קסם הוא דבר חמקמק, ומה שפועל עבורך יכול גם להפוך למקור מפלתך. זה הלקח שאותו למדו אימהות חורגות ומלכות מרושעות באגדות ילדים, וזהו גם לקח רלוונטי לפער המשמעותי בין הקסם של "מכושפת" - הפנטזיה הקומית-רומנטית-מוזיקלית משנת 2007, וסרט ההמשך "מכושפת 2" (Disenchanted) שעלה בסוף השבוע האחרון בדיסני+.
"מכושפת" 2 - טריילר
אם יש מעלה אחת ב"מכושפת 2" הרי שהיא מצויה בהיותו תזכורת לחזור ולצפות שוב במקור, ולחשוף אותו בפני צופים וצופות שטרם נולדו כשהוא יצא. כזכור, היה זה סיפורה של הנסיכה ג'יזל (איימי אדאמס), שחיה בממלכת אגדות מצוירת שנקראת אנדלסייה – קומבינציה של עולמות האגדה של סרטי הנסיכות המוקדמים של דיסני ("שלגיה ושבעת הגמדים", "סינדרלה" ו-"היפיפייה הנרדמת"). כל מה שג'יזל מכירה ומבינה הוא עולם שבו חיות מזמרות ותופרות בגדים, אהבת אמת מושגת במבט בודד, ולאחר מציאתה מובטחים חיי אושר ועושר. לפני שתתקיים חתונתה של ג'יזל עם הנסיך אדווארד (ג'יימס מרסדן), אימו החורגת והמרושעת דוחפת אותה לפורטל שמעביר אותה מעולם האגדות המצויר לניו יורק המודרנית.
הקשר שנוצר בין ג'יזל לעורך דין לענייני גירושים בשם רוברט (פטריק דמפסי) הוא האהבה האמיתית שמחכה לה. בהתחלה הוא מסתייג מהאישה הנראית כלא-מאוזנת, אבל כשהוא מצליח לראות את הנסיכה, מבעד לעיניי בתו הקטנה מורגן, הוא מתאהב בה. האם החורגת מגיחה במערכה השלישית כדרקון, אבל היא מנוצחת. ההתאהבות של רוברט בג'יזל מסיימת את יחסיו עם ארוסתו ננסי (אדינה מנזל), אך זו תסיים את הסרט כשהיא מתאהבת בנסיך אדווארד וחוזרת איתו לאנדלסייה.
3 צפייה בגלריה
המעלה הגדולה של הסרט? יזכיר לכם את המקור המקסים. מתוך "מכושפת 2"
(צילום: באדיבות דיסני+)
מלבד הופעתה כובשת-הלב של אדאמס, יש ב"מכושפת" נאמברים מוזיקליים שבהם כמה מטובי שיריו של אלן מנקן – מי שכתב לכל המיוזיקלס המצוירים של דיסני בשנות ה-90. תחת הבימוי של קווין לימה והתסריט של ביל קלי, "מכושפת" המחיש באופן משעשע את הפער בין עולם הערכים המיושן של נסיכות דיסני ו"המציאות" של ההווה. בה בעת הוא הצליח לתת תוקף מחודש לליבת היסוד הרומנטית של ערכים אלו, ולהכיל עשרות הומאז'ים לסרטי דיסני, מ"שלגיה ושבעת הגמדים" ועד "פוקהונטס".
ביקורות קולנוע נוספות:
לחזור לעולם של "מכושפת" 15 שנים מאוחר יותר, הוא אקט שמעטים סיכוייו להצליח. הבמאי לימה הוחלף באדם שנקמן ("היירספריי"), והתסריטאי קלי - בבריז'יט האלס (עורכת תסריטי הסדרה "עד עצם היום הזה"). למרות שמנקן כתב את השירים גם לסרט ההמשך (יחד עם סטיבן שוורץ), עבודתו כאן רחוקה משיאה. ארבעת השחקנים מהסרט המקורי – אדאמס, דמפסי, מרסדן ומנזל - חוזרים, אך אין בכוחם למנוע מסרט ההמשך מלהיות גדוש ומייגע.
