אז, גם אם יש לה צדדים איומים. בשנים האחרונות כל כך הרבה נשים אמרו לי, 'תודה שאת שיב. היא כל כך מורכבת, סוף-סוף אני רואה את עצמי'. נחמד להיות גיבורה שהיא אנטי-גיבורה, ומתברר שאפשר שיהיו על המסך נשים מסובכות ולא נחמדות".
היא צריכה להיות היורשת?
"מבחינתי בוודאי", סנוק מחייכת. "אבל היא אישה בעייתית וזו משפחה לא בריאה באופן מטריד מאוד. האנשים האלה מכורים אחד לשני גם כי אין להם אף אחד אחר. הילדים אוהבים את אבא שלהם וזו החולשה שלהם. אהבה במשפחה לא אמורה להיות חולשה".
כצפוי, גם ג'רמי סטרונג חושב שקנדל צריך להיות היורש - "אם כי אני לא חושב שזה יהיה בריא בשבילו". וגם קירן קאלקין חושב שרומן צריך להיות היורש, "כי הוא הכי דומה לאבא שלו. האחים של רומן ינסו לשנות את החברה שאבא בנה, אבל רומן ישאיר אותה כמו שהיא. רומן הוא גם מישהו שבאמת אין לו שום דבר אחר. הדבר היחיד שחשוב לו בעולם זה לקבל את האישור של אבא".
ההישג הגדול של "יורשים" כמותג, זו ההצלחה הרייטינגית שבאה יחד עם קונצנזוס מבקרים מנפץ סופרלטיבים. עבור כוכבי הסדרה, זו הייתה גם הפתעה גדולה וגם עניין מובן מאליו. "זו קודם כל הכתיבה כמובן", אומרת סנוק. "אבל אני חושבת שהטריק הוא שאפשר גם לראות במשפחת רוי את המשפחה שלך, וגם לשנוא אותם בשמחה. אנשים אמרו לי, 'אבא שלי היה כמו לוגאן למרות שגדלתי עני'. יש משהו פמיליארי, ויש צפיית שנאה, ויש את ההתגנבות הזו של תחושת אכפתיות ממה יקרה לדמויות שאת ממש לא סובלת".
כל כוכבי "יורשים" יודעים שפרויקט כזה לא מגיע פעמיים בקריירה, ולרוב השחקנים בהוליווד גם לא פעם אחת. הם חוששים מהעתיד, גם אם הם מנסים לצחוק על זה. "מה שאני מקווה שלא אתגעגע אליו, זו התחושה של להגיד טקסטים כאלה", אומרת סנוק. "אני מקווה שזה יקרה לי שוב. אני לא רוצה להגיד שזה היה ניסיון של פעם בחיים. ויש גם חשש שאולי לא אוכל לעבוד שוב עם האנשים האלה שאני כל כך אוהבת, כי כשהצופים יראו אותי ואת קירן קאלקין, הם יראו רק את רומן ושיב".
קירן, הופתעת מהצלחה שאליה הסדרה הגיעה?
"צילמתי את הפיילוט ולא חשבתי שזה ילך לשום מקום, ואז החליטו לתת לנו עונה אחת ואמרתי, 'איזה כיף, אוכל לעשות את הדבר המצוין הזה אבל אני לא יודע מי לעזאזל ירצה לראות'. החיים שלי מאוד קטנים, אני עובד וחוזר הביתה לילדים ולא יודע מעבר לזה, אבל לפעמים הייתי רואה פוסטר גדול ברחוב ואומר לעצמי, 'אה יופי, אנשים רואים'".
למה תתגעגע?
"להיות חלק מהדבר הזה. כל הגישה שלי כשחקן השתנתה פה לגמרי. אני משחק 30 שנה ותמיד התכוננתי לתפקיד בצורה אחת, וזה לא עבד כאן. יכולתי להתכונן כל הלילה לסצנה ואז חמש דקות לפני הצילום היו אומרים לי, 'כתבנו במקום זה משהו חדש'. אם הייתה לי בעיה הייתי יכול לדבר עם הכותבים גם אם צריך לצלם בעוד חמש דקות. צורת העבודה הרגילה לא הייתה רלוונטית, לא ביזבזנו זמן על 'המשקה היה ביד שמאל שלך בסצנה ההיא ועכשיו חוזרים לזה ותזכור שהוא ביד שמאל'. הייתה תחושת חופש מוחלטת. הבעיה היא שעכשיו אני לא יודע איך לחזור לצורה שבה עבדתי בעבר. אני מניח שאצטרך לחזור אליה, כי הסיכוי שהדבר הבא יהיה טוב כמו מה שנגמר עכשיו, מאוד-מאוד נמוך".
אז מה הדבר הבא?
"לא יודע. פרישה?".
