אחרי שלוש שנים אינטנסיביות בסטודיו למשחק וסימון כהבטחת המחזור, תומר מחלוף היה בטוח שזה הולך להיות פיס אוף קייק. אבל בזמן שחבריו לכיתה ביססו לעצמם קריירה די מהר - ניב סולטן הפכה לכוכבת בינלאומית, ובת זוגו יעל אלקנה, פרצה בסערה - הוא נאלץ לחכות בסבלנות כמעט חמש שנים לקלוז אפ שלו. השבוע ישודר ב־HOT הפרק האחרון של 'חאנשי', הדרמה הקומית המשובחת שיצרה עליזה חנוביץ' וגם משחקת בה, אבל הסוף שלה מסמן את נקודת הפריצה של מחלוף. סוף תקופת הנאחס. "יצאתי מהסטודיו של יורם לוינשטיין בתחושה שזה תכף קורה", הוא אומר. "אחרי שנים שנתנו לי תפקידים גדולים. האמינו בי. הייתי בטוח שהולכים ליפול עליי. לעמוד בתור. לא רק שזה לא קרה, אפילו לפרסומות לא התקבלתי. הייתה תקופה ששקעתי. אתה נזרק ממסגרת צפופה, מסביב לשעון, לימים שלמים שאין לך מה לעשות בהם. אני לא אדם דיכאוני, אבל זה כן מערער את הביטחון. אתה מתחיל לשאול: זה מתאים לי? פניתי להרבה אפיקים בשנים האלה. התפתחתי בדברים אחרים אבל קמתי בבוקר והרגשתי שאני לא במקום הנכון".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות למנויי +ynet:
הרבה אנשים במחזור התחילו לעבוד מיד. אשתך הפכה לכוכבת די מהר.
"הרבה שואלים אותי על יעל. אם יש קנאה כשזה שני שחקנים בבית. אבל אני רואה בכל מה שקרה לנו בשנים האלה רק דברים חיוביים. הבית עובד. היא מקבלת הכרה. האמנתי שאולי זה גם יגיע אליי. אם שנינו לא היינו עובדים זה היה יותר גרוע. אבל לרגע לא הייתה קנאה. בסוף יש בית לפרנס. יש אינטרס כלכלי חזק. אבל מעל לכל אני כל כך אוהב אותה ורוצה שיהיה לה טוב, אז נשמע לי הזוי לקנא במשהו שאשתי קיבלה. אני יכול להגיד: הולך לה, גם לי צריך ללכת, אבל זה אף פעם לא ממקום מתחשבן".
יש גברים שהיה להם קשה שהאישה שלהם מצליחה בזמן שהם עוד מחפשים את עצמם.
"זה כן מצב ששם אותך בפינות. הלכתי לנסות להתפתח במקומות אחרים. למדתי קורסים בנדל"ן ומשכנתאות. היה שלב שלקחתי כמה חברים, ופשוט עשינו סצנות אצלי בבית. לפרוק. ללמוד. לדבר על זה. תמיד הייתה מחשבה - איך להיערך לאפשרות שזה לא יקרה. אבל במקביל היה בי משהו שהאמין שזה חייב לקרות לי. זו הייתה יכולה להיות אהבה נכזבת אם הרומן שלי לא היה מתממש עם המקצוע".
הרומן הזה, עושה רושם, הולך להפוך למערכת יחסים מחייבת. מחלוף סגר את השנה עם תפקיד משמעותי ב "חאנשי" המשודרת ב־HOT VOD וב־NEXT TV, ופותח אותה עם כמה פרויקטים חדשים שעוד אסור לו לדבר עליהם. הוא בן 31, נולד בבת־ים, אבא קצב, אמא מוכרת בחנות ללבני נשים. הצעיר מבין שלושה ילדים. מאז שהוא זוכר את עצמו, תמיד הלך הכי רחוק עם החלומות שלו. כל תחביב הפך מיד לדרך חיים. בגיל 13 טס לבד לסרי־לנקה כדי לגלוש, בגיל 14 ניסה להיות מייק טייסון ונרשם לחוג אגרוף. כשנכנס בו חיידק הבמה, עזב את התיכון, נפרד מכל החברים שלו, ועבר לבית ספר חדש עם מגמת תיאטרון. הטוטאליות הזו גרמה לו בגיל ההתבגרות לשנות את כל מסלול חייו. אהבת נעורים והעיסוק האובססיבי שלו במוות, הביאו אותו לזנוח את אורח חייו החילוני ולחזור בתשובה. "מאז שאני זוכר את עצמי, המוות ומה שקורה אחריו העסיקו אותי מאוד. זוכר את עצמי מתקשר לאמא שלי בגיל שש ושואל אותה מה קורה אחרי שמתים. הבנתי שבתוך זמן מסוים אני הולך למות וזה הלחיץ אותי מאוד. בגיל 15 זה היה נוכח מאוד. הייתה לי אז אהבת ילדות מאוד חזקה עם אחת הבנות שהכרתי. היא התחילה לחזור בתשובה אחרי אח שלה, ואיפשהו זה היה טריגר גם בשבילי. פתאום נפתח בפניי עולם שנתן לי תשובות".
