אחרי תקופה לא קצרה של מתח, לפני קצת יותר מחודש, תמר אפק וחברי הלהקה שלה התיישבו במטוס שלקח אותם לבלגיה והבינו: זה קורה. סיבוב ההופעות האירופי, הראשון של אפק זה שנתיים, חי וקיים. אין לדעת איך הוא יתגלגל ואם האומיקרון ידפוק אותו תוך כדי תנועה. אבל לפחות המצב הנוכחי לא ישתנה: הגלגלים יתנתקו מהקרקע והמסע ייצא לדרך.
תמר אפק במסע הופעות
באופן טבעי, אפק ולהקתה (הבסיסט אור דרומי, המתופף דוד גורנשטיין, נגן הסינתיסייזר אייל ערב והצלם בן פלחוב) רצו לחגוג בהרמת כוסית. "עד הרגע שישבנו במטוס לא הייתי בטוחה מאה אחוז שזה קורה", מספרת אפק. "כשהתיישבנו במטוס וראינו שזה קורה, שתינו לחיים. מסתבר שההשפעה של האלכוהול באוויר היא פי שניים מאשר על הקרקע. אז כולנו היינו קצת מסובבים, אבל אני הסתובבתי במיוחד".
כמה במיוחד? הסצנה הבאה שאפק זוכרת מתרחשת מול מסוע המזוודות בנמל התעופה של בריסל. "המסוע מסתובב, אני מסתובבת והכול מסוחרר. והמזוודה שלי לא מגיעה. אז קודם כל אין לי בגדים, וגם כל האפקטים של הגיטרה נשארו שם. מתברר שפתחו לי את המזוודה מסיבות ביטחוניות והיא לא נשלחה. אני מבקשת מאמא שלי, דוברת צרפתית, שתתקשר לשדה בבריסל ותדבר איתם. אז הם אומרים, 'כן, היה מקרה של אישה שיכורה שלא הסכימה למסור פרטים ולומר איפה היא מתגוררת'. זה היה כי אנחנו כל יום בעיר אחרת, אז קצת קשה להסביר איפה אתה ישן. אבל ככה התחיל הטור. פעם ראשונה בעשר שנים שזה קורה לי".
ומה עושים?
"מצאתי את עצמי באנטוורפן, יוצאת למסע שופינג מאולץ. התרוצצתי כל הבוקר לקנות בגדים וכמה אפקטים לגיטרה. דיברתי עם הלייבל והם גם ארגנו לי קייס. רצתי כמו מטורפת. ואז בערב מגיעים למועדון ורואים שלט 'סולד אאוט', ואז זה כבר התחיל להרגיש טור. אגב, כשהייתי שיכורה בשדה, שאלתי כל הזמן, 'איפה המזוודה שלי' באנגלית. זאת הפכה לבדיחה שרדפה אותי כל המסע. הטראומה נשארה".
כרטיס טיסה, גיטרה ותחזית מאומתים
אפק לא חדשה בעסקי הטורים באירופה. כבר שנים שהיא תרה את מדינות האיחוד וגם את ארצות הברית, בהתחלה במסגרת הצמד קרוסלה עם גיא שכטר ואחר כך בעקבות האי.פי הראשון והמאוד מוערך שלה Collision מ-2014. ההצלחה והערכה בחו"ל גם הביאו אותה לסגור חוזים עם לייבל אמריקני ולייבל אירופי ואף להקליט את אלבום הבכורה שלה באולפני דפטון הידועים בברוקלין. עם המזוודה היא כבר התאחדה מזמן, אבל הרשמים שלה מהנסיעה לארבע מדינות (בלגיה, גרמניה, צרפת וצ'כיה) הם הצצה מרתקת למבוך המפותל שאליו נכנסים כל מוזיקאי ומוזיקאית שגם רוצים להופיע בעידן הקורונה. אחרי שני טורים שבוטלו ב-2020, סוכנות הבוקינג של אפק פצחה בארגון סיבוב הופעות שהיה לו ביקוש, לאחר שהאלבום המצוין All Bets Are Off זכה לשבחים גורפים ומוצדקים (אייקון ה-Pאנק הנרי רולינס אף הכריז עליו כאלבום השנה שלו והשמיע אותו ללא הפסקה בתוכנית הרדיו שלו). אבל כדי שתוכניות שנרקמות במיילים יהפכו למציאות, אפק נדרשה להיות מהאנשים שלא סוגרים יום בלי לדעת כמה מאומתים אובחנו במדינת היעד, מה תנאי הכניסה, אילו הגבלות צפויות ועוד.
אז בימינו את צריכה להיות גם יוצרת, גם פרפורמרית וגם אפידמיולוגית.
"הגדרה יפה. כל הזמן צריך לעקוב אחרי דרישות הכניסה של כל מדינה: מי צריכה בדיקה 72 שעות לפני ההמראה, מי 48 שעות ואיפה אפשר לעשות בדיקה וכו'. זה עוד נקודה בדרך, כמו איפה לאכול צהריים ומתי להגיע לסאונד צ'ק".
