כותרות העיתונים ב-5 באוקטובר 1992 זעקו "גיהנום באמסטרדם". מטוס בואינג 747 של חברת אל על שהמריא משדה התעופה סכיפהול בהולנד התרסק אל תוך שני בנייני מגורים בשכונת ביילמר, במה שבדיעבד נראה כמו המהדורה המוקדמת של 11 בספטמבר, תשע שנים לפני הטרגדיה בארצות הברית. הבניינים שוסעו ואנשים נראו קופצים מהקומות העליונות הבוערות אל מותם. 43 איש נהרגו, רובם תושבי השכונה ושלושה מהם אנשי צוות ישראלים שהיו על המטוס.
ההתרסקות – טריילר
(.)
ההתרסקות, מסתבר בדיעבד, הייתה רק יריית הפתיחה. תושבי השכונה, רובם שחורים וחלקם מהגרים בלתי חוקיים, התלוננו בשנים לאחר מכן על סימפטומים בריאותיים שונים כתוצאה מחשיפה לחומרים שהיו על המטוס - בעוד שישראל טענה שמטענו הכיל חלקי מחשב, פרחים, בשמים וקוסמטיקה. אמצעי תיעוד שהיו עשויים להקל על החקירה התפיידו. הקופסה השחורה מעולם לא נמצאה, הקלטות הקשר עם המטוס ושטר מטען שרוף למחצה, שהעיד על המטען האמיתי של המטוס, נעלמו באופן בלתי מוסבר. עדויות על אנשים בסרבלים לבנים ששוטטו בזירת ההתרסקות תדלקו את אווירת הקונספירציה ואת הטענות על טיוח.
לביקורות טלוויזיה נוספות:
רק שש שנים מאוחר יותר נחשפה תכולת המטוס האמיתית - רכיבים כימיים של גז עצבים, שנועדו לשמש את המכון הביולוגי בישראל לטובת פיתוח אמצעי הגנה לגז. היקף הטיוח וניסיונות ההשתקה של הגופים הפרלמנטריים בישראל ובהולנד נחשפו, בין היתר הודות לפעולתם של וינסנט דקאר ופייר הייבואר, שני עיתונאים הולנדים מעיתונים שונים שחקרו ביחד את הפרשה. האסון שנצרב במוחם של הולנדים רבים הפך גם סמל למאבק של המערכת באזרח הקטן, ולחוסר האמון של האחרון במערכות שאמורות להגן עליו. 30 שנה בדיוק לאחר אותם אירועים עלתה בהולנד הסדרה העלילתית שעוסקת בהם, "ההתרסקות" (Ramplucht). אתמול (ד'), הגיעה הסדרה גם לישראל לסלקום TV.
סדרות על אסונות ישראליים וכשלים מערכתיים תוצרת כחול-לבן הם משהו שהופך לנפוץ יותר בנוף הטלוויזיה המקומי. "ההתרסקות", שזכתה לתקציב גבוה, כוללת שחזורים של האסון וצילומים בבנייני המגורים המקוריים ששופצו. על אף שהיא מיושנת למדי יחסית לז'אנר ומתוסרטת בליניאריות כמעט צפויה, עבור הצופה הישראלי היא בהחלט מספקת נקודת מבט מעניינת על אירוע שנצרב גם בתודעתם של ישראלים, מפרספקטיבה של אומה אחרת.
מצפונה של אל על אומנם נוקה - תוצאות החקירה העידו שמקור התקלה שהביאה לנפילת שני המנועים וההתרסקות הוא בפגם בייצור המטוס - אבל חלקה של ישראל בהסתרה של מידע וטיוחו הביא למחיר ששילמו הקורבנות המובהקים של האירוע, ההרוגים והשורדים. "ההתרסקות" מספקת הצצה ייחודית לאופן שבו ההולנדים חוו את הטרגדיה הזאת ואת המשבר שהביאה איתה, שאומנם התרחשה במקום אחר על כדור הארץ אבל בהחלט עשויה להדהד גם לחוויה הישראלית.
מייקל לינדרסל, היוצר (שאחראי גם ל"Arse" בנטפליקס) מן הסתם ראה פרק או שניים מ"צ'רנוביל" של HBO לפני שכתב את "ההתרסקות". את העלילה של הסדרה ההולנדית מובילים שני העיתונאים, דקאר (תומס הופנר) והייבואר (יוריק ואן ווגנינגן, "נערה עם קעקוע דרקון"), שנאמנים לדמויות המקוריות. לצדם ישנה דמות נשית של וטרינרית בשם אשה וילמס (ג'וי דלימה), תושבת השכונה שהיא מעין ייצוג תסריטאי של כל הקורבנות המוחלשים של האסון. שלושתם יחד יוצאים - מי ככלב השמירה התקשורתי ומי בשם האזרח הקטן - למאבק כמעט בלתי אפשרי מול הפרלמנט ההולנדי והמוסד הישראלי.
לזכותה של "ההתרסקות" ייאמר שהיא לא רק נותנת מקום לייסוריהם של הנפגעים אלא מקדישה קו עלילה מרכזי לדרמה הפוליטית ולהתרחשויות מאחורי הקלעים, ולהעדפה המתסכלת של האינטרסים הכלכליים והפוליטיים על פני האזרח הקטן שמשלם את המחיר. "ההתרסקות" נראית כמו סדרה שנעשתה בניינטיז ולא רק מבחינת הוויזואל אלא גם במורכבות הדיאלוגים או בעומק הדמויות. היא גם מותקפת לא מעט על ידי קלישאות הז'אנר, אבל היא בהחלט מספרת סיפור שלא ייאמן על סדר עדיפויות כושל, ויש בה לקח רלוונטי גם היום ואולי אפילו בעיקר היום, על צביעות, גזענות ("תודה לאל שזה לא במרכז אמסטרדם", אומר אחד הגורמים הממשלתיים לאחר ההתרסקות), והקלות הבלתי נסבלת של טיוח האמת.
