כשהיא שועטת אל עבר תואר הסדרה הנצפית ביותר בנטפליקס אי פעם, עבורו תיאלץ לנשל מהתואר את "ברידג'רטון" האלגנטית והמעודנת, אפשר כבר להגדיר את "משחק הדיונון" כסנסציה. הסדרה הקוריאנית שעלתה החודש בשירות הסטרימינג הבינלאומי מגשימה את חלומה הרטוב של החברה כשהיא מצמקת עוד קצת את הכפר הגלובלי דרך המסך. תאהבו או תתעבו, אי אפשר להישאר אדישים אליה. שילובים של ז'אנרים כמו מתח, קומדיה שחורה, דרמה, אקשן, נוסטלגיה, אמירה חברתית והישרדות, העמידו יצור כלאיים שידבר לכל מי שהבטן שלו חזקה מספיק לעמוד בתשעה פרקים מדממים. אחורי הקלעים, מסתבר, מעניין לא פחות. הנה כמה עובדות מרתקות על יצירת "משחק הדיונון", שתוכלו להפטיר בחטף בשיחת הברזייה הבאה שלכם.
"משחק הדיונון" - טריילר
(באדיבות נטפליקס)
זה התחיל לפני יותר מעשור
צופים רבים מציינים דמיון בין "משחק הדיונון" וסדרות וסרטים נוספים בז'אנר כמו "משחקי רעב", סדרת מאנגה בשם Alice in Borderland (שזכתה לעיבוד טלוויזיוני שעלה ב-2020 בנטפליקס) או סרט יפני בשם As the Gods Will, שבו מופיע אפילו משחק הילדים Red Light Green Light (דג מלוח). יוצר ובמאי "משחק הדיונון", וואנג דונג-היוק, מודה שאכן שאב השראה רבה מקריאת קומיקס יפני וקוריאני כמו "באטל רויאל", אבל מבהיר שאת הרעיון לסדרה הגה כבר ב-2008, בעוד שהסרט היפני יצא רק בשנת 2014.
דונג-היוק סיפר כי את שני הפרקים הראשונים כתב במחצית הראשונה של 2008, העביר אותם לחברים לקריאה ראשונית והמשיך לכתיבת שאר הפרקים. שנה לאחר מכן, דונג-היוק כבר החזיק בתסריט מושלם, אבל גופי הפקה שלהם הציע את הסדרה דחו אותה בטענה שמדובר בחומרים אלימים מאוד, שלא לומר משונים, ושהיא מורכבת מדי ולא מסחרית. עד כמה שזה יישמע הזוי, דונג-היוק לא הצליח למצוא משקיעים או לשכנע שחקנים שיסיכימו לשחק בסדרה, ואחרי שנה של ניסיונות הנעה הוא ויתר והמשיך לפרויקטים אחרים, עד שהגיעה נטפליקס וגאלה אותו עם כיס עמוק ופתיחות יצירתית.
ב-2019, אגב, כשנטפליקס הכריזה על הסדרה, היא נקראה Round Six, על שם ששת המשחקים שמרכיבים את התחרות. לדבריו של דונג-היוק, בתקופה שבה הגה את הסדרה הוא היה במצוקה כלכלית ממש כמו הגיבורים שלה, והחל לתהות איך היה מרגיש אם היה משתתף במשחק הישרדות דומה. "באותה תקופה רציתי שמישהו יזמין אותי למשחק כזה", הוא הודה בריאיון. המשחקים שאליהם נחשף בקומיקס היו מורכבים מדי והוא העדיף להתמקד במשחקי ילדות תמימים ופשוטים.