והכל עלייך? את האמנית. מצופה ממך לתת לקהל תמורה לכרטיס, לא לחשב איפה לעשות בדיקות.
"הבוקינג לא יכול לקבוע את הבדיקות שאצטרך לעשות. זה שהייתה לנו תעודה ירוקה, של שלושה חיסונים, תרם לתחושה מול האמרגנים והמועדונים, כי שמה של ישראל הולך לפניה בנושא".
זאת רק ההתחלה של שינוי יותר עמוק שעליו אפק מבקשת להצביע, והוא נוגע בהכל: בהופעות עצמן, באינטראקציה עם הקהל לאחר מכן, בקשר שנוצר בדרך עם להקות וגם בתחושות שמלוות אמן שרוצה לעשות את העבודה שלו, אבל יודע שמחר מישהו לידו עלול לחלות וכולם ייתקעו. "בשלב מסוים זה לא רק החשש שיתבטל הטור או שלא נוכל להיכנס למדינה", היא אומרת. "בגרמניה, למשל זה עולם אחר. למקדונלדס אי אפשר להיכנס עם מסכות רגילות, אז לא יכולים לאכול. צריכים לעשות גם בדיקה לפני שהולכים למועדון וזה לא משנה אם עשית שלושה חיסונים. אז אתה מגיע לתור עצום בעיר קלן, שבסופו אומרים לך אם ללכת ימינה או שמאלה. אתה יודע, תור ארוך בגרמניה שבסוף אומרים לך ימינה או שמאלה - קונוטציה לא הכי חיובית.
"אנחנו מגיעים לפראג", היא ממשיכה, "זאת אחת הערים שאני הכי נהנית להופיע בהן באירופה. תמיד המקום מפוצץ, הקהל מדהים וזה נגמר בסיורים ליליים במדרכות של פראג עם אוויר צח שמתערבב עם אדי אלכוהול. אבל חברים שלי מגיעים משם חולים. ופתאום יש לחץ גם מהידבקות. צריך לזכור שאנחנו צוות. אם לאחד קורה משהו, אז מה אתה עושה? לא נפקיר חיילים בשטח. בשלב מסוים אמרתי לאנשים שאיתי, תנסו לא להתנשק ולהתחבק יותר מדי, אין מה לעשות".
בצרפת, שם אפק הופיעה בפסטיבל הוותיק והמוערך Trans Musicales, היא כבר הרגישה שהקירות סוגרים עליה. "שעה לפני שאנחנו צריכים לעלות, בן הצלם אומר לי שהנהגת שלנו חיוורת וצריך להביא אותה לבית חולים. הזעקתי את הרופא של הפסטיבל שיבדוק אותה. ובינתיים אני צריכה לקבוע לכולנו בדיקות כדי לחזור לארץ. אני ניגשת לאיש צוות שעסוק בלהגיד לי, את היית בלהקת 'קרוסלה', אני רואה את היוטיוב כל שבוע'. ואני אומרת כזה 'כן כן, אבל אתה יכול להשיג לי בדיקות PCR?' וככה זה: הכול במרדף אחרי PCR".
אולי ככה תקראי לאלבום הבא.
"זאת החוויה".
וייבים של מלחמה
לצד הבלגן, חשוב להזכיר, הייתה המוזיקה. ושם אפק אומרת שהיא נטענה מהנסיבות החריגות. "על ההופעה באנטוורפן נכתב במגזין שזעזענו את המקום עד היסודות", היא מספרת על ההופעה הראשונה אחרי תקרית המזוודה, "אני לא יודעת אם זה היה ככה אם לא היינו מרגישים שאנחנו במלחמה".
אפק והלהקה חלקו מספר הופעות עם Viagra Boys השבדיים, מהלהקות הכי מעניינות כרגע באינדי-רוק הבינלאומי. הקשר נוצר דרך פרומוטרים שראו את השם של אפק לצד הלהקה בכמה וכמה רשימות המלצה מוזיקליות, ומאחורי הקלעים נוצר חיבור מצוין בינה ובין הסולן, סבסטיאן מרפי. "הם להקה מרתקת. כשהם עולים לבמה, אחד עולה עם בס, השני עם סקסופון והסולן עם שישיית פחיות בירה. והייתי מרותקת לשישייה הזאת. הייתי צופה בהופעה מאחורי הקלעים וזה מהפנט לראות אותו: מתי הוא מתכנן לפתוח את הפחית, כשהפחית השישית נגמרת אז גם ההופעה נגמרת".
ועל מה דיברתם?
"היה ברור שהנושא הישראלי נכנס במפגש. כשישבתי עם סבסטיאן בהתחלה הוא אמר לי, 'אני מניח שכל הזמן שואלים אותך שאלות על ישראל ובטח אין לך כוח לזה וגם אני לא רוצה להיכנס לפוליטיקה'. אבל מאיך שהוא אמר את זה הבנתי שהוא דווקא רוצה לדבר ורוצה לשמוע. יש משהו מוזר בלהיות להקה ישראלית בחו"ל. להקה מדנמרק לא נתפסת בתור נציגה של מדיניות החוץ של דנמרק. אבל כשאתה להקה ישראלית, כל המשקולות של המזרח התיכון על הכתפיים שלך. וזה מורגש.
