"הימים ימי פאניקת ההדתה ונפתלי בנט היה אז שר החינוך ושנוא נפשו של השמאל החילוני", נזכר רועי עידן, האיש מאחורי "מנאייכ" והיוצר הימני הבולט של התקופה. "אני הורה גנרי לשתי ילדות במערכת החינוך התל־אביבית ומיודד איתו. בתי הגדולה הייתה אז בכיתה ב' או ג' ושאלתי אותה, 'תגידי, למדתם מה זה ארבעת המינים?' התשובה שקיבלתי הייתה, 'כן אבא. אתרוג, ערבה וכסלו'.
מה קרה ללולב? שכחו ממנו בתכנית הלימודים?
"הרמתי טלפון לשר החינוך וסיפרתי לו על השערורייה. תשובתו הייתה, 'תגיד תודה שהיא לא אמרה אתרוג, ערבה וטרנסג'נדר'. ככה שלף מהמותן. זה היה מרשים".
מה המסקנה?
"שלבנט חייב להיות חוש הומור אם זאת הממשלה שהוא הקים".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות למנויי +ynet:
ואתה הצבעת לבנט כמה וכמה פעמים.
"הצבעתי לבנט בגלגוליו השונים. אבל קרה לו משהו רע מאוד. האיש הזה נוכל, לקח הימור מטורף שהיה ברור שלא יכול לעבוד. הממשלה שלו נידונה לכישלון. את לא יכולה באמת לעשות ממשלה כזאת בישראל 2022. אולי ב־2222".
ולמה הוא נוכל?
"בנט הפר בצורה מוחלטת כל דבר שאי פעם אמר. עזבי את הבטחות הבחירות. הוא הפר כל דבר שאי פעם אמר בשיחה אישית. זה איש שכל המהות שלו השתנתה. את רואה שהוא עבר איזו מטמורפוזה. זה בן אדם אחר. אתה מסתכל עליו ואומר מי היה הבן אדם שהכרנו כל השנים?"
ממש התאכזבת ממנו.
"ברור. אני מרגיש קורבן שלו. קורבן של הונאה".
רק שלו? מה עם איילת שקד?
"עם שקד זה עוד יותר גרוע. כי בבנט ידעתי שיש שמץ נכלוליות".
לדעתך נתניהו יכול להיות שוב ראש ממשלה?
"בטח. ובקרוב. לא רוצים את ביבי? תביאו מישהו אחר במקומו. אבל זאת הבעיה האמיתית שלנו: אין".
ומה יהיה בפרק הבא?
"יהיה אפילו יותר מטומטם".
אם המציאות הישראלית הייתה סדרה כבר היו מפטרים את התסריטאי על חוסר אמינות. תקציר הפרקים הקודמים: מגפה עולמית, ארבע מערכות בחירות, טילים, הפגנות, הקמתה של ממשלה בלתי אפשרית, תיקי נתניהו והמשפט שמתנהל בימים אלה. ומעל הכל: תחושת כאוס, מיאוס וריקבון מוסרי. סוף טוב זה רק באגדות ובאירופה. "הרעים מנצחים וזה קורה המון בישראל", עידן מסרב להתרשם. "רק שלצערי בסדרות שעושים פה זה קורה קצת פחות". הוא כבר עלה על הצייטגייסט בעונה הראשונה של "מנייאכ" בכאן, שתיארה שחיתות משטרתית של רעים ורעים יותר. הדמות המוסרית היחידה, איזי בכר (שלום אסייג בתפקיד דרמטי מרהיב), הוא שוטר מח"ש ותיק, שנקלע לחקור מעורבות אפשרית בשחיתות של חברו הטוב וקצין מבטיח (עמוס תמם). הגילויים שנחשפים הם כתב אישום מבהיל נגד משטרת ישראל. ומה שמטריד יותר הוא הדמיון בין העלילה לפרשות רות דוד ורונאל פישר, והאחים פריניאן. התוצאה היא טלוויזיה מצוינת ומדכאת נורא. בסוף הרעים מנצחים. בכר פורש מהמשטרה. אין הפי־אנד. זו גם הסיבה שבגללה הצלחת העונה הראשונה תפסה את עידן, אדם שמגדיר את עצמו טיפוס זחוח, בהפתעה מוחלטת.