אולד סקול איז דה ניו סקול
השחקן שמגלם את הדמות הראשית, לי יונג ג'ה, סיפר שבפעם הראשונה שהשחקנים נכנסו אל הסט כולם היו עסוקים בלצלם תמונות מרוב שהמקום נראה חלומי. אחת הסיבות היא ההתעקשות של היוצר, דונג-היוק, לצמצם למינימום את השימוש בגרפיקה ממוחשבת ולבנות את הסטים בגודל טבעי, כדי להכניס ריאליזם לצילום ולמשחק. במשחק הראשון, לדוגמה, אכן נכחו 456 שחקנים. הסט של המשחק החמישי, שבו השחקנים התבקשו לדלג על אריחי זכוכית, צולם בגובה מטר וחצי, על אריחי זכוכית מחוסנת אמיתיים, מתוך מחשבה שזהו הגובה המינימלי שאכן יטיל על השחקנים סוג של מורא, שיבוא לידי ביטוי בגוף ובתנועה שלהם.
הסט שלדברי אנשי הארט דרש את רוב המאמצים היה דווקא הסט של משחק הגולות, שניסה לדמות סמטאות בתים ישנות במטרה להשיב את השחקנים לנוסטלגיית ילדות. במשחק חלת הדבש הביאה ההפקה מומחה אמיתי שיצר את כלי המשחק מאחורי הקלעים כדי שיהיו כמה שיותר דומים למקור, מה שאומר שהסט הסריח יום שלם מסוכר שרוף.
מה שצבע יכול לעשות
אחד האלמנטים שלכדו את תשומת הלב של הצופים בסדרה הוא השימוש בצבעים ודונג-היוק מאשר שאכן השקיע לא מעט מחשבה מאחורי בחירת הצבעים. המשתתפים במשחק הולבשו באימוניות ירוקות, שהזכירו לבמאי את התלבושת האחידה בבתי הספר התיכונים בקוריאה כשהוא היה תלמיד. הוורוד הלוהט שנבחר למדי החיילים הוא הצבע ההופכי לירוק על גלגל הצבעים. הוא גם משמש ליצירת תגובה של פחד במהלך הסדרה - המסדרון שבו עוברים השחקנים ממעונות המגורים לזירת המשחקים הוא ורוד. הצבע הוורוד מופיע גם בסוף הסדרה, כצבע השיער החדש של הדמות הראשית המדוכדכת, מה שהתניע תיאוריות רבות בקרב הצופים על תפקידו בעונה הבאה.
ואם צפיתם בסדרה עם יותר מעין אחת, אוולי שמתם לב למסיכות שעוטים החיילים. מסיכות שעוצבו בהשראת מושבות נמלים. המדים שלובשים החיילים אומנם זהים אבל הצורות הגיאומטריות על המסיכות שלהם מסמלות את הדרגה והתפקיד שהם ממלאים. המעגל מסמל את מעמד הפועלים, המשולש את החיילים והריבוע את המנהלים. שלוש הצורות מופיעות גם על כרטיס הביקור שהסקאוטר מטעם המשחק משאיר לשחקנים פוטנציאליים.
הכתובת הייתה על הקיר
מי שמחפש רמזים מטרימים יכול היה למצוא אותם בציורים על קירות חדר המיטות של השחקנים, ציורים שמבשרים את אופי המשחקים הבאים. הציורים הולכים ונחשפים ככל שמספר המשתתפים במשחקים מצטמצם, שלא בטובתם, והמיטות שהסתירו את הקירות מפונות מהחדר.
רמז נוסף, אם במקרה עשיתם חמש יחידות בקוריאנית, הוא שמו של השחקן הראשון, או איל נאם. משמעות השם בקוריאנית היא "האיש", וזה עשוי היה להיות הרמז הגדול ביותר לזהות האדם שמאחורי המשחק. רמז נוסף אפשר למצוא בפריים מהמשחק הראשון, כשדמותו של איל ניאם לא מזוהה על ידי הרובוט-ילדה המקריפ שמאתר את השחקנים הכושלים ויורה בהם.
אמנות או נמות
כדי להגביר את התחושה הסוריאליסטית המטרידה השתמש דונג-היוק באמצעים ויזואלים נוספים, כמו למשל הצילום העילי של גרם המדרגות בו צעדו המשתתפים לזירת המשחק. הצילום מלמעלה של גרם המדרגות שבו הלכו השחקנים יצר תחושה מטרידה, והושפע מהליטוגרפיה של האמן ההולנדי, מאוריץ קורנליס אשר, ומוצגים בו חוקי גרביטציה שונים מאלה של העולם האמיתי.
