כמה פעמים יצא לכם להאזין לשיר חדש ופתאום לשים לב שאתם מזהים את המנגינה, או שקטע מסוים תופס אתכם וגורם לכם לחשוב שכבר שמעתם אותו בעבר? ובכן, יש סיכוי גבוה מאוד שאתם צודקים, הודות לתופעה נפוצה בעולם המוזיקה - הסמפול, או בעברית צחה: דגימה, שבה דוגמים קטע מיצירה קיימת ומשלבים אותה בשירים חדשים. שוחחנו עם גדולי המפיקים והמוזיקאים בארץ: יוסי פיין, אורי שוחט, כהן ונוי אלוש, ובדקנו כמה באמת מסמפלים מוזיקה ישראלית בארץ ובעולם? מתברר שלא מעט. צפו בסרטון:
תגבירו - סימפולים
(צילום: חגי דקל, מתן טורקיה, ירון ברנר, ירון שרון, עריכה: תמר אברם)
סמפולים פותחים עולם אינסופי של אפשרויות בפני המפיקים, שעורכים את הדגימות ומבצעים עליהן מניפולציות, שאחריהן המאזינים לא בהכרח יזהו את הקטע המסומפל, אבל שעשויות להוסיף לשיר גוונים מיוחדים וליצור עבורו ביטים מרעננים. קיימות דוגמאות רבות לאורך השנים ורק מהשנה האחרונה בלטו השירים Super Freaky Girl של ניקי מינאז', שמסמפל את Super Freak של ריק ג'יימס מ-1981, ו-I'm Good (Blue) של דייויד גואטה וביבי רקסה, שמסמפל את להיט הניינטיז Blue של Eiffel 65.
"סמפול זה חד-משמעית כלי נגינה בעיניי. בציור אפשר לקחת השראה, לעשות הומאז' ליצירה אחרת, או לגנוב בצורה חכמה - אומרים שכל הגדולים עשו את זה, אז סמפלר זה אותו הדבר - זה רק כלי, זה המכחול", מסביר אורי שוחט, מפיק מוזיקלי ודי ג'יי. "האקט של הסמפול הוא קודם כל פרגון בעיניי. אבל זה פחות חוכמה לסמפל משהו שהוא כבר נורא מוכר ולעשות מזה משהו. אותי יותר מגניב לקחת משהו בכלל לא מוכר, איזה יהלום לא מלוטש, ולעשות ממנו משהו נוצץ".
לכתבות נוספות במדור מוזיקה:
אמנות הסמפול התחילה עם צמיחת מוזיקת ההיפ-הופ בארצות הברית - בניו יורק, בברונקס, בשכונות דלות אמצעים. "ההיפ-הופ התחיל בארצות הברית אצל אנשים צעירים שלא היה להם מספיק כסף להרים להקה עם כלי נגינה חיים", מספר יוסי פיין, מפיק מוזיקלי ובסיסט. "הם היו די ג'יים, והיה להם את כל אוסף האלבומים של ההורים שלהם, והם לקחו קטע של ג'יימס בראון למשל או איזשהו להיט, סמפלו את הביט והתחילו לעשות על זה ראפ, וזה תפס ונהיה סטייל. כל ההיפ-הופ היה מבוסס על סמפולים".
וזה לא היה מרגיש פעם כמו העתקה?
"סמפול מרגיש ככה לפעמים כי לאורך השנים היו אנשים שניצלו את זה בשביל לייצר להיטים או לעשות כסף", מסביר נוי אלוש, מפיק מוזיקלי. "אני זוכר שדווקא בניינטיז פאף דדי לקח קטעים שלמים של דייויד בואי ופשוט השתמש בפזמונים. לקח שירי דיסקו קיימים ובנה עליהם שירים שהיה נורא קל להתחבר אליהם ולהפוך אותם למגה להיטים, כי הוא התבסס על משהו קיים שכולם מכירים או שכבר הוכיח את עצמו".
2 צפייה בגלריה
"הבנתי שאני מהראשונים שמסמפלים אמנים ישראלים ושיש כיף מיוחד בלעשות את זה". כהן
(צילום: ירון שרון)
אבל גם בתעשייה המקומית בישראל יש אמנים שמסמפלים מתוך הרפרטואר המקומי. "הבנתי שאני מהראשונים שמסמפלים אמנים ישראלים ושיש כיף מיוחד בלעשות את זה", מספר כהן, אמן היפ-הופ ומפיק. בלהיט של ההרכב כהן את מושון שבו לקח חלק, "מה קורה לי", הצמד סמפל את השיר "רוצה ולא מוצאת" של רותי נבון. "העניין הוא למצוא את הגרובים הישראליים שיישמעו לאנשים כאילו זה בכלל היפ-הופ מחו"ל, לחפור ולהפתיע דרך הדבר הזה. בסוף, הביטוי האישי שלך הוא במה שאתה בוחר לסמפל. זה מה שאני אוהב, וזה מבדיל אותך סגנונית".
ומה בנוגע למעמד החוקי של יצירות מסומפלות? לא אחרת מעפרה חזה תבעה את ההרכב קולד קאט בשנות ה-80 על שימוש בשיר שלה "אם ננעלו". כשאנשיה פגשו את חברי ההרכב, הם הגיעו להסכם והתביעה בוטלה, אבל לבסוף הוכרע כי אחוז מסוים מההכנסות של השיר יועברו אליה. "ברגע שאתה האמן, אתה רק מצפה ומייחל שיום אחד מישהו יסמפל את הדבר הזה ממך, כי מאותו רגע נכנס לך לבנק פתאום [כסף]", מסכם פיין בחיוך.
