בחודש אפריל הקרוב יחגוג טום באום, פיטר פן נצחי, יום הולדת 30. המנחה-שחקן-קומיקאי, שנוהג להרים מסיבות פורים מושקעות, מוטרפות ומתוקשרות, עוד לא החליט איך יחגוג את חילוף הקידומת, אבל דבר אחד בטוח: הוא עדיין לא סובל ממשבר הגיל המפורסם. למעשה את המשבר הוא כבר חווה בגיל 27. "תמיד הייתי ילד בכל המצבים - גם כשיצאתי מהארון, גם כשהשתתפתי ב'המרוץ למיליון', גם כשהתפרסמתי, גם כשהייתי המנחה ההומו הראשון בערוץ הילדים וגם כשעבדתי ב-MTV. ופתאום בגיל 27 אתה כבר לא ילד", מתוודה באום בריאיון מיוחד ל-ynet. "התעוררתי כל בוקר עם מועקה בלב שזהו, אני כבר זקן, לא עשיתי כלום עם החיים שלי, יש ילדים חדשים בעיר ובתקשורת. כל רגע הם צצים. ואז נופל לך האסימון שהעולם ממשיך והחיים ממשיכים ולכל אחד יש תחליף. מה לעשות, גם לי יש תחליפים. הרגשתי כאילו זהו, אני כבר לא רלוונטי. היו לי גם התקפי חרדה".
ואיך טיפלת בהתקפי החרדה?
"הלכתי לפסיכולוג התנהגותי קוגניטיבי לחרדות. כיום אני כבר לא בלחץ מה-30. לשמחתי המועקות האלו עברו והיום אני פחות מתעסק בגיל. לא יודע להסביר למה. אולי עוד כמה חודשים המועקות והחרדות יחזרו. הן תמיד כמו ציפור, שיושבת לך על הכתף. אתה יודע שהציפור קיימת ויכולה להתעורר מדי פעם, למשל בחגים, ואתה צריך לא לפחד ממנה ואז היא חוזרת לישון. בהתחלה החרדות נורא מבהילות, אבל אתה צריך לדעת להתמודד איתן".
ריאיונות נוספים:
איך עם כל החרדות שלך, התמודדת במשימות "המרוץ למיליון", בעיקר אלה שכרוכות בגבהים?
"אין לי מושג איך עשיתי אותן. הייתי אז בן 19 וכשאתה ילד, אז אין לך פחד. אתה עושה הכול. כשאתה גדל, אתה נהיה עם מסכות וחרדות ופחדים. היום לא הייתי עושה את כל המשימות האלה. קשה לי לטוס ולהיות בלי הטלפון ולהיות מנותק מהמשפחה והחברים. זה מלחיץ את הנפש שלי. הציעו לי לעשות עוד תוכניות ריאליטי וסירבתי, אני לא יודע אם הנפש שלי מסוגלת לעבור את זה. אבל נבר סיי נבר".
"לילה בחיפה" - טריילר
באום מגלה שהוא גם היפוכונדר לא קטן. "כל שבוע יש לי מחלה חדשה. כשיוצא לי חצ'קון, אני בלחץ שיש לי אבעבועות הקוף. וכשכואב לי הגרון, אני חושב שזה משהו סופני. מבחינתי לא מדובר בדלקת גרון, זה תמיד משהו גדול יותר. אני אומר לעצמי: 'טום תשחרר, תחיה את החיים, ואל תשב כל הזמן ותפחד. יהיה מה שיהיה. החיים נורא קצרים, אז עדיף לחיות אותם'".
ואיך התמודדת עם הקורונה?
"פעמיים חליתי בקורונה. בפעם הראשונה הייתי מבועת ולחוץ, בפעם השנייה כבר לא הייתי מבועת בכלל. בכל מקרה, חטפתי את הקורונה בצורה קלה".
