אם אלוהים היה יורד אל כדור הארץ ומבקש לנחם אותנו (או לתקוע לנו אצבע בעין) עם האנטיתזה המוקצנת ביותר למצב הקיומי הנוכחי בישראל, הוא כנראה היה עושה זאת עם "לאב איילנד", גרסת הלבנט, שעלתה אתמול (שבת) ב-Free TV. זה לא מקרה ש"לאב איילנד" הישראלית צולמה לפני יותר משנה, לפני 7 באוקטובר, והייתה אמורה לעלות בשירות הסטרימינג של קשת ו-RGE בקיץ הקודם. היינו אז אנשים אחרים. עכשיו, כשמאגפים אותנו מצפון ומדרום, האיראנים מאיימים מרחוק ואמבה אוכלת לנו את המוח מקרוב, אפילו בתור אסקפיזם המופע השטחי להדהים של "לאב איילנד" מרגיש מופרך. סליחה מר אל, אני יודעת שהכוונות שלך היו טובות.
מתוך "לאב איילנד"
(באדיבות free tv הפקה: ארמוזה הפקות )
"לאב איילנד" מגיעה לארץ הקודש כשחלקנו הגדול, לפחות חובבי הג'אנק הטלוויזיוני, כבר יודעים למה לצפות. פורמט סליזי ושטוף הורמונים, שהגלגול המצליח שלו עלה בבריטניה לפני כעשור ומאז היגר בהצלחה ל-22 מדינות נוספות. 10 רווקות ורווקים מאכלסים וילה מפוארת ועתירת ניאון למשך זמן מה, ומתחילים מעין משחק כסאות של זוגיות. כל מי שרוצה להישאר במשחק צריך למצוא לעצמו בן זוג, מי שנשאר לבד – מודח. מדי פעם מוצנחים לווילה מתמודדת או מתמודדת חדשים שינסו לערער את הסטטוס קוו ולערבב שוב את מצבת הזוגות. תהילתו של הפורמט יצאה לו בעיקר על שום הפתיחות המינית של המשתתפים והמשתתפות, שמתהלכים להם בין הבריכה לחדר השינה, מאתגרים את היכולת של עצמם להחזיק אלכוהול וממזמזים האחת את השני ולהיפך. איפה ישראל מתברגת בכל היופי הזה עם הפוריטניות המינית הידועה שלה? שיהיה לכולנו בהצלחה.
כבר משני הפרקים הראשונים שנשלחו לביקורת אפשר לראות את השמרנות הזאת מרימה ראש ולתהות איך זה הולך לקרות. בין המתמודדות זעירות הביקיני אפשר למצוא את אדל, חרדית לשעבר, שהגבילה את עצמה לעד עשרה גברים בחיים, או את קים, מנהלת משרד עורכי דין שבעצם אוהבת ללבוש פיג'מה ולצפות בעובדה (בואי, למה לא לשאוף גבוה? אפשר לצפות ב"עמוד האש"). כשהבנים מגיעים לזירה, כולם (כמעט) שיכורים ממשקאות חלבונים וביטחון עצמי מופרז, כמעט אף אחת מהבנות לא עושה את הצעד שיעיד שמדובר בגבר לטעמה. אין ספק, אף אחת שם לא באה כדי להשתרלל אלא כדי – יעזור לנו אותו האל – למצוא אהבה. לא שמדובר במטרה מופרכת – באורך פלאי הלחים הפורמט 17 זוגות נשואים ותשעה ילדים, ממערכות יחסים שנוצרו על האי, אבל בואו. מדובר בשוק בשר שאפשר לשים על מיוט ועדיין, ואולי יותר, להתערפל בתוכו. תעשו שיעורי בית.
מבחינת קצב "לאב איילנד" הישראלית דווקא מצליחה להעביר הילוך, בטח יחסית לרצועה יומית. בשני הפרקים הראשונים כבר התפרק זוג אחד ומתמודדת אחרת כבר מתלוננת שהבחור שלה לא מתעניין מספיק בשלומה ו"מחפש אותה", ולפחות עוד מתמודדת אחרת פוזלת לצדדים, אבל עדיין מדובר בפיגומים מנייר שמזכירים בעיקר דינמיקות ממחנה של הנוער העובד.
יכול להיות שאני כבר לא קהל היעד, אולי זה הניגוד העצום בין המציאות שאופפת אותנו, זאת שאנחנו יושבים בה עם ידיים על העיניים ומחכים שיפול עלינו כטב"מ או טיל או סתם איום מנסראללה, לבין הזחיחות העולצת של הווילה ביוון, אבל העובדה היא ש"לאב איילנד" הישראלי כבר לא השקיעה אותי באותו ערפל ורוד ומתוק של קלוריות ריקות, שיחות בגובה דשא ובחורות ש"רוצות שרירים". גם משחקי החיזור הצפויים הרדימו אותי במקום לגרום לי לתהות על קנקנם של המתמודדים, לפתח חיבה לחלק מהם ותיעוב לאחרים.
לזכותה של עדן פינס יאמר שהעובדה שזה תפקיד ההנחיה הראשון שלה לא ניכרת, ושהיא יודעת לשלב המון מילים באנגלית ולהגיד האשטג במקומות הנכונים, וגם עידו מוסרי, שמלווה את הפרקים בקריינות קומית, נותן עבודה לא רעה. ועדיין אני מרגישה כאילו כל זה מתרחש ביקום אחר. יכול להיות שתצטרכו להעביר אלי חלק מהחריף-חריף הזה שאתם שותים כדי שאני אכנס לאווירה, אולי זה ישתפר בהמשך, כשהאישיות של המתמודדים, בהנחה שיש כזאת, תלך ותתבהר. אולי האינטריגות ילכו וישתכללו, ואולי זה פשוט לא הזמן, לא המקום ולא השלב בחיים שאנחנו, אני ו"לאב איילנד", אמורים להיפגש בווילה ביוון, לצופף פיגמנטים בבריכה, למשש גברים ולשחק בתיכון. אולי זאת לא את, "לאב איילנד", אלא אני, ואולי בעוד כמה חודשים כולנו נהיה חכמים יותר, בוגרים יותר ובשלים יותר לאסקפיזם רדוד.