"זה הצליח בגלל ליהוק חכם של שלום אסייג ועמוס תמם", הוא מצטנע. "יואב גרוס (המפיק) אמר שדווקא לסדרה כזאת צריך ללהק אנשים אהובים. הוא צדק".
כי אלה דמויות שקשה לחבב?
"כן, ומעבר לזה שבישראל משטרה ומח"ש זה נושא טעון, אני בכלל פחדתי שהסיפור מסובך מדי. להפתעתי אנשים אהבו את זה. העונה השנייה יותר מורכבת ואפלה. אבל זה גם מלחיץ אותי, שאולי הפעם הגזמתי".
בעונה הקרובה שעולה ביום חמישי, הרגשת את תסמונת האלבום השני?
"לגמרי. כשעונה ראשונה מצליחה אתה רוצה שהשנייה תהיה יותר טובה. אבל עובדתית, הרבה פעמים נופלים בשנייה. זה מלחיץ. כרגע אני בשלב של רק לראות פגמים, ואם הם לא קיימים אז להמציא אותם".
אם העונה הראשונה של 'מנייאכ' נגמרה כשהטוב מפסיד, העונה השנייה נפתחת כשהוא מדמם על הקרשים. בכר עכשיו הוא פנסיונר כבוי שעובד בעסק המשפחתי, מנסה לאחוז במשפחתו המתפוררת, עד שטרגדיה מחזירה אותו למשטרה ולחקירה שבה איש לא רוצה בו. העונה השנייה מתארת את יחסי הגומלין הרקובים בין פוליטיקאים, עבריינים, בכירים במשטרה ובפרקליטות, כשברקע מתנהלת חקירה נגד ראש ממשלה מכהן ויחסיו עם אוליגרך ידוע. נשמע מוכר? עידן לא מכחיש. אחרי שבעונה הראשונה היה מי שטען שעמדותיו הימניות עומדות מאחורי הביקורת שלו על המערכות הציבוריות, חשוב לו להדגיש שהיצירה שלו לא פוליטית. "הכוונה שלי היא לא לעשות תעמולה. הסדרה היא גם לא על משפט של ראש ממשלה. זה ברקע".
עדיין יש בסדרה התכתבות ברורה עם דמויות כמו רוני אלשיך, שי ניצן ובנימין נתניהו.
"זה לגמרי מרפרר לדברים שקרו או לתיאוריות קונספירציה. המפכ"ל בסדרה לא ממש רוצה להתעסק עם חקירת ראש הממשלה אבל זורם. מי שמקדם את זה הוא פרקליט המדינה. הם עושים כל מיני דילים. וזה לא משנה אם זה שי ניצן או מישהו אחר, למרות ששי ניצן דמות מדהימה כי הוא יותר אגרסיבי וחסר גבולות. גם הדמות של ראש הממשלה מורכבת מסך כל המושחתים כולם. עשיתי פרנקנשטיין. חלק מהכוח של הסדרה זה שהיא מרפררת לדברים שאנשים מכירים. ואם אני ארפרר לתיקי ביבי ישר יבינו את הכוונה שלי".
ומה הכוונה שלך? קל להסיק מהסדרה שאתה מנסה לקעקע את הלגיטימציה של הפרקליטות. שאתה מאמין בתיאוריית הדיפ סטייט.
"אני לא חושב שיש לפרקליטות לגיטימציה, אבל לא הלכתי לכיוון הזה. רציתי להראות שלפעמים משיקולים פוליטיים נוח למערכת להתעלם מעוולות כדי להמשיך לשרת אינטרסים. זאת סדרה על דיפ סטייט באופן מסוים. מה זה דיפ סטייט? כמה אנשים עם כוח ענק בידיים שאין עליהם בקרה פוליטית או ציבורית".
מי למשל?
"פרקליט המדינה. היועץ המשפטי לממשלה. המפכ"ל. אלה אנשים עם כוח אמיתי. לפוליטיקאים בישראל אין באמת כוח".
ומה מניע אותם?
"כוח. אגו. מזהים שאפשר לתקוע את ראש הממשלה, למשל".
אתה חושב שתפרו לנתניהו תיק?
"לא אגיד שתפרו לו תיק אבל השקיעו בזה משאבים מטורפים. ברור שבבסיס יש גרעין של אמת. אבל מה שנוצר זאת תרנגולת וביצה: הם מנסים לתקוע אותו ואז הוא מנסה למנות מעליהם שר משפטים שהם לא אוהבים. זו מלחמה. והבסיס שלה זה אגו וכוח".
