זוגיות מאותגרת היא עמוד התווך של אינספור סדרות. החיים מספקים לנו שלל מרכיבים שיאתגרו מערכות יחסים רומנטיות - שאיפות מנוגדות, תפיסות שונות של ביטויי אהבה, יחסים בעייתים בין המשפחות והעובדה שבן הזוג שלך, מדי פעם ובאופן בלתי צפוי, נוסע בזמן ואת לא יודעת מתי הוא יחזור. למעשה, יכול להיות שממש ברגעים אלה, כשהוא לא בבית וכל מה שנשאר ממנו זה ערימת בגדים וכוס קפה שנשפכה על הספה, הוא מבקר את הגרסה הצעירה יותר שלך - ממש צעירה, נגיד בת שש - משחק איתה דמקה ומספר לה על העתיד. מערכת יחסים כזו חולקים קלייר והנרי, גיבורי הסדרה "אשתו של הנוסע בזמן", שעלתה אתמול (א') ב-HBO מקס ותגיע היום ל-yes ,HOT וסלקום tv. הנרי הוא זה שמחתים את דרכון ציר-הזמן שלו, וקלייר בגדול יושבת, מחכה לו ומתמודדת עם ההשלכות. לא משהו שלא נתקלתם בו קודם.
אשתו של הנוסע בזמן – טריילר
(HBO)
"אשתו של הנוסע בזמן" מבוססת על רב המכר שכתבה אודרי ניפנגר (2003), וציר העלילה שלה, סיפור האהבה הרומנטי להדהים שנתקל במכשול בלתי צפוי, הוא אכן יוצא דופן. ניפנגר סיפרה בראיונות עבר שהיא השתמשה במסע בזמן ובהשלכות שלו כמטאפורה לתסכולים שחוותה במערכות יחסים שלה בעבר, מה שמסביר ולו במעט את החיבור המוזר בין שני הז'אנרים השונים הללו - מסע בזמן ורומן רומנטי. בפועל החיבור הזה עובד באופן חלק יותר בספר (שגם עובד לסרט ב-2009) בעיקר הודות לכתיבה המצוינת של ניפנגר, אבל במעבר לסדרה מקבל הסיפור גוון קצת יותר טראשי ופחות מטאפורי.
לביקורות טלוויזיה נוספות:
אפשר להזדהות עם קלייר (רוז לסלי, "הטובות לקרב"), שעל אף שהיא אמורה להחזיק בחצי מהסדרה היא דמות פאסיבית ומכילה, אבל אי אפשר שלא לגחך קצת בכל פעם שהנרי (תיאו ג'יימס, "מפוצלים") מתרסק, עירום ונוצץ משום מה, לתוך עבר, עתיד או הווה כלשהו, מקיא קצת ומנסה להמשיך משם. אם אני הייתי אשתו הייתי מודאגת בעיקר מהנפילות האלו, לפני כל השאר. לא מסייעת גם העובדה שמחלקת האיפור והפאות עשתה עבודה גרועה למדי בכל מה שקשור בגרסאות המבוגרות והצעירות יותר של השחקנים, כשהם נראים כאילו העבירו את השנים שחלפו במכונת שיזוף.
"אשתו של הנוסע בזמן" מנצלת את כל קצוות החוטים שהעניק לה המסע בזמן כדי להעצים רגשית את העלילה. כך אנחנו נחשפים להנרי, שלא שולט בעיתוי או בתחנה הסופית של קפיצות הזמן שלו, משוטט כה וכה, פוגש גרסאות שונות של עצמו ומנהל איתם יחסים מרגשים לפרקים. את עצמו הצעיר למשל הוא מלמד איך לשרוד את הקפיצות בזמן ולהתמודד עם האבל על מות אימו, ובעצמו הבוגר יותר הוא נוזף מדי פעם ומייעץ לו בנוגע לזוגיות. לעצמו הנער המתבגר אתם תצטרכו לגלות לבד מה הוא עושה.
לזכות הכותב-מפיק, סטיבן מופאט ("ד"ר הו", "שרלוק") ייאמר שהוא מצליח להטמיע את המסע בזמן במערכת היחסים של קלייר והנרי כאילו היא רק עוד אתגר שבני זוג צריכים להתעלות מעליו, אחרי שהם מצליחים להגיע להסכמה על תורנות שטיפת הכלים. במקביל הוא מתעלם לחלוטין מכל ענייני הלוגיקה של צירי הזמן, לולאות הזמן, פרדוקסים ושאר דברים שאינם קשורים לאהבה גורלית. כדי להקל על הצופה בכל מסעות הזמן מופיעה כתובית קטנה בתחתית המסך שתפרט את גילי הנוכחים בנקודת הזמן המתוארת, אלמנט שבלעדיו הצפייה בסדרה כמעט בלתי אפשרית.
עניין נוסף שהבעייתיות שלו נובטת כבר בספר ומקבלת משנה תוקף במעבר לסדרה, היא העובדה שהנרי פוגש את קלייר בפעם הראשונה כשהיא רק בת שש, כשהוא נוסע אליה בזמן, ומשם ואילך הוא חוזר לסדרת מפגשים שבעצם מקבעים אותה סביב הרעיון שיום אחד היא תהיה אשתו. החיבור בין הנרי המבוגר לקלייר הילדה הוא, איך לומר, מעט צורם על המסך, וממחיש עד כמה קלייר היא תינוקת שנשבתה, תרתי משמע, לתוך מערכת יחסים שבה תפקידה מתמצה בהיותה מאוהבת מעל הראש, סובלת את הכול בשם האהבה ומחכה שהנרי יחזור מהסיבובים שלו. עלילת הספר מבטיחה שהעתיד מביא איתו עוד טרגדיות ושהסבל של קלייר הופך להיות הרואי לכאורה ובעיקר לא הוגן אפילו יותר.
יחד עם זאת, חייבים להודות שיש משהו מושך בצפייה ב"אשתו של הנוסע בזמן", בעיקר הודות למוזרות שלה, אבל רק אם אתם מוכנים לא לקחת אותה ברצינות. מה שעלול להתפרש כרשלנות מניפולטיבית בדרמה שמנסה לומר דבר מה עמוק על אהבה ויחסים, הופך לצפייה מבדרת בסדרה שהיא למעשה רומן רומנטי (האהבה שלהם, לפחות זו של קלייר להנרי, לעולם לא תדעך ולכן אין לה משמעות) ששודך באותה אקראיות למסעות בזמן. אם לא, לפחות למדתם שיטת התמודדות אחת לאתגרים בזוגיות: להיעלם.
