הכוכבת והמפיקה ההוליוודית סלמה הייק יושבת באחד החדרים של מלון ברלינאי ותוהה אם אתן לה לעשן. לא בדיוק הדבר הכי מקובל בימינו. השבתי בחיוב. "אני מעשנת אמריקן ספיריט", היא ממהרת לפרט. "הסיגריות האלה עדיין הורגות אותך, אבל לאט יותר. אין בהן כימיקלים. אומרים שזה סוג טבק חדש מהאינדיאנים".
הדיבור על אינדיאנים מעורר בה פתאום זיכרונות ממולדתה מקסיקו. "אני עדיין משמרת המון ריטואלים משם, ואני מאוד אוהבת חלק מהם, בעיקר מאז שנולדה בתי ולנטינה פאלומה. כשאת הופכת לאימא, את עושה כמה טקסים שרק אפשר. במשפחה שלי, 'הטקס' הוא למעשה למתוח אנשים. אבא שלי ואחי לימדו את הבת שלי איך לעשות את זה. לצערי הרבה מהמתיחות כבר לא יעבדו בגלל הטכנולוגיה המטופשת שׁל היום. אי אפשר להתקשר יותר לאנשים ולעבוד עליהם, כי יש להם בסלולרי אפשרות לראות מי מתקשר".
איזה עוד מסורות את משמרת?
"בישול לימים מסוימים, למשל חג המולד. בימי הולדת, אנחנו נוהגים לשיר: 'יום הולדת שמח' ואז כולם מתחילים לצעוק: 'מורדידה, מורדידה!' (לנגוס בספרדית - א"ק), וזה אומר שצריך לאכול ביס מהעוגה ואז מישהו ידחוף לך אותה לפנים".
לכוכבת יש גם שורשים לבנוניים מצד אביה סמי, שאבותיו הגיעו מהרי הלבנון. "אני מאוד מרגישה את השורשים הלבנוניים שלי", אומרת הייק, שביקרה ב-2015 עם אביה במחוזות שמהם הגיעה המשפחה. "הטקס הלבנוני האהוב עליי הוא לאכול. בעיקר אני אוהבת קציצות וקובות, אבל מבשר נא, לפעמים קשה למצוא כאלה".
לראיונות קולנוע נוספים:
בגיל 56 הקריירה של הייק, אחת הנשים העשירות והחזקות בתעשייה (גם הודות לנישואיה למיליארדר הצרפתי פרנסואה-הנרי פינו, יושב ראש תאגיד אופנת העילית Kering), משגשגת ופורחת. אחרי ההצלחות הקופתיות שרשמה בשנים האחרונות עם "שומר הראש והמתנקש", "בית גוצ'י" ו"נצחיים", בשנה הקרובה נראה אותה בשני פרויקטים מדוברים ומסקרנים: "בלי דם" של אנג'לינה ג'ולי וב"הריקוד האחרון של מג'יק מייק", סרט ההמשך של סטיבן סודרברג לדרמה הקומית על עולם החשפנות. בינתיים, החל מהיום (ה'), אפשר ליהנות מהייק פעמיים: ב"ללא מוצא" שביימה היוצרת הבריטית סאלי פוטר ("אורלנדו") וב"החתול של שרק: משאלה אחת ודי", סרט האנימציה לו היא תרמה את קולה ואת מבטאה הלטיני - לדמות של החתלתולה הפיקחית קיטי סופטפוז, שיוצאת למסע יחד עם החתול במגפיים והכלב פרו.
"ללא מוצא" - טריילר
(באדיבות סרטי שובל וסרטי יונייטד קינג)
"ללא מוצא" עוסק בליאו (חוויאר בארדם), סופר שהגיע בצעירותו ממקסיקו לניו יורק, ובבתו מולי (אל פנינג) שמגיעה לביקור. השניים יוצאים למסע, שבו ליאו נזכר בעברו ובחיים המקבילים שהיו יכולים להיות לו, אם היה נשאר עם אהבתו הראשונה - רעייתו דולורס (הייק) במקסיקו. "אחת הסיבות שהסכמתי להשתתף בסרט היא שסוף-סוף אעבוד עם חוויאר, שהוא חבר קרוב", מספרת הייק. "הייתי מבועתת לעבוד איתו. כשאת חברה טובה של מישהו, ולא עבדתם יחד, את לא יודעת איך תסתדרו. חששתי גם ממה שיקרה אחרי שנסיים לצלם ואיך נחזור לחיים האמיתיים - זה מורכב כי חוויאר הוא כמו הגיס שלי, הילדים שלנו משחקים יחד. פחדתי שאם נריב במהלך הצילומים זה ייצור מתח שיגלוש לשאר המשפחה".
