סביר להניח שאף במאי לא ישבור בקרוב את השיא של מנואל דה אוליביירה – הבמאי הפורטוגזי שביים את הפיצ'ר האחרון שלו בגיל 103, ובשלוש השנים שעד מותו ביים עוד ארבעה סרטים קצרים. בכל זאת יש להוריד את הכובע גם בפני סר רידלי סקוט, שבסוף החודש יציין יום הולדת 87, וזה עתה יוצא סרטו האחרון "גלדיאטור 2" (Gladiator II), המשך לסרטו המצליח משנת 2000.
"גלדיאטור 2" - טריילר
(באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט)
ניתן למנות לא מעט במאים שהמשיכו לעבוד גם אחרי שעברו את אמצע העשור התשיעי לחייהם, אבל אף אחד מהם לא תפר שרשרת הפקות שדורשות השתלטות על צוות ענק ומאות ניצבים, שימוש בטכנולוגיות מורכבות וחדשניות, וסצנות שמצולמות בלוקיישנים מאתגרים. רק בשנה שעברה סקוט צילם את "נפוליאון", ולפני שלוש שנים את הדרמה ההיסטורית "הדו-קרב האחרון", ואת דרמת הפשע "בית גוצ'י". גם בגילו המופלג סקוט ממשיך לתזז בין לוקיישנים, לעשן סיגרים בכמויות אופייניות ללשכת ראש הממשלה, לקלל כמו מלח שיכור כל מה שלא בא לו בטוב (מבקרי קולנוע צרפתים, למשל), ולהפגין אגו בקנה מידה גלקטי (ציטוט נבחר: "עשיתי ארבעה סרטים בזמן שלקח לסקורסזה לעשות את 'רוצחי פרח הירח'..."). אגב, לסקוט יש עוד חמישה פרויקטים בשלבי פיתוח שונים.
אין ספק שסקוט הוא באמת פנומן הראוי למחקר גרונטולוגי, אבל יש פער בין עצם מימוש ההפקה והאיכויות המאכזבות של סרטיו האחרונים. "נפוליאון" היה חרפה קונספטואלית, ו"בית ג'וצי" וה"דו-קרב האחרון" בינוניים. מבחינה כלכלית סרטים אלו נעו בין הצלחה מאוד צנועה לכישלון מהדהד. ב"גלדיאטור 2" ההימור גדול עוד יותר. הפקה של 310 מיליון דולר שכדי להתחיל להרוויח צריכה להכניס מעל 750 מיליון. בנוסף, ראוי שתהיה הצדקה יוצאת דופן לנכונות לסכן את המוניטין של סרט שזכה בחמישה אוסקרים, כולל פרס הסרט הטוב ביותר. סקוט אמר על "גלדיאטור 2" שהוא הטוב שבסרטיו, אפילו יותר מיצירות המופת "הנוסע השמיני" ו"בלייד ראנר". אפשר לקבל בהבנה את הצורך לקדם מכירות באמצעות דברי שבח מופרזים, או לראות זאת כאמירה המעוררת חשש אודות בריאותו הנפשית של הבמאי. כך או אחרת אני ממליץ להנמיך צפיות.
"גלדיאטור 2" אינו גרוע כמו "נפוליאון", אבל הוא מאכזב, ובוודאי נופל מקודמו באופן ניכר. הפער בין הסרטים נובע מדומות היתר של המהלך העלילתי לזה שכתב דייויד פרנזוני עבור הסרט הקודם. "גלדיאטור 2" מצהיר על היותו סרט המשך אך מתפקד כ"רימייק רך" של המקור. הבעיה השנייה היא פערי הכריזמה בין ראסל קרואו שהיה בשיא כוחו כגנרל מקסימוס (וזכה על כך באוסקר), לבין השחקן האירי פול מסקל שמגלם את דמות הגיבור ב"גלדיאטור 2". מסקל בן ה-28 אולי זכה להערכה רבה על המשחק שלו בסדרה "אנשים נורמליים" ובסרטים כמו "אחרי השמש" (2022) ו"כולנו זרים" (2024), אבל הוא לא במיטבו כגלדיאטור מופנם המונע מרצון לנקמה. גם הטקסטים שכתב דייויד סקרפה לדמות שמסקל מגלם פחות סוחפים מאלו שניתנו לקרואו. דמויות הרעים בסרט, בזויות כפי שהן, אינן משתוות להופעת הפריצה של חואקין פיניקס בתפקיד הקיסר הפסיכופט קומודוס.
4 צפייה בגלריה
מאכזב, ובוודאי נופל מקודמו באופן ניכר. מתוך "גלדיאטור 2"
(צילום: באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט)
אירועי "גלדיאטור 2" מתרחשים 16 שנים אחרי אלו של הסרט הקודם. גם הפעם יש כמה דמויות היסטוריות (למשל, הקיסרים הרומים) אבל רובן מומצאות. העלילה מפליגה הרבה מעבר לעובדות הידועות ולעיתים אף סותרת אותן. כמו בזירת הגלדיאטורים כך גם בסרט: השאיפה לבידור מכופפת כל ערך אחר.