פס הקול של הסדרה הורכב מלא מעט יצירות קלאסיות במטרה ליצור נוחות בעולם של משחקים מטרידים, בניגוד לשימוש המקובל במוזיקה שמאדירה את הדרמה והמתח. המוזיקה המוכרת מהווה ניגוד צורם לאלימות ולדם של "משחק הדיונון", מניפולציה המקבילה לזו שעברו משחקי הילדים כשהפכו למשחקי מוות.
המרוויחים והמפסידים
ההצלחה של "משחק הדיונון", שבועיים בלבד מרגע עלייתה לאוויר, חוצה גבולות. לא רק שמדובר בסדרה הקוריאנית הראשונה שמצליחה לכבוש את פסגת מצעדי הצפייה של נטפליקס בארצות הברית, היא נמצאת במקום הראשון בלפחות 22 מדינות נוספות ובדרכה להפוך לסדרה הנצפית ביותר של החברה אי פעם. שיאי הצפייה השפיעו אפילו על מניות של חברות מדיה קוריאניות שהכפילו את שוויין בסוף ספטמבר.
לא שהיא היתה זקוקה לזה בדיעבד, אבל כחלק משיווק הסדרה נטפליקס הקימה בתחנת הרכבת התחתית Itaewon בסיאול מעין מגרש משחקים, שמופעל על ידי האנשים בחליפות הוורודות, מידי יום מהצהריים ועד הערב. המתחם כולל את הבובה הקריפית עם הצמות, הבועה הענקית שמלאה במזומנים וגן שעשועים ילדותי לאנשים בוגרים.
המפסיד העיקרי מהסדרה, כפי שמסתמן עד כה, הוא בעל עסק קטן המתגורר במחוז גיונגי שבקוריאה, שמספר הטלפון שלו בן שמונה הספרות מופיע על כרטיס הביקור שמחלק הסקאוטר של המשחק. האיש מתמודד כרגע עם כ-4,000 שיחות בכל יום, רובן מילדים ש"רוצים להשתתף במשחק". נטפליקס, אגב, נמצאת במשא ומתן עם האיש כדי לפצות אותו על אי הנעימות, מאחר שהוא מסרב להחליף את מספר הטלפון המזוהה עם העסק שלו. מנהיג מפלגת המהפכה של דרום קוריאה הציע לרכוש מהאיש את המספר, תמורת סכום השווה ל-85 אלף דולר.
אל תעצרו את הנשימה
מתוסכלי הפרק האחרון בסדרה, בין אם הסיום לא סיפק אותם ובין אם הם פשוט עצובים שהסדרה נגמרה, מטפחים מן הסתם תקוות לעונה שנייה, וכמוהן גם האיש שסופר את המזומנים בנטפליקס, אבל בינתיים עדיף להשאיר את הציפיות בהולד. דונג-היוק מצהיר שאין כרגע עונה נוספת באופק וש"רק המחשבה על זה מעייפת אותו". את העונה הראשונה הוא כתב לגמרי לבד מאחר והוא "לא עובד טוב בצוות", ואם וכאשר תהיה עונה שנייה הוא כבר ייקח חדר כותבים ויעבוד עם מגוון במאים מוכשרים. "רציתי לספר סיפור של אנשים שכל מה שנשאר להם זה ייאוש, פחד, זעם ועצבות", אמר בריאיון, אבל הם לא איבדו את האנושיות שלהם והאהבה לאדם, ממש כמו בעולם החיצוני שהם חיו בו, ואת הסיפור הזה נראה לי שסיפרנו".
מה מיוחד בה? הסדרה הקוריאנית של נטפליקס שמשגעת את ישראל
(צילום: משי בן עמי)
צפו בשיחה עם ד"ר ליאורה צרפתי, אנתרופולוגית וחוקרת תרבות קוריאה ויפן, שמסבירה באולפן ynet את התופעה שמאחורי "משחק הדיונון".
