במהלך השבוע וחצי האחרונים נרשמו שני אירועים שלכאורה אינם קשורים, לפחות לא באופן ישיר: שחקן קולנוע הואשם בפריצה לבית, וסרט גיבורי-על שעלה 90 מיליון דולר - נגנז. אז הנה קשר עקיף ראשון: השחקן הוא עזרא מילר, מי שמככב בתור גיבור-העל הפלאש בסרטי ה-DCEU (היקום הקולנועי של DC), והסרט שנגנז הוא "באטגירל", שהופק במסגרת ה-DCEU ואמור היה לעשות את בכורתו בשירות הסטרימינג HBO מקס.
לפחות בנוגע למילר, לא מדובר בחדשות מרטיטות במיוחד. השחקן בן ה-29 (שמזדהה בשם הגוף הם/אתם) הסתבכו מספר פעמים בעבר – בחודש מרץ האחרון נעצרו פעמיים בהוואי בעוון תקיפה והפרת סדר בבר מקומי, תקריות שהצטרפו לרשימה ארוכה שכוללת, בין היתר, תקיפת אישה בעיר רייקיאוויק באיסלנד, צו מניעה שהוצא נגדם על ידי אישה ובתה בת ה-12 שטענו כי הוטרדו, וצו מניעה נוסף שהוצא על ידי הוריה של אקטיביסטית צעירה, ממוצא ילידי-אמריקני, שאותה הכירו מילר כשהייתה בת 12 בלבד. לפי ההאשמות, מילר חשפו את הנערה לסמים ואלכוהול, בודדו אותה מהוריה ומשפחתה וניהלו עמה קשר לא הולם.
החדשות על אודות ביטולו של "באטגירל", לעומת זאת, הן כבר דרמטיות. עם גניזתו הצטרף הסרט למועדון מצומצם ביותר של סרטים שהפקתם הסתיימה אך מעולם לא הופצו (אם כי הגורל הזה של "באטגירל" עוד עלול להשתנות במורד הדרך). במילים אחרות: לא גונזים סרט סתם ככה, בטח לא סרט ששייך לז'אנר הפופולרי ביותר עלי אדמות, שמגיע עם מועדון מעריצים מובנה ועם תג מחיר שכזה. גניזתו של "באטגירל" הוא אירוע משמעותי, ויחד עם ההסתבכויות של מילר ושלל בעיות אחרות שפקדו את ה-DCEU, הוא ממחיש באופן שאיננו משתמע לשתי פנים את הטלטלה העוברת בימים אלו על המותג המתקשה.
אז מה צופן העתיד? האם הצרות של DCEU אכן יביאו עמן מהפכה באימפריית גיבורי-העל הזו? האם המהפכה הזו עלולה להתגלות כהרסנית אף יותר? ומה בעצם השתבש שם, וגרם ל-DCEU לקרטע אל מול המכונה המשומנת והמצליחה של המתחרה הגדולה, MCU - היקום הקולנועי של מארוול/דיסני? איך הכול התקלקל?
"זה משהו שאנחנו יכולים להפוך לטוב יותר"
תחילה, לפני שנרד לשורשן של הבעיות של ה-DCEU, אנו צריכים להתעכב על אייטם נוסף מהשבוע שעבר: דבריו של דייויד זסלב, היו"ר החדש של חברת האחים וורנר, שבאפריל האחרון התמזגה עם דיסקברי וכעת מכונה האחים וורנר-דיסקברי. "עשינו אתחול", חשף זסלב בפני בעלי המניות של הקונגלומרט החדש, "עשינו בנייה-מחדש של העסק שבו אנחנו הולכים להתמקד, ובו יהיה צוות עם תוכנית של עשר שנים שמתמקדת רק ב-DC. אנחנו מאמינים שאנחנו יכולים לבנות עסק הרבה יותר בר קיימא".
מי שמרים גבה ותוהה באשר לדמיון שנושאת התוכנית של זסלב לאופן ההתנהלות של המתחרה, מארוול/דיסני, יכול להוריד אותה מאחר וזסלב עצמו לא בדיוק מסתיר את מקורות ההשראה שלו. "זה דומה מאוד למבנה שאלן הורן (יו"ר דיסני בעבר – י.ב), בוב אייגר (מנכ"ל דיסני בעבר – י.ב) וקווין פייגי (הבוס של מארוול – י.ב) הרכיבו יחד באופן מאוד אפקטיבי בדיסני. אנחנו חושבים שאנחנו יכולים לבנות מ-DC עסק הרבה יותר חזק וצומח, וכחלק מזה, אנחנו הולכים להתמקד באיכות. לא נשחרר שום סרט לפני שהוא מוכן. DC הוא משהו שאנחנו יכולים להפוך לטוב יותר".