במסגרת ההתבגרות שלו, באום מפתח עכשיו את קריירת המשחק, ואף הצטלם לאחרונה לסדרות חדשות של ניר ברגמן ודנה מודן. החל מסוף השבוע הקרוב אפשר יהיה לראות אותו בתפקידו הקולנועי הראשון ("וזוהי גם הנשיקה הקולנועית הראשונה שלי") - וזה קורה ב"לילה בחיפה" של הבמאי עמוס גיתאי ("קדוש", "כיפור") – סרט שהשתתף בתחרות הרשמית של פסטיבל ונציה והתחרה על "אריה הזהב" לפני כשנתיים וסבל מאז מדחיות רבות בתאריך היציאה שלו.
דמיינת שתשחק פעם בסרט של עמוס גיתאי?
"בכלל לא דמיינתי. כבר בפגישה הראשונה שלי עם עמוס, נוצר בינינו חיבור מיידי. הוא דיבר איתי על התפקיד ושאל שאלות על חיי. היה לי ממש חיבור אנרגטי אתו, גם בצילומים. עמוס הצחיק אותי. הוא גאון, מוכשר נורא, יודע מה הוא רוצה. קיבלתי ממנו המון השראה".
אצל עמוס, התסריט הוא בגדר המלצה בלבד. איך הסתדרת עם שיטות העבודה שלו?
"התסריט אכן דינמי ומשתנה כל הזמן וזה מהמם".
"אנשים מפחדים לדבר על פוליטיקה"
"לילה בחיפה" הוא חלק מטרילוגיה חדשה של גיתאי. הסרט הראשון, "רכבת קלה", שעלה ב-2018, התרחש בירושלים. השלישי שיחתום את הטרילוגיה, ועליו גיתאי שוקד כעת, ימוקם בבאר שבע. ואילו "לילה בחיפה" מתרחש במהלך לילה אחד במועדון "פטוש", בנמל חיפה, הסמוך למסילת הרכבת. "זה מקום אמאל'ה ואבאל'ה, המשלב יהודים, ערבים, סטרייטים, הומואים, מופעי דראג, צעירים ומבוגרים, כולם ביחד. ועל זה גם הסרט. האווירה ממש קסומה. בזכות הסרט נחשפתי לחיפה, ממנה זכרתי רק את הגנים הבהאיים. יש בעיר חיי לילה יותר מגניבים ומטורפים מתל אביב. אנשים קולים ברמות".
העלילה עוקבת אחרי מספר דמויות, וביניהן צעיר בשם טום, המנהל מערכת יחסים עם ערבי בשם פתחי, אותו מגלם פאייז אבו חיה. השניים מנהלים את הזוגיות במידת מה של סודיות עקב חששו של פתחי מההשלכות הצפויות ליציאתו מהארון. טום, אשר בן זוגו הקודם התאבד, מנסה לשכנע את פתחי שלא להסתתר. "לחבר הערבי שלי בסרט קשה עם המיניות שלו ואני רוצה שהוא ישתחרר ויקבל את עצמו. לי אישית, בחיי הפרטיים, אין בכלל העניין הזה של גזע, ערבי, יהודי, מזרחי, אשכנזי. זה לא מעניין אותי בכלל. יצאתי כבר עם כל העדות. הדברים האלה לא מעסיקים אותי בכלל. גם לא חונכתי וגדלתי ככה. אם תשאל אותי: 'ההורים שלך יקבלו את זה שתביא ערבי הביתה?', אשיב לך: 'הם יקבלו כל מי שאני אביא'. הוריי תל אביבים ליברליים, מאוד מקבלים והם חינכו אותי נכון".
עמוס גיתאי תמיד היה במאי פוליטי עם קול ברור ונוקב, אבל בניגוד אליו, יותר ויותר יוצרים, שחקנים ואנשי תקשורת נזהרים מלהביע עמדות. מה איתך?