הצבעת לנתניהו?
"פעם כשעבדתי בקמפיין שלו ב־2015. וגם אז מאוד לא אהבתי אותו, אבל הוא לא כזה גרוע. זה כמו תאצ'ר שאומרים, וואי היא הייתה גרועה, אבל הצביעו לה שוב ושוב. אז כנראה שלא הייתה כזאת גרועה."
עידן הוא מייצג של ימניות ישראלית חדשה. אשכנזית, חילונית, אינטלקטואלית ובעיקר נעדרת טענות על קיפוח. הוא נולד בחיפה למשפחה מפא"יניקית. אמו עבדה כשרטטת של מפות תת־ימיות ואביו הוא גבריאל עידן, מהנדס ב'רפאל' שהפך ליזם הייטק. כמתבגר הוא היה טראבל־מייקר, לא ממש החומר הרגיל לבית הספר הריאלי בחיפה. את התיכון לא סיים. רק השירות הצבאי יישר אותו, לדבריו. כשהשתחרר למד אנימציה בבצלאל - שם הכיר את אשתו, עידית, הייטקיסטית ושמאלנית - ועבד בערוץ הילדים. בהמשך עשה תואר שני בארה"ב וכשחזר לארץ התחיל לעבוד כתסריטאי. קודם בערוץ ביפ, שם יצר את הסדרות 'חיות פשע' ו'בובי ואני', ובהמשך כתסריטאי בסדרות כמו 'כפולה', 'נויורק' ו'אבודים באפריקה'. "גדלתי בתוך התעשייה לפני שנהייתי אדם מזוהה פוליטית", הוא מסביר. "הייתי שמאלני פעם (צוחק). בבחירות הראשונות שלי הצבעתי עבודה. אני מאוד אוהב את אהוד ברק".
איזה יחס אתה מקבל מתסריטאים ויוצרים? יצא לך להרגיש מקופח בגלל העמדה הפוליטית שלך? או שהרגשת כמו עלה תאנה?
"אני מעודד יוצרים ימניים שאת לא יודעת כמה הם חיים בחשש שלא ייתנו להם צ'אנס. אני מאוד לא מאלה שמרגישים מקופחים. אבל אולי זה בגלל שאני אשכנזי. לא יודע".
שני יוצרי הטלוויזיה הימניים במוצהר זה אתה ומני אסייג. מה משותף ביניכם?
"מערכת יחסים עם שלום אסייג? אני מניח ששנינו אנשים שאוהבים את עם ישראל ואת תורת ישראל, הוא קצת יותר אולי (צוחק) אבל זה משהו אחר. הוא מין ליכודניק כזה. ביביסט".
מרגיש שזאת מילה שלא נוח לך איתה.
"קראו לי בכל מיני שמות: גזען, נאצי, פשיסט, ביביסט. האחרון הכי גרוע בעיניי".
למה בעצם אין הרבה יוצרי טלוויזיה מהצד הימני?
"יש סיבות סוציו־אקונומיות למה אנשים מרקע מסוים הולכים ללמוד דברים מסוימים. הם יודעים שיש מי שיעזור להם כלכלית עד שיצליחו. ומעבר לזה, להיות אמן זה לשאול שאלות ולהרוג פרות קדושות. זו צורת חשיבה שמאלנית. זה לא ימני לבקר מערכות חזקות".
אתה מתחבר לתיאוריה של אבישי בן חיים?
"אני לא מתחבר, אולי כי אני אשכנזי, אולי כי אני חילוני. אבל יש בתיאוריה שלו משהו, אי־אפשר להגיד שזה לגמרי מופרך. עדיין אני יותר מהתיאוריה של גדי טאוב. מעדיף תיאוריה של אשכנזי (צוחק). הוא בעיניי כיום האינטלקטואל הימני המוביל. אני לא חושב שהשבר בישראל 2022 הוא עדתי".