הייק מגלה שהיא ובארדם לא הפגינו את החברות שלהם על הסט, כדי שזה לא יפגע בעבודה על דמויותיהם. "היינו מקצועיים ולא דיברנו על החיים שלנו. ממש שמרנו מרחק - לא התבדחנו, ולא השתמשנו בשפה הסודית הפרטית שלנו, כפי שאנחנו נוהגים בדרך כלל. כמובן שהיינו שם אחד בשביל השנייה כקולגות ויצרנו יחד ברמה הקריאייטיבית. סאלי רצתה שאאלתר הרבה, וחוויאר לא ידע לאן אקח אותו. ביום האחרון, אחרי שצילמנו את הטייק האחרון, שהיה בו המון בכי - הסתכלנו זה על זו וחייכנו. זה דבר מקסים שקרה מעצמו ומשם החיים המשיכו הלאה, ויחסינו חזרו להיות ממש כפי שהיו קודם".
4 צפייה בגלריה
"אחת הסיבות שהסכמתי להשתתף היא שסוף-סוף אעבוד עם חוויאר". מתוך "ללא מוצא"
(באדיבות סרטי שובל וסרטי יונייטד קינג)
"אני שמחה שיש השלכות למעשים 'אפורים'"
זוהי לא הפעם הראשונה שהייק עובדת עם במאיות. ב-2002 היא שיחקה את פרידה קאלו בסרטה של ג'ולי טיימור "פרידה", תפקיד שאף זיכה אותה במועמדות לאוסקר. כעת, היא משתפת פעולה עם סאלי פוטר ואנג'לינה גו'לי. כאשר היא נשאלת האם היא מרגישה הבדל בעבודה עם במאיות לעומת במאים גברים, הא משיבה: "כן. גם בגלל שהבמאיות מפקפקות בכל צעד בדרך. זה לא מיתוס. הן ממשיכות לפקפק גם אחרי שהסרט יצא. גם היחס שלהן שונה, הן חייבות לתת פייט בדרך אחרת לגמרי. הבמאיות שעבדתי איתן התעניינו הרבה יותר בפיתוח של הדמויות מאשר הגברים איתם עבדתי".
בנקודה זאת שיחתנו גולשת לסוגיות של מעמד הנשים בהוליווד ולמהפכת MeToo. הייק הייתה אחת הנשים האמיצות שהעזו לצאת נגד מפיק העל האנס הארווי ויינשטיין. בדצמבר 2017 הייק פרסמה טור ב"ניו יורק טיימס" בו חשפה את מסכת ההתעללויות, שחוותה במהלך הפקת "פרידה". בין היתר טענה שהמפיק איים לסגור את הפקת הסרט, "אם לא תסכים להשתתף בסצנת מין עם אישה, הכוללת עירום פרונטלי מלא. לא היה מקום למשא ומתן, הייתי חייבת להסכים. הוא היה המפלצת שלי".
הפגנת אומץ רב, כשחשפת את מה שקרה לך עם ויינשטיין בצילומי "פרידה".
"זה היה קשה מאוד. אבל זו הייתה סגירת מעגל בשבילי. והארווי עשה את זה לעוד המון נשים אחרות. במשך שנים לא הבנתי שאני קורבן, וזה ללא ספק היה אמיץ מצידי להודות בכך. כשהתפוצצה פרשת ויינשטיין, הרגשתי המון אמפתיה לאשתו ולנשותיו לשעבר. והבנתי שפגשתי המון 'הארווים' בדרך, והרגשות שלי היו שונים מול כל אחד מהם. אבל יותר מהכול - חשתי כבוד גדול כלפי הנשים האמיצות הן עשו תיקון וסגרו מעגל. גם כאב לי על הקורבנות שהיו מגיעות אחרינו, ועכשיו כבר לא יהיו, וזה הכי חשוב. אבל התגובה שלי בנושא מי טו היא לא זעם מתפרץ, אני רואה בדיון הזה הזדמנות להתפתח, עבור כולנו".