אז מה בעצם אומר זסלב לגבי ה-DCEU, מעבר לסוג של הודאה בכך שחלק מסרטי הזיכיון עד כה הופצו לפני שמוצתה העבודה עליהם? האם המותג אכן יזכה למייקאובר מאסיבי שיהפוך אותו למתחרה של ממש ל-MCU של מארוול? הרי לוורנר-דיסקברי יש עוד כמה סרטים של ה-DCEU בקנה, לפחות בגרסה הנוכחית של הזיכיון. "בלאק אדם" בכיכובו של דוויין ג'ונסון, למשל, שעתיד לצאת באוקטובר הקרוב, כשאחריו צפויים "שהאזאם: זעם האלים" (דצמבר 22'), "אקוומן והממלכה האבודה" (מרץ 23') ו"הפלאש" (יוני 23') בכיכובם של מילר הבעייתיים.
"בלאק אדם" – טריילר
ההשקעה המפלצתית בסרטים הללו – שכוללת בין היתר מאות מיליוני דולרים בעלויות הפקה ושיווק – לא מאפשרת רמונט קיצוני מדי לזיכיון כולו, לפחות עד שיעלו על המסכים וירדו מהם. אבל זסלב מדבר על רמונט קיצוני. אז מה הולך לקרות בשטח?
ובכן, לפי שעה, מדובר בתוכניות בלבד – וכמו שלימדה אותנו קריסתה של האסטרטגיה הקודמת של ה-DCEU (תחת מנכ"ל סרטי DC וולטר המאדה, שלפי הדיווחים העדכניים יפרוש מתפקידו אחרי שייצא "בלאק אדם"), טיבן של תוכניות הוא להשתנות. בתקופה שקדמה למהלך המיזוג של וורנר ודיסקברי, יצאה החברה במהלך מוצהר של התמקדות בשוק הסטרימינג – כולל בכל הנוגע לסרטים של זיכיון ה-DCEU. במהלך פרק הזמן הזה, עלו על המסך הקטן בבכורה הסדרה "פיסמייקר" והסרט "יחידת המתאבדים" (שעלה במקביל גם בחלק מבתי הקולנוע). וגם "באטגירל" אמור היה לערוך את בכורתו על המסך הקטן בטרם נגנז. אבל זוהי אחת מהסיבות לכך שנגנז מלכתחילה: הסרט נעשה מראש עבור שירות הסטרימינג, וזסלב הצהיר בפירוש על רצונו למקד את התוצרת של ה-DCEU, ושל חטיבת הקולנוע של וורנר-דיסקברי בכלל, בבתי הקולנוע. "הפוקוס יהיה על הפצה קולנועית", אמר באותה שיחה לבעלי המניות.
"באטגירל" הוקרב על מזבח האסטרטגיה החדשה של החברה – ולגמרי ייתכן שגורל דומה ממתין גם ל"הפלאש", סרט שסובל קשות מהכוכב שלו עוד בטרם יצא ועלול למצוא את עצמו על הכוונת של היו"ר החדש והאגרסיבי של וורנר-דיסקברי. אבל ייתכן גם שבמורד הדרך, השינוי שיעבור היקום הקולנועי של DC יהיה מתון יותר מהתחזיות – משהו שישלב את היסודות שכבר נבנו יחד עם השינויים המתוכננים. והראשון לשינויים הללו, כפי שרמז זסלב, יהיה למצוא ל-DCEU את הקווין פייגי שלו. או מה שהכי מתקרב לזה.