"אנשים מפחדים לדבר על פוליטיקה ואני רוצה להגיד להם: 'די, בואו נתבגר'. קשה לי עם העניין שיש כל הזמן בחירות, ואני כבר לא יודע למי להצביע. אני כן מצביע, בגלל שזה חשוב - צריך להשמיע קול ולהשפיע על מי שיהיה בממשלה. כהומו, שכרגע אין לי זכויות, כמו להתחתן, חשוב לי שיהיו בממשלה אנשים שיקדמו חוקים למען הקהילה. אני רוצה שיהיו לי את אותן הזכויות כמו שיש לאנשים אחרים. אם אני משלם מיסים ועושה את כל מה שצריך, אז אני צריך לקבל את אותם הדברים שכל בנאדם אחר מקבל. זה שיש לי נטייה מינית אחרת, לא צריך להפריע לקבלת הזכויות".
באום חרד מהסיכויים שמפלגות ופוליטיקאים הומופובים יכהנו בממשלה הבאה. "זה מאוד מפחיד שאנשים קיצוניים שתומכים בטיפולי המרה ומתנגדים למצעדי גאווה יהיו בממשלה. ראיתי ריאיון בטלוויזיה עם בצלאל סמוטריץ' והוא אמר איזה משפט על הקהילה הגאה, שכבר שנים גורמת לעצמה נזק. הוא דיבר גם נגד מצעדי גאווה. בצלאל לא הומו, אז עדיף שלא יגיד את הדברים האלה. מי שמך לתת הערות לדרך של הקהילה? אני חושב שמצעדי גאווה זו הסיבה שאנחנו יושבים כאן בסבבה".
הקהילה הלהט"בקית חווה לאחרונה את מהפכת MeToo#. איך הרגשת שסיפורים לא מחמיאים והאשמות נגד מפורסמים בקהילה נחשפו בתקשורת?
"ברור שהתבאסתי. אני מכיר ואוהב את האנשים האלה. בישראל נורא אוהבים להעלות אנשים על המוקד, לרמוס ולכתוש. כשמתפרסמים דברים כאלה, אז אני אומר לעצמי: 'רגע, חכה, אל תשפוט ואל תמהר להגיב - תשמע פרטים, תבין במה מדובר, תראה אם יש כתב אישום'. אני מציע לכולם: בוא ננשום אוויר לפני שאנחנו תולים. יש פה חיים של בנאדם. זה מפחיד שאנשים מחכים בסיבוב לקהילה ואומרים עליה שהיא חולה ובעייתית. אחרי כל השנים בהם אנשים נלחמו כל כך קשה לנרמל את הקהילה, היא צריכה להתמודד עם דיבורים כמו: 'הם סוטים, הם חולים, צריך לעשות להם טיפולי המרה'. זה מבאס ולא נכון. מצד שני, חשוב שתהיה מודעות בקהילה להטרדות מיניות, כי ברגע שיש את המודעות האת, אנשים נזהרים. כנראה שהומואים לא מספיק נזהרו. הומואים הם כמו כולם, יכולים להיות מושלמים ויכולים להיות בלתי נסבלים. בכל מקרה, אני מרגיש שיש שינוי עכשיו".
אתה חווית הטרדות או ניצול מרות?
"לא הייתי אף פעם קורבן. מגיל צעיר הייתי בחיי הלילה ויצאתי המון ועבדתי גם כסלקטור במועדון וגם שם לא חוויתי הטרדות. יכול להיות שאני חזק, יכול להיות שלא ראיתי את מה שעשו לי כהטרדה, ויכול להיות שזה בגלל שאני סובל מזיכרון קצר, וכשמישהו שם לי יד על הישבן, היו לי את הכוחות לבוא ולהגיד: 'היי. נא להפסיק'. אבל לא לכולם יש את הכוח הזה".
אחד הנושאים שמעסיקים את הקהילה הוא בעיית השימוש בסמים קשים בתרבות הבליינות. מהי עמדתך בנושא?
