בשיתוף מפעל הפיס
נתן גושן שר לזכרה של שחר גינדי ז"ל
שחר גינדי בת ה-25, נסעה לרקוד במסיבת הטבע נובה ברעים עם בן זוגה וחברים. כשהחלה המתקפה ב-7 באוקטובר התקשרו אליה בני משפחה והיא ניסתה להרגיע. במשך שישה ימים לא ידעו מה עלה בגורלה, עד שהתברר שנרצחה ביריות ברכב שבו ניסתה להימלט.
"בערך משעה 07:00 הבנו ששחר היתה בנובה", משחזרת אחותה הגדולה עדי. "מאותו רגע לא הפסקנו לצלצל אליה, היא ניסתה מאוד להרגיע והיה נשמע שהיא בסדר. אמרתי לה: 'תצאו עכשיו, אל תחכו'. ב-7:25 היא שלחה לנו מיקום, ב-07:41 היא, או מישהו אחר, ענו לי בטעות ושמעתי אותה. היא נאנחה מכאבים וביקשה עזרה".
עדי נזכרת בדמעות באותה שיחה אחרונה: "שמעתי אותה שואלת אם יש לה יד ובן זוגה אמר לה שיש לה ידיים, רגליים, שהוא אוהב אותה ושיצילו את כולם". אבל לחסד הזה עדי לא זכתה.
אחיותיה הגדולות מתארות אותה כמו לב אחד גדול. "כמה שהיא היתה יפה כלפי חוץ, היא גם היתה יפה בכל המובנים הפנימיים", מספרת עליה אחותה שני. "אם זה חוש ההומור שהיה לה, ולא סתם היא בחרה ללמוד פסיכולוגיה זה היה הרצון לעזור ולעשות טוב".
"שרנו קצת והתגעגענו הרבה"
האמן האהוב על שחר היה נתן גושן. בשבעה הגיע גושן לשיר לזכרה ופגש את המשפחה. "ידעתי שאני אפגוש משפחה מעוררת השראה", משחזר הזמר והיוצר באולפן ynet. "השתדלתי לחבק והרגשתי מאוד מחובק. הרגשתי בבית מיד. שרנו קצת, ניגנו קצת והתגעגענו הרבה".
אחד ממנהגיה של שחר היה לנסוע ביחד עם אחותה עדי לחוף בבת ים, וכשהיו מגיעות לנקודה שאהבו, תמיד היו עוצרות ומקשיבות לשיר "איפה את?". "כתבתי את השיר הזה בצבא, באחד הערבים כשישבתי באוהל עם חבר, על איזה זוגיות מקולקלת ודרמטית של ילד בן 18", מסביר הזמר והיוצר מה עומד מאחורי המילים. "כשבאתי לפגוש את המשפחה שמעתי על שחר ועל השיר - וקיבלתי תזכורת באמת לכמה גדול יכול להפוך להיות איזה רגע קטן שהיה לך באיזה אוהל במדבר. אתה פתאום שומע את השיר בצורה אחרת, כואבת נורא".
לאחר מותה, במסגרת פרויקט "לבכות לכם" של קבוצת ידיעות אחרונות ו-ynet בשיתוף מפעל הפיס, המפגיש משפחות עם אמנים שיקיריהם אהבו - ביקשה המשפחה מנתן גושן לשיר את השיר לזכרה.