הפער בין הסרטים מוסגר בשמו הלועזי של הסרט. לא "מכושפת 2", אלא "התפכחות". מרבית השעשוע בסרט הראשון נולד מהמפגש בין הנסיכה והעולם "האמיתי", והסיפוק של שימור הקסם גם בעולם זה. ב"מכושפת 2" הקסם של אנדלסייה מולבש על עיירת פרבר אמריקאי בשם "מונרוויל" אך התוצאות הן בעיקרן שליליות.
לג'יזל ורוברט יש תינוקת קטנה, אחות למורגן (גבריאלה בלדצ'ינו) שנמצאת עמוק בתוך גיל ההתבגרות. בתחילת הסרט אנו פוגשים את הזוג לאחר שהם החליטו לעבור מניו יורק לעיירה קטנה שבה, כך מאמינה ג'יזל, הם יוכלו למצוא את ה"באושר ועושר" שחמק מהם בניו יורק. אולם ההגעה למונרוויל לא משפרת את המצב: הבית דמוי הטירה הקטנה והוורודה שהם קנו נזקק לשיפוצים רבים, החדר של מורגן שעוצב ע"י ג'יזל עולה בלהבות, והניסיונות של ג'יזל לקדם את מורגן מבחינה חברתית כושלים פעם אחר פעם ומעוררים את הכעס של הנערה שמואסת בשירים, בעוגות הקאפקייק ובאופטימיות הוורדרדה של אימה החורגת. דמותה של מורגן נזקקה לפיתוח נוסף שהיה מקנה לה עידון ועקביות ביחסיה עם ג'יזל.
בצר לה ג'יזל משתמשת במטה המשאלות שהעניקו להם רוברט, הנסיך שהפך בינתיים למלך אנדלוסייה, יחד עם ננסי שהפכה למלכתו. היא מבקשת להפוך את העיירה לעיירת אגדות. הבקשה מתממשת אך לקסם יש תוצאות לא צפויות. מלווינה מונרו (מאיה רודולף), "הקווין בי" המרושעת של העיירה, הופכת כעת למלכה בעלת יכולת כשף. רוברט הופך לאביר שנלחם בסכנות אגדתיות כדי להציל את העיירה, ואישיותה של מורגן משתנה לזו של נערה שכל מטעני גיל ההתבגרות הוסרו ממנה. השינוי המהותי ביותר מתחולל בג'יזל, שלפני הכשף הייתה אם חורגת מסורה ואוהבת, אבל הטרנספורמציה מתחילה להפוך אותה לאם חורגת מרושעת מהאגדות.
תהליך שינוי זה מחייב את אדאמס, המשמשת הפעם גם כמפיקה בסרט, להפגין את כישורי המשחק שלה. ג'יזל הופכת לישות סכיזופרנית המשתנה ממשפט למשפט – פעם כנסיכה טובת הלב, ופעם כאם החורגת המרושעת. תהליך שיגיע לכדי סיום כשהשעון במרכז העיירה יגיע לשעת חצות, והקסם יתקבע וישנה את העיירה ואת ג'יזל באופן בלתי הפיך.
המטרה הברורה היא "השבת הסדר לקדמותו", וגיבוש מחדש של קשר האם-בת בין ג'יזל ומורגן. זה יקרה, אבל העלילה של הסרט הארוך מדי (כמעט שעתיים) מסורבלת ולא מספיק מצחיקה. ברוב המקרים המעבר לשירים רק מדגיש את חולשותיו של הסרט במקום לרומם אותו. גם אם יש הבלחות קצרות של הנאה (למשל, קרב במהלך דואט שאדאמס ורודולף מבצעות יחד) זה לא מספיק כדי להפוך את הצפייה להכרחית עבור חובבי הסרט הראשון.