ואז עזבת את הבית ועברת לישיבת כף החיים בירושלים.
"אחת הנחשבות לבעלי תשובה. המשפחה שלי לא הגיבה לזה טוב. הם נלחצו. אבל עברו מהר למצב 'אם טוב לך, לא נעמוד בדרכך'. היה קשה, אבל הם הכילו את זה".
"הדימוי שלי, אפילו בפני עצמי, היה של ערס. נכנסתי לבית הספר למשחק עם חליפה של דיאדורה. הייתי מגולח ראש. הגעתי לתל־אביב בגיל 24 והרגשתי שאני בחוץ לארץ. אנשים שאני לא מכיר כאלה. צבעוניים. פתוחים יותר. בחורות יפות. זה לא משהו שגדלתי איתו בבת־ים. הייתי באופוריה"
שלוש שנים אחרי, אותה אהבת ילדות חזרה אל חייו. מחלוף היה אז עמוק בתוך הישיבה, זקן, כובע, חליפה שחורה, אבל עדיין מבולבל מאוד. בתיווך אחיה, נפגשו שוב, הפעם מתוך כוונה למסד את היחסים. "זה הגיע אליי בתקופה שהיה לי קשה להגיד לזה כן. נורא רציתי, חשבתי שזו אולי הזדמנות להתמודד עם כל התהיות, אני אתחתן איתה והכול יהיה טוב, אבל די מהר הבנתי שהיא מצפה ממני להיות תלמיד ישיבה כל היום. בלי לעבוד. ניסיתי לשכנע את הרב שלה שאני מסוגל לעבוד חצי מהיום, אבל הם לא רצו את זה עבורה. זה הכעיס אותי, אבל כיבדתי את זה".
נשמע שלא רק שלא מצאת תשובה, אלא נוספו עוד המון שאלות.
"כשהתחילו ההרהורים, לא היה לי עם מי לדבר. לא בישיבה ולא בבית. אחרי שבמשך שנים ניסיתי לשכנע בדרך שלי, לא הייתי מסוגל לקחת צעד אחורה. זו הייתה הנקודה הכי קשה בחיים שלי. ניסיתי לעבור ארבע ישיבות. הייתי בטוח שאם אני אעבור למקום אחר דברים יסתדרו, זוכר את עצמי נודד, פה שבעה חודשים, פה חצי שנה, ובמקביל משהו מתחיל לכרסם מבפנים. בגיל 20 זה כבר התחיל להשתלט עליי. נהיה לי קרייבינג ללבוש משהו שיש בו טיפת צבע. אני זוכר שאמא שלי קנתה לי בפוקס חולצה בצבע טורקיז משובצת מכופתרת".
איך היחסים שלך עם אלוהים היום?
"יש הרבה אנשים שיצאו בשאלה ונשארו עם אנטי כלפי הדת. גם אני כעסתי על אלוהים. למה זה לא הסתדר בינינו, הכי רציתי אותך בעולם. הייתה תקופה של אגרסיה. אבל אחרי תקופה הבנתי שקשה לי לחיות בלעדיו. היום אני עושה דברים קטנים. מניח תפילין כל בוקר, נטילת ידיים, נרות בשבת. אני לא חי חיים דתיים, אבל התכלית כן חשובה לי. לפעמים גם יעל נוטלת איתי ידיים בבוקר. זה כיף לה".
הבחירות האחרונות הפכו סוגיות דתיות לנפיצות אפילו יותר.
"אני לא חושב שתהיה פה מדינת הלכה. אבל אני גם לא חושב שצריך לשבת בשקט כשמשהו מפריע. להפגין נגד חוקים והצעות שעלולות להיות מסכנות זו החובה שלנו, ובעיקר אסור להשתיק אף אחד. מה שכן, באופן כללי אני חושב שכולנו צריכים להיות עסוקים יותר בחיבור ולא בפירוד, בלנסות לקבל ולכבד אחד את השני גם ובמיוחד כשיש אי־הסכמה כזאת עמוקה".
במובן מסוים, "חאנשי", המגוללת את סיפורה של דתייה אמריקאית פרועה הנוחתת בישראל, התאימה למחלוף כמו תפילין ליד. הוא לא היה צריך ללמוד על העולם הדתי, המנהגים, החוקים והאיסורים, הוא חי אותם שנים בעצמו, ועדיין סוחב כמה שאריות. מחלוף מגלם את דויד, בן הזוג של חאנשי, שמתחיל את הסדרה בתול אבל מסיים אותה בתול באוזן. "הוא לא בדיוק הסיפור שלי אבל אני כן מבין אותו. הוא הרבה פחות נוקשה ממה שאני הייתי. לא הייתי צריך להתוודע לעולם הזה. זה בא לי מאוד טבעי. הזדהיתי עם הקרע בין הרצון שלו להכיר אותה כי היא מגניבה אותו, לצורך לשמור על מה שהוא מכיר. חאנשי במובן הזה מטלטלת את המערכת".