"אני בחיים שלי לא נגעתי ולא ניסיתי סמים קשים, גם בגלל שאני מפחד משיגעונות וממחלות נפש. אני גם מופיע עכשיו בסרט חדש – 'כאילו אין מחר' של ניצן גלעדי, שייפתח החודש את הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה בת"א והוא עוסק בסקס וסמים. אני מגלם בחור, שישראל אוגלבו מזמין לסטוץ מהגריינדר, ואני עושה בסצנה הזאת קריסטל מת'. זה היה מעניין ומרתק לשחק את הסצנה הזאת, כי סמים קשים הם משהו שכל כך רחוק ממני".
ואם כבר הזכרת גריינדר, מאז הרומן המפתיע שניהלת עם דרור רפאל, אנחנו לא יודעים דבר על חיי האהבה שלך.
"אני פחות מדבר בתקשורת על הקטע הזוגי - אני שונא לדבר על זה, זה מביך אותי ואני נורא אוהב לשמור את הפרטיות שלי. לצערי כרגע אין לי אהבה ואני לא בזוגיות. אני רווק. איך זה יכול להיות? קורה. הייתה לי זוגיות כמה שנים שלא דיברתי עליה ואני גם לא אדבר עליה. מישהו לא ידוע ולא מוכר. היינו כמה שנים ביחד. אני מאוד אוהב אותו ואנחנו עדיין בקשר טוב. אגב, הייתי לאחרונה בלוס אנג'לס וכשיצאתי הרגשתי מה זה כוכב מבוקש ונחשק כבנאדם לא מוכר. פה, בארץ, כבנאדם מוכר, יותר קשה לי למצוא בן זוג. אני מרגיש שהפרסום שם לי מקלות בגלגלים. בחו"ל הרגשתי ממש בר רפאלי. ובארץ אני מרגיש ממש לא בר רפאלי".
"ברגע שיצאתי מהארון נגמרו ההצקות"
בימים אלה, באום הולך לאודישנים ("אני מקבל תמיד תפקידים של הומואים. הייתי שמח אם תהיה לי אופציה לגלם סטרייט, אבל לא יזמינו אותי לאודישן לתפקיד כזה, כי זה יראה מגוחך"), כותב ומפתח חומרים ("המוח שלי מאוד קריאייטיבי, אבל קשה לי לעשות סדר בדברים"), כולל סדרת טלוויזיה. כמו כן הוא מעביר הרצאות, בעיקר לבני נוער, ומספר להם איך בילדותו הוא התמודד עם הצקות ובריונות. "כשהייתי ביסודי קראו לי הומו, צחקו עליי והרביצו לי. בגיל 14-13 הלכתי לפסיכולוג והוא עודד אותי לצאת מהארון. ברגע שיצאתי מהארון נגמרו ההצקות. אם מישהו העז להציק לי, אמרתי לו: 'אני הומו. יש לך בעיה עם זה? תראה איזה מהמם אני'. הפכתי לאטרקציה בעירוני א', שם למדתי במגמת תיאטרון - הגעתי לבית הספר לבוש בטייצים, כובעים ושרשראות והייתי חבר של כל המורות. ריכלתי עם המורה לספורט על החתיכים של הכיתה. לקחתי את ההומואיות שבי ועשיתי ממנה לימונדה. בהרצאה שלי, 'שונה זה מיוחד', אני מדבר על קבלה עצמית ואיך עשיתי קריירה מהייחוד שבי".
באום גם מתחזק חשבון אינסטגרם פעיל, פופולרי ומתגמל, לו יש, נכון לכתיבת שורות אלו, מעל 156 אלף עוקבים. "אני עושה שם בעיקר דברים מצחיקים, מעלה כתבות שקשורות לבידור ולתרבות וכותב את דעתי. אני גם מצלם אנשים ברחוב ומדובב אותם".
מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?
"בריא. בריאות זה הכי חשוב. בלי בריאות אי אפשר לתפקד בעולם".