"אז אנחנו יושבים בבק סטייג', מבלים, מקשיבים ל-Slayer", היא ממשיכה. "הם מספרים שבשבדיה, ישראל זה לא משהו שמחליק בדעת הקהל. והם אומרים, 'הופענו ברוסיה, ואף אחד לא אמר על זה כלום', כלומר הם קולטים שיש איזה עיוות. אחרי שלוש הופעות זה הרגיש שהם הרבה פחות שללו קטגורית את הנושא של לבוא להופעה בארץ".
בהופעות כאלה יש גם אינטראקציה עם הקהל, בדוכן של המרצ'נדייז למשל. גם שם זה עלה?
"בטור הזה הרבה פחות. עמדתי עם המנהל של ויאגרה בויז ודיברנו על כמה הקהל השתנה בתקופת הקורונה. הוא אמר, ויש לו ניסיון, שהם כאילו שכחו איך לתקשר. הם מתנהגים בצורה הרבה יותר מוזרה. ואני שמה לב שהקהל דיבר איתי הרבה על השוואה בין האלבום להופעה. ניכר שאם פעם הוא היה בא להופעה כדי להתפרק ולהרגיש ביחד עם הלהקה, יש תחושה הרבה יותר סטרילית. כאילו הקהל בא לראות הרצאה או להיזכר במשהו מפעם יותר מאשר לבוא ולאבד את עצמו. במהלך הטור אתה גם רואה את התהליך בהתאם למצב: בהתחלה הקהל בלי מסכות, ואז עם מסכות ובסופו של דבר בישיבה".
היו שנים שהיית מופיעה בתוך הקהל. אני מניח שזה לא יחזור על עצמו בקרוב.
"כן, זה קצת מרגיש חסר טאקט כרגע".
הקורונה גם שינתה את אחד הצדדים החמודים של עסקי ההופעות באינדי: הבילוי שאחרי. "בדרך כלל יש Hang או עם הקהל או עם הלהקות", מספרת אפק. "אז החלפנו טלפונים עם ויאגרה בויז ואמרנו: מי שמוצא בר ראשון, שיתקשר. איזה בר ואיזה נעליים. בבלגיה סילקו אותנו מהאולם ב-23:30 אבל לדוד המתופף היה יום הולדת, אז התחלנו ב'סוויטה' של המלון והגענו משם למסיבה בחניון. בהופעה בצרפת חזרנו למלון ריק ושומם עם פקיד שנראה כאילו הוא דמות מסרט של פול תומאס אנדרסון. הוא היה צריך לרשום את כל סוגי הוויסקי שיש שם כדי שנזמין והתעקש לדבר איתנו באנגלית למרות שהוא לא ידע איך. אני בטוחה שאם אני חוזרת לשם, תהיה תמונה שלו עם השלט 'עובד החודש'".
ניסים ונפלאות
אחרי שחזרה לארץ ("הפעם לא שתיתי במטוס") ותוך כדי עבודה על הדבר הבא (הקלטות ואולי גם הופעות בארצות הברית אם יתאפשר), אפק גם יכולה לומר משהו אופטימי על האופן שבו המצב משפיע על מוזיקה עצמאית שיוצאת מישראל. "להקות ישראליות מתקבלות עכשיו באירופה כמו להקות אמריקניות", היא אומרת. "יש מין הילה כזאת. הקהל דיבר הרבה פחות על הנושא הישראלי והתייחס אלינו כמו ללהקה אמריקנית. וזה גם מתבטא בתקציבים שהופנו כדי להביא אותנו".
אילו עצות יש לך ללהקות ישראליות שרוצות להופיע בחו"ל בתקופה הזאת?
"יש פה הרבה עניין של מזל. בכל מקום שהופענו בו אמרו לנו שזאת ההופעה האחרונה לפני שסוגרים. כמו נס פך השמן. אז צריך לקרוא את המפה נכון וללמוד לשמוע חדשות ולעקוב אחרי פעימות הלב של הנושא. אבל זה גם הרבה עניין של מזל".
נשמע לי שיש פה גם עניין של גישה, וזה אופייני לאנשים שבאים מ-DIY: זה מה יש ועם זה עובדים.
"זה מזכיר לי את המחשבות שלי כשקראתי לאלבום All Bets Are Off. קראתי לזה ככה לפני הקורונה, ואני מרגישה שזה היה נבואי באיזה מקום – כל אמן אומר את זה – אבל בשבילי זה היה לסמן את העניין של אי-ודאות. פתאום, כל המציאות כמו שהכרת אותה משתנה. פקטור אחד, וירוס קטן, משנה את כל מה שהיה. כלומר הכול מבוטל. אבל באנגלית, הכוונה ב-All Bets Are Off היא שהכול פתוח ויכול לקרות. אז כן, אי-ודאות זה מערער אבל מצד שני יש גם הזדמנויות חדשות".
תמר אפק תופיע ב-7 בפברואר במזקקה בירושלים במסגרת פסטיבל שאון חורף.