יותר מזה. היא מציגה עד כמה המערכת הזו בעייתית. המחיר שלה הוא דיכוי חשקים במחיר של העמדת פנים.
"נכון, גם לדתיים יש חשקים, הם אנשים כמונו, אבל הם מאמינים בדרך מסוימת שגורמת להם להרגיש טוב. אני לא חושב שזו יצירה שמתריסה נגד הדת. עליזה היא לא אנטי־דת. היא מצביעה על הבאגים, אבל גם על הדברים הטובים. אני לא חושב שהיא כתבה סדרה על בוא נראה לכם כמה כל החוקים האלה הם מופרכים כי כשיש יצר מיני הכל משתבש. זו לא המהות. בעיניי המסר הוא לא להיות במקום שלא טוב לך בו. לא רק בדת".
בתור דתי לשעבר, מה היה הכי קשה לך במהלך הצילומים?
"הבחירה לשים את השיר 'אייכה' בסצנת סקס של חאנשי ודויד בפרק 5. היה לי קשה כי זה היה שיר שליווה אותי ברגעים דרמטיים בחיים שלי. שיר שחיזק אותי. ופתאום לקבל את השיר הזה ממקום אחר. ניסיתי להציע שירים אחרים לסצנה הזו, אבל עליזה התעקשה".
את אשתו, השחקנית יעל אלקנה, הוא הכיר בסצנה אינטימית בסטודיו למשחק, במה שהרגיש כמו קומדיה רומנטית על סטיגמות שנמשכות. "הערס מבת־ים והפקאצה מנאות אפקה".
יעל לא פקאצה. אתה ערס?
"אני חושב שהדימוי שלי, אפילו בפני עצמי במשך הרבה זמן, היה של ערס. נכנסתי לבית הספר למשחק עם חליפה של דיאדורה. הייתי מגולח ראש. וזה כנראה משהו שיצא ממני. הגעתי לתל־אביב בגיל 24 והרגשתי שאני בחוץ לארץ. אנשים שאני לא מכיר כאלה. צבעוניים. פתוחים יותר. בחורות יפות. זה לא משהו שגדלתי איתו בבת־ים. כל הקונספט של כיתה, חבורה ולימודים היה לי חדש. הייתי באופוריה".
מתי אתה ויעל התחלתם להתגלגל?
"זו לא הייתה אהבה ממבט ראשון. בשנה הראשונה לא הסתכלנו בכלל אחד על השני. יעל בכלל חשבה שאני גיי. הרגשתי שאני לא ברמה שלה, שהיא גדולה עליי, הארדקור תל־אביב. שלגברים כמוני אין סיכוי איתה. בשנה השנייה קיבלנו לעשות יחד את מנלאוס והלנה ב'טרויה'. נכנסו לחדר והתחלנו לדבר על המחזה והדמויות. היא לבשה שמלה לבנה והיה לה פוני חדש. אני זוכר שהסתכלתי עליה ונורא חשקתי בה. כל הסצנה שלנו הייתה מאוד מינית, הרבה מגע, ויום אחד נשארנו לבד בחדר חזרות עד מאוחר ועבדנו על התפקיד. זה הרגע שעשיתי את המוב. נישקתי אותה".
רומנטי.
"היא אמרה, 'מה אתה חושב שאתה עושה? לא הבנתי'. אמרתי, 'מה את חושבת שאני עושה? אנחנו כאן לבד, אני שוכב לך על הרגל, ומנשק אותך'. קמתי. הלכתי לחדר השני. היא באה אחריי ואמרה, 'רגע, תמשיך, הכול טוב'. אבל אחר כך נלחמתי עליה. היא הייתה אחרי פרידה ולא פנויה רגשית למערכת יחסים היא לא רצתה אותי במשך הרבה זמן. היו הרבה פעמים שהיינו על סף פרידה, אבל לא הייתי מוכן לוותר עליה. יכולתי להגיד: יאללה לכי כוסואומו, אבל לא יכולתי לוותר עליה, והיום אני מבין שבצדק".
היא סיפרה לי בראיון בעבר שהמפגש איתך ריכך אותה.
"היו לה בעבר התפרצויות זעם. זה לא משהו שקיים כיום. אבל היו תקופות שברגע אחד היא הייתה יכולה לפוצץ הכול. לא אכפת לה מכלום. בשנתיים הראשונות של הקשר היו פעמים שהיא התפלפה והייתה מוכנה לשרוף הכול. זוכר שאמרתי לעצמי, תילחם עליה, אל תפעיל אגו, זו לא היא. היא לא מתכוונת לזה. אבל היה רגע שהיא אמרה שהיא הבינה על עצמה משהו, זה לא יקרה יותר, וזה באמת לא קרה מאז".
נראה לי שהיעד הבא הוא פרויקט משותף.
"בגדול אשמח לשחק מולה תפקיד של מישהו שמנצח בוויכוחים כי בחיים אני תמיד מפסיד".
פורסם לראשונה: 07:13, 03.02.23
