בוקר טוב, בוקר שממנו והלאה ניאלץ להיפרד בצער משיקר, יקיר המערכת. שיקר, האיש החמוד שהגיע על תקן המקורנן משערורייה אחרת אבל הצליח לגמרי לשקם את המוניטין שלו, ואם זאת היתה המטרה הראשונית של המבצע החשוב הזה, אז בזה ננוחם. חבל שזה קרה, כמו בלא מעט מקרים, דווקא אחרי רגע של נחת כמו ההדחה של ספיר קשתי, רגע שמן הסתם רומם את רוחו של שיקר והפך אותו לאדם שמתבדח על ההדחה של עצמו. אבל מצד שני, יכול מאוד להיות שההדחה הזאת גרמה לשיקר לעוף קצת יותר מדי קרוב לשמש; גרמה לו להאמין שסהר, אלוהי המוסר, ירשום את השם של מאיה, וגרוע מזה – גרמה לו להשקיע בחיפוש פסלון החסינות את הזמן שאני משקיעה בהעברת חוט דנטלי מתוך שינה.
מתוך "הישרדות"
(באדיבות רשת)
אתה לא יכול להרשות לעצמך לוותר על פסלון חסינות, בשום מצב, בטח לא כשהשבט שלך מונה שישה אנשים (או כמו שגיא זוארץ קורא לזה, "נהיה צפוף, אה?", כי החוק הראשון ב"הישרדות" הוא שככל שעוזבים יותר אנשים הצפיפות עולה), בטח לא כשאחד מהם הרגע הגיע ממאדים. אבירן בטאגאלוג, שבט שכבר כמה שבועות משחק על יבש עם מועצת שבט אחת; שהיו להם יותר פרישות מהדחות; שממחיזים תסריטים של בריתות אפשריות סתם בשביל הכיף; שתורמים בבית ובעבודה ואיפה לא חברי שבט לבייבאין רק כדי למשוך עוד קצת עד האיחוד. אבירן הזה, שלא ימצא את הדרך אל מועצת השבט גם אם החיים שלו יהיו תלויים בזה, קם בלילה, חיפש את הפסלון, מצא אותו והעניק לו שם חיבה מוזר. ושיקר? שיקר קיבל את המילה של סהר והלך לחפש זרדים.
אין בכל זה שום דבר שיפחית מהחיבה שלי לשיקר כשורד, כמובן. הוא הפך לאנדרדוג כמעט מהרגע הראשון, בעיקר בגלל החיבור שלו לאלית. הוא הצליח להוריד את הראש ולשרוד, בין היתר בזכות המאמץ שלו במשימות. הוא לא היה אסטרטג גדול אבל הוא היה נלהב וחיוני ומצחיק וצנוע, כשהיה צריך. לא מבינה את הבחורה שתעדיף את יוסי כהן ופוזת המוסד שלו, אבל ניחא. כל אחד והשריטות שלו. מבחינה אסטרטגית שיקר ניסה להציל את אלית ולא פחות מזה את היתרון המספרי שהברית שלו הרוויחה בהדחה של ספיר. עכשיו, כשהשלב הבא כבר ממש מעבר לפינה וכולם כבר מדברים באיחודית, שיקר רצה להגיע לשם עם כמה שיותר אנשים, וזה כמובן הגיוני.
אבל שיקר לא קרא נכון את קייסי, שהחיבור שלה עם מאיה היה חזק – וגם היה לו יותר פז"מ - מהחיבור שלה איתו. קייסי היא ציפור דרור, מתקדמת במשחק בהתאם לצו השעה. היא שומרת על מאיה לא רק כי היא מחבבת אותה אלא גם כי מאיה היא קול בטוח עבורה. מאיה לא תדיח את קייסי, היא מביעה עניין מועט מאוד אם בכלל בענייני אסטרטגיה, היא לא פיזית במשימות ואם היא הייתה משקיעה במשחק עשירית ממה שהיא משקיעה בספירת המשבצות על מפגע הפלנל של טל, יכול להיות שהיא היתה קצת יותר דומיננטית. אבל לא. שיקר היה להוט להתקדם במשחק ועשה כמיטב יכולתו לשכנע, הרבה פחות קל לשינוע ממאיה והרבה יותר מסוכן.
אני יודעת שהרשת מלאה בטרוניות כלפי קייסי, בתוך עמי אני יושבת. אבל קייסי עשתה שיקול נכון. עם אלית ושיקר, ואחר כך עם אבירן ונטשה, היא הייתה אחרונה בשרשרת המזון. כנראה היא קלטה בחושים שלה שטגאלוג לא עפים על גיא רוזן. טניה, בת הברית שלו, כבר איננה עימנו. בין רוזן ובין שיקר, שכבר ריצף את שביל האבנים הצהובות שלו לבריתות עתידיות באיחוד, היא העדיפה את רוזן. אם הייתה לה ברירה לשחרר את סהר היא הייתה עושה את זה בלי להניד עפעף, אבל סהר ניצח במשימה שנתפרה, בכוונה או לא בכוונה, למידותיו התרומיות והצבאיות. מידות שלא תרמו הרבה לבייבאין במשימות חסינות שבטית, אבל עובדות עבורו לא רע במשימות החסינות האישית.
קייסי לקחה הימור אבל לא הימור משוגע. האם הוא יצליח? קשה להעריך. היא תצטרך להיפטר מסהר בהמשך, אבל סהר בלי חסינות הוא ממילא מטרה נייחת. הצטערתי לראות את אבן הגורל של שיקר עולה באש, אבל אני עדיין רוצה לראות את קייסי מתקדמת כמה שיותר במשחק. אלוהים יודע שיש לה יכולת ניסוח, תבונה וראיית משחק בריאה שמספיקות לכמה עונות, ואני משתוקקת לראות אותה בפעולה גם בגזרות נרחבות יותר של האי, אחרי האיחוד, ולא רק בבייביאן הקורסת. כרגע היא הנכס האמיתי של העונה הזאת, כלומר לפחות עד שטל וגל יוכיחו שהם מסוגלים להתקדם במשחק שאשכרה מדיחים בו וגם לקיים ידידות אפלטונית בין גבר לאשה. בפרק הבא: נטשה אולי פורשת ואולי לא, ודורין בוכה. תהיו חזקים!