9 צפייה בגלריה
הסרט בכיכובו יזכה לגורל של "באטגירל"? עזרא מילר בתור "הפלאש". מתוך "ליגת הצדק"
(יחסי ציבור)
דרוש מנהיג
הצרות של ה-DCEU התחילו כמעט מהרגע הראשון של התהוותו - שדרשה פרק זמן ארוך, ארוך מדי, של פיתוח. המיזם כולו יצא לדרך באיחור משמעותי: הסרט הרשמי הראשון של ה-DCEU עלה על המסכים חמש שנים תמימות אחרי "איירון מן", הסרט הרשמי הראשון ב-MCU של מארוול, ששבר קופות ונטע את היסודות לסיפור האפי כולו. העיכוב הזה הציב את וורנר ו-DC בעמדת נחיתות מובהקת, וזו התעצמה בשל האופי שביקשו ב-DC להעניק ליקום הקולנועי שלהם – קודר, אפל ו"רציני" יותר מהצבעים הבוהקים וההומור השופע שהקנתה מארוול לסרטיה. הגישה הזו מצאה את המעריצים שלה, אין ספק, אולם התוצרת הנגישה, מאירת-הפנים והמבדרת של מארוול קסמה הרבה יותר להמונים, כפי שהוכיחו קופות הקולנוע.
זה לא שלסרטי DC לא היו צופים. הקהל נהר לסרטי ה-DCEU הראשונים, אולם לא במספרים שאליהם כבר התרגלו במארוול אחרי ההצלחה העצומה של "הנוקמים" (2012). מאות מיליוני הדולרים שגרפו "איש הפלדה" (2013) ו"באטמן נגד סופרמן: שחר הצדק" (2016) המחישו בעיקר את כוחם הנמשך של מותגי הקומיקס המיתיים באטמן וסופרמן, ואת הביקוש המטורף לתכנים של גיבורי על שיצרה ההצלחה של מארוול. שני הסרטים לא באמת סיפקו את הסחורה מבחינה כלכלית וכיסו אך בקושי על עלותם – ובשלב הזה כבר ברור היה שהבעיה טמונה בהיעדרו של מנהיג.
זאק סניידר, במאי פרסומות שעלה לגדולה אחרי שביים את הרימייק המוצלח ל"שחר המתים" (2004) ואת "300" (2007) שזכה להצלחה עצומה, הוא שאמור היה להוביל את חזון היקום הקולנועי של DC. סניידר ביים את "איש הפלדה" ו"באטמן נגד סופרמן", והיה מי שנסך בסרטי המותג את הטון האפל והאופראי שלהם – עם השפעה ברורה מכריסטופר נולאן, יוצרה של טרילוגיית "האביר האפל" המוצלחת והמצליחה שהחלה בעשור הקודם ("באטמן מתחיל" מ-2005, "האביר האפל" מ-2008 ו"עלייתו של האביר האפל" מ-2012).
נולאן אף שימש כמפיק ויועץ לסניידר. אולם הלה, למרות כל מאמציו להביא את סיפורי DC למסך הגדול, פשוט לא הצליח לשחזר את האימפקט של סרטיו של נולאן. בוורנר, מאידך, התאכזבו מהתוצאות שסיפק סניידר - והסרט הבא של ה-DCEU, "יחידת המתאבדים" (2016) של הבמאי דייויד אייר, כבר נשא טון משועשע ו"שובב" הרבה יותר, בניגוד בולט לצמד סרטיו של סניידר.
בריאיון שהעניק להוליווד ריפורטר ב-2015, הדגים נשיא הפיתוח הקריאטיבי של וורנר, גרג סילברמן, את התהליך הבעייתי שאפיין את ה-DCEU. "אנחנו לוקחים את הדמויות האהובות הללו", אמר סילברמן, "שמים אותם בידיהם של מאסטרים קולנועיים, ומוודאים שהם מתאמים ביניהם". הבעיה הייתה שזה פשוט לא מספיק. גם במארוול בוחרים במאים משובחים ומוודאים שהם מתואמים – אלא שמיזם ה-MCU מונהג בידי אדם אחד, קווין פייגי, שמשמש כסוג של במאי-על של כל הפרויקטים שנעשים במסגרת המותג. פייגי מפקח על כל פיפס שקשור ל-MCU, ויחד עם אנשיו בונה תוכניות מסועפות שנים רבות קדימה – סיפור אחד ענקי שמתועל דרך סרטים ותוכניות טלוויזיה.