את מרוצה מגזר הדין שנפסק בפרשת ווינשטיין?
"אני מסכימה עם פסק הדין והוקל לי שיש כזה, אבל לא הייתי...", כאן הייק עוצרת ומשמיעה שאגת תסכול. "בסך הכול זו סיטואציה עצובה ולא פשוטה - גם עבור הנשים שדיברו וזכו סוף סוף לסגירת מעגל. במהלך החקירה והמשפט הציבו אותן במקום קשה, והן היו צריכות להתמודד עם זה. אני שמחה שיש השלכות למעשים שהיו 'אפורים'. מבטיחה לך שהארווי ויינשטיין עדיין תוהה: 'אבל מה לעזאזל כבר עשיתי?'. אני חושבת שמגיל צעיר הוא לא הבין איך אמורים להתנהג. יש סוג של תרבות שאומרת שכשאתה גבר מוערך, אתה יכול לחמוק מעונש על דברים כאלה. אבל זו הייתה תקופה אחרת ורבים היו מבולבלים. היום זה ברור שזה לא מקובל וגברים מבינים שזה לא בסדר ושיהיו השלכות למעשים כאלה. גם נשים מבינות ששומעים את הקול שלהן, שהכאב שלהן חשוב ושיש להן את הזכות לכבוד - ושזה בסדר לדרוש אותה. וזה חשוב מאוד".
4 צפייה בגלריה
"חשתי כבוד גדול כלפי הנשים האמיצות שעשו תיקון וסגרו מעגל". הייק על פרשת הארווי ויינשטיין
(צילום: AP)
בכלל הדרך של הייק לצמרת הוליווד הייתה משופעת קשיים ומאבקים. היא נולדה תחת השם סלמה ולגרמה הייק חימנס, בעיר הנמל קואצקואלקוס, בחוף המזרחי של מקסיקו. אימה הייתה זמרת אופרה ומגלת כישרונות ממוצא ספרדי-מקסיקני ואביה מנהל בחברת נפט. בגיל 12, היא נשלחה למוסד קתולי בלואיזיאנה, אבל התקשתה להתאקלם ולהסתגל. במוסד הזה היא אף אובחנה כדיסלקטית. הייק מיהרה לשוב למשפחתה, ובהמשך עקרה לבית דודתה ביוסטון, טקסס.
אחרי שסיימה את לימודיה באוניברסיטה של מקסיקו סיטי, הייק התקבלה לטלנובלה "טרזה", שבזכותה הפכה לכוכבת במולדתה. לתודעה הבינלאומית פרצה הודות ל"דספרדו" של רוברט רודריגז. לפני 20 שנה הגיע הסרט "פרידה" שתפקידה בו הזניק את הקריירה שלה, ביסס את מעמדה והעניק לה שלל פרסים ומועמדויות. גם הסדרה "בטי", סייעה לה להפוך לאחת הנשים הלטיניות המצליחות בעולם.
מלבד קריירת המשחק הענפה שלה, להייק חשוב גם להפיק, ובימים אלה אפשר לראות בדיסני פלוס מיני-סדרה תוצרת הולו, שעליה היא חתומה. בסדרה "סנטה אוויטה", נטליה אוריירו ("בובה פראית") מגלמת את אווה פרון (שהייתה ידועה בכינוי אוויטה), רעייתו של הרודן חואן פרון ששלט בארגנטינה. "אחרי שאוויטה מתה מסרטן צוואר הרחם בגיל 33 בלבד, בשנת 1952, בעלה חנט את גופתה. אחרי ההפיכה הצבאית, שבעקבותיה פרון הודח ונאלץ לגלות, הגופה הוברחה ונקברה באיטליה. 16 שנים אחר כך, היא הוצאה מקברה ונקברה במדריד, ובהמשך בבואנוס איירס. המיני-סדרה מבוססת על מותחן בדיוני, שעלילתו מתארת את היעלמותה של הגופה של אוויטה למשך 16 שנה, עד שהיא מופיעה שוב בוותיקן, אבל בלי אחת מידיה. הסיפור מראה את האובססיה של גברים סביב הגוף הנשי - אפילו אחרי המוות יהיה מישהו שיחלל אותו וייקח זרוע. האובססיה הזאת היא הסיבה שבחרתי לעשות את הפרויקט".