את הגיבור, שבמהלך הסרט נגלה את שמו האמיתי – לוציוס ורוס, אנו פוגשים בעיר חוף בנומידייה שבצפון אפריקה. הוא חי בקרב "הברברים", ואיתם הוא נלחם בניסיון להדוף את הפלישה של הצי הרומי שמוביל הגנרל הרומי מרקוס אקסיוס (פדרו פסקל). התבוסה של בני עמו עולה לו במחיר חייה של אשתו הלוחמת ארישט (השחקנית הישראלית יובל גונן) אבל היא גם מספקת לו מניע רציני, ולא יחידי, לנקמה. לוציוס הופך לעבד ומושלך לקרב בזירת הגלדיאטורים מול חיה שאף אחד מאיתנו לא היה רוצה לראות במרחק נגיעה.
4 צפייה בגלריה
פול מסקל לא במיטבו כגלדיאטור מופנם המונע מרצון לנקמה. מתוך "גלדיאטור 2"
(צילום: באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט)
הביצועים של לוציוס בזירה מרשימים את אמרגן הקרבות מקרינוס (דנזל וושינגטון) שמבטיח להביא אותו ליעד הנקמה, אם הוא ישתף איתו פעולה כפרפורמר. הכניסה לאורוות הגלדיאטורים של מקרינוס מזמנת גם מפגש עם הלוחם הבכיר שלו ויגו (ליאור רז - עם תפקיד משנה בעל נוכחות מכובדת). המניעים של מקרינוס יתגלו בהמשך, אבל ניתן לרמוז שהם יניעו את העלילה למה שלא ניתן היה לעשות בסרט הקודם עם דמותו של סוחר הגלדיאטורים פרוקסימו (אוליבר ריד), בגלל מותו של השחקן במהלך תקופת הצילומים.
מושא הזעם של לוציוס הוא גנרל אקסיוס, שבעברו היה פקוד של גנרל מקסימוס, ובהווה הוא הבעל של לוסילה (קוני נילסן). כזכור, לוסילה הייתה מושא אהבה בעברו של מקסימוס. כמובן שיש קשר הדוק בין שני הסרטים שהוא קריטי לעלילה, אבל אם לא ניחשתם אותו לא אקלקל. אקסיוס כפוף לאחים-קיסריים גטה (ג'וזף קווין) וקרקלה (פרד השינגר), צמד מאוס ודקדנטי עם יותר מאשר ארומה קלה של קוויריות. יש עוד כמה דמויות שהקוויריות שלהן גלויה למדי, ולמעט מקרה גבולי בודד היא אינה משויכת לדמויות שאנו אמורים לחבב. קשה היא מלחמתו של הגלדיאטור שפועל הן בזירה דרמטית דמוית (המחזה) המלט, והן מול האיום על גבריות "נורמטיבית". כמו בסרט הקודם מאבקו של הגיבור מתרחש על רקע קונספירציות פוליטיות, הקשר שמשיב את השחקן הקשיש דרק ג'קובי לדמותו של הסנטור גראקוס. ג'קובי זכור מתפקידו בסדרה הקלאסית "אני קלאודיוס", שכבר חצי מאה מתפקדת כתו התקן הדרמטי לעיסוק בתככים באימפריה הרומית. לפי מדד זה "גלדיאטור 2" נופל מקודמו, והקונספירציות המוצגות בו הן בבחינת רקע לא מספיק מפותח למתחולל בזירה.
"גלדיאטור 2" הוא קולנוע שמנסה לספק בידור אלים מבלי לזעזע באמת. בזירות הגלדיאטורים ההיסטוריות התבצע קטל חיות בקנה מידה בלתי נתפס, דבר שאותו הסרטים מצמצמים משמעותית. בנוסף, חיות ה-CGI הפוטו-ריאליסטיות מספיק מרוחקות מהדבר האמיתי כך שקשה להזדעזע מקטל פיקסלים המאוגדים לצורת חיות. בהפקה הקודמת סקוט רצה להשתמש בקרנף, אך אנימציית המחשב לא הייתה מספיק משוכללת. בסרט הנוכחי הוא מגשים את החלום שנצר למשך כמעט רבע מאה. בנוסף, ישנה סצנה משוגעת למדי שבה הזירה מוצפת במים, והמופע בקולוסיאום ההופך לשחזור של קרב ימי, כולל ספינות וכרישים שטורפים את הגלדיאטורים. מבחינה היסטורית אכן היו מופעים שהסתייעו בהצפת הרחבה בקולוסיאום, אך הכרישים הם בדיה להנאת הצופים בקולנוע.
הביטוי "לקפוץ מעל הכריש" (Jumping the shark) נולד בעקבות פרק של סדרת הטלוויזיה "ימים מאושרים", שבו הפונז מבצע פעלול סקי מים שבמהלכו הוא קופץ מעל כריש. הביטוי, המציין טריק נואש ומופרך שמסמן נקודת שממנה יש דרדור בלתי נמנע, רלוונטי גם לסרט של סקוט. "האם אינכם מתבדרים?", התריס מקסימוס בסרט הקודם מול הקהל המריע, ונדמה שברצון להתעלות על "גלדיאטור" סקוט מגיע ב"גלדיאטור 2" לרגע בו ההצבה של המופרך מעידה יותר מכל על יחסו לקהל. הצופים שאינם מוטרדים מהפרזות מהסוג הזה ייהנו מסצנות הלחימה בזירה.