ל-DCEU פשוט אין את הקווין פייגי שלהם, בוס יצירתי שלא רק משמש כארכיטקט דה-פקטו של כל המיזם העצום, אלא גם מנווט אותו באופן נבון (אך לא חף משגיאות) דרך הפלטפורמות השונות העומדות לרשותו. פייגי אמנם נכווה מעט עם ההתנסות הראשונה והלא מאוד מוצלחת של מארוול עם סדרות טלוויזיה ("דרדוויל" ויתר ארבעת הסדרות במותג "המגנים" ששודרו בנטפליקס), אך למד מזה והוביל בהצלחה את ההתפרשות של ה-MCU לטלוויזיה - מ"וונדה-וויז'ן", דרך "לוקי" ועד "מון נייט" ו"מיס מארוול". הסדרות הללו ואחרות מתרחשות ביקום הקולנועי של מארוול, ומקדמות באופנים שונים את הסיפור האפי שנפרש בסרטי הקולנוע (למשל בסרט "דוקטור סטריינג' בממדי הטירוף", שנשען באופן ברור על עלילת הסדרה "וונדה-וויז'ן"). הכל חלק ממארג אחד מאסיבי שממשיך להתפתח בכל העת.
ב-DC, לעומת זאת, נכנעו זה מכבר לסוג של סכיזופרניה יצירתית. מצד אחד קיים ה-DCEU הקולנועי, ושלוחה טלוויזיונית בודדה ושולית יחסית בדמות "פיסמייקר". מאידך, כבר שנים ארוכות שנגזרת טלוויזיונית אחרת של DC, זו שמכונה The Arrowverse (ע"ש אחת מהסדרות הפופולריות ביותר של DC, "החץ"), קיימת במקביל. קיימת, ומשגשגת.
"החץ", "הפלאש" (בלי עזרא מילר), "סופרגירל", "אגדות המחר", "ברק שחור", "באטוומן", "סופרמן ולואיס" – לכל הסדרות הללו לגיונות של מעריצים אשר צורכים מהן את הסיפורים והדמויות שהם אוהבים. אבל בעצם קיומו של ה-DCEU, עולם שלם נוסף של סיפורים וגיבורים מעולמות DC, נדרש הרבה מהמעריצים האלה. חלק מהגיבורים אפילו חופפים - כמו הפלאש, שמגולם בסדרה על ידי גרנט גאסטין, ובסרטי ה-DCEU, כאמור, על ידי עזרא מילר.
ועוד לא הגענו לנושא הסדרות הנוספות של DC, אלו שלא שייכות לאחת מהשתיים, כמו "גות'האם", "טיטאנים", Doom Patrol ו"הארלי קווין" המצוירת והנפלאה. האם מנהיג יצירתי, בעל חזון - ובעיקר, בעל היכולת והמעמד להדוף את כל הבוחשים בקדרה - יכול היה למנוע את הדואליות הזאת שרק פוגעת במותגי גיבורי-העל של DC? ייתכן מאוד שכן.
שק של נחשים
"יחידת המתאבדים", שהיה רווחי אך זכה לביקורות קוטלות ולא ממש יצר ציפייה להמשך התוצרת של הזיכיון, סימל נקודת מפנה עבור ה-DCEU. בצמרת של וורנר החליטו לנער את העניינים, ובמאי 2016 הציבו צוות חדש שינהל את סרטי הזיכיון – ג'ף ג'ונס, שהגיע מ-DC עצמה, ואיתו ג'ון ברג, סגן הנשיא של אולפני וורנר. מהשלב הזה, החלה תקופה מעט מוזרה עבור ה-DCEU: מצד אחד הצלחות מעודדות כמו "וונדר וומן" (2017), "אקוומן" (2018) ו"שהאזאם" (2019), ומצד שני כישלון מהדהד כמו "ליגת הצדק" (2017), ויציאה סתמית ונשכחת כמו "ציפורי הטרף והארלי קווין המהממת" (2020).
"ליגת הצדק", ספציפית, התגלה כשק של נחשים עבור ה-DCEU. הסרט, שאמור היה להוות את "הנוקמים" של הזיכיון – האיחוד המפואר של גיבוריו – איבד בשלב במהלך ההפקה את זאק סניידר, שהחל לביימו, לאחר שסניידר שכל את בתו ועזב את הפרויקט. ג'וס ווידון, שביים את "הנוקמים", החליף אותו בכיסא הבמאי – ועצם הבחירה בו הבהירה לחלוטין את שאיפותיהם של קברניטי וורנר ו-DC. אלא שתחת ידיו של ווידון ההפקה הפכה לסיוט. ריי פישר, שגילם את סייבורג, האשים אותו לאחר מכן בהתעללות – ובנוסף דווח כי ווידון התעמת גם עם גל גדות, שגילמה את וונדר וומן, ואיים שיהרוס לה את הקריירה.