בחשבון הטוויטר הפופולרי שהוא מתחזק הוא נכנס חזיתית בביביסטים, בשמאלנים ובכל מי שלא בא לו טוב, כולל התקוטטות עם יוצר 'הסמויה' דיוויד סיימון, שהסתיימה בחסימה של עידן, והתגוששות וירטואלית עם יאיר נתניהו. "שנים שיאיר נתניהו מאשים אותי שאני עובד אצל יאיר לפיד/כחול לבן/ווטאבר ומקבל כסף כדי לרדת על ביבי בטוויטר וגם 'מדכא את אחוזי ההצבעה של הימין'. כאילו מישהו יכול לעשות את זה יותר טוב מביבי עצמו. לא שהייתי מתנגד שמישהו ישלם לי כדי לצייץ נגד ביבי אבל אני גאה לומר שעשיתי את זה לגמרי בהתנדבות. יש גם שמאלנים שמאשימים אותי שאני מצייץ כי אני עובד אצל ביבי. הלוואי שבאמת הייתי עובד אצל כל האנשים האלה ומקבל כסף כדי לצייץ".
מה אתה זוכר מהעבודה עם נתניהו?
"כמעט לא פגשתי אותו. טופז לוק ויונתן אוריך היו חדר לידנו. ילדים טריים שרק השתחררו מצה"ל. היינו זורקים עליהם נפצים, אבל הם היו תותחים. וטופז עושה את החיקוי הכי טוב של ביבי שתשמעי. ברמה של לעבוד על אנשים בטלפון, שבטוחים שביבי דיבר איתם. הוא היה מסוגל להתקשר למפיק בקמפיין ולצעוק עליו בתור ביבי. אולי חלק מהתיקים שלו זה בכלל טופז שהסתלבט על אנשים".
העבודה המשמעותית שלו כקמפיינר הייתה עם יאיר לפיד, שאותו ליווה בשתי מערכות בחירות, כולל באיחוד המפורסם עם בני גנץ. "עם לפיד היו לי כמה פגישות ושיחות, אבל הוא באמת לא איש כל כך מעניין. הוא באמת אחלה בחור, לא טיפש כמו שהרבה חושבים. אני מאוד לא מתחבר להרבה מהדברים שהוא עושה פוליטית, אבל הוא סבבה. שמעי, זו מפלגה מתוקתקת. גנץ, לעומת זאת, הוא הדחליל מארץ עוץ. הוא דמות כזאת בלי מוח".
הוא מספר סיפורים מעולה ואכזרי, כמו שיודע לעשות רק מי שלא מפחד לצחוק על עצמו. הנה דוגמה: "איך נולד השם כחול לבן? הימים ימי האיחוד עם 'חוסן לישראל' ובוגי, ואני בצוות של יאיר לפיד תחת פיקודו של רמי יהודיחה. כשהאיחוד בפתח רמי מגיע ואומר לנו, תקשיבו, הם רוצים לקרוא למפלגה המאוחדת 'אחריות לאומית'".
סקסי.
"אחרי שסיימנו להקיא הוא הכניס אותנו לסשן בריינסטורמינג למצוא שם. זרקנו שמות. במקביל היה עוד עניין: מאוד לא אהבנו את הלוגו של 'חוסן לישראל', שליכטה חאקי, מין מגן דוד שקראנו לו הרקטום. הארט היו בפאניקה ואני כבוגר בצלאל בהצטיינות יחד איתם. ואז הם נעמדו כחומה בצורה מאחורי השם 'כחול לבן' כי היה ברור שאז ביי־ביי חאקי. ככה ניצלנו".
חבר קרוב של אראל סג"ל, איתו גם הגיש תוכנית רדיו, עד שהופרש ממנה לאחרונה, מחבב את שמעון ריקלין ואת בצלאל סמוטריץ'. גם על איתמר בן גביר יש לו מילים חמות. "איש חביב מאוד דווקא".
ונוח לך עם התיעוד שלו עם הסמל מהמכונית של רבין?
"את יודעת איזה דברים אני עשיתי בגיל 16?"
וכשידידך שמעון ריקלין טוען שהומואים הם סוטים מה הוא לא מבין?
"האובססיה של חלק מהימין הדתי לנושא הזויה. יש לריקלין חברים הומואים. גם לסמוטריץ', את באמת חושבת שיש לו בעיה עם גייז?"
ועם מי יש לך תחושת שותפות לדרך?
"גדי טאוב בהרבה דברים, כן. אבל, תראי, אני בן אדם נורא זחוח. גדי הוא יותר רגשי. קצת קשה לי לפעמים עם הסגנון התוקפני מדי שיש להרבה אנשים מהימין, שמגיע ממקום של תחושת קיפוח או נחיתות. את זה אני קצת לא אוהב אבל בסדר. זה מה יש".
פורסם לראשונה: 07:16, 17.06.22