4 צפייה בגלריה
"עשיתי בחירות שלא היה בהן שום הגיון, עכשיו אני מבינה שהן דווקא היו נכונות". סלמה הייק
(צילום: AP)
ברזומה הרומנטי של הייק ניתן למצוא רומנים סוערים עם השחקנים אדוארד נורטון וג'וש לוקאס, ובסופו של דבר היא בחרה בפינו, האיש והמעצמה, שתומך בה ובקריירה שלה. ב-2009 הזוג החליט למסד את הקשר בשני טקסים, האחד נערך בפריז והשני בוונציה. "אחד הפחדים שיש לכל הנשים הוא 'האם אמצא את הגבר הנכון עבורי?', ואני שמחה שמצאתי אותו ושימי הפחד האלו נגמרו", מתוודה הייק, שחיה על קו פריז-אמריקה.
"החיים שלי באמת יכולים להישמע כמו אגדה כי מצאתי נסיך נהדר, שהגיע והציל אותי. בעלי הוא גבר נהדר ומהמם, הוא אוהב אותי ויש לנו ילדה. במקביל אני עושה את מה שאני אוהבת כדי להתפרנס. ואנשים חושבים: 'היא שחקנית ויש לה המון מזל בחיים, אז היא יכולה להרשות לעצמה ללבוש את כל הבגדים היקרים האלה'. אבל הם לא רואים את הצדדים המורכבים של המציאות - העובדה שיש לי גבר טוב, זאת האגדה האמיתית".
"ללא מוצא" עוסק בצמתים ובבחירות בחיים. האם הסרט גרם לך לחשוב על הדרכים שבהן בחרת ללכת?
"כן, בהחלט. במקרה שלי היה לי המון מזל כי בחרתי במסלולים שלא היה בהם שום היגיון, זו הייתה נראית בחירה מטופשת, שבזמנו אפשר היה לחשוב: 'אלוהים ישמור, מה עשיתי?'. למשל, היו לי חיים נוחים וקריירה מצליחה במקסיקו, והחלטתי לעבור לארה״ב ולהתחיל את דרכי כניצבת - ניסיתי להיות חלק ממשהו שלא היה אפשרי מבחינתי. והיום אני אומרת לעצמי: 'תודה לאל', אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה לו הייתי נשארת במקסיקו. הייתי בוודאי אומללה. עכשיו אני מבינה שקיבלתי המון החלטות נכונות. גם כשאני מסתכלת אחורה על החיים הפרטיים שלי, הייתי יכולה להתחתן עם גבר אחר, שהיה גבר טוב, ואני לא בטוחה למה לא עשיתי את זה. וחיכיתי תקופה ארוכה עד שפרנסואה-הנרי הופיע - ואנחנו אפילו לא גרים באותה היבשת. גם זה לכאורה לא הגיוני, למה להמשיך במערכת היחסים הזו בכלל? אבל אנחנו יחד כמעט 20 שנה".
בסך הכול, הייק מרוצה מהבחירות שעשתה וסבורה שהקדימה את זמנה. "התחלתי להפיק כ-15 שנה לפני שמישהי עשתה את זה. הייתי אקטיביסטית למען זכויות נשים, בתקופה שבה היו מזלזלים בך על דבר כזה. היום זה טרנדי, אבל כשהתחלתי להתעסק בזה, היו מנדים אותי אם הייתי מתחילה שיח בנושא. בעלי התחיל עם הקטע של עמותות וקרנות למען נשים, ולמען הסביבה, לפני יותר מעשור - הוא היה חלוץ אמיתי. אני זוכרת שאמרו לנו: 'זה לא שיק', והנה, היום כולם עושים את זה".