"ליגת הצדק" - טריילר
העימותים במהלך הצילומים, יחד עם קבלת הפנים הצוננת לה זכה "ליגת הצדק", הובילו למהלך יוצא דופן של וורנר – מהלך שקיבל רוח גבית עזה מהלחץ שהפעילו מעריצי ה-DCEU: לשחרר את ה"סניידר קאט", הגרסה המקורית של סניידר ל"ליגת הצדק" לפני שווידון נטל את המושכות. במרץ 2021 זה קרה: "ליגת הצדק: גרסת סניידר" עלתה בשירות הסטרימינג HBO מקס, באורך של 242 דקות, בדיוק כפול מגרסת 121 הדקות של ווידון, ועם קבלת פנים חמה הרבה יותר מצד המבקרים והמעריצים.
אולם מבחינת וורנר ו-DC, הנזק כבר נעשה. הגרסה של סניידר יצאה בלחץ המעריצים, בניגוד לרצון ולכיוון שהנהיג האולפן, והכניעה הזו התפרשה כהכרה בטעויות שנעשו במהלך הדרך. במקביל, כאמור, התנהגותו המטרידה של עזרא מילר – מכוכבי הסרט, שכבר היה עסוק בצילומי "הפלאש" – זכתה לכותרות ברחבי העולם. גם השערורייה שאפפה את אמבר הרד, כוכבת "אקוומן" שהסתבכה במאבק משפטי מכוער ופומבי עד מאוד עם בן זוגה לשעבר ג'וני דפ, הוסיפה אש למדורה שכבר התלקחה מזמן (לפי שמועות עיקשות, בעקבות הפרשה בוטלה השתתפותה של הרד ב"אקוומן והממלכה האבודה"). ואז, לפני כשלושה שבועות, הגיע פרסום שלילי נוסף: לפי תחקיר שנעשה ב"רולינג סטון", רבים מה"מעריצים" שדחפו בעוז לגרסת סניידר של "ליגת הצדק" היו פיקטיביים, עם חשד לכך שחלקם הופעלו על ידי סניידר עצמו.
שיהיה במזל
עבור וורנר וה-DCEU כל המאורעות הללו נבנו עד לנקודה הגורלית הנוכחית שבה ניצב הזיכיון. אם תצלח משימתו של יו"ר וורנר-דיסקברי דייויד זסלב – לעשות את מה שמארוול עושה, אבל בדיוק – היקום הקולנועי של DC יכול למצוא עצמו צועד לתוך עתיד חדש ומבטיח. מצד שני, מייקאובר קיצוני שכזה עלול לסתום את הגולל על היצירות של ה-DCEU שעוד נמצאות בקנה, מ"בלאק אדם" בכיכובו של הסופרסטאר דוויין ג'ונסון, ועד ל"הפלאש" - שבכל זאת, עזרא מילר או לא, עלה בסביבות 200 מיליון דולר. וגם במותגים "אקוומן" ו"וונדר וומן" יש פוטנציאל כלכלי רב נוסף, כך שזסלב ניצב פה בפני בעיה רצינית. האם צריך להחליף את היסודות של הבניין הזה, רעועים ככל שיראו, או שמא ניתן לבנות עליהם?
הפיתרון, כאמור, טמון בזהות הבוס שימנה היו"ר זסלב; האדם שייטול לידיו את מושכות ה-DCEU, יאגד סביבו את הצוות הנכון ויתמודד עם שאלת השאלות: האם להתחיל הכול מהתחלה? ואם לא, אז איך לעזאזל לבנות משהו חדש מכל הבלגן הזה? ואם אותו בוס תיאורטי מצליח איכשהו לפתור את הסוגיה הזו, הוא עתיד למצוא את עצמו אל מול האתגר הזניח של בניית עולם גיבורי על מסועף ומוצלח, וזאת בעולם שבו כבר קיים עולם כזה - העולם של המתחרה הגדולה, שהפכה את התוכן שלה לתופעת תרבות חובקת עולם. בקטנה. אז רק מזל טוב שיהיה לבוס הפוטנציאלי של ה-DCEU. הוא יזדקק לו.
